אנטיביוטיקה: מתי היא עוזרת ומתי לא?

​​​​​​​​​​​​​מהי אנטיביוטיקה?

אנטיביוטיקה היא קבוצה של תרופות המיועדות לטפל בזיהומים חיידקיים. השימוש בה החל כבר בשנות ה־40 של המאה ה־20. 

במקרים רבים התרופות האלה הצילו חיים, וגם כיום אי־אפשר לדמיין את הרפואה המודרנית בלי אנטיביוטיקה. צריך לזכור שבלי אנטיביוטיקה יעילה לא נוכל לטפל בזיהומים מסוכנים, לטפל במחלות אונקולוגיות ולעשות ניתוחים והשתלות. לכן כל כך חשוב לשמור על יעילות התרופות האנטיביוטיות.

אז מה הבעיה בשימוש באנטיביוטיקה?

כשחיידקים נחשפים לאנטיביוטיקה, הם מפתחים נגדה עמידוּת. ככל שהחיידקים נחשפים לה יותר, כך הם מפתחים מהר יותר עמידות נגדה.

ואם לא די בכך, החיידקים מפתחים עמידות לא רק לאנטיביוטיקה הספציפית שניתנה למטופל, אלא הם מפתחים עמידות רחבת טווח נגד קשת רחבה של תרופות אנטיביוטיות מסוגים שונים. ואכן כיום אנו עדים למצב שבו יותר ויותר זנים של חייד​קים מפגינים עמידוּת לסוגים שונים של תרופות אנטיביוטיות. לכן חשוב להשתמש באנטיביוטיקה רק במצבים שבהם היא נחוצה ויעילה.

קצת נתונים:

• 30% עד 50% מהמרשמים לאנטיביוטיקה שניתנים בקהילה בארצות־הברית הם מיותרים.

• כ־80% מהשימושים באנטיביוטיקה הם בקהילה, וכ־13% מהביקורים אצל רופא/ה בקהילה מסתיימים במתן אנטיביטיקה. 10% מהשימושים באנטיביוטיקה בקהילה הם ברפואת שיניים.

• בשוודיה היקף השימוש באנטיביוטיה הוא כשליש מהיקף השימוש בה בארצות־הברית, ולמרות זאת שיעורי התחלואה במחלות זיהומיות והיקפי התמותה ​מהן אינם גבוהים יותר מאשר בארצות־הברית. להיפך. יתר על כן, בשוודיה, כמו במדינות אחרות שבהן נעשה שימוש מועט באנטיביוטיקה, שיעור החיידקים העמידים הוא מהנמוכים בעולם.

• בהודו, שבה השימוש באנטיביוטיקה הוא נטול פיקוח ואינו מבוקר, מתו בשנה אחת 58 אלף תינוקות מחיידקים עמידים שהועברו אליהם מאימהותיהם.

• באיחוד האירופי מדוּוחות 25 אלף פטירות בשנה שמיוחסות לחיידקים עמידים. נוסף על כך מייחסים שם לחיידקים עמידים עוד 2.5 מיליון ימי אשפוז בשנה.

• בארצות־הברית יש כ־140 אלף פניות בשנה לחדרי מיון בשל תופעות לוואי של אנטיביוטיקה.

האם אנטיביוטיקה תמיד עובדת?

לא! אנטיביוטיקה פועלת רק נגד זיהומים שנגרמים מחיידקים (כמו סטרפטוקוק A), אבל היא אינה יעילה נגד זיהומים שנגרמים מנגיפים (וירוסים). הנגיפים הם שגורמים להצטננות, לשפעת ולרוב מקרי השיעול וכאבי הגרון.

מהו ההבדל בין נגיפים לבין חיידקים?

גם נגיפים וגם חיידקים הם מיקרואורגניזמים זעירים מאוד. הם נמצאים בכל מקום על פני כדור הארץ ועלולים לעבור מאדם לאדם ולגרום למחלות שונות. עם זאת, לנגיפים יש מבנה שונה מזה של החיידקים. המבנה הייחודי של הנגיפים גורם לכך שהם אינם מגיבים לטיפול באנטיביוטיקה.

