פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם)

​פעילות יתר של בלוטת התריס (באנגלית: Hyperthyroidism, היפרתירואידיזם) היא מצב שבו בלוטת התריס מייצרת עודף של הורמונים.

למה זה קורה?

פעילות יתר של בלוטת התריס עלולה להיגרם מסיבות שונות: מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס (מחלת Graves), גושים בבלוטת התריס המפרישים הורמונים ביתר, דלקת ויראלית בבלוטת התריס ועוד. 

מהם התסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס?

הסימנים השכיחים הם עצבנות, דפיקות לב, הזעת יתר, שלשולים, חוסר שקט, חוסר סבילות לחום, נדודי שינה, רעד קל וירידה במשקל (למרות תיאבון שמור או מוגבר). לעיתים גם יופיעו בלט בעיניים (רק ביתר פעילות על רקע מחלת Graves) ונפיחות בצוואר.

איך מאבחנים?

ניתן לאבחן פעילות יתר של בלוטת התריס - כמו גם תת־פעילות של בלוטת התריס - באמצעות בדיקת TSH.

מהו הטיפול בפעילות היתר?

ישנן שלוש דרכים לטיפול בפעילות־יתר של בלוטת התריס:

טיפול תרופתי. זהו בדרך־כלל הטיפול הראשוני שניתן ולרוב הוא יעיל מאוד. ברוב המקרים ניתן טיפול תרופתי לתקופה של שנה לפחות. לעיתים הטיפול ניתן למשך שנים. 

טיפול כירורגי. לעיתים נדירות נאלצים לכרות את בלוטת התריס, אם היא גדולה מאוד או אם קיימות תופעות לוואי משמעותיות לתרופות. טיפול זה פותר מיידית את הבעיה של פעילות היתר, אבל עלול להיות כרוך בסיבוכים הקשורים לניתוח עצמו.

כמו כן, אם מדובר בכריתה מלאה של בלוטת התריס, לאחר הניתוח יהיה צורך בטיפול תרופתי כתחליף להורמוני בלוטת התריס. טיפול זה נדרש לעיתים גם לאחר כריתה חלקית של בלוטת התריס.

טיפול ביוד רדיואקטיבי. טיפול יעיל ופשוט המבוסס על הרס של בלוטת התריס בעזרת יוד רדיואקטיבי הניתן בבליעה כקפסולה.

חלק ניכר מהמטופלים בשיטה זו יפתחו בשלב מאוחר יותר תת־פעילות של בלוטת התריס. מיעוט מהמטופלים (כ־15%) יזדקקו לטיפול נוסף ביוד רדיואקטיבי. 

פרופסור דניה הירש־קולרמן היא מומחית לאנדוקרינולוגיה ורפואה פנימית ורופאה בכירה במכון האנדוקריני במרכז הרפואי בילינסון