מה זה?
אסתמה (באנגלית: Asthma) היא מחלה דלקתית של דרכי הנשימה (הסימפונות) שגורמת לחסימתן. היא מתאפיינת בתקופות שקטות, שבהן אין כלל תסמינים, ובתקופות של החמרה שבהן מופיעים התסמינים.
לפי הספרות 5% עד 7% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה הזאת.
מהם התסמינים?
התסמינים של אסתמה הם אירועים חוזרים של צפצופים בעת הנשימה, קוצר נשימה, שיעול ופליטת ליחה. שכיח מאוד שהתסמינים מחמירים בלילה ולפנות בוקר.
מהם סימני האזהרה שמחייבים לפנות מייד לרופא?
בכל מקרה של החמרה בתסמינים - שיעול (ביום או בלילה), קוצר נשימה או קושי לעמוד במאמצים קלים - יש לפנות מייד לבדיקה רפואית.
במקרה של קוצר נשימה קיצוני שמופיע בפתאומיות, מתפתח במהירות ואינו משתפר בעזרת משאף - מומלץ לפנות את החולה מייד לחדר מיון. מצב כזה עלול להתפתח לאי־ספיקה נשימתית ומחייב מענה רפואי מיידי.
ממה נגרמת אסתמה?
לא ידוע מהו הגורם לאסתמה, וככל הנראה לא מדובר בגורם אחד אלא בשילוב של כמה גורמים, ובהם תורשה והשפעה סביבתית (זיהום אוויר, למשל).
בחלק גדול מהמקרים מופיעה האסתמה בהקשר של נזלת אלרגית - בעיקר בילדים. כ־30% מהסובלים מנזלת אלרגית מפתחים אסתמה, ועד כ־80% מחולי האסתמה סובלים מנזלת אלרגית.
הנזלת היא גורם סיכון הן להתפתחות והן להחמרה של האסתמה. לכן הטיפול באסתמה מחייב גם התייחסות לגורמי אלרגיה אפשריים וגם טיפול בנזלת במקביל לטיפול באסתמה.
אנו יודעים כיום מה עלול לגרום להופעת התסמינים או להחמרתם.
מדובר בקשת רחבה של גורמים, ובהם: קור, אימון גופני, תרופות שונות, אלרגנים שונים (חומרים שגורמים לאלרגיה כמו אבק, אבקנים של פרחים, עובש וצואה של מקקים), רמה גבוהה של זיהום אוויר, מחלות נגיפיות של דרכי הנשימה (למשל צינון) וסטרס רגשי.
בשנים האחרונות הולכות ומצטברות עדויות שמהן עולה כי השמנה היא גורם משמעותי לאסתמה. מי שסובלים בעת ובעונה אחת מהשמנה ומאסתמה יכולים אפוא להפחית את תסמיני האסתמה שלהם באמצעות הפחתה במשקל.
כמה זמן זה נמשכת אסתמה?
אסתמה מתחילה במקרים רבים בילדות. בכשליש מהמקרים - ובעיקר אם אין רקע אלרגי - עשויה האסתמה לחלוף לקראת גיל 6 שנים. אחרים ימשיכו לסבול מהמחלה גם מעבר לגיל ההתבגרות. האסתמה עלולה להופיע גם בגיל הבגרות.
חומרת המחלה משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שבמשך שנים מחלתם שקטה, ורק לעיתים רחוקות הם סובלים מאירועים של קוצר נשימה, ואילו אחרים סובלים מהתפרצויות בתדירות גבוהה מאוד.
בזכות הטיפול המונע שמקובל כיום ישנו שיפור משמעותי בבריאותם ובאיכות חייהם של המטופלים שסובלים מאסתמה.
איך מאבחנים אסתמה?
האבחנה נעשית בדרך כלל בתקופת הילדות אצל רופא הילדים. המחלה מתאפיינת באירועים חוזרים של קוצר נשימה ושל צפצופים. בדיקת תפקודי ריאות (ספירומטריה) מסייעת לאבחן את המחלה ואת מידת חומרתה.
הערכה ראשונית ניתן לעשות גם על סמך בדיקה פשוטה אצל רופא הילדים או אצל רופא המשפחה בעזרת מכשיר שמכונה peak flow: הילד נושף לתוך המכשיר, ולפי התוצאה ניתן להעריך האם ישנה חסימה של דרכי הנשימה.
לכל חולה אסתמה יש צורך לעשות בירור גם בנוגע לאפשרות שלמחלתו יש רקע אלרגי. בירור כזה אפשר לעשות בכל מרפאה לאלרגיה.
מטרת הבירור האלרגי היא להצביע על גורמים שיש להימנע מהם משום שהם עלולים להחמיר את האתסמה, לטפל בנזלת, שהיא גורם סיכון להתפתחות ולהחמרה של האסתמה ובעיקר כדי להמליץ במקרים מסוימים על טיפול חיסוני להפחתת הרגישות לגורמים מעוררי האלרגיה (אלרגנים).
איך מטפלים באסתמה?
מטרת הטיפול התרופתי באסתמה היא להפחית את תסמיני המחלה (כמו קוצר נשימה, שיעול וצפצופים בנשימה), למנוע התקפים חוזרים והחמרות כתוצאה מהאסתמה, להפחית את תהליכי הדלקת בדרכי הנשימה, לשפר את תפקוד הריאות ולספק שליטה על המחלה.
הטיפול התרופתי משתנה בהתאם לעוצמת התסמינים ולחומרת האסתמה.
בעת שמקבלים טיפול תרופתי לאסתמה יש להיות במעקב קבוע אצל רופא המשפחה ואצל רופא הריאות. יש לדעת כיצד להשתמש נכון במשאף. הדרכה לשימוש נכון במשאף ניתן לקבל מהרופא או מהאחות או מהרוקח.
השימוש במשאפי אסתמה
חלק הארי של הטיפול התרופתי כולל שימוש במשאפים. קיימים סוגים רבים של משאפים, והם שונים אלה מאלה בכמה פרמטרים: החומרים הפעילים ששואפים באמצעותם, הצורה והסוג שלהם.
בהתאם לגיל המטופל ובהתאם לחומרת האסתמה ינחה הרופא להשתמש במשאף שמכיל סטרואידים (כמו פליקסוטייד, בודיקורט או קיוואר) או במשאף משולב שמכיל הן סטרואידים והן מרחיב סימפונות (כמו רלבר, סרטייד, פלוטיפורם, סימביקורט, פוסטר ודואורספ).
משאפים משולבים (שנקראים בספרות הרפואית בקיצור ICS-LABA) מכילים שני חומרים פעילים: האחד סטרואיד (ICS), שמפחית את התהליך הדלקתי בריאות, והאחר הוא מרחיב סימפונות ארוך טווח (LABA) שמשפר את זרימת האוויר בדרכי הנשימה.
קיימים משאפים משולבים כמו רלבר, סרטייד ופלוטיפורם, ובמקביל לשימוש בהם עשוי הרופא להורות גם על שימוש במשאף להקלה, למשל משאף ונטולין (השם הגנרי: סלבוטמול) או משאף בריקלין (השם הגנרי: טרבוטלין).
קיימים גם משאפים משולבים כמו סימביקורט, דואורספ או פוסטר שיש להם בעת ובעונה אחת פעילות מרחיבת סימפונות מהירה ופעילות נוגדת דלקת, ולכן הם יכולים לספק שליטה על האסתמה והקלה בתסמינים שלה ללא צורך בוונטולין או בבריקלין.
מדוע לא מומלץ להשתמש בוונטולין בלבד?
בעבר היה מקובל להשתמש רק במרחיבי סימפונות קצרי טווח כמו ונטולין או טרבולין, אך שיטת הטיפול הזאת באסתמה אינה מומלצת כיום. יש לכך כמה סיבות ובהן:
• שימוש בוונטולין או בטרבולין בלבד היה כרוך בהחמרות רבות יותר של האסתמה - עד כדי הצורך להגיע לחדר המיון.
• שימוש בוונטולין או בטרבולין בלבד גרם לשימוש מוגבר במשאף, ליותר תסמיני אסתמה, ליותר קוצר נשימה ולאי־שיפור בשליטה על אסתמה.
• לכן השימוש בוונטולין או בטרבולין נעשה כיום - בדרך כלל - רק במקביל לשימוש במשאף שמכיל סטרואידים (כמו משאף רלבר או סרטייד). קיימים גם כמה משאפים (כמו סימביקורט, פוסטר ודואורספ) שיכולים להינתן ללא ונטולין או טרבולין, ויתרונם הוא בכך שגם הם מקילים במהירות על הנשימה.
תרופות שאינן משאפים לטיפול באסתמה
לצד המשאפים קיימות תרופות נוספות שניתן להשתמש בהן לטיפול באסתמה - כמובן בהוראת הרופא המטפל. מדובר בתרופות כמו מונטלוקסט, שהיא תרופה נוגדת אלרגיה שיכולה להקל על אסתמה ממקור אלרגי. בעת החמרות במחלה עשוי הרופא המטפל להורות למטופל להשתמש במשך כמה ימים בסטרואידים כמו פרדניזון ובאינהלציות.
טיפול באסתמה חמורה שאינה בשליטה
במקרים של אסתמה חמורה שאינה בשליטה עשוי הרופא להורות על שימוש במשאף משולב (ICS-LABA) שמכיל הן סטרואיד (כמו פרדניזון) במינון גבוה והן מרחיב סימפונות. הרופא יכול גם להוסיף שימוש במשאפים נוספים כמו ספיריבה רספימט. כמו כן הוא יכול להורות על שימוש ממושך בסטרואידים כמו פרדניזון ו/או על טיפולים ביולוגיים.
תרופות ביולוגיות לאסתמה
בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות לטיפול באסתמה. התרופות האלה ניתנות רק במקרים של אסתמה קשה שאינה בשליטה. מדובר בתרופות כמו זולאייר, פסנרה, נוקלה, סינקייר, טזספייר, דופיקסנט.
התרופות הביולוגיות פועלות על מרכיבים ועל תאים במערכת החיסון שקשורים בהתפתחות האסתמה. הן מנטרלות את התהליך הדלקתי שנוצר כתוצאה מהאסתמה, מפחיתות את הצורך בשימוש בפרדניזון ומסייעות להשיג שליטה באסתמה.
תרופות ביולוגיות ניתנות בהזרקה. יש להקפיד לקבל אותן במועדן. התרופות הביולוגיות אינן מיועדות לטיפול בהתקף חריף של אסתמה.
עלולים להיות סיבוכים?
בזכות הטיפול המונע המקובל כיום חלה בשנים האחרונות ירידה של ממש בשכיחות הסיבוכים של האסתמה. אבל אלה עדיין קיימים. אלה הם העיקריים שבהם:
• דלקת ריאות.
• תמט של הריאה (חסימה של דרכי הנשימה עלולה להביא להתמוטטות של חלק מהריאה).
• עייפות והפרעות בריכוז. תסמינים של אסתמה מחמירים בדרך כלל בלילה ועלולים להפריע לשינה וכך לגרום לעייפות במשך היום.
• אי־ספיקה נשימתית. התקף קשה של אסתמה עלול במקרים קיצוניים למנוע מהחולה את היכולת לנשום. במקרה כזה יש להנשימו ולפנותו במהירות לבית חולים. במקרים נדירים עלול אירוע כזה להסתיים במוות.
איך לומדים לחיות עם אסתמה?
חשוב לשמור על אורח חיים בריא: להקפיד על משקל גוף תקין, על תזונה נכונה ועל פעילות גופנית סדירה. מומלץ מאוד להימנע מעישון, שכן עישון מחמיר מאוד את המחלה.
חשוב להכיר את המחלה, לדעת מהם התסמינים שלה ולשים לב מתי הם מחמירים. מומלץ להיות במעקב מסודר אצל רופא המשפחה או אצל רופא ריאות.
לכל מטופל שסובל מאסתמה מומלץ לקבל חיסון נגד שפעת פעם בשנה וכן חיסון נגד דלקת ריאות (פנוימובקס) לפחות פעם אחת בחיים. אם ידוע למטופל על גורם כלשהו שמחמיר את תסמיני המחלה, כמו תרופה מסוימת, עליו להימנע מלהיחשף לו.
הטיפול בחולה אסתמה שנדבק בזיהום נגיפי בדרכי הנשימה כמו קורונה
הטיפול בחולה אסתמה שנדבק בנגיף הקורונה אינו שונה מהטיפול בחולה אסתמה שנדבק בכל זיהום נגיפי אחר שפוגע בדרכי הנשימה. זיהומים נגיפיים כאלה עלולים לגרום להחמרה במחלת האסתמה - מה שדורש את הגברת הטיפול התרופתי.
למשל, חולי אסתמה שנזקקו לטיפול במשאפים אך ורק לפי הצורך יעברו - בעקבות הזיהום הנגיפי - לטיפול קבוע על פי הנחיות הרופא המטפל כדי למנוע התלקחות והחמרה באסתמה.
במקרים כאלה אפשר לטפל בתכשיר משולב ICS-LABA (משאף משולב שכולל תכשיר סטרואידי ומרחיב סימפונות) שבו המרכיב של מרחיב הסימפונות הוא בעל פעילות מהירה (למשל סימביקורט או פוסטר).
לחלופין אפשר לתת טיפול מונע בתכשיר שבו מרחיב הסימפונות הוא בעל פעילות איטית כמו סרטייד או רלבר או תכשיר דומה בשילוב עם משאף מרחיב סימפונות בעל פעילות מהירה כמו ונטולין או בריקלין, לפי הצורך.
לחולי אסתמה שנדבקו בזיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה ומקבלים טיפולים ביולוגיים אסור להפסיק על דעת עצמם את הטיפולים האלה (בתרופות כמו זולאייר, פסנרה, נוקלה, סינקייר או דופיקסנט). הפסקת הטיפולים האלה שלא באישור הרופא המטפל עלולה להחמיר את מצבם.
חשוב לציין כי אין ראיות לכך שחולים שסובלים מאסתמה נמצאים בסיכון מוגבר להידבק בזיהומים נגיפיים בדרכי הנשימה כמו קורונה או שהם סובלים בשכיחות גבוהה יותר מסיבוכים נשימתיים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
עם זאת, חולה באסתמה קשה שאינה מאוזנת ואינה בשליטה עלול לסבול ממחלה קשה יותר במקרה של הידבקות בזיהום נגיפי כמו קורונה.
יש לשים לב: המשאפים עלולים להיות אמצעי הדבקה, ולכן צריכים להישאר אישיים, ואסור לשתף אותם עם חולים אחרים - גם אם מדובר בבני משפחה. כל מטופל ישתמש אך ורק במשאף האישי שלו. ההנחיה הזאת נכונה תמיד, אבל היא נכונה שבעתיים בתקופה של תחלואה נרחבת בדרכי הנשימה.
לסיכום: בעת שחולים בזיהום נגיפי של דרכי הנשימה כמו קורונה חשוב להקפיד על נטילה מסודרת של טיפול מונע לאסתמה. הפסקת הנטילה של הטיפול המונע עלולה לגרום להחמרת האסתמה בעת שחולים בקורונה או בכל זיהום אחר בדרכי הנשימה.
פרופ' מנחם רתם הוא מנהל המרפאה לאלרגיה, לאסתמה ולאימונולוגיה בבית החולים העמק מקבוצת כללית
ד"ר קובי כהן הוא רוקח קליני במחוז דן-פתח־תקווה בכללית ועורך בכיר של מדריך התרופות באתר כללית
