מהי דלקת בדרכי השתן?
דלקת בדרכי השתן (באנגלית: Urinary Tract Infection, או בקיצור: UTI) נגרמת בדרך כלל מזיהום חיידקי או פטרייתי. רוב הדלקות מופיעות בשופכה ובשלפוחית השתן, אך יכולות לערב גם את השופכן ואת הכליות.
הדלקות מתרחשות כאשר חיידקים נכנסים אל דרכי השתן דרך השופכה, מתחילים להתרבות בשלפוחית השתן ומובילים לזיהום. הן יכולות להופיע אצל נשים וגברים בכל הגילים, אך נפוצות יותר בנשים.
הדלקת עלולה לגרום לאי־נוחות גדולה, ואם אינה מטופלת היא עלולה לגרום גם לנזקים בריאותיים.
מהן דלקות חוזרות בדלקי השתן?
דלקות חוזרות בשתן מוגדרות כ־2 דלקות ויותר בתוך חצי שנה או 3 דלקות ויותר בתוך שנה.
מאילו איברים מורכבת מערכת השתן?
מערכת השתן מורכבת מכליות, משופכנים, משלפוחית השתן ומשופכה.
כליות (Kidneys) - מטרתן היא לסנן את הדם ולהפריש חומרי פסולת ומלחים באמצעות השתן.
שופכנים (Ureters) - הצינורות שמובילים את השתן מהכליות אל שלפוחית השתן.
שלפוחית השתן (Urinary bladder) - איבר דמוי כיס המשמש לאחסון השתן עד להטלתו.
שופכה (Urethra) - הצינור שמוביל שתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף.
מדוע נוצרת דלקת בשתן?
המחולל העיקרי של הדלקות הוא זיהום חיידקי של השתן. ברוב המקרים מדובר בחיידק אי קולי (Escherichia coli ובקיצור: E. coli). החיידק הזה נמצא דרך קבע במעי הגס ובפי הטבעת, ולמעשה הוא חיוני לתפקודה התקין של מערכת העיכול שלנו. אולם כאשר החיידקים האלה מגיעים מפי הטבעת אל השופכה, הם עלולים לחדור למערכת השתן ולגרום לזיהום ולדלקת.
מבחינים בשלושה סוגים של זיהומים בדרכי השתן:
• ציסטיטיס (Cystitis) - דלקת של שלפוחית השתן. זהו הסוג השכיח ביותר של דלקת בדרכי השתן.
• אורתריטיס (Urethritis) - דלקת של השופכה.
• פיאלונפריטיס (Pyelonephritis) - דלקת בכליה.
מהם התסמינים של דלקת בדרכי השתן?
• דיסאוריה - כאב, עקצוץ או צריבה בעת הטלת השתן.
• תכיפות - הצורך לתת שתן לעיתים קרובות.
• דחיפות - קושי בלהתאפק.
• אי־יכולת להטיל שתן גם כשחשים צורך עז להשתין. לחלופין מצליחים להטיל כמות קטנה של שתן בכל פעם.
• תחושה שהשלפוחית אינה מתרוקנת לגמרי.
• שתן עכור.
• שתן בעל ריח רע.
• דם בשתן (המטוריה).
• חום - כאשר מופיעים גם חום, כאבי מותניים וצמרמורות, יש לחשוד שהדלקת הגיעה לכליות.
מהם גורמי הסיכון?
• מגדר. אצל נשים השופכה קצרה הרבה יותר בהשוואה לגברים, ולכן אצלן הדרך של החיידקים מפי הטבעת אל השופכה והשלפוחית היא קצרה יותר.
• גיל המעבר. בתקופת המנופאוזה, לאחר שנפסקת הווסת אצל האישה, הופכת רירית הנרתיק להיות דקה ויבשה יותר - מה שמאפשר חדירה קלה יותר של החיידקים.
• נפח שתן נמוך. שתייה לא מספקת עלולה להוביל לנפח שתן נמוך. כתוצאה מכך חיידקים שפולשים למערכת השתן אינם נשטפים החוצה עם זרם השתן ועלולים להוביל לזיהום.
