מהי תסמונת גיל המעבר?
נועה, בת 48, שהייתה בחורה תוססת, חברותית ופעילה, החלה לסבול מעייפות, מעצבנות, מדיכאון, כולל התקפי בכי, ומירידה באנרגיה.
חני, בת 50, החלה לסבול מגלי חום, מהזעה ומהפרעות בשינה והתלוננה גם על יובש בנרתיק, על ירידה בחשק המיני, על דפיקות לב מהירות ועל חוסר שקט, ובלשונה: היה לה "פתיל קצר" כלפי הסביבה.
כל אלה הם חלק מהתופעות של גיל המעבר (שנקרא כך שכן מדובר במעבר מגיל הפריון לזקנה).
בגיל המעבר ישנה ירידה - ואף הפסקה - בייצור ההורמונים בשחלה, ובעיקר בייצור ההורמון הנשי, אסטרוגן, וזאת עוד לפני שהמחזור נפסק כליל. רוב הנשים חוות חלק מהתסמינים האלה כבר עם התחלת הירידה בייצור האסטרוגן. התסמינים השכיחים ביותר הם גלי חום, הזעה והפרעות בשינה.
מתברר שהאסטרוגן פועל ביעילות על מערכות רבות בגוף הנשים ובהן המוח, הלב, כלי הדם, העצמות, הכליות, דרכי השתן והנרתיק. לכן מחסור באסטרוגן משבש את תפקודן של המערכות האלה.
כיצד מתמודדים עם תסמונת גיל המעבר?
מקובל היום על ארגוני הבריאות הבינלאומיים העוסקים במנופאוזה ובאנדוקרינולוגיה שטיפול הורמונלי חלופי (זאת אומרת, טיפול הורמונלי שמחליף את ההורמונים הטבעיים שמייצר הגוף) הוא היעיל ביותר להתמודדות עם הסימפטומים של גיל המעבר.
להורמונים יש גם השפעה טובה על העצמות (מניעת אוסטאופורוזיס) וכן על הלב ועל כלי הדם (הם מונעים תחלואה שלהם) אם הם ניתנים קרוב להפסקת המחזור.
יש להתאים את הטיפול ההורמונלי החלופי לכל אישה באופן אינדיווידואלי, לפי התסמינים וגורמי הסיכון. ניתן להציע טיפול פומי או טרנס־דרמלי (באמצעות ג'ל או מדבקות לעור). כמו כן ניתן להציע טיפול מקומי בכדורים או בקרם לנרתיק.
שילוב של אסטרוגן ושל פרוגסטרון ניתן לנשים עם רחם. הפרוגסטרון ניתן כדי להימנע מהסיכון לסרטן רירית הרחם. ניתן להתאים את סוג הפרוגסטרון, את משך הטיפול ואת צורת הטיפול בפרוגסטרון באופן שיקטין את תופעות הלוואי למינימום (כמו דמם מהנרתיק ורגישות בשדיים).
נשים לאחר כריתת רחם אינן זקוקות לפרוגסטרון, ולהן מומלץ טיפול באסטרוגן בלבד.
יש לדעת שקיים מגוון גדול של תכשירים, וכי בבואו להחליט באיזה תכשיר לבחור מביא הרופא בחשבון פרמטרים רבים ובהם הגיל שבו הופיעו התסמינים של גיל המעבר, מתי פסק המחזור, האם יש גורמי סיכון ומהם, מהן התלונות העיקריות של האישה ומהן ציפיותיה מהטיפול.
על סמך הנתונים האלה ועל סמך נתונים נוספים כמו ההיסטוריה הרפואית המשפחתית ("סיפור משפחתי" בלשון הרופאים), השמנת־יתר ועוד מחליט הרופא המטפל באיזה תכשיר לבחור, באיזה מינון לתת אותו ומהי צורת המתן המועדפת. כמו כן הוא מחליט בנוגע לצירופים המיטביים בין ההורמונים השונים.
מתי כדאי להתחיל לתת טיפול הורמונלי חלופי?
ככלל, לא מומלץ להתחיל בטיפול הורמונלי לאחר גיל 60 או בחלוף 10 שנים מתחילת המנופאוזה (הפסקת הווסת). ההבנה שזהו "חלון ההזדמנויות" לקבלת טיפול הורמונלי חלופי עלתה בעקבות מחקר שפורסם ב־2002 בכתב העת האמריקאי לרפואה (JAMA) ושנקרא Women Health Initiative (ובקיצור: WHI).
המחקר הופסק בעיקר בגלל עלייה בטרומבואמבליות (תסחיפים של קרישי דם), אולם לאחר מכן התברר שהעלייה הזאת נבעה מכך שהנשים שהשתתפו במחקר היו בממוצע בנות 63 - שאינו הגיל הרלוונטי להופעתם של תסמיני גיל המעבר ולהתחלת הטיפול ההורמונלי החלופי.
הנשים שהשתתפו במחקר היו בממוצע כ־13 שנה ללא אסטרוגן וכבר סבלו מטרשת העורקים. האסטרוגן יכול לסייע במניעת הטרשת רק אם הוא ניתן בשעה שכלי הדם עוד בריאים, והקולטנים של האסטרוגן בדפנות של כלי הדם פעילים ולא נפגעו מהטרשת.
