התקף לב (אירוע לבבי, אוטם לב)

​​​​​​​התקף לב (אירוע לבבי, אוטם לב, באנגלית: Heart attack או Myocardial infarction) הוא מצב שבו חלק משריר הלב אינו מקבל מספיק דם עשיר בחמצן, וכתוצאה מכך נוצרים נמק מקומי ונזק בלתי הפיך.

ממה זה נגרם?

הלב, כמו כל שריר אחר בגוף, זקוק לאספקת דם כדי לתפקד. העורקים השמובילים את הדם אל הלב נקראים עורקים כליליים. ישנם שלושה עורקים כליליים: שמאלי, ימני ואחורי. הם ממוקמים סביב שריר הלב מבחוץ, ומהם יוצאים סעיפים קטנים יותר. 

העורקים הכליליים נוטים - אצל חלק מהאנשים - לחלות בטרשת עורקים: הצטברות כולסטרול ותאי דלקת על פני הדופן הפנימית של העורקים הכליליים. הכולסטרול גורם להיצרות העורקים, ותאי הדלקת גורמים לחולשה בדופן העורק. השכבה הפנימית של העורק (אנדותל) נחלשת, הופכת מגמישה ורכה לנוקשה ופריכה. אזור ההיצרות נקרא "רובד" או "רובד טרשתי" (plaque).

כאשר יש "קילוף" פתאומי של שכבה פנימית, (אנדותל), נוצרים מייד קרישי דם באזור. הקריש גדל במהירות ועלול לחסום את כל העורק מבפנים. זרימת הדם בעורק מפסיקה, ואזור מסוים בשריר הלב מפסיק לקבל דם (האזור השמאלי, הימני או האחורי).

הפסקה בזרימת הדם גורמת לשריר להתחיל לעבור נמק. התהליך נקרא "איסכמיה".

מידת הפגיעה תלויה מאוד במשך הזמן שבו העורק נותר סגור. אם העורק נחסם למשך שעה עד שעה וחצי, ואז מגיעים לבית חולים ומקבלים טיפול מיידי - שריר הלב מצליח בדרך כלל להתאושש וחוזר לתפקד היטב. אם משך זמן חסימה ארוך, או אם המטופל פונה לטיפול רק כמה ימים אחרי האירוע, הרי חלק משריר הלב כבר אינו מתפקד וככל הנראה לא יצליח להתאושש.

מה מרגישים כשיש התקף לב?

התלונות הטיפוסיות הן כאב מתמשך בחזה או אי־נוחות בחזה, בעיקר לחץ או הרגשה של כיווץ בחזה. הכאב בדרך כלל אינו מוגבל לנקודה ספציפית, אלא מורגש על פני שטח גדול בחזה ויכול להקרין לאזורים אחרים בגוף כמו בטן עליונה, כתפיים, זרועות וצוואר.

אם האזור הפגוע גדול, וחלק משמעותי מהלב מפסיק לתפקד, סובלים גם מקוצר נשימה קשה ולעיתים גם מהפרעות קצב ומאיבוד הכרה.

הכאב יכול להיות מלוּוה בתלונות נוספות כמו:

• בחילות.

• הקאות.

• זיעה קרה.

• סחרחורת.

• חולשה.

• תחושת נימול בזרוע וביד שמאל. 

• תחושת פחד קשה.

עם זאת, ייתכן גם התקף לב ללא כל כאבים (במיוחד בקרב סוכרתיים, קשישים או נשים). כפי שצוין קודם לכן, לעיתים עלול התקף לב לבוא לידי ביטוי במוות פתאומי.

מי מועד להתקף לב? זה קורה לכולנו? באיזה גיל זה מתחיל?

התהליך של יצירת הרובד הטרשתי (פלאק) נפוץ באוכלוסייה המערבית ומתחיל כבר בגיל צעיר מאוד (שנות ה־20 וה־30). התהליך הטרשתי נפוץ הרבה יותר ומואץ מאוד בקרב מי שמעשנים ובקרב מי שסובלים ממחלות כמו סוכרת ולחץ דם גבוה. גם נטייה משפחתית להתקפי לב (תורשה) היא גורם סיכון משמעותי להתקף לב.

למי שסובלים מהיצרות משמעותית בכלי הדם יש לעיתים כאב בחזה בעת מאמץ - כאב שחולף בעת מנוחה. זה אינו התקף לב, אלא הכאב שמאפיין תעוקת לב (אנגינה פקטוריס).

