סחרחורת (ורטיגו)

​​מהו ורטיגו?

ורטיגו (באנגלית: Vertigo) הוא תחושת אשליה של תנועה. פירוש המילה ורטיגו הוא "תנועה סיבובית". המטופל יכול לחוש שהוא נע בסיבוב (מסתחרר) או, לחלופין, שהעולם מסתובב סביבו, בעוד שבפועל אין תנועה כלל. התחושה הזאת יכולה לפקוד בן אדם גם כשהוא שוכב בלי לזוז כלל.

כמעט כל מי שירד מקרוסלה שהסתובבה במהירות מכיר את התחושה הזאת שהכול מסתובב סביבו. הסחרחורת יכולה להיות פתאומית, ומי שחווה ורטיגו יודע כי התחושה אינה נעימה ואף עלולה להיות מפחידה. הסחרחורת יכולה להופיע עם בחילות והקאות.

מהי שכיחות התופעה? 

מדובר בתופעה שכיחה: בין 20% ל־40% מהאוכלוסייה יחוו תחושת ורטיגו בשלב כלשהו בחייהם.

ממה נובע ורטיגו?

ורטיגו נובע מפגיעה במערכת שתפקידה לשמור על שיווי המשקל של הגוף. מערכת שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית) מספקת מידע על מיקום גופנו במרחב ועל תנועה.

היא כוללת, בין היתר, את המרכיבים הבאים: איבר שיווי המשקל שמצוי באוזן הפנימית ובנוי משלוש תעלות עגולות למחצה ובהן נוזל ותאי שערה, העצב הווסטיבולרי (שהוא חלק מעצב מספר 8 שאחראי גם לשמיעה), גרעינים וסטיבולריים הנמצאים בגזע המוח וקשרים עצביים של המערכת הזאת - בעיקר למוחון (צרבלום).

כאשר אחד המרכיבים במערכת הזאת נפגע, המוח מקבל מסר של תנועה גם כאשר במציאות הגוף אינו בתנועה. כך נוצרת אשליית התנועה.

איבר שיווי המשקל באוזן הפנימית

מהן הסיבות השכיחות להיווצרות ורטיגו?

נהוג לסווג את הוורטיגו לפי מיקום הפגיעה שגורמת להפרעה.

ורטיגו פריפרי

ורטיגו פריפרי נובע מפגיעה באוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי.

אלה הן הסיבות השכיחות לוורטיגו ממקור פריפרי:

ורטיגו התקפי תנוחתי שפיר (Benign paroxysmal positional vertigo ובקיצור: BPPV). זוהי תסמונת שכיחה המתאפיינת באירועי ורטיגו קצרים, התקפיים, שחולפים וחוזרים.

הם נמשכים לרוב כמה דקות ומתרחשים בעת שינויי תנוחה (למשל משכיבה לישיבה או בשינוי תנוחה בשכיבה). הגורם לתסמונת הזאת הוא תזוזה של גבישי סידן זעירים (קריסטלים) שהם חלק מאיבר שיווי המשקל (התעלות שנמצאות באוזן הפנימית).

דלקת של העצב הווסטיבולרי (Vestibular neuritis או labyrinthitis). זוהי דלקת שנגרמת כנראה מזיהום נגיפי ופוגעת או בעצב הווסטיבולרי (שמעביר מידע מהאוזן הפנימית למוח על מנח הראש) או באיבר הווסטיבולרי באוזן הפנימית (לבירינט). במקרה כזה עלול הוורטיגו להיות מלוּוה גם בירידה בשמיעה.

במקרה של דלקת נמשך הוורטיגו כמה ימים, מצריך טיפול סימפטומטי בלבד ולרוב חולף לבד.

מחלת מנייר (Ménière). זוהי מחלה שמתאפיינת בהתקפים חוזרים של ורטיגו שמלוּוים בירידה בשמיעה בזמן ההתקף ויכולים להיות מלוּוים גם בצפצוף (טנטוּן) ובתחושת אטימוּת באוזניים.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל אך שכיחה יותר בסביבות גיל 40. ההתקפים נמשכים בין כמה שעות לכמה ימים, ותדירות ההתקפים משתנה מאדם לאדם. ההשערה המקובלת כיום היא שהגורם למחלה הוא לחץ מוגבר של נוזלי האוזן הפנימית.

ורטיגו מרכזי

ורטיגו מרכזי נובע מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, לרוב בגזע המוח או במוחון (הצרבלום) או בקשרים של המוחון. סיבות אפשריות לפגיעה כזאת הן אירוע מוחי, דימום, גידול או תהליך דלקתי כמו טרשת נפוצה.

ורטיגו ממקור מרכזי יכול להיות מסוכן ולכן חשוב לאבחן אותו. במקרה של ורטיגו ממקור מרכזי עלול המטופל לסבול מסימנים נוירולוגיים נוספים כמו חולשה, הפרעות תחושה, הפרעות בדיבור או בבליעה ועוד.