במחקר ה־WHI נצפתה בקרב הנשים שקיבלו טיפול הורמונלי חלופי ירידה בשיעורי התחלואה בסרטן המעי הגס ובהופעת מחלות כמו סוכרת ואוסטאופורוזיס.
נוסף על כך נמצאו במחקר ממצאים חשובים בנוגע לסרטן השד. הממצא החשוב ביותר היה כי נשים ללא רחם, שקיבלו אך ורק אסטרוגן, ללא פרוגסטרון, סבלו פחות מסרטן השד לעומת קבוצת הביקורת שלא קיבלה טיפול.
לעומת זאת, בקרב נשים עם רחם שקיבלו גם אסטרוגן וגם פרוגסטרון (שתפקידו למנוע התפתחות של סרטן רירית הרחם) היה גידול של 0.08% בשיעור החולות בסרטן השד (תוספת של 8 חולות לכל 10,000 נשים שקיבלו את הטיפול במשך כשנה).
עוד התברר שחולות בסרטן השד שמתו ממחלתן האריכו את חייהן אם קיבלו טיפול הורמונלי חלופי בהשוואה לחולות סרטן השד שלא קיבלו טיפול הורמונלי. זה המקום לציין שישנם גורמים רבים נוספים הקשורים להתפרצות של סרטן שד: עישון, צריכת אלכוהול, היסטוריה משפחתית, השמנת־יתר, חוסר בפעילות גופנית, עקרות ועוד.
תוצאותיו של מחקר WHI הביאו למחקרים חדשים על יעילות הטיפול ההורמונלי החלופי בנשים צעירות שמצויות בתחילת גיל המעבר, והתברר שלנשים האלה הטיפול ההורמונלי החלופי משפר מאוד את איכות החיים. המסקנה הייתה אפוא שאם הטיפול ההורמונלי ניתן בזמן הנכון, זאת אומרת לנשים שרק נכנסו לגיל המעבר, לרוב יתרונות הטיפול הזה עולים על הסיכונים הטמונים בו.
למי מתאים טיפול הורמונלי חלופי ומהן תופעות הלוואי שלו?
מובן שטיפול הורמונלי אינו מתאים לכל הנשים. יש להימנע ממתן טיפול סיסטמי בנשים שסובלות מסרטן שד, מקרישיות־יתר בדם, מדמם נרתיקי שהסיבה שלו לא נבדקה, ממחלות רקע לא מאוזנות כמו לחץ דם גבוה וסוכרת. את הטיפול ההורמונלי החלופי הן יכולות לקבל רק לאחר שאוזנו מחלות הרקע האלה.
תופעות הלוואי העיקריות של הטיפול ההורמונלי - תופעות לוואי שלרוב חולפות - הן הפרשות דמיות ורגישות בשדיים. גם בתופעות האלה ניתן לטפל באמצעות תחליף הורמונלי.
לעיתים נדירות ייתכנו גם מיגרנות, צבירת נוזלים ואירועים טרומבואמבוליים. לכן מי שמקבלות טיפול הורמונלי חלופי צריכות להיבדק באופן שגרתי אצל רופא נשים. כמו כן עליהן לעבור בדיקות שדיים שגרתיות אצל כירורג ולעשות באופן שגרתי בדיקות ממוגרפיה.
האם מי שסבלו מתופעות לוואי בנטילת גלולות למניעת הריון צפויות לסבול מאותן התופעות בעת נטילת ההורמונים?
לא בהכרח. יש תופעות לוואי שעלולות לחזור על עצמן כמו בחילות או רגישות בשדיים, אך במקרים רבים ניתן למנוע אותן באמצעות טיפול שמותאם אישית. כמו כן ייתכן שמתן ההורמונים בגיל המעבר באמצעות מדבקות לעור במקום בכדורים ימנע את תופעות הלוואי שהיו לגלולות.
האם יש פתרונות טבעיים שיכולים להוות חלופה לנטילת הורמונים?
ישנם גם פתרונות אלטרנטיביים כמו דיקור וצמח מרפא בשם קוהוש שחור, אבל אלה מונעים בעיקר את גלי החום, ואין להם השפעות מיטיבות על שאר האיברים כמו העצמות, הלב וכלי הדם.
האם נטילת הורמונים ממושכת שהחלה בחלון ההזדמנויות אבל נמשכה מעבר לגיל 60 היא מסוכנת?
אם נטילת ההורמונים החלה בחלון ההזדמנויות, הרי לעיתים מומלץ למטופלות להמשיך לקחת אותם מעבר לגיל 65, ולעיתים קרובות המטופלות עצמן דורשות את המשך הטיפול. אצל חלק מהנשים תיתכן חזרה של תסמיני גיל המעבר עם הפסקת הטיפול ההורמונלי החלופי, ואז ניתן להמשיך בנטילתו.
אין התוויה מוחלטת מתי יש להפסיק את הטיפול, ויש נשים שממשיכות לקחת הורמונים גם אחרי גיל 70.
ד"ר יוסף מאי הוא מומחה לגינקולוגיה ולמיילדות וחבר בוועד של האגודה הישראלית לגיל המעבר
