כאבי בטן אצל ילדים

​כאבי בטן חריפים (אקוטיים)

כאבי בטן חריפים, גם אם הם מתחילים בצורה מפוזרת, לרוב מתמקדים בסופו של דבר באזור מסוים בבטן או באחד מאיבריה. לרוב הכאבים מופיעים בפתאומיות והם הולכים ומחריפים במשך הזמן, ואין בהם הפוגות (אף כי בהחלט יכולים להיות גלים בעוצמתם).

אצל ילדים כאבי בטן חריפים אינם שכיחים, אך גם אינם נדירים. אם מופיעים סימנים לכאב כזה שמופיע בפתאומיות והולך ומחריף, יש לפנות לבדיקת רופא.

הסיבות האפשריות לכאבי בטן חריפים הן רבות מאוד ומגוונות. מקור הכאב יכול לנבוע מכל איבר שממוקם בחלל הבטן (מעי, כליות, כבד, שחלות וכדומה).

חומרת כאבי הבטן לאו דווקא מצביעה על סיבת הכאבים, ואפילו לא מצביעה ספציפית על חומרת המצב, אך היא בהחלט סיבה לפנות לרופא לבדיקה.

כשמדובר במערכת העיכול, לדוגמה, הסיבות יכולות לנבוע ממצבים חמורים כמו דלקת תוספתן, מומי מעיים מולדים א​ו התפשלות מעי​ (intussusception), שמחייבים טיפול דחוף. 

הכאבים יכולים להיות גם תוצאה של מצבים שלרוב אינם דחופים כמו זיהומי מעיים, הרעלות מזון, עצירות, רגישות לחומרי מזון, צליאק, כיב בתריסריון ובקיבה.​

​ כאב שמופיע בפתאומיות, ואז הולך ומחריף (ילדה סובלת מכאבי בטן)

כאבי בטן חריפים יכולים להיגרם גם בגלל בעיות בדרכי השתן, ובהן זיהום בדרכי השתןואבנים בכליות​. אצל בנות עלול להיגרם כאב בטן חריף כתוצאה מתסביב (torsion) של השחלה. בבנים עלול לקרות תסביב אשך, שכאביו מק​רינים אל הבטן.

כאב בטן חריף נובע לעיתים גם מגירוי בסרעפת (שעלול להיגרם, למשל, מדלקת ריאות בחלק התחתון של הריאה), מהגדלת בלוטות הלימפה בבטן, וכן בשל מחלות מטבוליות כמו קדחת ים תיכונית משפחתית​ (FMF).

בחזרה למעלה

כאב בטן כרוני

כאב בטן חוזר (כרוני) הוא כאב שמשתנה בעוצמתו, בא ונעלם לסירוגין, מופיע ​לפחות שלוש פעמים במהלך שלושה חודשים ומספיק משמעותי כדי להשפיע על סדר היום הרגיל של הילד. גם במקרה הזה יכולות להיות לכך סיבות שונות. כמו כן תיתכן מעורבות של איברים שונים.

​אלה הן הסיבות השכיחות ביותר לכאבי בטן כרוניים בילדים:

​​​​​עצירות

עצירות, כישלון בהתרוקנות מלאה של המעי הגס מצואה, היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לכאבי בטן חוזרים. ישנן סיבות רבות לעצירות בילדים, השכיחות שבהן הן אי־הקדשת זמן מספיק להתרוקנות בשירותים וסיבות ​תזונתיות.

ילדים לא אוהבים לבלות בשירותים, כיוון שהם רואים בכך "בזבוז זמן". הבעיה היא שספיגת הנוזלים מצואה ששוהה זמן ממושך במעי גורמת לצואה להיות "יבשה" וקשה יותר. בסופו של דבר המצב הזה עלול לגרום להרחבה של המעי הגס הסופי, ליציאות לא סדירות ולעיתים אף לבריחת צואה לא רצונית (Encopresis).

סיבה נוספת לעצירות היא תזונה לא מאוזנת שחסרים בה מזונות שעשירים בסיבים תזונתיים כמו ירקות, פירות ודגנים מלאים ועודף בפחמימות ובעמילנים נטולי סיבים כמו אורז לבן, תפוחי אדמה, לחם לבן, פסטות וכדומה).

גורם מרכזי נוסף לעצירות הוא חוסר בשתייה מספקת - מה שגורם לספיגה מוגברת של נוזלים מהמזון ולהתקשות הצואה.

עצירות אינה נוצרת ביום אחד אלא מתפתחת בהדרגה. כאשר מגיעים לבדיקה אצל הרופא, בדרך כלל כבר מתלוות לעצירות תופעות נוספות כמו כאבי בטן, הפרשה לא רצונית של צואה, דימום מפי הטבעת בגלל סדק (פיסורה) ונפיחות של הבטן.

איך מטפלים בעצירות אצל ילדים?

הטיפול בעצירות מיועד לגרום לכך שהמעי יתרוקן מדי יום ביומו. ראשית, רצוי לאכול שפע של מזונות עתירי סיבים תזונתיים כמו ירקות, פירות ודגנים מלאים. גם ניתן לקחת מדי יום תכשירים רפואיים עתירי סיבים כמו בנפייבר, אבילק, נורמלקס או פגלקס.

במקביל יש לשתות נוזלים בכמות מספקת ולהקדיש זמן מספיק להתרוקנות בשירותים (רצוי לבחור זמן שבו אין לחץ התארגנות).

שמן פראפין יכול לעזור בריכוך הצואה שהתקשתה ולסוך את דופן המעי ובכך להקל על היציאה.

לעיתים רחוקות נדרש להיעזר בחוקן קטן (מיקרולט) או בנר גליצרין​ כדי לגרום להתרוקנות. עם זאת, אסור להשתמש באמצעי הזה באופן קבוע או לאורך זמן, וכדאי להתייעץ עם הרופא לפני השימוש.

בחזרה למעלה​

​ריפלוקס

ריפלוקס קיבתי־ושטי​ הוא מצב של חזרת תוכן קיבה אל הוושט. המצב הזה עלול לגרום לצרבת ולכאבי בטן בשל מגע של מיצי הקיבה החומציים עם הרירית שמצפה את הוושט, שלא נועדה לעמוד במגע כזה.

יש להבדיל בין ריפלוקס בגיל הינקות לבין ריפלוקס בגיל מבוגר יותר. ביילודים הדבר נובע ממצב של חוסר בשלות של המנגנון שתפקידו למנוע את המעבר של מיצי הקיבה כלפי מעלה, לוושט. לרוב הבעיה נפתרת מעצמה בהדרגה בין גיל שנה לשנה וחצי.

​כמו כן, בגיל הינקות ריפלוקס יכול לגרום לאי־נוחות, אך הוא ככל הנראה אינו גורם לכאבים משמעותיים.

איך מטפלים בריפלוקס?

במקרים של ריפלוקס אצל תינוקות ניתן להשתמש בתמ"ל ייעודי לאנטי־ריפלוקס (AR), שמטרתו היא להסמיך את מזונו של התינוק, כך שיקשה עליו לחזור אל הוושט. לעיתים אין בכך די, ונאלצים להשתמש בתרופות כמו שעושים בגילים מבוגרים יותר.

לעיתים רחוקות הבעיה נמשכת מעבר לגיל הינקות. במקרים כאלה עלול התוכן החומצי שעולה אל הוושט לגרום - מעבר לצרבות ולאי־נוחות - גם לכאבים בגלל צריבה של רירית הוושט. 

כדי לטפל בריפלוקס אצל ילדים מומלץ לעשות שינוי תזונתי: לעבור למזון קל שמתרוקן במהירות רבה יותר מהקיבה (כלומר מזון פחות שומני או חלבוני). לעיתים יש צורך גם בטיפול תרופתי: מתן תרופות שמפחיתות את ייצור החומצה בקיבה כמו אומפרזול.

בחזרה למעלה

מחלה פפטית

מחלה פפטית מתרחשת כאשר הנוזלים החומציים של הקיבה מגרים את רירית הקיבה עצמה (מצב שמכונה גסטריטיס) או את רירית התריסריון והמעי הדק, שנמצאים במורד מערכת העיכול, אחרי הקיבה.

ספקטרום הכאבים מהסיבה הזאת יכול לנוע מכאב עמום ועד כאב עז ביותר. אחת הסיבות השכיחות יחסית למצב הזה במבוגרים - והרבה פחות בילדים - היא נוכחות של החיידק הליקובקטר פילורי בקיבה.  

במקרה של נוכחות הליקובקטר פילורי לרוב יופיע כאב ברום הבטן או סביב הטבור. הכאב מופיע בדרך כלל לאחר אי־אכילה ממושכת (למשל מוקדם בבוקר), אבל יכול להופיע גם אחרי ארוחה. הכאב אינו תלוי בסוג המזון, אם כי לרוב ארוחות שמנות, חומציות או חריפות עלולות להחריף אותו.

לעיתים קרובות יש עוד בני משפחה שסובלים מהחיידק, אך הנוכחות שלו יכולה לעיתים קרובות להיות א־סימפטומטית, ואז אינה דורשת טיפול.

איך מטפלים בהליקובקטר פילורי?

ברא​ש ובראשונה יש לאבחן את המצב הזה. בידוד החיידק נעשה לרוב בבדיקת גסטרוסקופיה שכוללת הכנסת ​מצלמה ​ומיכשור מהפה, דרך הוושט, אל הקיבה. בבדיקה נלקחות דגימות מרירית הקיבה, ונבדקת נוכחות החיידק. ניתן לבודד את החיידק גם בבדיקת צואה, אך מהימנות הבדיקה הזאת נמוכה בהרבה.

אם בוחרים לטפל במצב, הטיפול נעשה באמצעות שילוב של 3 עד 4 תרופות שמסיבות שונות משתנות מעט ממטופל ​למטופל. התרופות ניתנות במשך 10 עד 14 ימים.

בחזרה למעלה

​​הגדלת בלוטות לימפה של המעי

לעיתים ישנה הגדלה של בלוטות הלימפה מסביב למעי (Mesenteric lymphadenitis​) בתגובה למצבי דלקת בשל זיהומי מעי או בשל זיהום בדרכי הנשימה. ההגדלה של בלוטות הלימפה יכולה להתרחש במהירות, בתוך שעות, אך חזרתן לגודל הרגיל עלולה להימשך זמן רב, אפילו שבועות.

בעת העיכול, כיווץ שרירי המעי "מושך" ו"לוחץ" את בלוטות הלימפה, מה שגורם לכאב. במקרים רבים הכאב בא בגלים, שעוצמתם גבוהה במשך כמה דקות, ולאחר זמן מה היא שוככת. האבחנה נעשית באמצעות מציאת בלוטות הלימפה המוגדלות, לרוב בבדיקת אולטרסאונד בטן​.

איך מטפלים בבלוטות לימפה מוגדלות של המעי?

בלוטות לימפה מוגדלות של המעי אינן דורשות טיפול, למעט מתן משככי כאבים לפי הצורך. המצב הזה לרוב חולף בעצמו.

בחזרה למעלה

זיהומי מעיים

כאבי בטן יכולים להיגרם מזיהומי מעיים שונים. לרוב מדובר במחלות נגיפיות, אך לעיתים הזיהומים הם חיידקיים או טפיליים. בכל מקרה, נדיר שכאבי הבטן הם ממקור זיהומי ואינם מלוּוים בשלשולים. לעיתים, כדי לברר מהי הסיבה לכאב הבטן של הילד, עושים בדיקת צואה במעבדה. בדרך כלל לא יימצא דבר.

בזיהומים חיידקיים משך כאבי הבטן לרוב קצר יותר, ולעיתים מלוּוה בחום. בטפילים משך המחלה ארוך יותר, ולרוב אינו מלווה בחום. אף כי מצב של טפילי מעיים נדיר יחסית בישראל, לעיתים מזוהים מחוללים טפיליים בבדיקת הצואה. חלק גדול מהם אינו דורש שום טיפול.

טפיל שכיח באופן יחסי בישראל, שעלול לגרום למחלה, נקרא ג'יארדיה למבליה (Giardia lamblia). גם אמבות מסוימות, שנקראות Entamoeba histolytica, והן נדירות למדי בארץ, על​​ולות לגרום להופעת כאבים כאלה. בשני המקרים האלה, אם מחליטים לטפל, הטיפול הוא מתן התרופה האנטיביוטית מטרונידזול​. 

לעיתים מבודדים בצואה מחוללים אחרים כמו בלסטוציסטיס הומיניס או דיאנטמבה פרג'יליס. שני אלה לרוב אינם גורמים למחלה בבני אדם ואינם דורשים טיפול.

בחזרה למעלה

​​כאבי בטן "פונקציונליים"

כאבי בטן חוזרים אצל ילדים נקראים בשפה הרפואית Recurrent Abdominal Pain או בקיצור RAP. ברוב המקרים לא ניתן להוכיח קיומה של סיבה פיזית לכאבי הבטן האלה.

לעיתים קרובות אין לכאבי בטן חוזרים מאפיינים חריגים שאותם ניתן לזהות בקלות. התסמונת יכולה לכלול ליקויים על רקע אורגני־בריאותי, אך ברוב המקרים מדובר בליקויים על רקע פונקציונלי (שאינם על רקע מחלה מוגדרת).

ניתן לזהות שתי תקופות שבהן עולה השכיחות של כאבי הבטן האלה: השיא הראשון הוא בין גיל 4 שנים לגיל 6 שנים. בטווח הגילים הזה השכיחוּת שווה בין המינים. השיא השני הוא בין גיל 7 שנים לגיל 12 שנים, ובטווח הגילים הזה השכיחוּת גבוהה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים.

כאבי הבטן מופיעים פעמים רבות סביב הטבור. הכאב הוא עמום, והילד מתקשה להגדירו. כשהרופא מבקש מהילד להניח את כף ידו על האזור הכואב, מניח אותה הילד על אזור הטבור או על רום הבטן. עוצמת הכאבים משתנה, והם מופיעים לסירוגין ולמשך פרקי זמן משתנים. ברוב המקרים הם אינם קשורים למזונות שאכל הילד, והם אינם מושפעים מיציאות.

הכאב אינו מלוּוה בתופעות אחרות שאופייניות למערכת העיכול כמו שלשולים או הקאות, ולרוב גם אין תלונות על מערכות אחרות כמו צריבה בעת מתן שתן. למרות הכאב, משקל הגוף אינו משתנה, והכאבים אינם גורמים לילד להתעורר משנתו. לעיתים יתלוו לכאבים גם תופעות כמו בחילות, סחרחורות, כאב ראש ועייפות.

בבדיקה הגופנית של הילד שסובל מכאבי בטן חוזרים על רקע שאינו פיזי־גופני לא תימצא חריגה כלשהי. למרות זאת חשוב לעשות את הבדיקה ולו רק כדי להרגיע את הילד ואת ההורים שנעשה מאמץ אמיתי למצוא את הסיבה לכאב.

לעיתים קרובות מתברר שבני משפחה נוספים סובלים מכאבי בטן פונקציונליים כמו תסמונת המעי הרגיז. קיימות כמה תיאוריות בנוגע למקור הכאב, והן משלבות גורמים נפשיים, התנהגותיים ופיזיולוגיים. יש יחס ישיר בין תופעות במערכת העיכול לבין מצבי חרדהודיכאון​.

אחת ההשערות היותר מקובלות היא שהכאב נובע משינויים בתנועתיות המעיים. אצל ילדים שסובלים מכאבי בטן חוזרים מסוג RAP מתכווצים המעיים בעוצמה רבה יותר מאשר אצל ילדים שאינם סובלים מהתופעה. גם ייתכן שסוגי מזון שונים מעצימים את הכאב, אך לא הוכח ששינויים בתזונה הם טיפול יעיל לכאב.

איך מטפלים בכאבי בטן "פונקציונליים"?

RAP הוא מצב חולף, חסר משמעויות בריאותיות, אבל הוא עלול לגרום לבעיות התנהגות ולקשיים במשפחה. הטיפול היעיל ביותר, לאחר שנשללו סיבות למחלות מעיים, הוא במישור היחסים בין הילד לבין הוריו. יש לנסות לברר את מקור הבעיה במישור החברתי־פסיכולוגי, וככל הניתן לפתור אותו.

צריך להרגיע את הילד ולעודד אותו לשוב לפעילות היומיומית הרגילה שלו, להמעיט בחיסורים בבית הספר ואף להימנע מהם כליל, לעודד אותו להשתתף בפעילויות חברתיות, לרבות סוגי ספורט שבהם עסק לפני שהכאב הפך לבעיה.

הצלחת הטיפול תלויה בהבנה של ההורים ובהסכמתם להשתכנע כי לאחר שנשללו הסיבות למחלות שעלולות להתבטא בתסמונת הזאת - דרושה מעורבות שלהם יחד עם רופא הילדים כדי להביא לרגיעה שתביא בסופו של דבר להיעלמות הכאב ולחזרה לשגרת חיים רגילה.

בחזרה למעלה

​אמיר קליביצקי הוא מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות בכללית ומנהל המרכז לבריאות הילד בת־ים​