מהם טחורים (Hemorrhoids)?
אולי תופתעו, אבל לכל אחד מאיתנו יש טחורים (באנגלית: Hemorrhoids). אלה הם למעשה כלי דם שנמצאים בחלק האחרון של המעי הגס (הרקטום התחתון) ובפי הטבעת. הם מסייעים לנו, בין היתר, לשלוט על היציאות שלנו ולדעת להפריד בין מוצק, נוזל וגזים.
הבעיות מתחילות כאשר כלי הדם האלה נמתחים, מתרחבים וצונחים (לרוב בגלל הוורידים שנמצאים באזור). התופעות האלה גורמות לדלקת, לפקקת או לקרע - וכתוצאה מכך לסבל רב. רק מי שחווה כאבי טחורים או סדק בפי הטבעת (פיסורה) יודע להעריך יציאה רכה וקלה.
מהם התסמינים כשיש בעיות בטחורים?
התסמינים יכולים לכלול, בין היתר:
• דם טרי על משטח צואה, על נייר הטואלט או על האסלה לאחר פעולת מעיים (יציאה). זהו בדרך כלל הסימן הראשון לטחורים.
• כאב או חוסר נוחות סביב פי הטבעת.
• גירוי וגירוד סביב פי הטבעת.
• נפיחות או בליטה סביב פי הטבעת (אלה עלולות להיות כואבות).
• דליפת צואה.
האם הבעיות האלה נפוצות?
ההערכה היא שכ־10% מהאנשים בעולם סבלו או יסבלו מבעיות בטחורים במהלך החיים. כמו כן מעריכים שבמדינות המתועשות צפויים לסבול מטחורים - לפחות פעם אחת במהלך החיים - יותר מ־50% מבני ה־50 ויותר.
אצל רוב בני האדם מתחילים הטחורים להתפתח בשנות ה־20 לחייהם, אך הסימפטומים אינם מובהקים עד העשור הרביעי לחיים. בעיות שקשורות לטחורים נפוצות יותר בקרב נשים. ייתכן שזה נובע מהריונות ומלידות שיוצרים לחץ מוגבר על הרקטום ועל פי הטבעת.
מהם הגורמים לבעיות בטחורים?
נהוג לומר שטחורים יופיעו אצל מי שסובל מעצירות או מלחץ באגן (כמו בהיריון מתקדם) או אצל מי שנאלץ לעמוד שעות ארוכות. אבל ההנחה הזאת אינה מסבירה את התפרצויות הטחורים אצל כל אלה שיציאותיהם סדירות ורכות או אצל נשים שכבר בתחילת ההיריון סובלות מטחורים.
הנה 10 סיבות אפשריות למחלת טחורים:
• מאמץ בזמן יציאה (אם קיימת עצירות).
• היריון. נפח הדם עולה, הפרוגסטרון מחליש את השרירים, הרחם כבד, ויש לחץ על הווריד הנבוב התחתון בעת שכיבה על הגב.
• לחץ דם גבוה בווריד הכבד הפורטלי. וריד הכבד מנקז את הטחורים. לחץ דם גבוה בכלי הדם הזה יכול להיגרם מצירוזיס (צמקת הכבד - מחלה שנגרמת מסיבות שונות, כמו סוגים שונים של צהבת ואלכוהוליזם וגורמת להרס של תאי הכבד).
• פעילות גופנית מאומצת.
• מצב של דחק נפשי (סטרס).
• אי־ספיקת לב משמעותית. אי־ספיקת לב יכולה להגביר טחורים בגלל בעיה בניקוז של הדם הוורידי. הלב אמור לשאוב את הדם מהוורידים חזרה. אם הוא כושל ואינו מצליח לשאוב את הדם, הלחץ בוורידים עולה ובין השאר עלול לגרום להתנפחות של הוורידים בפי הטבעת, והם הופכים לטחורים.
• חוסר בפעילות גופנית. חוסר בתנועה ובהזרמת דם נמרצת לכל חלקי הגוף והפריפריה מגדיל את הסיכון לטחורים.
• תורשה וגיל. ככל שמתבגרים כך גדל הסיכון לצניחת טחורים. הסיבות יכולות להיות חולשה, איבוד טונוס שרירים ו/או נטייה לעצירות עקב שינוי בחילוף החומרים ו/או שימוש בתרופות. תורשה מסבירה 10% מהמקרים.
• מאמץ שמגדיל את הלחץ התוך־בטני. כל לחץ תוך־בטני, כמו שיעול או הקאה, יוצר לחץ על הוורידים שבהם לחץ הדם נמוך מאוד בדרך כלל, והלחץ עוצר את זרימת הדם.
• עודף משקל. אנשים שסובלים מעודף משקל נוטים יותר לסבול מטחורים.
מהם טחורים חיצוניים?
