אזהרות חשובות
• תרופות נוספות. לפני שמתחילים ליטול את התרופה יש לדווח לרופא המטפל על כל תרופה נוספת שנוטלים או שאמורים ליטול, כולל תוספי תזונה. לליתיום יש אינטראקציות עם תרופות אחרות. כמה מהאינטראקציות האלה מסוכנות ועלולות לגרום להרעלת ליתיום. מידע מפורט מובא בסעיף "תגובות בין־תרופתיות".
• מחלות נוספות. כמו כן יש לדווח לרופא המטפל - עוד לפני שמתחילים ליטול את התרופה - על כל מחלה ועל כל מצב רפואי אחר שממנו סובלים.
• בדיקות מקדימות. לפני התחלת הטיפול צפוי הרופא להורות למטופל לעשות סדרה של בדיקות ובהן תפקודי כליות, תפקוד בלוטת התריס, מדידה של רמות המלחים בדם (נתרן, אשלגן וסידן) ושל רמות הליתיום, ספירת דם, אק"ג.
• מחלת לב. אם סובלים ממחלת לב יש להשתמש בליתיום בזהירות רבה, שכן התרופה עלולה לגרום לשינויים בקצב הלב ובאק"ג. לפני שחולה לב מתחיל ליטול את התרופה צפוי הרופא המטפל להורות לו לעשות בדיקת דם ובדיקת אק"ג ולחזור על הבדיקות האלה במהלך הטיפול. במקרים מסוימים עשוי הרופא המטפל לאסור על מטופל חולה לב ליטול ליתיום.
• תסמונת ברוגדה. יש לדווח לרופא המטפל אם סובלים מתסמונת ברוגדה או אם קרוב משפחה כלשהו סובל מהתסמונת או מת ממנה לפני גיל 45 שנים. תסמונת ברוגדה היא מחלה גנטית שבאה לידי ביטוי בהפרעות קצב. מתן ליתיום למטופלים שסובלים מהתסמונת הזאת עלול להגביר את הסיכון להפרעות קצב מסכנות חיים ולמוות פתאומי.
• אי־ספיקת כליות. בשימוש ממושך עלול ליתיום לפגוע בתפקוד הכליות. לפני שמתחילים ליטול את התרופה יש לדווח לרופא המטפל אם סובלים ממחלת כליות. בכל מקרה, עוד לפני התחלת הטיפול - ובמהלכו - צפוי הרופא להורות למטופל לעשות בדיקה של תפקוד הכליות. יש לעקוב אחרי תופעות הלוואי של התרופה שעלולות להעיד על פגיעה בכליות. מידע נוסף מובא בסעיף "תופעות לוואי שכיחות".
• התייבשות. בעת שמטופלים בתרופה יש להימנע מהתייבשות, שכו זו עלולה להגביר את הסיכון לפגיעה בכליות ולהרעלת ליתיום. גורמי הסיכון להתייבשות הם מזג אוויר חם, שהייה במקומות חמים (כמו סאונה), פעילות גופנית, הקאות, שלשולים זיהום ומחלות חום. יש להתייעץ עם הרופא כמה נוזלים צריך לשתות ביום בעת שמטופלים בליתיום.
• היפונתרמיה. יש להשתמש בליתיום בזהירות רבה במצבים של של ירידה ברמות הנתרן בדם (היפונתרמיה) שכן השילוב של ליתיום ושל היפונתרמיה עלול להגביר את הסיכון לפגיעה בכליות ולהרעלת ליתיום.
• הפרעות בתפקוד של בלוטת התריס. ליתיום עלולה לגרום להפרעות בתפקוד של בלוטת התריס ובעיקר לתת־פעילות של בלוטת התריס. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מאשר גברים ללקות בכך.
• מחשבות אובדנית. מי שסובלים ממחשבות אובדניות צריכים להשתמש בתרופה בזהירות רבה. קרובי משפחתו של מטופל כזה צריכים לדווח מייד לפסיכיאטר המטפל על כל שינוי בהתנהגותו, כולל דיבורים ומחשבות על מוות.
• קשישים נוטים יותר מאשר האוכלוסייה הכללית לסבול מהרעלת ליתיום ומתופעות הלוואי של התרופה.