• קיום יחסי מין. בזמן החדירה עלולה רירית הנרתיק להיפצע, ודרך החתכים של הרירית, שלא בהכרח רואים או מרגישים אותם, עלולים לחדור חיידקים.
• שימוש בקוטלי זרע.
• סוכרת.
• בעיות בהתרוקנות משתן. אצל גברים ערמונית מוגדלת עלולה להוביל להפרעה בניקוז השתן מהשלפוחית. השתן שאינו מתנקז כראוי עלול להזדהם.
• מומים מולדים בדרכי השתן. זוהי סיבה שכיחה לדלקות בדרכי השתן בתינוקות ובפעוטות.
• היצרות של צינור השופכה.
עד כמה שכיחה התופעה?
היא שכיחה מאוד. עד הגיען לגיל 24 שנים, קרוב ל־30% מהנשים סובלות לפחות פעם אחת מדלקת בדרכי השתן; יותר מ־50% מהנשים סובלות מדלקת בדרכי השתן לפחות פעם אחת בחייהן.
הדלקת הזאת מופיעה אצל נשים בעיקר בינקות ובילדות (עד גיל 4 שנים), לאחר מכן כאשר הן מתחילות לקיים יחסי מין, ושוב לאחר הפסקת המחזור, שבעקבותיו נגרמים שינויים במרקם הרירית בנרתיק.
בשנות הילדות (אצל תינוקות ופעוטות) סובלים הבנים מעט יותר מהבנות מזיהומים בדרכי השתן. אך בגיל מבוגר יותר מתהפכות המגמות, ושכיחות הזיהומים גבוהה הרבה יותר בנשים בהשוואה לגברים.
בגיל המבוגר סובלים גברים מזיהומים בדרכי השתן בעיקר בעקבות אצירת שתן כרונית הנגרמת בדרך כלל מהגדלה שפירה של הערמונית.
השכיחות של דלקות בדרכי השתן בקרב ילדים היא בדרך כלל נמוכה יחסית (1% עד 2%), ואם הן מופיעות, יש צורך בבירור לשלילת הפרעה בדרכי השתן. ההפרעה השכיחה ביותר היא ריפלוקס. במצבים חמורים עלולות הדלקות לגרום לפגיעה כלייתית.
האם דלקת בדרכי השתן מידבקת? האם אפשר להידבק בשירותים ציבוריים?
דלקת בדרכי השתן אינה נחשבת למידבקת, וניתן להסתפק בכללי ההיגיינה הרגילים.
לא ניתן להידבק בדלקת בדרכי השתן מהטלת שתן בשירותים ציבוריים.
מתי לפנות לרופא או לרופאה?
זיהום בדרכי השתן מצריך טיפול אנטיביוטי, ולכן יש לפנות לרופא או לרופאה אם מופיעים תסמינים המרמזים על זיהום.
למעט אצל נשים צעירות בגיל הפריון - בכל חשד לזיהום בדרכי השתן יש לשלוח תרבית שתן לפני שמתחילים בטיפול אנטיביוטי. בנשים הצעירות אין צורך בכך משום שלדלקות שלהן גורמים בדרך כלל חיידקים שאינם עמידים לאנטיביוטיקה.
איך מאבחנים דלקת בשתן?
האבחנה נעשית בדרך כלל לפי התסמינים ובהתאם לממצאים בבדיקות השתן.
בבדיקת שתן כללית יימצאו לרוב רמות גבוהות של כדוריות דם לבנות (לויקוציטוריה), של כדוריות דם אדומות (המטוריה) ושל ניטריטים.
בעזרת תרבית שתן ניתן לזהות את כמות החיידקים המעורבים, את סוגיהם ואת הרגישות או העמידות שלהם לטיפול אנטיביוטי.
בדיקת תרבית השתן רגישה מאוד לטיפול אנטיביוטי. אם הותחל טיפול אנטיביוטי בטרם נלקחה תרבית שתן, יורדת מאוד הסבירות שניתן יהיה לזהות את סוג החיידק שגרם לזיהום. לכן חשוב מאוד לעשות תרבית שתן לפני שמתחילים בטיפול האנטיביוטי.
מהו הטיפול המיידי בדלקת בדרכי השתן? יש צורך באנטיביוטיקה?
בזיהומים בדרכי השתן מטפלים באנטיביוטיקה המתאימה לסוג החיידק שגורם לזיהום. ברוב המקרים אפשר להסתפק בטיפול פומי (דרך הפה).
במקרים שבהם החיידק גורם לזיהום חריף, או שהוא עמיד לטיפול אנטיביוטי פומי, יש צורך במתן התרופה בעירוי תוך־ורידי, מה שמחייב אשפוז בבית חולים או אשפוז ביתי.
נוסף על כך, למרות הטלת השתן המרובה בשל הדלקת, מומלץ על שתייה מרובה, כדי למנוע התייבשות ולהגדיל את נפח השתן. כמו כן ניתן להשתמש בתרופות נגד כאבים ולהפחתת חום.
ישנם רופאים שממליצים גם על תרופה שמקילה על תסמיני הדלקת, כמו סדורל. חשוב לדעת שהתרופה גורמת לשינוי צבע השתן לאדום, ולא צריך להיבהל.
במרבית המקרים תסמיני הדלקת חולפים בעזרת הטיפול האנטיביוטי בתוך 72 שעות.
האם יש לטפל בחיידק בשתן שלא גורם לתסמינים של דלקת בשתן?
לעיתים השתן שלנו מכיל חיידקים, אף שאין לנו כל תסמין של דלקת בדרכי השתן.
במצב כזה אין צורך לטפל באמצעות אנטיביוטיקה (למעט אצל נשים בהיריון, כדי למנוע סיבוכי היריון). להפך, הטיפול האנטיביוטי במקרים האלה יוביל להתפתחות של חיידקים עמידים וימנע מאיתנו טיפול אנטיביוטי יעיל בעתיד, אם אכן תתפתח דלקת בשתן עם תסמינים.
האם עלולים להיות סיבוכים?
דלקת בדרכי השתן שאינה מטופלת כראוי עלולה להסתבך לדלקת בכליות ולזיהום חריף (אלח דם, אורוספסיס).
דלקות חוזרות בכליות עלולות להוביל להצטלקויות בכליות ולפגוע בתפקוד הכלייתי ואף להוביל ליתר לחץ דם.
בקרב נשים בהיריון, דלקת לא מטופלת בדרכי השתן מסכנת את היילוד ועלולה להוביל ליילודים במשקל נמוך, ללידה מוקדמת ולהפלה. לכן כל אישה בהיריון נשלחת לעשות תרבית שתן, גם אם אין תסמינים של דלקת, ואם מתגלה חיידק בתרבית השתן יש צורך לטפל באנטיביוטיקה.
איך ניתן להקטין את הסיכון לדלקת בדרכי השתן?
ככל הנראה אי־אפשר למנוע לחלוטין דלקות בדרכי השתן, אך ניתן לעשות כמה פעולות שמקטינות את הסיכון לסבול מהן:
• להקפיד על שתייה מספקת.
• להימנע מהתאפקות כאשר יש דחף להטיל שתן.
• לשמור על היגיינה - לנגב בשירותים מלפנים לאחור ולא להפך.
• להטיל שתן לפני ואחרי קיום יחסי מין.
• להשתמש בנוזל סיכה בזמן קיום יחסי מין.
• ליטול פרוביוטיקה שמכילה חיידקי לקטובצילוס.
ישנם טיפולים תרופתיים שעשויים להקטין את הסיכון לדלקות בדרכי השתן:
• טיפול בהיפרקס (Hiprex) בשילוב עם ויטמין C - התרופה מקשה על החיידקים להתרבות בדרכי השתן.
• טיפול באסטרוגן לנרתיק בנשים אחרי גיל המעבר - האסטרוגן מחזיר לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה. התכשירים האלה אינם מעלים את רמת האסטרוגן בדם בצורה משמעותית ולכן נטולי תופעות הלוואי של טיפול הורמונלי חלופי.
• טיפול אנטיביוטי מניעתי במינון נמוך מדי יום.
• טיפול אנטיביוטי מניעתי במינון נמוך לפני או אחרי קיום יחסי מין.
ד"ר דור גולומב הוא אורולוג מחוזי במחוז מרכז של כללית