טחורים חיצוניים נמצאים על פי הטבעת ומחוצה לו. הטחורים החיצוניים עטופים ברקמת העור של פי הטבעת, שהיא רב־שכבתית, עבה יחסית ועשירה בתאי עצב. לכן הם כואבים יותר ומדממים פחות.
מהם טחורים פנימיים?
טחורים פנימיים נמצאים בתוך פי הטבעת ובחלק התחתון של הרקטום. הטחורים הפנימיים מכוסים ברירית המעי הגס, שהיא שכבה דקה וענייה בתאי עצב, ולכן הם כואבים פחות אך נוטים לדמם יותר.
הטחורים הפנימיים מחולקים לארבע דרגות חומרה:
1. טחורים פנימיים לא מורגשים.
2. טחורים שיוצאים החוצה מפי הטבעת בזמן היציאה ונכנסים לבד בחזרה.
3. טחורים שיוצאים ולא נכנסים לבד וצריך לדחוף אותם פנימה.
4. טחורים שיוצאים ולא ניתן להכניס אותם.
הטחורים עלולים לדמם בכל דרגת חומרה, אבל הכאבים מאפיינים במיוחד את השלב הרביעי.
איך יודעים שאלה טחורים?
האבחנה פשוטה בדרך כלל: הסתכלות על הטחור או על הטחורים.
אם הטחורים חיצוניים, ההסתכלות היא ישירה.
אם הם פנימיים, ההתבוננות נעשית באמצעות אנדוסקופ, שהוא מכשיר דמוי גליל פלסטיק שמרחיב מעט את פי הטבעת.
אצל צעירים ניתן לרוב לאבחן את הטחורים גם על פי התיאור שהם נותנים. אצל מבוגרים יותר ייתכן שמדובר במחלה אחרת של המעי הגס, ולכן לעיתים יש צורך בבדיקות נרחבות יותר.
טחורים עלולים להיות מסוכנים?
טחורים כשלעצמם אינם סכנה בריאותית, אבל הם לא בהכרח הסיבה לכל דימום בפי הטבעת. לכן חשוב לדווח על דימום כזה לרופא המשפחה, והוא יחליט אם להפנות לבירור נוסף כדי לשלול מחלות אחרות, למשל מחלות מעיים דלקתיות כמו קרוהן או קוליטיס.
גם סרטן המעי הגס עלול להתבטא בדימום. הוא מאפיין את הגילים המבוגרים יותר, אבל עלול להופיע גם בשלב מוקדם יותר בחיים.
הטחורים שלי מדממים. מה זה אומר?
דימום קל שניתן לראות על נייר הטואלט מעיד על טחורים בדרגת חומרה נמוכה. מצב כזה אינו צריך לעורר דאגה. דימום כבד יותר של טחורים, שנראה בבירור באסלה ולא רק על נייר הטואלט, מעיד על טחורים בדרגה מתקדמת יותר שעלולים לגרום לאנמיה (עקב חוסר ברזל) - על כל המשתמע מכך.
די לשחק בקקה: מה אומרות היציאות שלך? הבאנו אותה ביציאה. למדריך המלא 
|
אז איך מטפלים בטחורים? יש טיפול מיידי שאוכל ליישם?
הטיפול בטחורים הוא בראש ובראשונה התנהגותי־מניעתי, אך במקרים מסוימים יש מקום לטיפול חריף ומיידי.
כל סבתא יודעת לספר על מגוון של שיטות להשגת יציאות סדירות ורכות: צריכת שמן פרפין או שמן זית, מיץ שזיפים או כף סובין כל בוקר, שתיית מים בכמות מרובה או אכילת יוגורט - עד שהיציאות מתרככות.
מובן שהדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא לשנות באופן קבוע את התזונה ואת אורח החיים.
הנה כמה המלצות שתוכלו ליישם באופן מיידי:
• יש להקפיד על צריכת מזונות עתירי סובין כמו ירקות ופירות טריים, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וזרעים שונים (כמו זרעי חמניות וזרעי דלעת).
נמצא קשר בין דיאטה עשירה בסיבים לבין סיכוי נמוך יותר לסבול מטחורים. הקשר הזה נסמך, בין השאר, על שכיחותה הגבוהה של הבעיה במדינות המערב בהשוואה לשכיחותה הנמוכה במדינות אפריקה.
• יש להקפיד על שתיית מים בכמות מספקת.
• רצוי להימנע ממאמץ בזמן היציאות ולהימנע משהייה ממושכת בשירותים.
• יש להימנע מישיבה ממושכת על כיסא.
מה אסור לאכול כשיש טחורים?
כאשר יש טחורים רצוי להימנע ממשקאות וממאכלים שעלולים לגרום לגירוי של הטחורים:
• מאכלים חריפים.
