צריבה במתן שתן (דיסאוריה)

​​​​​מה זה דיסאוריה?

תחושת צריבה בעת מתן שתן (דיסאוריה; באנגלית: Dysuria, מלטינית: שתן רע) היא השם הכללי שניתן לכאבים שחשים בזמן הטלת שתן או לתחושה ש"שורף" בעת שמטילים שתן.

הכאב מורגש בדרך כלל לאורך השופכה (הצינור שמנקז את שלפוחית השתן ודרכו מטילים שתן), בבטן התחתונה ובאיבר המין.

ממה נגרמת דיסאוריה?

הגורם לדיסאוריה הוא לרוב גירוי של רירית שלפוחית השתן, של רירית השופכה או של האיברים הסמוכים. הגירוי יכול לנבוע מזיהום, מהיצרות השופכה​, מאבנים בדרכי השתן ולעיתים אף מגידולים במערכת השתן. לעיתים נדירות מקור הגירוי אינו ברור.

דיסאוריה אצל נשים

אצל נשים הסיבה השכיחה ביותר לדיסאוריה היא דלקת בדרכי השתן. מקור הזיהום בחלק ניכר מהמקרים הוא במעבר של חיידקים - לרוב מסוג E. coli - ממערכת העיכול למערכת השתן.

ברוב המקרים הזיהום מוגבל למערכת השתן התחתונה (שלפוחית השתן). זיהום כזה נקרא ציסטיטיס. נוסף על דיסאוריה כוללים התסמינים של הזיהום גם תכיפות ודחיפות בהטלת שתן ולעיתים גם ריח חריף של השתן.

כאשר הזיהום משלפוחית השתן עובר גם לכליות הוא נקרא פילונפריטיס. במקרה כזה נוספים לתסמינים כאבים במותן וחום.

מצב נוסף שעלול לגרום לנשים תחושת צריבה בעת מתן שתן הוא זיהום בנרתיק. לזיהום כזה עלולים לגרום פטרייה כמו קנדידה או חיידקים שונים, בעיקר אלה המועברים ביחסי מין, כמו כלמידיה וגונוריאה (שגורם לזיבה).  סיבה אפשרית נוספת לתחושת צריבה בעת מתן שתן היא זיהום שיוצר נגיף הרפס שמתמקם באיברי המין.

דיסאוריה אצל גברים

צריבה במתן שתן נדירה יותר אצל גברים בהשוואה לנשים. בדומה לנשים, אחת הסיבות העיקריות לה היא דלקת בשלפוחית השתן.

סיבה שכיחה נוספת לדיסאוריה בגברים היא דלקת בשופכה (אורתריטיס), שיכולה להיגרם מחיידקים המועברים ביחסי מין, בעיקר כלמידיה וגונוריאה. הצריבה מורגשת לאורך השופכה, באזור הפין. בחלק מהמקרים תלוּוה תחושת הצריבה בהפרשה לבנה או שקופה מהשופכה.

בקרב גברים מבוגרים יותר עלולים קשיים בהטלת השתן כתוצאה מערמונית מוגדלת להוביל לדלקת בדרכי השתן שתלוּוה גם בדיסאוריה.

סיבות נוספות לדיסאוריה

• רגישות לחומרים מסוימים. תחושת צריבה בעת מתן שתן עלולה להיגרם מגירוי שיוצרים מוצרי היגיינה שונים כמו סבונים וקרמים או תחתוניות ותחבושות היגייניות. במקרים נדירים מאוד עלולה הצריבה להיות תוצאה של רגישות לאבקת כביסה או למרכך כביסה מסוימים.

• אבנים בדרכי השתן. דיסאוריה יכולה להופיע במהלך נדידת אבן מהכליה לכיוון שלפוחית השתן. כשהאבן מגיעה לחלק התחתון של השופכן (הצינור שמחבר את הכליה לשלפוחית השתן), מופיעים תסמינים הדומים לאלה של דלקת בדרכי שתן: דיסאוריה, תכיפות ודחיפות במתן שתן.

• תרופות. תחושת צריבה בעת מתן שתן עלולה להיות תופעת לוואי של שימוש בתרופות מסוימות - בעיקר תרופה בשם ציטופוספן (ציקלופוספמיד) שמשמשת לטיפול במחלות דלקתיות שונות ובגידולים ממאירים.

מהם התסמינים שעלולים להתלוות לדיסאוריה?

אם הסיבה לדיסאוריה היא זיהום בדרכי השתן, עלולים להתלוות לה תסמינים נוספים כמו תכיפות ודחיפות במתן שתן, חום, כאבי בטן, כאבי מותניים וכאבי גב.

כאשר הסיבה לצריבה היא מחלת מין, תיתכן גם הפרשה מהשופכה. כמו כן ייתכנו כיבים או שלפוחיות באיברי המין, ונשים עלולות לסבול גם מכאבים בזמן קיום יחסי מין.

בכל מקרה של דיסאוריה יש למסור לרופא את הפרטים הבאים: שימוש בתרופות או במשחות מקומיות, קיומם של פרטנרים חדשים ליחסי מין, קיומן של מחלות רקע כמו סוכרת​ או של בעיות קודמות בדרכי השתן כמו ריפ​לוקס (מצב שבו השתן חוזר משלפוחית השתן לכליות) או ערמונית מוגדלת.

מהם סימני האזהרה שמחייבים לפנות מייד לרופא/ה?

בכל מקרה של צריבה במתן שתן שאינה חולפת יש לפנות לרופא/ה.

לנשים שאצלן מלוּוה הצריבה בהפרשה מהנרתיק או בכאבים בזמן מגע מיני כדאי לפנות לרופא נשים לצורך בדיקה גינקולוגית.

• לזימון תור לרופאי משפחה ולרופאי נשים

איך מאבחנים?

האבחנה נעשית על סמך שילוב אופייני של תלונות, של ממצאים בבדיקה גופנית ושל בדיקות מעבדה - בעיקר בדיקות שתן​. כאשר התמונה הקלינית היא ברורה וחד־משמעית, ניתן להתחיל בטיפול האנטיביוטי מייד לאחר נטילת הבדיקות.

קיימים כמה סוגים של בדיקות שתן. הבדיקה המהירה ביותר נקראת "סטיק שתן": לתוך כוסית שבה מצוי שתן של הנבדק מכניסים סטיק - מקל מדידה - שמציג, בין היתר, אם יש חשד לזיהום בשתן. אומנם קל לעשות את הבדיקה, ותוצאותיה מתקבלות מייד, אך לעיתים האבחנה אינה חד־משמעית.

בדיקות נוספות כוללות בדיקת שתן כללית, בדיקת PCR למחלות מין ותרבית שתן, שבאמצעותה נעשית האבחנה הסופית של הזיהום.

דגימה של השתן מצורפת למצע גידול (שהוא למעשה מזון של חיידקים), ולאחר זמן מה בודקים אילו חיידקים צמחו על המצע. אם מתברר שעל המצע צמחו חיידקים מסוימים - שקרוב לוודאי אחראים לזיהום - בודקים לאילו סוגים של אנטיביוטיקה הם רגישים כדי להתאים לנבדק את הטיפול היעיל ביותר נגד אותם החיידקים.

כאשר חושדים בקיומה של מחלת אבנים ניתן לאשר זאת באמצעות בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד, צילום רנטגן של הבטן או בדיקת CT.

איך מטפלים בדיסאוריה?

בזיהומים שנגרמים מחיידקים מטפלים בתרופות אנטיביוטיות. יש לעשות את בדיקת השתן לפני התחלת הטיפול האנטיביוטי כדי לאפשר את זיהוי החיידק. משך הטיפול תלוי במיקום הזיהום ובחומרתו.

אם המטופל סובל מזיהומים חוזרים, נהוג לעשות בדיקת הדמיה של מערכת השתן כדי לשלול את האפשרות שיש בה בעיה מבנית או תפקודית.

אם הסיבה לצריבה היא אבנים בדרכי השתן, ניתן להמתין לפליטת האבן או לטפל בה בפעולה ניתוחית. לאחר הטיפול באבן ניתן לשקול מתן תרופות שמונעות היווצרות של אבנים חדשות.

בתוך כמה זמן מחלימים? 

אם ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים, צפוי להופיע שיפור לאחר כיומיים־שלושה. משך הזמן עד להחלמה מלאה נע בין ימים בודדים לשבועות ארוכים, בהתאם לאופי הזיהום.

הצריבה צפויה לחלוף בתוך כמה ימים גם אם היא נגרמה ממחלת אבנים. לרוע המזל, המחלה שגורמת להיווצרות אבנים היא במקרים רבים כרונית. משמעות הדבר היא שהכליות מייצרות כל הזמן אבנים חדשות, כך שהצריבות עלולות לחזור על עצמן.

מצב של אורטריטיס ריאקטיבי (דלקת בשופכה שמתפתחת לאחר זיהום) עלול להימשך כמה חודשים, ועימו גם הצריבה.

יש לציין כי דלקת וזיהום אינם תופעה זהה: זיהום הוא תוצאה של פעילות חיידקים, ודלקת היא תגובה של הגוף - לעיתים נגד חיידקים, אך לעיתים גם נגד גורמים אחרים. למשל, לעיתים מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו וגורמת לדלקת.

עלולים להיות סיבוכים?

דלקות פשוטות של דרכי השתן התחתונות חולפות לאחר טיפול אנטיביוטי, לרוב ללא סיבוכים.

אלה הם הסיבוכים העיקריים של דלקות בדרכי השתן:

• דלקות חוזרות בדרכי השתן.

• התפשטות הזיהום לזרם הדם - מצב המכונה ספסיס (sepsis).

• התפשטות הזיהום לכליות (פילונפריטיס).

• התפשטות הזיהום לחבל הזרע (הצינור שמוביל את הזרע מהאשכים) ולאשכים (אפידידימיטיס ואורכיטיס).

• היווצרות של מורסה (אבצס או כיס של מוגלה) בכליה.

• היווצרות של אבני זיהום (סטרוביט) בכליות או בכיס השתן. האבנים האלה הן תוצר של חיידקים מסוימים.

• הצטלקות של הכליות שמלוּוה לעיתים בירידה בתפקוד שלהן.

• לזיהומים המועברים ביחסי מין יש סיבוכים ייחודיים - בעיקר התפשטות הזיהום לאורך מערכת המין. התוצאה הסופית עלולה להיות בעיות פוריות אצל נשים.

• זיהומים בדרכי השתן בזמן היריון - גם אם אינם מורגשים - עלולים לגרום לסיבוכים. זו אחת הסיבות לכך שנוהגים לעשות בדיקות שתן לנשים הרות באופן שגרתי, ובעיקר אם מופיעים אצלן תסמינים של זיהום בדרכי השתן.​

ז​ה יחזור?

זיהומים חוזרים בדרכי השתן שכיחים למדי, במיוחד בקרב נשים. הזיהומים החוזרים שכיחים גם בקרב מי שמחוברים באופן קבוע לקתטר שתן שופכתי, בקרב חולי סוכרת ובקרב מי שסובלים מריפלוקס של שתן. עם זאת לעיתים קרובות אין גורם סיכון מובהק שניתן לומר כי הוא האחראי לזיהום החוזר בדרכי השתן.

ד"ר דור גולומב הוא אורולוג מחוזי במחוז מרכז של כללית