מהי סוכרת?
סוכרת היא מחלה המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם.
בלטינית נקראת המחלה Diabetes mellitus (שתן מתוק).
מקור השם: כאשר רמת הסוכר בדם עולה מעל סף מסוים (180 מיליגרם לדציליטר), הוא גובר על כושרן של הכליות לספוג אותו, וכתוצאה מכך מופרש עודף הסוכר לשתן - מצב שנקרא גליקוזוריה (ולפעמים גם גלוקוזוריה).
הרמות הגבוהות של הסוכר בדם - אם אינן מטופלות - עלולות לגרום לסיבוכים (סיבוכי סוכרת). אלה מפורטים בהמשך.
סוכרת היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם, ושיעור החולים בה גדל בהתמדה. מעריכים שבין 8% ל־9% מתושבי ישראל חולים בסוכרת וכי אצל כ־20% מחולי הסוכרת המחלה לא אובחנה, והם אינם מודעים לקיומה.
מה גורם להופעת המחלה?
הבעיה המרכזית בסוכרת היא חוסר יחסי או מוחלט של ההורמון אינסולין או תפקוד לקוי שלו בשל תנגודת של תאי בגוף לפעולת האינסולין ("תנגודת אינסולין").
האינסולין מיוצר בבלוטת הלבלב ומופרש ממנה לדם בתגובה לעלייה ברמת הסוכר שמתרחשת אחרי אכילה. תפקיד האינסולין הוא להכניס את הסוכר מזרם הדם לתוך תאי הגוף השונים, שם נדרש הסוכר כדי להפיק את האנרגיה הדרושה לתפקודם התקין.
יש לדעת שסוכר מגיע לדם לא רק ממאכלים מתוקים ("סוכר לבן") או מפירות ("סוכר פירות") אלא גם ממאכלים שמכילים עמילנים כמו אורז, תפוחי אדמה, פסטה, לחם וכדומה.
מהם הסוגים השונים של סוכרת?
סוכרת מסוג 2 היא סוג הסוכרת השכיח ביותר, וממנה סובלים כ־95% מחולי הסוכרת. הסיבות לסוכרת מהסוג הזה הן אורח חיים יושבני, השמנת־יתר ונטייה גנטית לחלות במחלה. כתוצאה מכך מתפתחת "תנגודת לאינסולין" שמקדימה את הופעת הסוכרת.
במצב של תנגודת אינסולין מתנגדים תאי הגוף לפעולת האינסולין שאמור להכניס אליהם את הסוכר מזרם הדם. התאים בלבלב שמפרישים אינסולין מנסים להתגבר על התנגודת הזאת באמצעות הפרשת כמויות גדולות יותר של אינסולין. במשך זמן מה מנגנון הפיצוי הזה עובד כראוי, אך בשלב מסוים תאי הלבלב "מתעייפים", הפרשת האינסולין הולכת ופוחתת, וערכי הסוכר בדם עולים בהתמדה.
סוכרת מסוג 1 נקראת גם סוכרת "נעורים". ממנה סובלים כ־5% מחולי הסוכרת. היא נובעת מהרס של תאי הלבלב המפרישים אינסולין. כתוצאה מכך הסוכר אינו יכול להיכנס אל תאי הגוף, והוא מצטבר בדם.
סוכרת היריון. מדובר בסוכרת שכשמה כן היא: מתפתחת בתקופת ההיריון. סוכרת היריון היא בדרך כלל סוכרת מסוג 2: היא לרוב נובעת מכך שבחלק האחרון של ההיריון מתפתחת תנגודת לאינסולין - כפי שקורה בסוכרת מסוג 2.
סוכרת מונוגנטית. מדובר בסוכרת נדירה יחסית: רק 1% מחולי הסוכרת לוקים בה. כשמה כן היא: הסיבה להופעתה היא גנטית, דהיינו היא מועברת בתורשה. הסוג הזה של סוכרת מופיע בדרך כלל בגיל צעיר - לפני גיל 30 שנים - ונובע מבעיה בהתפתחות או בתפקוד של תאי הלבלב המפרישים אינסולין.
יש לציין שקיימות עוד סיבות לסוכרת, אך שכיחותם של סוגי הסוכרת האלה נמוכה מאוד, ולא כאן המקום לכתוב על כך.
מהם התסמינים של מחלת הסוכרת?
סוכרת - בדומה למחלות כרוניות רבות - מתגלה לא פעם באופן מקרי, בעקבות בדיקת דם אקראית שממנה עולה כי ערכי הסוכר בדם גבוהים.
ערכי סוכר גבוהים במיוחד גורמים לכך שהסוכר מופרש לשתן. בשל כך נפח השתן גדל, וכתוצאה מכך חולי סוכרת רבים מתלוננים על כמות שתן גדולה (פוליאוריה) ועל הצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה). זה נובע מהצורך לפצות על אובדן הנוזלים בשתן.
מאחר שסוכר רב עובר לשתן והולך לאיבוד, עלולים חולי סוכרת לאבד משקל - מה שגורם לעלייה בתחושת הרעב שלהם (פוליפאגיה).
תלונות שכיחות נוספות של חולי סוכרת הן עייפות, חולשה וראייה מטושטשת.
בחולי סוכרת מסוג 1 עלולה להתפתח חמצת קטוטית סוכרתית (Diabetic ketoacidosis).
זהו מצב מסכן חיים שנגרם כתוצאה ממחסור חמור באינסולין. בשל המחסור הזה, שמונע כניסת גלוקוז לתאים, מייצר הגוף דלק חלופי - שנקרא גופי קטו - מפירוק של חומצות שומן. תוצר לוואי של ייצור הדלק החלופי הזה הוא עלייה בחומציות הדם עד כדי סיכון החיים.
לחמצת קטוטית סוכרתית יכולים להיות תסמינים רבים ובהם כאבי בטן, קוצר נשימה, בחילות והקאות, צמא עז, השתנה מרובה, ירידה בלחץ הדם, הזעה מרובה, ריח אצטון שנודף מהפה. מצב כזה מחייב בדרך כלל פינוי מיידי לחדר מיון.
מהם גורמי הסיכון לסוכרת?
גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 1
רוב גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 1 אינם ידועים. קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה בסוכרת מסוג 1 הוא גורם סיכון, אך הסיכון שנגזר מכך הוא קטן (סיכון של 6% לילד לחלות בסוכרת נעורים אם אביו חולה במחלה. הסיכון יורד ל־3% אם אמו חולה במחלה).
אין הוכחות שלגורמי סיכון סביבתיים - כמו נגיפים - יש השפעה כלשהי על התחלואה בסוכרת מסוג 1.
חולים בסוכרת מסוג 1 נוטים יותר מהאוכלוסייה הכללית לסבול ממחלות אוטואימוניות נוספות כמו תת־פעילות של בלוטת התריס, אך לא ברור אם מי שיש להם מחלות אוטואימוניות אחרות נוטים יותר מהאוכלוסייה הכללית לסבול מסוכרת מסוג 1.
גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 2
הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 נובע בעיקר משילוב של נטייה גנטית ושל אורח חיים מערבי שכולל יושבנות (חוסר בפעילות גופנית) ועלייה במשקל.
בישראל יש קבוצות אתניות שחולות יותר בסוכרת מסוג 2 ובהן ערבים ויהודים ממוצא תימני, צפון אפריקאי, מזרח תיכוני ואסייתי.
גורם סיכון משמעותי נוסף הוא גיל: ככל שחולפות השנים גדל הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2.
איך מאבחנים סוכרת?
סוכרת מאבחנים באמצעות בדיקת דם.
רמת סוכר בצום שהיא מעל ל־126 מיליגרם לדציליטר, ערכי סוכר שהם מעל ל־200 מיליגרם לדציליטר בעת העמסת סוכר או רמת המוגלובין מסוכרר (שממנה ניתן ללמוד עד כמה הייתה הסוכרת מאוזנת בשלושת החודשים שקדמו לבדיקה) של יותר מ־6.5 מצביעים על כך שמדובר בסוכרת.
כדי לאבחן סוכרת יש צורך בשתי תוצאות לא תקינות מבין שלוש הבדיקות שהוזכרו לעיל. עם זאת, די בערכי סוכר של יותר מ־200 בשילוב עם תסמיני סוכרת בולטים כדי לאבחן את המחלה.
טרום סוכרת הוא מצב שבו נמדדים ערכי סוכר גבוהים, אך לא מספיק גבוהים כדי לאבחן סוכרת. ערכים כאלה מעידים על סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת בשנים שלאחר מכן.
מדובר בערכי סוכר בצום שנעים בין 100 ל־126 מיליגרם לדציליטר, ערכי סוכר שנעים בין 140 ל־200 מיליגרם לדציליטר לאחר העמסת סוכר ורמת המוגלובין מסוכרר שנעה בין 5.7 ל־6.5.
כיצד ניתן למנוע סוכרת?
ככלל, סוכרת מסוג 1 לא ניתן למנוע. עם זאת ישנם ניסיונות לפתח תרופות הפועלות על מערכת החיסון כדי למנוע או לדחות את הופעת המחלה.
ככלל, סוכרת מסוג 2 ניתן למנוע באמצעות שמירה על אורח חיים בריא. שמירה על משקל תקין והקפדה על פעילות גופנית סדירה ועל דיאטה מתאימה חיוניים למניעת סוכרת.
• כללית באלאנס: קבוצות לשינוי הרגלי אכילה של כללית
כמובן, לא ניתן להבטיח שאנשים בעלי משקל תקין שעוסקים בקביעות בפעילות גופנית לעולם לא יחלו בסוכרת, אך העובדה הזאת אינה גורעת מהחשיבות הגדולה של שמירה על אורח חיים בריא הן לאיזון של ערכי הסוכר והן למניעתם של סיבוכי הסוכרת.
איך מטפלים בסוכרת?
בכל סוג סוכרת מטפלים באופן שונה. בסוכרת מסוג 1, שנגרמת מהרס של תאי הלבלב שמפרישים אינסולין, מבוסס הטיפול על מתן אינסולין חיצוני בזריקות או באמצעות משאבת אינסולין.
כאשר האינסולין ניתן בזריקות יש בדרך כלל צורך בשני סוגי אינסולין: אינסולין מסוג אחד (ארוך טווח) מעניק כיסוי לצורך הבסיסי באינסולין לאורך היום, ואילו האינסולין האחר (קצר טווח) מוזרק לפני ארוחות ונועד לענות על הצורך המוגבר באינסולין לאחר ארוחות.
כאשר מטופלים בוחרים להתחבר למשאבת אינסולין, הרי שזו מזרימה באופן קבוע אינסולין. המטופל - בעזרת המטפל - מתכננים את המשאבה כדי שתענה על צורכי האינסולין המשתנים של המטופל.
בסוכרת מסוג 2 התחלת הטיפול היא בדרך כלל בתכשירים שאינם אינסולין. מספר התכשירים האלה הוא כיום רב מאוד.
ישנם תכשירים שמפחיתים את התנגודת לאינסולין, שהיא הבסיס להתפתחות הסוכרת, תכשירים אחרים מגבירים את הפרשת האינסולין מתאי הלבלב, וישנם תכשירים שפועלים במנגנונים אחרים כמו הפרשה מוגברת של סוכר דרך השתן והפחתת התיאבון (מה שמביא לירידה במשקל).
עם זאת, החולים בסוכרת מסוג 2 נזקקים בדרך כלל - לאחר שנות מחלה רבות - לאינסולין.
כפי שהודגש קודם לכן, אורח החיים הוא מרכיב חשוב באיזון הסוכרת. יש להקפיד על פעילות גופנית סדירה ועל דיאטה מתאימה. דיאטה שמתאימה לסוכרת היא - באופן עקרוני - דיאטה דלת פחמימות ועשירה יותר בחלבון ובשומנים (רצוי מהצומח ולא מהחי). לשם התאמת דיאטה כדאי להיעזר בליווי של דיאטנית.
מהם הסיבוכים האפשריים של סוכרת?
מחלת סוכרת שאינה מטופלת ולכן אינה מאוזנת עלולה לגרום לסיבוכים רבים. הסיבוכים האלה נובעים מהפגיעה בכלי הדם כתוצאה מערכי הסוכר הגבוהים. עם זאת, מי שמקפיד על איזון הסוכרת אינו צפוי לסבול מהסיבוכים.
הסיבוכים נחלקים לשתי קבוצות:
• פגיעה בכלי דם גדולים - אלה שמובילים דם ללב, למוח ולרגליים.
הפגיעה בכלי הדם הגדולים גורמת לירידה בהספקת הדם אל האיברים האלה, והתוצאה עלולה להיות התקף לב (אם נפגעים העורקים הכליליים שמובילים דם ללב), שבץ מוחי (אם נפגעים כלי הדם המובילים דם למוח) ופצעים קשים ברגליים עד כדי כך שיש צורך לקטוע אותם (אם נפגעים כלי הדם ברגליים).
• פגיעה בכלי דם קטנים. אלה נמצאים בעיניים, בכליות ובעצבים. פגיעה בהם יכולה להוביל לפגיעה בראייה, לפגיעה בכליות ולפגיעה בעצבים - בדרך כלל בכפות הרגליים.
הפגיעה בעצבים בכפות הרגליים יכולה לגרום לתחושות כמו כאבים ושריפה או להפך הגמור: ירידה בתחושה - מה שמעלה את הסיכון להתפתחותם של פצעים ומעלה את הסיכון לקטיעות.
ראו: המדריך לסיבוכי סוכרת
איך לומדים לחיות עם סוכרת?
חשוב לסגל שגרת חיים שכוללת, בין היתר, הקפדה על הטיפול התרופתי ועל בדיקות שגרה כמו בדיקות דם תקופתיות, בדיקה אצל רופא עיניים פעם בשנה, בדיקה עצמית יומיומית של הרגליים, בדיקות מעקב תקופתיות והתחסנות נגד דלקת ריאות ונגד שפעת.
המטרה של השגרה הזאת היא לאפשר המשך חיים בריאים ואיכותיים במשך שנים רבות.
• מעקב סוכרת: אצל מי חשוב להיבדק ומתי?
ד"ר ליאור בראף הוא רופא בכיר ביחידה האנדוקרינולוגית במרכז הרפואי־האוניברסיטאי סורוקה מקבוצת כללית וכן במחוז ירושלים של כללית