• הרעלת ליתיום. מינון יתר של ליתיום, התייבשות, מחסור במלחים בדם ותגובות בין־תרופתיות עלולים לגרום להרעלת ליתיום. זו באה לידי ביטוי ברמה גבוהה של ליתיום בדם. תסמיניה עלולים להיות מסכני חיים. הטיפול בהרעלת ליתיום נעשה לרוב באשפוז.
• רמות נמוכות של ליתיום בדם. תרופות משתנות (המגבירות את הפרשת השתן), קפאין וצריכה מוגברת של מלח עלולים להפחית את רמות הליתיום בדם.
• דיאטה עלולה להשפיע על רמות הליתיום בדם. אם עושים דיאטה בעת שמטופלים בליתיום היא חייבת להיות בפיקוח רופא.
מהן תופעות הלוואי האפשריות?
תופעות לוואי המחייבות לפנות מייד לרופא
• תסמינים המעידים על אלרגיה כמו פריחה, גרד, אדמומיות בעור, צפצופים בנשימה, קשיי נשימה, נפיחות של אחד או יותר מהאיברים הבאים: הפנים, העפעפיים, השפתיים, הלשון. לתסמינים האלה עלול להתלוות חום גבוה.
• תסמינים המעידים על בעיה בכליות כמו הפרשת שתן מוגברת, השתנה לילית, קושי במתן שתן, אי־מתן שתן, דם בשתן, עלייה משמעותית במשקל.
• תסמינים שעלולים להעיד על בעיה בלב כמו בצקות ברגליים או בידיים, הפרעות קצב, כאבים או לחץ בחזה, קוצר נשימה וקשיי נשימה.
• תסמינים שעלולים להעיד על בעיות בתפקוד של בלוטת התריס כמו עייפות, חולשה, עור קר, שינויים בקול, צרידות, עצירות, נשירת שיער, שיער דליל, דופק איטי.
• תסמינים שעלולים להעיד על עלייה ברמות הסידן בדם או על עלייה ברמות ההורמון PTH (שמווסת את רמת הסידן בדם) כמו חולשה, עייפות, כאבי בטן, עצירות, אבנים בדרכי השתן וכאבים בעצמות.
• הפרעות בקצב הלב כמו דופק מהיר, דופק איטי או שינויים בדופק.
• תסמינים שעלולים להעיד על הרעלת ליתיום כמו שלשולים, הקאות, רעד, בעיות קואורדינציה, תנועות גוף מגושמות, עייפות או חולשת שרירים.
• סחרחורות קשות, עילפון.
• בלבול, הזיות, בעיות בזיכרון.
• שלשולים, הקאות.
• הזעה מוגברת.
• קשיים והפרעות בראייה.
• צלצולים באוזניים.
תופעות לוואי שכיחות
רעד בידיים, חולשה, עייפות, סחרחורות, צימאון מוגבר, יובש בפה, כאבי ראש, הפרשת שתן מוגברת, שינויים במשקל הגוף (עלייה או ירידה במשקל), שיער יבש ודליל, נשירת שיער.
תופעות לוואי ששכיחותן איננה ידועה
אובדן תיאבון, הפרעות קצב, שינויים באק"ג, שינויים בחוש הטעם, הפרעות בתפקוד של בלוטת התריס, עלייה ברמות הסידן בדם, עלייה ברמות ההורמון PTH בדם, הפרשת רוק מוגברת, הפרעות בתפקוד הכליות, הזיות, הפרעות זיכרון, סוכרת תפלה, בצקות, פריחה, חולשה בגפיים, הפרעות בתפקוד המיני, כאבי שרירים, חולשת שרירים, אלרגיה.
תגובות בין תרופתיות
לליתיום יש אינטראקציות עם תרופות רבות. לכן לפני שמתחילים להשתמש בתרופה הזאת, יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לכל תרופה נוספת שנוטלים או שאמורים ליטול, כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה.