איך יודעים באילו מקרים צריך אנטיביוטיקה?

רק רופא מוסמך לתת טיפול אנטיביוטי. למרבה הצער, לא מעט מטופלים מבקשים־דורשים מהרופאים בכלל ומרופאי המשפחה בפרט לקבל אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים שכיחים בדרכי הנשימה. מכל המחקרים עולה שאין צורך בכך כשמדובר במחלות נגיפיות, שהן הנפוצות ביותר.

לפני שאתם לוחצים על הרופא לקבל אנטיביוטיקה, זכרו: הגישה של "אם לא יועיל - לא יזיק" היא שגויה. כל טיפול מיותר - מזיק! 

לפניכם כמה מצבים רפואיים שכיחים והטיפול הנדרש להם:

• הצטננות. להצטננות גורמים נגיפים, ואנטיביוטיקה אינה יעילה נגדם. עדיף לאפשר למחלות לחלוף מאליהן ללא כל טיפול. יש לזכור שלפעמים עלולה ההצטננות להימשך שבועיים ואפילו יותר.

• ברונכיטיס חריפה. ברוב ​המכריע של המקרים, מחוללי הברונכיטיס החריפה הם נגיפים. הרופא הוא שמאבחן בדיוק באיזו מחלה מדובר, אבל יש לזכור: בברונכיטיס חריפה אין לרוב צורך בטיפול אנטיביוטי - גם אם יש חום.

• כאב גרון. רוב כאבי הגרון והנזלות נגרמים מנגיפים ואינם מגיבים לטיפול באנטיביוטיקה. 

זיהום חיידקי (סטרפטוקוקלי) שמצריך טיפול אנטיביוטי מופיע בעיקר בילדים בגיל בית ספר. אצל מבוגרים הוא פחות שכיח, ואילו אצל פעוטות עד גיל 3 הוא כמעט שאינו קיים. במקרה של ספק יורה הרופא לקחת משטח גרון כדי להגיע לאבחנה מדויקת.

• דלקת בדרכי השתן. נהוג לתת אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת בדרכי השתן אך ורק אם יש סימנים כמו צריבה בעת מתן שתן או תחושת צורך לתת שתן באופן תכוף ודחוף יחד עם עדות להימצאות חיידקים בתרבית השתן. 

אם יש צמיחה של חיידקים בתרבית השתן, אך ללא הסימנים הנ"ל, אין צורך בטיפול אנטיביוטי (אלא אם הדלקת היא בתקופת ההיריון או לפני פעולה אורולוגית פולשנית).

• דלקת אוזניים. בתינוקות בני 6 חודשים ויותר ניתן לדחות את הטיפול האנטיביוטי בדלקת אוזניים ב־24 עד 48 שעות - בתנאי שהילד אינו סובל מדיכוי חיסוני, מצבו הכללי טוב, וחום גופו נמוך מ־39 מעלות.

בילדים בני שנתיים ויותר ניתן לחכות 72 שעות. לרוב המחלה חולפת מאליה. גם את ההחלטה שלא לתת טיפול אנטיביוטי - כמו את ההחלטה להתחיל בטיפול אנטיביוטי - מקבל הרופא.

• מחלות שלשול - ברובן הגדול - אינן מצריכות טיפול אנטיביוטי. בחולים מדוכאי חיסון ובחולים שסובלים מחום גבוה או משלשול דמי ישקול הרופא את הצורך לתת טיפול אנטיביוטי.

• התקף אסתמה. אם התקף האסתמה אינו מלוּוה בדלקת ריאות - אין צורך בטיפול אנטיביוטי.

האם משך הזמן לטיפול באנטיביוטיקה זהה בכל המקרים?

לא. משך הטיפול תלוי במצב הרפואי. למשל, בדלקת בדרכי השתן מספיק טיפול של שלושה ימים (למעשה, יש גם תרופה שנוטלים פעם אחת בלבד). בדלקת ריאות מקובל בדרך כלל לתת טיפול אנטיביוטי במשך 5 ימים. בזיהום חיידקי בגרון מקובל לתת טיפול אנטיביוטי במשך 10 ימים.

יש לציין שבשנים האחרונות ישנה מגמה לקצר את משך השימוש באנטיביוטיקה. כך, למשל, ישנם מצבים שבעבר טופלו באנטיביוטיקה במשך 14 ימים, ואילו היום מטפלים בהם באנטיביוטיקה במשך 5 ימים בלבד.​

האם אפשר להפסיק את השימוש באנטיביוטיקה כאשר מרגישים טוב?

ההחלטה על תחילת הטיפול - כמו גם על סיומו - היא רפואית. במקרים שבהם יש זיהום חיידקי מוכח, טיפול חלקי או לא מספק עלול לגרום לחזרת המחלה.

לעומת זאת, אם החל טיפול בשל הערכה שמדובר בזיהום חיידקי, ובהמשך מקבלים נתונים המעידים שמדובר במחלה נגיפית, או שהמוקד החיידקי כבר חוסל - ניתן להפסיק את הטיפול לאחר התייעצות עם הרופא.

האם השימוש באנטיביוטיקה כרוך בתופעות לוואי?

בהחלט. נוסף על יצירת עמידויות שעלולות לפגוע באפשרויות לתת טיפול בעתיד, עלולה אנטיביוטיקה לגרום גם לתופעות לוואי ולאלרגיות ולהשפיע על הפעילות של תרופות אחרות שנלקחות במקביל.

​​מדי שנה מגיעים לחדרי המיון יותר ויותר אנשים כתוצאה מתופעות לוואי שקשורות לשימוש בתרופות. לפי דיווח של חוקרים מהמרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), כ־20% מהמקרים האלה נובעים משימוש בתרופות אנטיביוטיות.

החוקרים מעריכים כי 143 אלף ביקורים במיון בשנה בארצות־הברית נובעים מתופעות לוואי של תרופות. 19.3% מהביקורים האלה נובעים משימוש באנטיביוטיקה.

אילו נזקים משמעותיים נוספים (מעבר לתופעות לוואי ולעמידות חיידקים) נגרמים מאנטיביוטיקה? 

• בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה בזיהומים שנגרמים מהחיידק כלוסטרידיום דיפיצילה (Clostridioides difficile). החיידק הזה גורם למחלת שלשול קשה ועקשנית שנוטה לחזור שוב ושוב למרות טיפול.

במצבים קיצוניים גורמת המחלה הזאת לצורך לכרות מעי, ולעיתים היא אף מסתיימת במות המטופל.  המחלה הזאת היא מידבקת, פוגעת בעיקר במבוגרים, וגורם הסיכון העיקרי לחלות בה הוא שימוש באנטיביוטיקה. זהו אפוא גורם תחלואה שהוא בר מניעה.

• פגיעה במיקרוביום​​, דהיינו בכלל קהילת האורגניזמים והחיידקים שחיים בגוף, בעיקר במערכת העיכול ועל פני העור, אך לא רק בהם.

מספר האורגניזמים האלה עולה בהרבה על מספר תאי הגוף האנושיים, והגישה כיום היא להתייחס לקהילה הזאת כאל אחת ממערכות הגוף. לתפקוד התקין של המערכת הזאת יש חשיבות רבה בשמירה על הבריאות: היא מונעת "התיישבות" של חיידקים מסוכנים מחוללי מחלות, היא יוצרת חומרים חיוניים, משפיעה על משקל הגוף לאורך החיים ועוד.

מכאן ברורה החש​יבות שבשמירה על הרבגוניות של האורגניזמים האלה. אנטיביוטיקה פוגעת במיקרוביום ומפירה את שיווי המשק​ל העדין הזה שבגוף.

לסיכום, אנטיביוטיקה היא כלי שחשיבותו ברפואה היא עצומה, אך יש להתייחס אליה כאל משאב מתכלה: באחריות, בזהירות ובהפעלת שיקול דעת נבון שמביא בחשבון תועלת מול נזק.

​​ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית