הפרעות קשב וריכוז במבוגרים

בעבר התייחסו להפרעת קשב כאל הפרעה שמוגבלת לילדות ושחולפת עד גיל ההתבגרות, אבל היום ברור שזה לא הסיפור. לפי ההערכות, כ־70% מהילדים שסובלים מהפרעת קשב "סוחבים" את התסמינים של ההפרעה גם בתקופות מאוחרות יותר בחיים. השכיחות של ההפרעה אצל בני 18 ויותר היא 4% עד 7%.

יש טעם באבחון בגיל מבוגר?

בוודאי! הפרעת קשב גורמת לבעיות בתחומי חיים רבים: בבית, בחברה, בעבודה ובלימודים. אבחון וטיפול מתאימים יכולים לשנות את החיים מהקצה אל הקצה - בכל גיל.

במקרים רבים אבחון של הפרעת קשב וריכוז במבוגרים הוא תוצאה של אבחון אחד​ הילדים. לעיתים קרובות הורים שפונים עם ילדיהם לאבחון הפרעת קשב מגלים שהתסמינים של ההפרעה מאפיינים גם אותם.

במקרים אחרים מבוגרים פונים לרופא על רקע תסמינים מסוימים, ותוך כדי תהליך הבדיקה מתברר שהם סובלים מהפרעת קשב.

איך אוכל לדעת אם עליי לפנות לאבחון?

DSM הוא מדריך האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, "התנ"ך של הפסיכיאטרים", ועליו מסתמכים - גם בישראל - להגדרת הקריטריונים לאבחון הפרעות שונות, ובהן הפרעת קשב.

על פי הגרסה האחרונה של המדריך, DSM 5, ההגדרה של הפרעת קשב היא הפרעה בשני תחומים: • חוסר קשב.

• התנהגות היפראקטיבית־אימפולסיבית.

במדריך הוגדרו גם הקריטריונים לאבחון ההפרעה. אם אתם עונים לקריטריונים שמופיעים כאן, מומלץ לפנות לאבחון הפרעת קשב.

חוסר קשב

הקריטריונים: לפחות חמישה תסמינים מאלה שמופיעים למטה. כדי להיחשב לקריטריון על כל תסמין להופיע במשך 6 חודשים לפחות באופן שמפריע לתפקוד ושאינו תואם את השלב ההתפתחותי.

אלה הם התסמינים לחוסר קשב:

• המטופל מתקשה לעיתים קרובות לשים לב לפרטים או עושה שגיאות טיפשיות (במקום העבודה או בפעילויות אחרות).

• לעיתים קרובות הוא מתקשה להחזיק קשב לאורך זמן.

• לעיתים קרובות נראה שהוא אינו מקשיב למה שאומרים לו.

• לעיתים קרובות הוא מתקשה לעקוב אחרי הוראות, נוטה "להימרח" במטלות.

• לעיתים קרובות הוא מתקשה בסדר ובארגון.

• לעיתים קרובות הוא נמנע או מסרב לבצע מטלות הדורשות ריכוז ומחשבה מתמשכים.

• לעיתים קרובות הוא נוטה לאבד חפצים הדרושים לפעולות ולמשימות שונות (ארנקים, טלפונים סלולריים, מפתחות, משקפיים ועוד).

• לעיתים קרובות דעתו מוסחת בקלות.

• לעיתים קרובות הוא נוטה לשכחנות בפעילויות יומיומיות.

היפראקטיביות־אימפולסיביות

הקריטריונים: לפחות חמישה תסמינים מאלה שמופיעים למטה. כדי להיחשב לקריטריון על כל תסמין להופיע במשך 6 חודשים לפחות באופן שמפריע לתפקוד ושאינו תואם את השלב ההתפתחותי (בקרב רוב המבוגרים המרכיב ההיפראקטיבי נוטה להיחלש, ומשום כך ההפרעה פחות בולטת לעין).

אלה הם התסמינים להיפראקטיביות־אימפולסיביות:

• לעיתים קרובות המטופל יושב בחוסר מנוחה, מרבה להזיז את ידיו ואת רגליו.

• לעיתים קרובות הוא קם מהכיסא במקום העבודה או במצבים שבהם מצופה ממנו להישאר ישוב.

• לעיתים קרובות הוא מתרוצץ או מטפס בסיטואציות לא מתאימות (אצל מתבגרים או מבוגרים הדבר עשוי להתבטא רק בתחושה של חוסר מנוחה).

• לעיתים קרובות הוא אינו מסוגל לשחק או להשתתף בפעילויות בצורה שקטה (מייצר רעש רב בסביבה).

• לעיתים קרובות הוא חסר מנוחה, מתנהג כאילו הוא "מונע על ידי מנוע".

• לעיתים קרובות הוא מדבר בלי הפסקה.

• לעיתים קרובות הוא מתפרץ ועונה לשאלות לפני שסיימו לשאול אותן.

• לעיתים קרובות הוא מתקשה לחכות לתורו.

• לעיתים קרובות הוא קוטע אנשים או מציק להם (למשל, מתפרץ לתוך שיחות).

כמו כן צריכים להתקיים התנאים הבאים

• כמה מהתסמינים של חוסר קשב או של היפראקטיביות ואימפולסיביות הופיעו לפני גיל 12.

• כמה מהתסמינים מופיעים בשתי מסגרות לפחות (כמו בית, עבודה, עם חברים או עם קרובים).

• קיימת עדות ברורה שהתסמינים מפריעים או פוגעים באיכות התפקוד בחברה או בעבודה.

• התסמינים אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (למשל הפרעה במצב הרוח, הפרעת חרדה, הפרעת אישיות).

יש בדיקה חד־משמעית שיכולה להגיד אם יש הפרעת קשב?

לא.

אז איך מאבחנים?

בחוזר האחרון של משרד הבריאות בנושא הפרעת קשב מדצמבר 2021 נכתב כי אבחון מבוגרים חייב לכלול:

הערכה קלינית

ההערכה הקלינית כוללת:

• היסטוריה מפורטת. בין היתר תושאל המטופל על הבעיות הרפואיות הנוכחיות שלו, על ההיסטוריה הרפואית שלו ושל בני המשפחה ועל היסטוריית התסמינים שלו.

• הערכה מלאה על פי הקריטריונים של המדריך העדכני של DSM כפי שצוינו למעלה.

• הערכה של הפרעות אפשריות.

• בדיקה גופנית לפי הצורך.

במסגרת ההערכה הקלינית מנסים הרופא או הפסיכולוג המאבחן להבין עד כמה משפיעה הפרעת הקשב על תפקודו של המאובחן במסגרות השונות (משפחה, חברה, לימודים ועבודה). 

הכלי העיקרי לאבחון הוא ריאיון עם המטופל ולעיתים גם עם בן הזוג או עם בת הזוג או עם חברים קרובים. כלים מסייעים בהערכה הקלינית הם שאלוני סקאלות התנהגותיות, בדיקות גופניות ונוירולוגיות ומבחנים קוגניטיביים.

• שאלוני אבחון מותאמים למבוגר

• כלי אבחון נוספים (כולל מבחנים ממוחשבים)

במידת הצורך ולפי שיקול דעתו, ימליצו הרופא או הפסיכולוג המאבחן על השלמת האבחון באמצעות כלים נוספים ובהם: מבחנים ממוחשבים אובייקטיביים כמו CPT (מבחן תפקוד מתמשך), מבחנים פסיכולוגיים, הערכה קוגניטיבית, הערכה פסיכיאטרית, הערכת כישורי למידה.

מבחני CPT, כמו מבחן TOVA או מבחן MOXO, פופולריים מאוד, אבל בניגוד למה שרבים חושבים, הם אינם כלי לאבחון הפרעת קשב, אלא כלי עזר בתהליך האבחון.

המבחנים האלה מאפשרים הערכה אובייקטיבית של מרכיבי הקשב אצל הנבדק באמצעות התמודדות עם מטלה חדגונית ומשעממת לאורך זמן. לעיתים משתמשים במבחנים הממוחשבים להערכת יעילותו של הטיפול התרופתי. 

עם זאת, המבחן אינו חושף את הסיבה לירידה בתפקוד. זהו תפקידו של איש המקצוע המאבחן, והוא גם יקבע האם ומתי יש צורך במבחן ממוחשב. לכן לא כדאי לעשות את המבחן בלי המלצה של איש מקצוע. 

• בדיקה רפואית

אם את האבחון עשה פסיכולוג, הוא חייב להמליץ על השלמת האבחון באמצעות בדיקה נוירולוגית ו/או פסיכיאטרית של רופא הרשאי לאבחן הפרעת קשב. מטרת הבדיקה היא לשלול בעיה רפואית או בעיה נפשית שעלולות לגרום לקשיי הקשב הנצפים וכן לשקול את הצורך בטיפול תרופתי שאותו רק רופא יכול לרשום. 

• בדיקת תחלואה נלווית

כפי שצוין, להפרעת קשב יש השפעה על כל תחומי החיים. ממחקרים עולה שאנשים הסובלים מההפרעה נמצאים בסיכון גבוה לסבול מהפרעות נפשיות נוספות, למשל דיכאון וחרדה.

מעבר לכך, מצבים רפואיים מסוימים כמו אפילפסיה, הפרעות שינה, הפרעות הסתגלות, הפרעות התנהגות, לקויות למידה ועוד עלולים לגרום לתסמינים דומים לאלה של הפרעת קשב. לכן יש חשיבות קריטית לאבחנה מדויקת כדי שהמטופל יקבל את הטיפול לבעיה שממנה הוא סובל ולא יקבל בטעות טיפול לבעיה אחרת עם תסמינים דומים - מה שעלול להרע עוד יותר את מצבו.

טיפול בהפרעות קשב וריכוז במבוגרים

ואם יש אבחנה, מה אז? יש כמה ​דרכים להתמודד בהצלחה עם הפרעת קשב: טיפול תרופתי יעיל (שלרוע המזל סובל משם רע, ולא בצדק), טיפול התנהגותי וטיפול רגשי שמיועדים להתמודד עם ההשלכות של הפרעת הקשב - ובמיוחד עם ההשלכות של היעדר אבחנה לאורך שנות הילדות.

הטיפול מונע את החמרת הקשיים ומאפשר תפקוד תקין יותר ומימוש של הפוטנציאל האישי של כל אחת ואחד.

ד"ר דורית שמואלי היא נוירולוגית ילדים המתמחה בבעיות התפתחותיות, מנהלת את תחום התפתחות הילד והקשב באגף הקהילה של כללית

פרופ' איריס מנור היא פסיכיאטרית לילדים ומנהלת המרכז לקשב במחוז דן פ"ת, מטעם מרכז בריאות הנפש גהה, מקבוצת כללית

סייע בהכנת הכתבה: ד"ר ירדן לוינסקי, יועץ פסיכיאטרי ראשי בחטיבת הקהילה בכללית