• תרופות שעלולות להפחית את רמות הליתיום בדם ובכך להפחית מיעילות התרופה: תרופות שמגבירות את הפרשת השתן מהמשפחה של משתני לולאה (כמו פורוסמיד), ממשפחת התיאזידים (כמו הידרוכלורותיאזיד) וכן תרופות משתנות נוספות כמו אצטזולאמיד; קלציטונין (תרופה לטיפול באוסטאופורוזיס); מלחי נתרן (כמו סודיום כלוריד וסודיום ביקרבונט); תכשירים המכילים קפאין (כמו נוגדי כאבים מסוימים); סודיום פוליסטירן סולפונט (שם מסחרי: קייקסלט. זוהי תרופה שמיועדת להפחית את רמות האשלגן בדם); תיאופילין (תרופה לטיפול במחלות נשימה כמו אסתמה ו־COPD).
• קיימות תרופות שעלולות להעלות את רמות הליתיום בדם ובכך להגביר את הסיכון לתופעות הלוואי של התרופה ובהן הרעלת ליתיום. הרופא המטפל עשוי לאשר את השילוב, אך צפוי במקרה כזה להפחית את מינון הליתיום ולעקוב אחרי תופעות הלוואי שלה. להלן כמה מהתרופות שעלולות להעלות את רמות הליתיום בדם: תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה מהמשפחה של מעכבי ACE (כמו אנלפריל), תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה מהמשפחה של התרופות שחוסמות את הקולטן להורמון אנגיוטנסין 2 (כמו לוסרטן), תרופות משתנות ממשפחת התרופות שאוצרות אשלגן (כמו ספירונולקטון ואפלרנון), טופירמט (תרופה לטיפול באפילפסיה ובמיגרנה), נוגדי דלקת שאינם סטרואידים כמו איבופרופן ודיקלופנק.
• ליתיום מעלה את רמות הסרוטונין בדם, ולכן אם היא ניתנת בשילוב עם תרופות מסוימות, היא עלולה להגדיל את הסיכון לתסמונת סרוטונין שהיא מצב מסכן חיים. התסמינים של תסמונת סרוטונין כוללים, בין היתר, שלשולים, בלבול, חרדה, אי־שקט, הפרעות מוטוריות, התכווצויות שרירים, לחץ דם גבוה ודופק מוגבר. אלה הן התרופות שעלולות לגרום לתסמונת סרוטונין אם הן ניטלות עם ליתיום: תרופות נוגדות דיכאון; לינזוליד (סוג של אנטיביוטיקה); תרופות לטיפול בהפרעות קשב כמו מתילפנידט ואמפטמין (אטנט); תרופות לטיפול בבחילות ובהקאות כמו מטוקלופרמיד (פרמין) ואונדנסטרון; תרופות נוגדות כאבים ממשפחת האופיואידים (כמו אוקסיקודון, מורפין וקודאין); טרמדול (תרופה נוגדת כאבים); תרופות לטיפול במיגרנה ממשפחת הטריפטנים (כמו ריזטריפטן); תרופות לטיפול בפרקינסון (כמו סלג'ילין ורסג'ילין).
• ליתיום עלולה להפחית מיעילותן של כמה תרופות, ובהן תרופות לטיפול בהפרעות קצב ממשפחת האמפטמינים (כמו אטנט); תרופות לטיפול בהשתנה לילית ובסוכרת תפלה (כמו דסמופרסין); תרופות נוגדות פסיכוזה.
• תרופות שעלולות להגביר את הסיכון לתופעות לוואי של ליתיום במערכת העצבים המרכזית כוללות, בין היתר: תרופות נוגדות פסיכוזה (כמו ריספרידון); תרופות נוגדות דיכאון מהמשפחה של מעכבי MAO (כמו פנלזין); תרופות לטיפול באפילפסיה (כמו פניטואין וקרבמזפין); מתילדופה (תרופה לטיפול בלחץ דם גבוה).
• תרופות שעלולות לגרום בשילוב עם ליתיום להארכת מקטע QT (סוג של הפרעת קצב). מדובר בתרופות רבות, וכאן יוזכרו רק כמה מהן: תרופות אחרות לטיפול בהפרעות קצב (כמו אמיודרון), תרופות לטיפול בבחילות ובהקאות (כמו דומפרידון), תרופות נוגדות דיכאון (כמו ציטלופרם), תרופות נוגדות פסיכוזה (כמו הלופרידול). בעת שמטופלים בליתיום מומלץ להיות במעקב אק"ג קבוע.
• ליתיום עלולה להגדיל את הסיכון לתת־פעילות של בלוטת התריס אם היא ניטלת עם מלחי יוד.