• משקאות אלכוהוליים.
• קפה.
במיוחד יש להימנע מהמזונות האלה אם הטחורים כואבים, שורפים או מגרדים.
ואם הטחורים כבר יושבים אצלי חזק?
במקרה כזה יש מגוון של שיטות להקלה:
• אמבט ישיבה.
• שימוש בבידה.
• שטיפה ידנית באמצעות ראש מקלחת. מומלץ לשטוף את אזור פי הטבעת כמה פעמים ביום.
• תחבושת קרה.
• משככי כאבים מקומיים.
• מניעת תנוחות היוצרות לחץ מקומי, שיפור היציבה ומתח השרירים (טונוס) באזור האגן.
• שתייה מרובה של נוזלים מקילה על פינוי הצואה ומפחיתה את הכאבים.
יש גם משחה לטחורים?
ניתן להקל על הטחורים גם בעזרת תכשירים שמכילים חומר הרדמה מקומי. מדובר במשחות או בפתילות (נרות) כמו פרוקטו־גליבנול ורקטוצורין. המשחות והפתילות האלה גם יוצרות שכבת הגנה מקומית, כך שהצואה מחליקה עליהן ולא באה במגע ישיר עם הטחורים המודלקים.
הפתילות והמשחות לטחורים גם מכילות חומרים שמכווצים את הטחורים הנפוחים, מרפאים את העור ומשקמים את הרקמה, ובכך מושגת הקלה בצריבה ובגרד.
מה מציעה הרפואה המשלימה לטיפול בטחורים?
ניתן להשתמש בתכשירים טבעיים שונים שמחזקים את כלי הדם (כמו תמצית המופקת מפרי של עץ בשם ערמונית הסוסים ותרופה שמופקת משורש שיח בשם עצבונית החורש).
כמו כן ניתן להשתמש בתכשירים שמונעים גירוי ונפיחות (כמו תמצית המופקת מצמח האלוורה) ובתכשירים שמכווצים את כלי הדם כמו פרוקטו־אובליפיכה ופרוקטו־כורכומין.
נוסף על כך טיפולים ברפואה הסינית נחשבים ליעילים ומפחיתים את הגירוי. יש הממליצים על ישיבה שפופה בעת עשיית הצרכים.
ואם כל השיטות האלה לא עוזרות?
אם הטיפולים השגרתיים אינם מספיקים, ניתן להיעזר בטיפולים פולשניים:
• ריפוי בחשמל (Electrotherapy): ספיגת כלי הדם הנפוחים באמצעות זרם חשמלי. הטיפול הזה נחשב ליעיל ואינו מכאיב.
• הרחבת השריר של פי הטבעת (Dilation): הטיפול הזה יעיל במקרים רבים, אולם אינו פופולרי עקב תופעות לוואי לא רצויות.
• ניוון הוורידים התפוחים באמצעות קשירה בגומייה. לאחר כמה שבועות מופרשים כלי הדם המנוּונים יחד עם הצואה באופן טבעי. הטיפול הזה אינו כרוך בניתוח והוא נפוץ יחסית.
• ניוון הוורידים התפוחים באמצעות הטרשה (Sclerotherapy): הזרקת חומר שגורם לניוון כלי הדם. החומר הזה נמצא בשימוש גם לטיפול בדליות (ורידים נפוחים ברגליים).
• צריבת כלי הדם הפגועים בלייזר או בקרינה אינפרה אדומה (פוטוקואגולציה).
• הקפאת הטחור (Cryosurgery) - שימוש בגז או בנוזל מקורר מאוד כדי להקפיא את הטחור ולמנוע ממנו לגדול.
איך יודעים שהגיע הזמן לשקול ניתוח טחורים?
אם ניסיונות בדרכים שצוינו למעלה לא הועילו, או אם הטחורים בדרגה מתקדמת (3 או 4), ייתכן שזה הזמן לניתוח להסרת הטחורים (Hemorrhoidectomy).
רוב הניתוחים לטיפול בטחורים נעשים בהרדמה כללית, וברוב המקרים משתחררים מבית החולים באותו היום או למחרת. בדרך כלל נמשכת ההחלמה מהניתוח כמה ימים, ובהם חשוב מאוד להקפיד על נטילת משככי כאבים ומרככי יציאה אגרסיביים (שמן פרפין בכמות נדיבה).
חשוב לדעת שגם למי שעבר את הניתוח עדיין יש סיכוי לפגוש שוב את הפרוקטולוג שניתח אותו, אם כי הסיכוי קטן יותר מאשר אצל מי שלא נותחו.
ד"ר עזמי שחברי הוא מומחה למחלות של דרכי העיכול, מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה במרכז החדש לרפואה יועצת בעפולה והרכז לתחום הגסטרואנטרולוגיה במחוז הצפון
