זיהומים בדרכי השתן נפוצים מאוד בגיל הילדות והינקות. לא מדובר בתופעה שכיחה כמו זיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה או במערכת העיכול, אבל בגלל החשש מסיבוכים יש להתייחס אליהם ברצינות רבה.
מי חשוף יותר לזיהומים בדרכי השתן: ילדים או ילדות?
בגלל הבדלים אנטומיים, זיהומים בדרכי השתן שכיחים יותר בבנות. ממחקרים שפורסמו עולה כי לפחות 8% מהבנות ו־2% מהבנים יסבלו מדלקות בדרכי השתן במהלך ילדותם.
אצל בנים שכיחות הזיהומים גדולה יותר עד גיל שנה ולאחר מכן היא פוחתת. הימנעות ממילה מעלה את שיעור הזיהומים בדרכי השתן, אך לא ברור איזה שיעור מהבנים הלוקים בזיהום בדרכי השתן אינם נימולים.
בקרב הילדים שפיתחו דלקת בדרכי השתן, כ־40% סובלים מריפלוקס של השתן מהשלפוחית לכיוון הכליות. מתוך אלה עם ריפלוקס, בכ־5% עד 15% מהמקרים יימצאו צלקות בכליה או סימנים להפרעת התפתחות בכליה. בכ־70% מהמקרים, הצלקות מתפתחות כתוצאה מהזיהום הראשון בדרכי השתן.
איזה חיידק הוא המחולל העיקרי של דלקות בדרכי השתן?
לכ־80% מהזיהומים אחראי החיידק אי קולי (E Coli), שהוא חיידק הנמצא במעיים ובצואה.
איך מגיעים חיידקי מעיים לדרכי השתן?
המבנה האנטומי של גוף האדם מקל על התפתחות הזיהום בדרכי השתן בשל הקרבה של פי הטבעת אל פתח השופכה (צינור ההשתנה). מטבע הדברים, האזור אינו תמיד נקי, ולכן חיידקי המעיים עלולים לעבור בקלות את המרחק הקטן, לעלות במעלה דרכי השתן ולגרום לדלקת.
ההבדלים האנטומיים בין זכרים לנקבות מסבירים את השכיחות הגבוהה יותר של הזיהומים בדרכי השתן בקרב בנות. אצלן המעבר של חיידקים אל השופכה והשלפוחית קצר יותר מהמעבר אל הפין והשופכה בקרב הבנים.
האם ישיבה על אסלה מלוכלכת עלולה לגרום לזיהומים?
לא. מדובר באמונה לא מבוססת.
מהי הסכנה בזיהומים בדרכי השתן?
זיהום בדרכי השתן עלול לגרום נזק לכליות, שברובו אינו ניתן לתיקון. לכן יש חשיבות לאבחון נכון ומהיר ולקבלת טיפול מתאים לאחר מכן.
מהו ההבדל בין זיהום בדרכי השתן העליונות לבין זיהום בדרכי השתן התחתונות?
נהוג להגדיר זיהומים בדרכי השתן לפי המיקום שבו הם התפתחו: כאשר החיידקים התיישבו בכליות, מדובר בזיהום בדרכי השתן העליונות (פיאלונפריטיס - Pyelonephritis). כאשר מוקד הזיהום הוא בשלפוחית השתן, מדובר בזיהום בדרכי השתן התחתונות (ציסטיטיס - Cystitis).
למרות ההבדלים, הרי בגלל הקושי לאתר את מקום הזיהום בילדים, ההתייחסות לממצא של ריכוז חיידקים בשתן היא כאל זיהום בדרכי השתן באופן הרחב של האבחנה.
זיהום בדרכי השתן בילדים המלוּוה בחום, שלעיתים יכול להיות גבוה מאוד, עלול להעיד על זיהום בדרכי השתן העליונות ובכלל זה ברקמת הכליה עצמה. כל זיהום כזה עלול להוביל להיווצרות צלקת ברקמת הכליה.
מהי הסכנה בהיווצרות צלקת בכליה?
רקמת הצלקת מחליפה את רקמת הכליה התקינה, וכתוצאה מכך תפקוד הכליה עלול להיפגע. הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך, משום שרקמת הכליה, בניגוד לרקמות אחרות, אינה יכולה להתחדש. כל זיהום נוסף בדרכי השתן העליונות עלול לגרום להיווצרות צלקת נוספת.
נוסף על כך, הפגיעה הכלייתית והיווצרות רקמת הצלקת עלולים להוביל בעתיד ליתר לחץ דם.
האם ילדים קטנים חשופים יותר מאחרים לזיהומים?
לגיל של הילד או הילדה יש חשיבות גדולה ברמת הסיכון להיווצרות נזק משמעותי בכליות עקב הזיהום. ההסתברות שדלקת בדרכי השתן תגרום נזק לכליות גבוהה יותר בתינוקות בני 6 עד 12 חודשים בהשוואה לפעוטות בני יותר משנה. יתר על כן, כפי שכבר צוין, נראה שהזיהום הראשון בכליות הוא המשמעותי ביותר מבחינת הפוטנציאל שלו להזיק.
מהם הסימנים לדלקת בדרכי השתן?
בילדים קטנים התסמינים שיכולים להעיד על דלקת אינם חד־משמעיים ועלולים לכלול אי־שקט, הקאות חוזרות ובכי בעת הטלת שתן. לתסמינים האלה עלול להתלוות חום.
לאחר הגמילה מחיתול ובגילים שהילדים מסוגלים להביע את עצמם, התסמינים שעליהם ידווחו הם צריבה בעת מתן שתן (דיסאוריה), תכיפות (עלייה בתדירות) ודחיפות (קושי להתאפק) במתן שתן, כאב בטן ו/או כאב במותניים ודם בשתן (המטוריה). לתסמינים האלה עלול להתלוות חום.
אילו בדיקות מאבחנות זיהום בדרכי השתן?
אבחון זיהום בדרכי השתן מבוסס על סיפור המחלה (אנמנזה), על בדיקת שתן כללית ועל תרבית שתן.
- להנחיות לנטילת דגימת שתן
תוצאת הבדיקה של תרבית השתן תגיע לכל המוקדם לאחר 48 שעות מרגע הגעת הבדיקה למעבדה. זה הזמן הדרוש לחיידקים, אם הם קיימים, כדי להתרבות וליצור מושבות על גבי המצע הנבדק.
עד לקבלת התוצאות מהתרבית אפשר להיעזר בבדיקת שתן כללית, שאת התוצאה שלה ניתן לקבל מיד. השתן נדגם במקלון ייעודי, ולפי שינויי הצבע של המקטעים השונים ניתן לקבל מידע ראשוני על דגימת השתן. הבדיקה מדויקת אף יותר כאשר היא נעשית במעבדה.
ממצאים בבדיקת השתן הכללית שעלולים להעיד על דלקת הם כדוריות דם לבנות (לויקוציטוריה), כדוריות דם אדומות (המטוריה), ניטריטים וחלבון (פרוטינוריה).
איך מטפלים בדלקת בדרכי השתן?
בגיל הינקות מעדיפים הרופאים לעיתים קרובות טיפול אנטיביוטי דרך הווריד במסגרת אשפוז, שנמשך יומיים־שלושה לפחות. לאחר מכן ניתן הטיפול לרוב דרך הפה.
יש להקפיד על נטילת התרופה לפי הנחיות הרופא המטפל, גם אם הילד או הילדה ירגישו טוב לאחר יומיים או שלושה של טיפול. אם הטיפול מופסק לפני הזמן שהומלץ, החיידק המחולל עלול לפתח עמידות לאותו הטיפול האנטיביוטי, ובפעם הבאה לא ניתן יהיה להשתמש באותה האנטיביוטיקה.
האם זיהום בדרכי השתן עלול להעיד על מום?
ככל שהגיל שבו מתפתח הזיהום הראשון בדרכי השתן צעיר יותר, כך יש צורך גדול יותר לברר את הסיבה האפשרית להתפתחותו של הזיהום.
מום מולד בדרכי השתן עלול לגרום להתפתחות הזיהום. בשל החשש מהיווצרות צלקות יש צורך לברר האם קיים מום מולד בדרכי השתן, שעלול להיות הגורם להתפתחות של זיהומים.
לאחר הטיפול וההחלמה מהזיהום עשוי הרופא המטפל להמליץ על סדרת בדיקות הכוללת אולטרסאונד של הכליות ושל דרכי השתן, מיפוי כליות וציסטוגרפיה.
מהי בדיקת ציסטוגרפיה ומהי מטרתה?
בדיקת ציסטוגרפיה מדגימה את צורתן של שלפוחית השתן ושל השופכה (הצינור שדרכו יוצא השתן משלפוחית השתן החוצה). במצב תקין, שתן משלפוחית השתן לא אמור לעלות חזרה אל הכליות. כאשר שתן עולה אל כליה אחת או אל שתיהן דרך השופכן (הצינור שמנקז את הכליות לשלפוחית השתן) - זהו מצב שנקרא ריפלוקס (Reflux).
מהי בדיקת מיפוי כליות ומתי ממליצים עליה?
מיפוי כליות היא בדיקת דימות שנעשית באמצעות איזוטופ רדיואקטיבי, ומיועדת לבחון את תפקוד הכליות. נוסף על תפקוד הכליות, ניתן לבחון באמצעות הבדיקה הזאת אם זיהומים בדרכי השתן גרמו להצטלקויות.
איך אפשר למנוע זיהומים בדרכי השתן?
ניתן למנוע זיהומים בדרכי השתן, או לפחות להפחית מאוד את התדירות שלהם, באמצעות הקפדה על היגיינה טובה. בקרב בנות יש להקפיד על ניגוב האזור לאחר הטלת השתן מהפות לכיוון פי הטבעת ולא להפך. כמו כן יש להקפיד על שתייה כנדרש, על הימנעות מהתאפקות בהטלת שתן ועל טיפול בעצירוּת.
ד"ר דור גולומב הוא אורולוג מחוזי במחוז מרכז של כללית
