מהי פיסורה אנאלית?
פיסורה אנאלית (באנגלית: Anal Fissure) היא סדק או קרע ברירית של פי הטבעת. דרך פי הטבעת יוצאת הצואה מהגוף. פיסורה באזור הזה עלולה להתבטא בכאבים קשים ו/או בדימום בזמן יציאה (פעולת מעיים).
מהו ההבדל בין פיסורה לטחורים?
פיסורה היא סדק בתעלת פי הטבעת שאינו נרפא, ואילו טחורים הם התרחבות של כלי הדם באותו האזור. מאחר שהגורמים לשתי המחלות דומים, לעיתים סובלים מטופלים משתיהן במקביל.
מה גורם לפיסורה?
פיסורה נגרמת מפציעה מקומית בפי הטבעת ובתעלה האנאלית. הקרע שנוצר גורם להתכווצות של שריר פי הטבעת, ולכן ישנה ירידה בהספקת הדם לסדק - מה שמעכב את החלמתו.
מהם גורמי הסיכון להופעת פיסורה?
• עצירות.
• יציאה קשה ו/או גדולה.
• שלשול.
• היריון ולידה.
• זרימת דם מופחתת לאזור (מה שקורה לעיתים אצל קשישים).
• מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית.
• מגע מיני אנאלי, החדרה של גוף זר.
האם פיסורה שכיחה יותר בגיל מסוים?
סדק בפי הטבעת עלול להתרחש במידה שווה אצל גברים ואצל נשים בכל גיל. סדק כזה שכיח גם בתינוקות ונובע מיציאות לא תקינות.
מהם התסמינים של פיסורה?
אלה הם התסמינים השכיחים ביותר של פיסורה:
• כאב חד (מטופלים מדווחים על "כאבי תופת"), עקצוץ או צריבה בזמן יציאה. הכאב יכול להימשך בין כמה דקות לכמה שעות.
• דימום או הפרשה צהבהבה בזמן יציאה. מרבית האנשים מבחינים בנקודה של דם בצבע אדום בהיר על נייר הטואלט או בטיפות דם באסלה. הדם אינו בצואה.
• גרד או גירוי סביב פי הטבעת - ללא הפסקה או לסירוגין.
• קרע גלוי לעין בעור שמסביב לפי הטבעת.
ישנם מטופלים שאינם סובלים מתסמינים כלשהם.
מתי לפנות לרופא?
יש לפנות לרופא אם סובלים מכאבים בזמן פעולת המעיים או אם מבחינים בדם טרי באסלה או על נייר הטואלט.
איך מאבחנים פיסורה?
אבחון הפיסורה הוא פשוט למדי ונעשה באמצעות בדיקה גופנית והתבוננות של רופא מיומן כמו כירורג או גסטרואנטרולוג.
האם זה מסוכן?
פיסורה כשלעצמה אינה מסוכנת, אך יכולה לפגוע מאוד באיכות החיים של המטופל.
עם זאת יש לדעת שצואה כהה מאוד וקשה או דם בצואה עלולים להיגרם ממחלות אחרות שאינן פיסורה כמו מחלת מעי דלקתית, זיהומים או סרטן המעי הגס. לכן חשוב לפנות לרופא בכל מקרה של דם בצואה.
איך מטפלים בפיסורה?
במקרים רבים ניתן לטפל בפיסורה בבית, ללא צורך באשפוז, ולהחלים בתוך ימים עד שבועות ספורים.
הטיפול הבסיסי - מטרתו לרכך את היציאות ולהסדיר אותן כדי למנוע את המשך הפגיעה ברירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על צריכה מוגברת של מים ושל סיבים תזונתיים וכן על תרופות מרככות צואה ועל אמבטיות ישיבה (ישיבה של כ־15 דקות במים פושרים 2 עד 3 פעמים ביום ולאחר יציאות). טיפול כזה עשוי להפחית את עוצמת הכאב ולהפסיק את הדימום. שיעור ההצלחה של טיפול בפיסורה בשיטה הזאת הוא כ־50%.
משחות מקומיות. ניתן להוסיף לטיפול הבסיסי משחות (כמו אנטרולין ורקטוג'סיק) שמכילות חומרים פעילים שונים עם או בלי חומר מאלחש.
המשחות האלה מרחיבות את כלי דם ומרפות את סוגר פי הטבעת. שיפור מופיע לרוב זמן קצר לאחר התחלת הטיפול, אך יש להמשיך למרוח את המשחה מדי יום במשך כחודשיים.
