תת־פעילות של בלוטת התריס (באנגלית: Hypothyroidism, היפותירואידיזם) היא מצב שבו בלוטת התריס לא מייצרת כמות מספקת של הורמוני תריס. כתוצאה מכך ישנה האטה בחילוף החומרים ופגיעה במערכות שונות של הגוף.
תת־פעילות של בלוטת התריס נפוצה יותר בקרב נשים ושכיחותה עולה עם הגיל.
ממה נגרמת תת־פעילות של בלוטת התריס?
• דלקת על שם השימוטו. זוהי מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הבלוטה ומפריעה לתפקודה. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לתת־פעילות של בלוטת התריס בארץ.
• לאחר שימוש ביוד רדיואקטיבי. זהו אחד הטיפולים ליתר פעילות של בלוטת התריס שגורם להרס הבלוטה.
• תירואידיטיס תת־חריפה (דלקת של הבלוטה בעקבות מחלה נגיפית). זהו מצב שגורם להפרעה זמנית בתפקוד הבלוטה ומלוּוה לעיתים בכאבים בבלוטת התריס. במקרה כזה מופיעה קודם פעילות־יתר של בלוטת התריס ובהמשך - תת־פעילות שנמשכת בדרך כלל כמה שבועות וחולפת בעצמה. מצב דומה אך ללא כאבים עלול להופיע בנשים בשנה הראשונה לאחר הלידה.
• ניתוחים שבהם נאלצים לכרות חלק מבלוטת התריס או את כולה (למשל, אם מגלים בה גידול). בניתוח חלקי בו מוסרת רק אונה אחת של בלוטת התריס, וב־50% עד 70% מהמטופלים האלה לא תתפתח תת־פעילות מכיוון שהאונה הנותרת של הבלוטה תפריש כמות מספקת של הורמונים.
• תרופות מסוימות כמו ליתיום, אמיודרון או אינטרפרון עלולות לפגוע בפעילות הבלוטה.
• תת־פעילות מולדת של בלוטת התריס: לעיתים אנשים נולדים ללא בלוטת התריס, או שהם נולדים עם בלוטת תריס שאינה נמצאת במקומה הרגיל - מה שפוגע בתפקודה. החל משנות ה־70 של המאה הקודמת כל תינוק שנולד בארץ עובר בגיל יום בדיקה לגילוי מצב כזה כדי לאפשר טיפול מתאים בהקדם.
סיבות נוספות כוללות פגיעה באזורים במוח שאחראים להפעלתה של בלוטת התריס (יותרת המוח וההיפותלמוס). אלה סיבות נדירות ביותר והן מכונות היפותירואידיזם שניוני, משום שלא מדובר בפגיעה ישירה (ראשונית) בבלוטה.
מהם תסמיני תת־פעילות של בלוטת התריס?
תת־פעילות של בלוטת התריס עלולה לגרום לתסמינים רבים בשל ההשפעה שיש לה על מערכות רבות בגוף. התסמינים מתפתחים בדרך כלל בהדרגה, ולכן לעיתים קשה מאוד להבחין בהם.
ברוב האנשים שאצלם מתגלה תת־פעילות של בלוטת התריס, מדובר בהפרעה קלה בתפקוד הבלוטה. הפרעה כזאת לרוב אינה מלוּוה בתסמינים ולעיתים אין צורך בטיפול אלא במעקב בלבד.
כאשר מופיעים תסמינים, הם כוללים: חולשה, עייפות, עצירות, יובש בעור, שיבוש המחזור החודשי, עלייה במשקל ואי־סבילות לקור. בהמשך יכולים להופיע צרידות, שינויים בשיער, דיכאון וירידה קוגניטיבית כמו הפרעות בזיכרון וחשיבה איטית.
במקרים נדירים שבהם ישנה תת־פעילות קיצונית לא מטופלת וממושכת של בלוטת התריס, אך זו אינה מאובחנת, עלולים להופיע תסמינים קשים כמו פגיעה בלב ובעצבים - תסמינים שדורשים טיפול באשפוז.
האם תת־פעילות של בלוטת התריס משפיעה על ההיריון?
פוריות האישה עלולה להיפגע כתוצאה מתת־פעילות של בלוטת התריס. במרפאות פוריות נעשית תמיד בדיקת TSH כדי לוודא תפקוד תקין של בלוטת התריס או להמליץ על טיפול במידת הצורך.
כמו כן יש חשיבות רבה לאיזון התפקודים של בלוטת התריס במהלך הריונות. חוסר איזון עלול לפגוע בהתפתחות העובר ואף להיות כרוך בהפלות ובסיבוכי היריון.
בנשים הרות עם הפרעה ידועה או חדשה בתפקוד של בלוטת התריס יש חשיבות לקבלת ייעוץ בנוגע לאיזון הבלוטה במהלך ההיריון.
איך מאבחנים היפותירואידיזם?
האבחנה נעשית על סמך בדיקת דם.
לעיתים קרובות מאוד מתגלה תת־הפעילות באופן מקרי בבדיקת דם שגרתית, בלי שהמטופל הבחין בתסמינים כלשהם. במקרים אחרים נעשה האבחון על סמך בדיקת דם שנלקחה במסגרת בירור של תסמינים שמתאימים לתת־פעילות של בלוטת התריס כמו עייפות, חולשה ודיכאון.
איך מטפלים?
הטיפול בתת־פעילות של בלוטת התריס ניתן באמצעות לבותירוקסין (Levothyroxine) - תירוקסין סינתטי. בארץ קיימות כיום כמה תרופות שמכילות לבותירוקסין, ובהן אלטרוקסין, יוטירוקס וסינטרואיד.
לאחר האבחנה מתחילים בדרך כלל במינון שנע בין 50 ל־100 מיקרוגרם ביום. לאחר ארבעה עד שישה שבועות חוזרים על בדיקת הדם ומחליטים על המינון המתאים.
חשוב מאוד ליטול את התרופה באופן סדיר - רצוי בבוקר לאחר צום הלילה, שכן אסור לשתות קפה או לאכול בחצי השעה שלפני נטילת התרופה ולאחריה.
חשוב, במיוחד לחולים מבוגרים, להתחיל את הטיפול במינון נמוך ולהעלות אותו בהדרגה כדי למנוע תופעות לוואי בלתי רצויות כמו דפיקות לב, עצבנות ורעד. בדרך כלל מושג איזון בתוך כשלושה חודשים.
לאחר השגת האיזון יש להמשיך במעקב הרפואי. מומלץ לעשות בדיקת דם לרמת ה־TSH אחת לחצי שנה עד שנה כדי לוודא שהאיזון נשמר.
עלולים להיות סיבוכים?
סיבוכים כתוצאה מתת־פעילות של בלוטת התריס נובעים בדרך כלל מהפרעה ממושכת ומשמעותית בפעילות הבלוטה שלא טופלה באמצעות התרופות המתאימות. סיבוכים קשים הם נדירים ולעיתים מצריכים אשפוז או מתגלים באשפוז.
דוגמאות לסיבוכים קשים:
• פגיעה בתפקוד הלב ובקצב הלב.
• פגיעה נפשית - ירידה במצב הרוח, דיכאון.
• פגיעה קוגניטיבית - ירידה בזיכרון ובחדות.
• פגיעה עצבית.
תת־פעילות של בלוטת התריס יכולה לחלוף מעצמה?
תת־פעילות של בלוטת התריס היא בדרך כלל מצב כרוני שנמשך כל החיים, אולם ישנם מקרים שבהם היא זמנית בלבד. למשל, אם היא נגרמת בעקבות דלקת תת־חריפה על רקע נגיפי או לאחר לידה, היא בדרך כלל תחלוף גם ללא טיפול בתוך כמה שבועות עד כמה חודשים.
איך לומדים לחיות עם תת־פעילות של בלוטת התריס?
חשוב להתמיד בטיפול באופן מסודר.
מומלץ להיות במעקב רפואי ולעשות בדיקת דם לרמת TSH אחת ל־6 חודשים עד שנה.
כמו כן חשוב להכיר את התסמינים, ואם הם מופיעים - לפנות לרופא המשפחה ולעשות בדיקת דם כדי לבדוק אם הייתה יציאה מהאיזון.
לנשים שסובלות מתת־פעילות של בלוטת התריס ומתכננות היריון מומלץ לפנות לביקור אצל רופא או רופאת המשפחה או אצל אנדוקרינולוג כדי לקבל ייעוץ וליווי לפני ההיריון ובמהלכו.
פרופסור דניה הירש היא מומחית לאנדוקרינולוגיה ולרפואה פנימית ורופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי בילינסון