סיבות נוספות לוורטיגו. סחרחורת היא תלונה שכיחה מאוד ויכולה להיגרם מסיבות שונות, לרבות שימוש בתרופות מסוימות, שתיית אלכוהול, דלקת בסינוסים (סינוסיטיס), בעיות שונות בצוואר, שינוי בריכוז המלחים בדם, רמות נמוכות של המוגלובין, מיגרנות, מצבים נפשיים כמו חרדה.

ירידה פתאומית בלחץ הדם המתרחשת במעבר משכיבה לעמידה (אורטוסטטיזם) יכולה גם היא לגרום לסחרחורת קצרה שדומה לתחושה של טרום עילפון ויכולה להופיע עם ראייה מטושטשת ועם חולשה כללית. במקרים כאלה הסחרחורת אינה סיבובית. מי שסובלים ממנה מתארים תחושה של חוסר יציבות או של כובד בראש הנמשכת לרוב כמה שניות וחולפת ולכן אינה מוגדרת ורטיגו.

מהם התסמינים שנלווים לוורטיגו?

התסמינים הנלווים לסחרחורת סיבובית יכולים להשתנות בהתאם לסיבה שגורמת לוורטיגו. תחושת הסחרחורת הסיבובית יכולה להיות מלוּוה בבחילות ובהקאות. במקרים רבים יופיע גם ניסטגמוס (ניד) - תנועה לא רצונית מהירה של העיניים (ריצוד). 

יכולים להופיע גם ירידה בשמיעה, צפצוף (טנטוּן) או תחושת אטימוּת באוזניים.

הפגיעה במערכת שיוויי המשקל יכולה לגרום לחוסר יציבות בהליכה ולנפילות. במקרה של מקור מרכזי לוורטיגו יכולים להופיע תסמינים נוירולוגיים נלווים כמו חולשת פנים, חולשת צד, הפרעות בדיבור ובבליעה, ראייה כפולה, הפרעות תחושה ועוד.

האם זה מסוכן? מתי יש לפנות מייד לרופא? 

ברוב המקרים ורטיגו נגרם מגורם פריפרי, ומקורו באוזן הפנימית, ולכן אינו מסוכן, אך למרות זאת מצריך פנייה לרופא לצורך אבחון וכדי להקל על התסמינים. רצוי להימנע מאבחון עצמי או מטיפול עצמי.

אולם במקרים שבהם המטופל סובל מגורמי סיכון קרדיווסקולריים משמעותיים או שנוסף על הסחרחורת ישנם תסמינים נוירולוגיים נלווים כמו אלה שתוארו לעיל, קיים חשד לאירוע מוחי, ויש צורך לפנות בדחיפות לחדר מיון.

כיצד מאבחנים ורטיגו?

לרוב ניתן לבסס את האבחנה על בסיס תלונות המטופל בשילוב של בדיקה גופנית. במקרים מסוימים ירצה הרופא להוסיף בדיקות עזר ובהן:

• בדיקת שמיעה.

• בדיקת ENG (בדיקת אלקטרוניסטגמוגרפיה)​ להערכת תפקודה של מערכת שיווי המשקל.

• בדיקות הדמיה - CT מוח או MRI מוח - כדי לשלול תהליכים מרכזיים במוח שעלולים לגרום לוורטיגו.

מהו הטיפול בוורטיגו?

הטיפול בוורטיגו מתחלק ל־3 קבוצות: טיפול תרופתי סימפטומטי שנועד להקל על התסמינים, טיפול ספציפי בהתאם לגורם, ופיזיותרפיה. 

טיפול תרופתי סימפטומטי. אנטיהיסטמינים כמו מסליזין, סטונרון או אגיסרק עשויים להקל על תסמיני הוורטיגו. כך גם תרופות נגד בחילות בעלות מנגנון אנטידופמינרגי כמו פרמין או מודל תרופות מרגיעות ממשפחת הבנזודיאזיפינים כמו ואליום או זנקס.

טיפול תרופתי ספציפי. הטיפול יכול להשתנות בהתאם לגורמי הוורטיגו. במחלת מנייר נהוג לתת טיפול משתן והתאמת דיאטה דלת נתרן. במקרים מסוימים של וסטיבוליטיס ניתן לתת טיפול בסטרואידים או טיפול אנטי נגיפי בזובירקס - אם יש עדות לזיהום בנגיף ההרפס. במקרה שהוורטיגו מגיע יחד עם זיהום באוזן התיכונה ניתן גם טיפול אנטיביוטי.

פיזיותרפיה וסטיבולרית. הטיפול הזה מומלץ לאנשים הסובלים מוורטיגו התקפתי תנוחתי שפיר (BPPV). מטרת הטיפול הזה היא לשנות את מיקום הקריסטלים בתעלות האוזן הפנימית כדי למנוע התקפי ורטיגו חוזרים. כמו כן ניתן להציע שיקום יציבתי לאנשים הסובלים מפגיעה כרונית בשיווי המשקל.

ד"ר עדי וילף־ירקוני היא מומחית לנוירולוגיה ורופאה בכירה במרפאה לנוירואימונולוגיה ולטרשת נפוצה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית