בדיקת שמיעה

מהי בדיקת שמיעה?

​בדיקת שמיעה (אודיומטריה, באנגלית: Audiometry) נועדה לבחון את התפקוד השמיעתי לאורך מסלול השמע מהאוזן ועד למוח. היא מספקת מידע על עוצמת הקול המינימלית שביכולתו של הנבדק לשמוע בתדרים שונים ובדיבור.

עוצמת הקול נמדדת בדציבלים (dB). לחישה היא בעוצמה של 20 דציבל; מוזיקה רועשת, למשל בהופעה, היא בסביבות 80 דציבל; מנוע מטוס מייצר רעש בעוצמה של 140 עד 180 דציבל. 

תדר (גובה הצליל) נמדד בהרץ (Hz) - מספר המחזורים בשנייה. קולות בס נמוכים הם בטווח של 50 עד 60 הרץ. צווחה או צפצוף גבוה יכולים להגיע ל־10,000 הרץ ויותר.

טווח השמיעה של בני אדם נע בין 20 ל־20 אלף הרץ. דיבור אנושי הוא לרוב בתדירות שבין 500 ל־4,000 הרץ.

שמיעה מוגדרת "תקינה" אם בבדיקת השמיעה תדירות הצלילים שהצליח הנבדק לשמוע היא 250 עד 8,000 הרץ ועוצמת הסף היא של 25 דציבל ופחות מכך.

איך פועלת האוזן?

כדי שאפשר יהיה לשמוע, על האוזן להיות מסוגלת לעשות שלוש פעולות: לקלוט את גלי הקול, לתרגם אותם לאותות חשמליים ולהעביר את האותות החשמליים למוח - שם הם מפוענחים לצלילים.

האוזן החיצונית כוללת את אפרכסת האוזן ואת תעלת השמע. האפרכסת היא מעין משפך שקולט את גלי הקול מהסביבה ומעביר אותם לתעלת השמע. באוזן התיכונה מרעידים גלי הקול את עור התוף ואת עצמות השמע, והרעידות האלה מועברות לאיבר השמיעה הנמצא באוזן הפנימית במבנה שנקרא "שבלול". איבר השמיעה מתרגם את גלי הקול לאותות חשמליים, ואת האותות האלה מעביר עצב השמע למוח.

​מהן הפרעות שמיעה ומה גורם להן?

הפרעות השמיעה נחלקות לשלושה סוגים: חסימה של גלי הקול בדרכם לאוזן הפנימית ("הפרעה הולכתית), העברה לא תקינה של אותות חשמליים מהאוזן למוח ("הפרעה עצבית") והפרעה מעורבת (משלבת את שני הסוגים).

להפרעה הולכתית יכולים לגרום בין היתר פקק שעווה​ בתעלת האוזן החיצונית, קרע בעור התוף, הימצאות נוזלים או דלקת באוזן התיכונה או פגיעה בעצמות השמע.

בהפרעה עצבית ישנה פגיעה במסלול האותות החשמליים מהאוזן הפנימית, דרך עצב השמע, אל המוח. הגורמים לה יכולים להיות ליקויים באוזן הפנימית כמו שינויים ניווניים האופייניים בעיקר בגיל המבוגר, פגיעה קבועה או חולפת בעקבות חשיפה לרעש ופגיעה בעצב השמע בעקבות מחלות או גידולים.​

מתי יש צורך לעשות בדיקת שמיעה?

• כאשר חשים בירידה בשמיעה או בשינוי במצב השמיעה.

• במסגרת בדיקת סקר לתינוקות לאחר הלידה ולפני השחרור מבית החולים כדי לאבחן פגיעה בשמיעה. פגיעה כזאת עלולה לפגוע ביכולת הילד/ה לרכוש שפה ולהתפתח.

• במסגרת בדיקת סקר תקופתית במקום העבודה לאנשים שנחשפים באופן קבוע לרעש.

• במקרים שבהם ניתן טיפול תרופתי שיכול לפגוע בשמיעה (סוגי אנטיביוטיקה שונים, טיפול כימותרפי ועוד).

• מעל גיל 60 מומלץ לבצע בדיקת שמיעה שגרתית אחת לשנה, מאחר שבגילים האלה עולה השכיחות של ירידה בשמיעה.

איך עושים את הבדיקה?

ישנם סוגים שונים של בדיקות שמיעה. את סוג הבדיקה מתאימים לגיל הנבדק ולאופייה של בעיית השמיעה שממנה סובל. 

בתינוקות נעשות לרוב בדיקות אובייקטיביות - בדיקות באמצעות מכשירים שמודדים את תגובת האוזן או המוח לקול ולא דורשים שיתוף פעולה של הנבדק. הן נעשות בדרך כלל בעת שהם ישנים או לאחר שעברו הרדמה קלה. 

בדיקות השמיעה הנפוצות הן:

בדיקת שמיעה התנהגותית

את סף השמיעה בילדים ובמבוגרים בודקים בדרך כלל באמצעות בדיקת שמיעה התנהגותית. מטרת הבדיקה היא למצוא את סף השמיעה בכל אוזן בנפרד. 

את הבדיקה עושה קלינאי/ת תקשורת במכון שמיעה. הבדיקה נעשית בתוך חדר מיוחד שמנטרל רעשי רקע. 

במהלך הבדיקה מונחות על אוזני הנבדק אוזניות המחוברות לאודיומטר - מכשיר המשמיע סדרה של צלילים בעוצמה ובתדר משתנים. על הנבדק לציין מתי הוא שומע צליל - גם אם הוא חלש ביותר. בתחילה מושמעים הצלילים באוזן אחת ולאחר מכן באוזן האחרת. 

לאחר מכן, במידת הצורך, משודר צליל ממכשיר המונח על העצם שמאחורי האוזן. באופן הזה גלי הקול עוקפים את מסלול הולכת הקול דרך האוזן החיצונית והתיכונה ומועברים ישירות לאיבר השמיעה שבאוזן הפנימית דרך עצמות הגולגולת. הבדיקה הזאת בוחנת את מסלול ההולכה העצבי שמכונה גם "הולכת עצם".

על פי ניתוח הממצאים ניתן לשער את מקור בעיית השמיעה - מקור הולכתי, עצבי או מעורב. על פי שיקול דעת מקצועי יופנה הנבדק לבדיקות נוספות כמו בדיקת הדים קוכליאריים ובדיקת ABR (ראו בהמשך). 

בסוף הבדיקה מתקבל תרשים הנקרא אודיוגרמה, שמראה את טווח השמיעה - מבחינת העוצמה והתדר – בכל אוזן בנפרד.

​בדיקות דיבור (דיסקרימינציה, Speech Reception Threshold ובקיצור: SRT)

הבדיקות בוחנות את סף העוצמה שבו מזהה הנבדק מילים בעלות הברה אחת או שתיים. הנבדק מתבקש להאזין לסדרה של מילים ולחזור עליהן. המילים מושמעות בעוצמה הולכת ויורדת, והמידע שמתקבל מהבדיקה מסייע לקבוע את סף השמיעה לדיבור בתנאי שקט.  

טימפנומטריה 

בדיקה המודדת את היענות עור התוף ואת תפקודי האוזן התיכונה. בין היתר היא מסייעת לאבחן הימצאות נוזלים באוזן התיכונה. הבדיקה אינה מצריכה שיתוף פעולה של הנבדק.

​בדיקת הדים קוכליאריים (Otoacoustic Emissions ובקיצור OAE) 

בדיקה שנעשית במסגרת בירור שמיעתי כולל על פי צורך מקצועי. באמצעות הבדיקה ניתן לקבוע אם הצלילים והקולות מגיעים אל האוזן הפנימית. 

הבדיקה נעשית באמצעות החדרת מתמר לתעלת האוזן החיצונית של הנבדק. המתמר משדר צלילים בתדרים שונים וקולט את ההחזר המתקבל מהאוזן הפנימית.

​רישום של תגובות עצב השמע וגזע המוח (Auditory Brainstem Response ובקיצור ABR)

הבדיקה מסייעת להעריך את התפקוד של עצב השמע, לצד בדיקת סף השמיעה.

הבדיקה נעשית כשהנבדק מצוי במנוחה או בשינה קלה. חיישנים שמוצמדים לראש רושמים את הפעילות החשמלית במוח בתגובה לסדרת נקישות המושמעת באוזניות.

תוצאות הבדיקה מתקבלות בצורה של רישום "גלים" הממחישים את פעילותם של אזורים שונים לאורך מסלול השמע ומסייעים לאבחן את מיקום הפגיעה.

בדיקת סקר שמיעה ליילודים (Otoacoustic Emissions ובקיצור OAE +  automatic Auditory Brainstem Response ובקיצור aABR)

בדיקות הסקר האלה ליילודים נעשות באמצעות החדרת מתמר זעיר לתעלת האוזן של התינוק. המתמר משדר קול וקולט את ההחזר שלו.

באמצעות הבדיקות ניתן לקבוע אם הצלילים והקולות מגיעים אל האוזן הפנימית. מדובר בבדיקות סינון בלבד, לכן תוצאה לא תקינה אינה מעידה בהכרח על בעיה קבועה בשמיעה, אך דורשת המשך מעקב ובירור. 

כמה זמן נמשכת בדיקת שמיעה?

ישנן בדיקות שמיעה שנמשכות דקות ספורות (למשל בדיקות סקר יילודים או בדיקות סקר במקום העבודה), ולעומת זאת בדיקת שמיעה מקיפה עשויה להימשך כחצי שעה ואף יותר

בדיקות שמיעה אובייקטיביות עשויות להימשך שעה ויותר.​

מתי אקבל את תוצאות הבדיקה?

ברוב המקרים נמסרות תוצאות הבדיקות ההתנהגותיות בו במקום. אם נדרש פענוח נוסף, התוצאות יימסרו לנבדק במועד מאוחר יותר או יועברו לרופא המטפל או לרופאה המטפלת.

מה ניתן ללמוד מתוצאות בדיקת השמיעה?

הבדיקה מספקת מידע אם יש פגיעה ביכולת השמיעה, איזו אוזן נפגעה, באילו תדרים ישנה לקות שמיעה וכן מהו סף השמיעה לדיבור. כמו כן מספקת הבדיקה מידע על סוג הפגיעה (הולכתית, עצבית או מעורבת).

אם מזוהה ליקוי שמיעה, ובהתאם לסוג הלקות, יופנה הנבדק להמשך בירור רפואי ו/או לקלינאי/ת תקשורת לצורך ייעוץ ושיקום השמיעה.​