עם זאת, מחלת לב עלולה להיות סמויה (שקטה) ולבוא לידי ביטוי ראשוני בצורה החמורה ביותר: מוות פתאומי מדום לב או מאי־ספיקת לב.

האם ניתן לחזות איזה עורק עלול לגרום להתקף לב?

לא, וחשוב לציין שלאו דווקא העורקים עם ההיצרויות הקשות יגרמו להתקף לב. ההיצרויות הקשות גורמות לכאבים בחזה בזמן מאמץ - כאבים שחולפים במנוחה (אנגינה פקטוריס), אך זה עדיין לא התקף לב. 

אנחנו לא יכולים לצפות מראש איזה פלאק טרשתי ייסדק, והתקף הלב יכול להופיע בהיצרויות הקלות והבינוניות באותה המידה כמו בהיצרויות הקשות.

איך מזהים התקף לב אצל נשים?

התלונות של נשים שסובלות מאוטם חריף בשריר הלב הן מעט שונות מאשר התלונות של גברים. הסימן הנפוץ ביותר להתקף לב אצל נשים הוא חוסר נוחות, כאבים או לחץ באזור החזה (במרכז החזה, בין השדיים או מאחורי עצם החזה). אצל נשים ניתן לראות גם תסמינים של קוצר נשימה וכן כאבים דוקרים ועייפות.

נשים נוטות לסבול יותר מגברים מתסמינים פחות "טיפוסיים", ובהם כאבים או תחושת חוסר נוחות באזורים שונים בחלק הגוף העליון: זרוע אחת או שתיהן, כתפיים, צוואר, לסת, ו/או גב.

לפי הפדרציה העולמית ללב, אחד או יותר מהתסמינים הבאים מופיעים באחד מכל ארבעה מקרים של התקף לב אצל נשים, אבל הן לא מצליחות לשייך אותם למצב הרפואי המדאיג הזה. התסמינים האלה יכולים להופיע עם או בלי תחושה של חוסר נוחות בחזה:

• קוצר נשימה, עייפות לא מוסברת, תשישות.

• בחילה.

• צרבת.

• זיעה קרה.

• סחרחורות.

• חרדה או עצבנות לא אופיינית.

• התעלפות.

ברוב המקרים נשים חוות את התסמינים שצוינו למעלה בחודש שלפני ההתקף. אצל אחרות אין בכלל סימני אזהרה מקדימים והן לוקות באוטם שקט (בשכיחות גבוהה יותר מאשר גברים).

יש לי סימנים להתקף לב. מה לעשות?

בכל חשד להתקף לב יש לפנות מייד לקבלת עזרה רפואית: יש להזמין אמבולנס (ניידת לטיפול נמרץ) מהר ככל האפשר. כל שנייה חשובה. יש לזכור: קבלת טיפול במהירות עשויה להציל את חיי המטופל.

צוות האמבולנס יבדוק דופק ולחץ דם ויעשה בדיקת אק"ג. לפי הבדיקה אפשר לדעת אם מדובר באוטם חריף, ואז הטיפול המיידי הוא מתן אספירין לדילול הדם כדי למנוע מהפקק שנוצר בעורק הכלילי להמשיך לגדול. עם הגעת המטופל לבית החולים הוא עובר מייד צנתור טיפולי. 

אם לא בטוחים, או אם הכאבים חלפו, מגיעים לחדר המיון, ושם עושים בדיקת דם ובדיקת אק"ג נוספת.

מה אפשר לראות בבדיקת אק"ג?

האק"ג יכול - לפחות בחלק מהמקרים - להצביע על אזור בשריר הלב שסובל מחוסר בהספקת דם. הודות לבדיקה ניתן לקבוע אם מדובר בהתקף לב עם הרמות של גלי ST או בהתקף לב ללא הרמות או אף עם צניחות של מקטע ST.

מהו ההבדל בין שני הסוגים?

אם מזהים הרמות של גלי ST, יש צורך בטיפול להחזרה מיידית של זרימת הדם. חידוש זרימת הדם נעשה במרבית המקרים באמצעות צנתור לב דחוף.

במקרה האחר - של התקף לב ללא הרמות או אף עם צניחות של מקטע ST - יחליט הקרדיולוג אם לתת טיפול חודרני (צנתור) או להסתפק בטיפול שמרני.

אם תרשים האק"ג תקין, עדיין קיימת האפשרות שהעורק היה חסום לזמן קצר ונפתח בהמשך. בבדיקת דם יכולים למצוא סמנים לנזק שנגרם לשריר הלב. אחד הסמנים האלה הוא רמת החלבון טרופונין. עלייה קלה בערכי הטרופונין מעידה על נזק קל; עלייה משמעותית מעידה על נזק חמור.

מהם הסיבוכים שעלולים להופיע בעקבות התקף לב?

במקרה הטוב, אין סיבוכים מיוחדים, ונשארים עם אזור מסוים בשריר הלב שמתכווץ פחות טוב. אולם בחלק מהמקרים ייתכנו סיבוכים בדרגות חומרה שונות. הנה כמה מהם:

• הפרעה בקצב הלב. ללב יש מערכת חשמלית שנותנת לו את קצב הפעימות. פגיעה בשריר הלב יכולה לפגוע בהולכה החשמלית. הפרעות הקצב עלולות לעיתים להיות קטלניות.

• תפקוד לקוי (אי־ספיקה) של החדר השמאלי. החדר השמאלי הוא החדר העיקרי של המשאבה. אם השריר הזה נפגע בצורה רצינית, הוא לא יצליח להתכווץ בחוזקה ולהזרים את הדם הלאה לעבר הגוף.

• מפרצת בחדר השמאלי. במקרים שבהם יש פגיעה נרחבת בדופן החדר עלולה להיווצר מפרצת (שריר דק, צלקתי ובלתי מתכווץ).

• קרע בשריר הלב או במסתמי הלב עלול להיגרם כתוצאה מנזק חמור לשריר בשל חוסר באספקת דם.

מדובר בסיבוכים חמורים הדורשים בדרך כלל ניתוח מהיר.

איזה טיפול תרופתי ניתן אחרי התקף לב?

בבית החולים מתחילים טיפולים תרופתיים שילוו את המטופל לאורך זמן:

• אספירין (מיקרופירין, קרטיה וכדומה) - תרופה הניתנת לדילול הדם.

• קלופידוגרל (פלוויקס), טיקגרלול (ברילינטה), או פרזוגרל (אפיאנט) מסייעות גם הן לדילול הדם. בתקופה שלאחר התקף לב קיים סיכון מוגבר להתקף חוזר, ולכן מומלץ - לתקופה מסוימת - לתת טיפול כפול לדידול הדם.

• תרופה להפחתת רמות הכולסטרול בדם ממשפחת הסטטינים (כמו סימוביל, ליפיטור, קרסטור). התרופות האלה גם מפחיתות את רמת הכולסטרול בדם וגם מייצבות את הפלאק הטרשתי כדי שלא ייווצר בו שוב סדק. התרופות האלה מפחיתות את השיעור של התקפי לב חוזרים.

• תרופה מהמשפחה של חוסמי בטא (כמו נורמיטן, קרדילוק, קרוודקסון, פרולול): התרופות האלה מיועדות להפחית את דרישת החמצן של הלב. הן מפחיתות תמותה לאחר התקף לב.

• תרופה מהמשפחה של מעכבי האנזים ACE (כמו אנלפרי וטריטייס). התרופות האלה מפחיתות את היקף הנזק לשריר הלב בטווח הארוך: הן מקטינות את התרחבות שריר הלב (רמודלינג) ומשפרות את תפוקת הלב.

מתי אפשר להשתחרר הביתה?

אם אין סיבוכים מיוחדים במהלך התקף הלב או אחריו, ניתן להשתחרר בדרך כלל בתוך יומיים־שלושה. חזרה לתפקוד מלא תלויה בעיקר בהיקף האוטם שהיה ובמידת הנזק שנגרם ללב.

לאחר השחרור מופנה המטופל בדרך כלל לתוכנית לשיקום הלב​ לצורך חזרה הדרגתית לפעילות גופנית ולשינוי הרגלי החיים (להפסיק לעשן, לרדת במשקל ועוד).

לעיתים קרובות התקף לב גורר בעקבותיו חרדה קיומית ואובדן ביטחון בבריאות הגוף. הרבה פעמים לאחר התקף לב גם ישנה ירידה במצב הרוח, ולעיתים אף מופיעים הכחשה וחוסר היענות לטיפולים התרופתיים. 

חשוב להיות ער לשינויים האלה ולשוחח על כך עם רופא המשפחה או במסגרת שיקום הלב כדי להחזיר את הביטחון ואת איכות החיים למסלולם.

פרופ' רן קורנובסקי הוא מנהל המערך לקרדיולוגיה ומנהל המכון לצנתורי לב בבתי החולים בילינסון והשרון (המרכז הרפואי רבין)

ד"ר מנחם נהיר הוא קרדיולוג בכיר במכון הצנתורים של המרכז הרפואי העמק, מקבוצת כללית