בטיפול נכון עומדים סיכויי ההצלחה על כ־70%. תופעות הלוואי האפשריות של אנטרולין הן מקומיות: בעיקר כאבים ותחושות צריבה, גרד וגירוי. לרקטוג'סיק עלולות להיות גם תופעות לוואי מערכתיות: כאבי ראש, הסמקה ונפילה פתאומית בלחץ הדם.
הזרקת בוטוליניום טוקסין. בוטוליניום הוא חומר שגורם להרפיית שרירים זמנית.
בטיפול בפיסורה מוזרקת התרופה לסיבי הסוגר הפנימי וגורמת להרפיה של שרירי פי הטבעת. התרופה מפחיתה את הלחץ בסוגר לתקופה שבין חודשיים לשלושה חודשים וכך מאפשרת לפיסורה להחלים.
סיכויי ההצלחה המדוּוחים בהזרקה אחת הם כ־80%. תופעות הלוואי שדוּוחו הן כאבים וזיהום במקום ההזרקה, שטפי דם ואי־שליטה זמנית על גזים. אסור להשתמש בתרופה במהלך ההיריון או ההנקה.
מה עושים אם הטיפולים בפיסורה נכשלים?
פיסורה שאינה מחלימה בתוך שישה שבועות נחשבת לכרונית. אם מדובר בפיסורה כרונית שלא הגיבה לטיפול שמרני, למשחות או לבוטוליניום ניתן לשקול ניתוח.
מהם סוגי הניתוחים לטיפול בפיסורה?
קיימות 3 שיטות ניתוח עיקריות לטיפול בפיסורה:
• חיתוך צידי של הסוגר (Lateral Internal Sphincterotomy): הניתוח, ששיעורי ההצלחה שלו מגיעים ל־95%, נעשה בדרך כלל בהרדמה כללית או ספינלית (בחוט השדרה), אולם ניתן לעשותו בבטחה גם בהרדמה מקומית. לרוב יש צורך בהשגחה קצרה לאחר הניתוח.
ההחלמה מהירה, והמטופלים מדווחים על ירידה דרמטית בכאבים ביום שלאחר הניתוח. לרוב ניתן לחזור לשגרה בתוך כמה ימים.
התקבלו דיווחים על מקרים של פגיעה בסוגר - מה שגרם לאי־שליטה על גזים ועל יציאות לאחר הניתוח - אולם השכיחות של הסיבוך הזה היא נמוכה, ולרוב מדובר בתופעה חולפת.
• כריתת הפיסורה (Fissurectomy): הניתוח הזה יכול להיות כשלעצמו או בשילוב עם חיתוך צידי של הסוגר. בהליך הזה כורתים את אזור הפיסורה שבה יש דלקת כרונית ובכך מעודדים ריפוי של הרקמות הבריאות סביבה.
• הרחבה אנאלית (Anal Dilatation): מדובר בהרחבה ידנית או פנאומטית (באמצעות בלון) של פי הטבעת. זהו הליך שלרוב אינו מבוקר, וכיום לא ממליצים עליו לטיפול בפיסורה.
• קידום מתלה אנאלי (Flap Anoplasty): מדובר בניתוח שבו רירית מאזור פי הטבעת מנותקת ממקומה ומועברת קדימה כך שתכסה את אזור הפיסורה. מדובר בהליך מורכב שמיועד בעיקר למקרים שבהם יש מתח שרירים מוחלש בסוגר.
איך אפשר למנוע פיסורה?
• יש להקפיד על יציאות סדירות במרקם תקין (ספוגי) באמצעות שתייה מרובה, תזונה עשירה בסיבים ופעילות גופנית סדירה.
• כשמדובר בתינוקות יש לשמור על יובש באזור פי הטבעת באמצעות החלפת חיתולים תכופה ופעולת מעי תקינה.
• יש לשמור על היגיינה אנאלית: רצוי לרחוץ את פי הטבעת במים פושרים ובסבון לאחר כל יציאה.
• יש לטפל בפיסורה בשלב מוקדם של הופעתה.
האם זה יחזור?
הפיסורה עלולה לחזור בקרב חולים שטופלו בכל אחת מהשיטות. ממחקרים עולה ששיעורי ההישנות לאחר ניתוח הם הנמוכים ביותר בהשוואה לשאר שיטות הטיפול, אך שיעור הסיבוכים, לרבות אי־שליטה על יציאות, הוא גבוה יותר.
כדי להפחית את שיעור החזרה מומלץ לסגל אורח חיים בריא שכולל תזונה עשירה בסיבים כמו פירות וירקות, הימנעות מעצירות ומשלשול ושמירה על היגיינה מקומית.
ד"ר גיא אלעד הוא מומחה בכירורגיה כללית וסגן מנהל המחלקה הכירורגית א במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית
