מה אומרות היציאות שלך?

​​​​לא יותר מדי מאיתנו באמת יודעים מה בעצם אומרות עלינו היציאות שלנו.

וזה חשוב, כי?

זה חשוב, כי הגוון, המרקם והריח של היציאות שלנו אומר הרבה על מצב הבריאות שלנו.

נכון, כשמשלשלים - או כשסובלים מעצירות - ברור שמשהו התקלקל שם, אבל יש הרבה מצבי ביניים שהתמודדות כנה איתם יכולה לספק תשובות להרבה שאלות חשובות.

60 שניות על הקקי שלנו

הצואה האנושית מושפעת מהמצב של מערכת העיכול, מהמיקרוביום שלנו (החיידקים "הטובים" שבמעי), מסוגי המזונות שאנחנו אוכלים ומבריאותנו הכללית. אותה תוצרת מופלאה מכילה כ־75% מים וכ־25% חומרים מוצקים, אם כי החלוקה הזאת משתנה קצת מאדם לאדם.

לרוב, הצואה שלנו מכילה שאריות מזון שלא עוכל, חיידקים מתים, חיידקים חיים, מלחים, שומנים והפרשות שונות שמקורן בכבד ובכיס המרה. למעשה, כחצי מהמשקל ה(לא) נקי של הצואה מורכב מחיידקים.

מה שכן, אצל כולנו, המסלול שאותו עובר המזון מכניסתו למערכת ועד צאתו - אם אנחנו בריאים, ואם מערכת העיכול שלנו מתפקדת כיאות - אמור להימשך בין 12 ל־72 שעות.

זהו המסלול: בוושט עובר האוכל שלעסנו במשך כחמש־שש שניות. בקיבה הוא שוהה בין שעה לשלוש שעות. את השעתיים עד שש השעות שלאחר מכן הוא מבלה במעי הדק - ומשם הוא ממשיך למעי הגס. בסך הכול, כאמור, אמור המסע כולו להסתיים בתוך 72 שעות.

מהו טווח היציאות שנחשב לתקין?

הטווח התקין אצל בוגרים הוא בילוי בשירותים בין פעם לשלוש פעמים ביום לפעם אחת בשלושה ימים.

יציאות מרובות - יותר מארבע יציאות ביום (ובמיוחד אם מרקם הצואה הוא נוזלי או מימי) - מעידות לרוב על שלשול.

כל הפוגה של יותר משלושה ימים בין יציאה ליציאה נחשבת לעצירות. אך לכלל הזה יש יוצאים מהכלל: גם אם יש יציאה בכל יום, אך היא כרוכה במאמצים רבים, בהשקעת זמן רב ולפעמים גם בכאבים, מדובר בעצירות.

לעומת זאת, מי שכל חייו רגיל להיכנס לשירותים רק פעם בשבוע, ופעולת המעיים שלו אינה מלוּוה בכל קושי או אי־נוחות, אז ייתכן שזהו המצב הפיזיולוגי התקין שלו, ולא מדובר בבעיה כלשהי. אך אם מדובר בשינוי לעומת תדירות היציאות בעבר, השינוי הזה מחייב בירור אצל רופא. 

למה הטווח כל־כך רחב?

עדיין אין תשובה לשאלה הזאת. אנחנו פשוט לא יודעים. בכל אופן, בני אדם רבים מדווחים שהם נפרדים מהצואה שלהם פעם ביום, אבל כאשר חקרו את הנושא בבריטניה, התברר שרק 40% מהגברים ו־33% מהנשים עושים זאת על בסיס יומי.

עוד 7% מהגברים ו־4% מהנשים עושים זאת בין פעמיים לשלוש פעמים ביום. בערך 10% מהנשים ו־3% מהגברים עושים זאת רק פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. והנתון המדהים ביותר: אישה אחת מכל מאה עושה זאת רק פעם בשבועיים (!) ואפילו בהפרשים גדולים יותר.

כאן, בארץ, אנחנו נהנים מתזונה ים תיכונית שעשירה בסיבים תזונתיים (פירות, ירקות, קטניות ודגנים מלאים), ולכן נתונים כמו אלה שבאים מבריטניה נחשבים בישראל לחריג שמחייב בירור.

בכל אופן, גם במקרה הזה תופס הכלל הידוע ש"לא המספר קובע". כלומר, כל עוד אין תלונות נוספות כמו כאבים, התאמצות ממושכת ותחושה של חוסר התרוקנות מלאה, השוני במספר היציאות הוא לרוב חסר משמעות רפואית ואינו דורש בירור.

כמה צריך לצאת?

הטווח התקין נע בין 100 ל־250 גרם.

למה הריח הנורא של הצואה?

הריח של צואה תקינה הוא אכן לרוב מסריח, אך הוא אינו אמור להיות איום ונורא. אם הריח קיצוני, כדאי לבדוק מה אוכלים (עוד על כך בהמשך).

הצואה מסריחה כי היא עשירה בחיידקים שמייצרים גזים ריחניים שונים. הגזים המדוברים הם בעיקר מתאן, בוטאן ובוטירטים שונים שאופייניים לחיידקים שמצויים במעי הגס.

לכל סוג חיידק יש מושבה אופיינית משלו עם חתימת ריח אופיינית משלו. לכן צואה היא גם עניין מזוהם, כיוון שהיא מכילה חיידקים וטפילים שרצוי להתרחק מהם.

דרך אגב, התפיסה ש"הפרשות הן דבר מגעיל" היא פסיכולוגית ברובה ונרכשת בילדות. תינוקות, למשל, אינם נגעלים מההפרשות שלהם ושמחים לשחק בהן.

אפשר לעשות משהו בקשר לריח?

כן! אפשר להנמיך את "ווליום הריח" של הצואה, עד גבול מסוים, באמצעות אכילה ושתייה של מזונות מסוימים - והימנעות מאחרים.

הריח הרע של הצואה שלנו הוא בעצם גז גופרית (sulfide gas) שאותו מייצרים חיידקים במעי הגס. כשאנחנו אוכלים מאכלים שמכילות גופרית (sulfates), מיוצר יותר גז, והריח הרע מתחזק.

דוגמאות למאכילים עתירי גופרית: אלכוהול, ירקות מצליבים (כמו ברוקולי, כרוב, כרובית, קולורבי וקייל), מוצרי חלב, ביצים ובשר אדום. אף שהמזונות האלה הם חלק בלתי נפרד מהתפריט, הם עלולים לגרום לריח צואה חזק ולא נעים. 

נוסף על כך, הריחות הרעים מתחזקים ככל כשאוכלים יותר מזונות שעשירים בחומרים מלאכותיים כמו צבעי מאכל, והוא פוחת כשאוכלים מזונות טבעיים שאינם מכילים כימיקלים מלאכותיים.

אבל למי שבאמת רוצה להעמיק בעניין, כדאי לו לדבוק בדרך המדעית: עליו לבדוק על עצמו אם הריח משתנה בעקבות הפחתת הצריכה של מזונות מסוימים כמו גבינה צהובה ושאר מוצרי החלב, ממתקים וסוכרים, בירה, מזון עשיר בשום, מזון מתובל וקטניות.

וכשזה ממש נורא?

ריח של ביצה סרוחה יכול להצביע על צריכה מוגברת של חלבונים מהחי - בעיקר בשר ומוצרי חלב - או על בעיות במערכת העיכול.

אפשר לבדוק את התוצרת?

כן, במעבדה.

מה עושים שם?

כמה דברים. בבדיקות הפשוטות יותר מחפשים עדויות להימצאות של חיידקים ושל טפילים שונים.

בבדיקות מורכבות יותר ניתן לברר מהי כמות השומן כדי לראות אם קיים חוסר באנזימי עיכול (כמו אלסטאז שמקורו בלבלב). כמו כן ניתן לבדוק את הימצאותם של אנזימים אחרים שעשויים לרמז על אי־ספיקה של הלבלב.

במעבדה אפשר גם לגלות הימצאות של שאריות דם סמוי מהעין, שמעיד על דימום במערכת העיכול.

לגילוי דם סמוי בצואה חשיבות עצומה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס באוכלוסייה הכללית.

סולם בריסטול (או: מה אומר עליך הקקי שלך)

לא צריך להיות רופא או רופאה כדי לזהות את האיכות של ההפרשה שלנו. כל מה שצריך לעשות (ויש כאלה שיודו בסתר שהם עושים זאת מאז ומתמיד) זה לאבחן מרקם וצבע. התמודדות אמיצה עם מה שיוצא בצד השני שלנו יכול להביא הרבה בריאות למערכת העיכול בפרט ולגוף כולו בכלל.

כצפוי, יש מי שניסו לעשות בזה סדר מחקרי. תוצאות העבודה המפוארת, שאותה עשו גסטרואנטרולוגים מאוניברסיטת בריסטול, פורסמו ב־1997 במחקר שהוא אבי מולידו של "סולם הצואה של בריסטול", המסייע לרופאים ולהדיוטות כאחד בתיאור מצב הקקי והמרקם שלו.

סוגים 1 ו־2 נחשבים באופן רשמי למצב של עצירות, ואילו סוגים 3 ו־4 (ובייחוד 4) הם "הקקי האידיאלי". סוגים 5 עד 7 מעידים על סוג מסוים של שלשול. סוג 7 הוא פשוט "השיטפון הגדול" המוכר כל כך לכל מי שאי פעם סבלו ממנו.

איך יודעים שהכול פיקס אצלי, כלומר המערכת תקינה ומאושרת?

פשוט מאוד. כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

• הצורך ביציאה הוא ברור, אך לא כזה שלא ניתן לשלוט בו.

• ברגע שמתיישבים על האסלה, העסק עובד ללא שהיות.

• בעת הישיבה על האסלה אין צורך במאמץ.

• הקקי מחליק החוצה בקלות ובנוחות.

• לאחר הסיום התחושה היא של רווחה נעימה.

המדדים האלה תקפים במיוחד אם הקקי הוא מסוג 4 ב"סולם בריסטול". ועכשיו לסולם בהרחבה.

סוג 1

איך זה נראה?

גושים קטנים, נפרדים וקשים

המצב: חשד סביר לעצירות.

קקי כזה יוצא לרוב בקשיים גדולים, והוא גם מצביע על תזונה לקויה: מחסור בסיבים, חוסר בשתיית מים וזמן עיכול ארוך במיוחד. למעשה, במצב כזה סובלים מעצירות קשה.

איך משפרים את המצב?

מתחילים בפעילות גופנית ושותים הרבה מים. אוכלים יותר סיבים תזונתיים (פירות וירקות, דגנים מלאים כמו אורז חום או קינואה), ומוצאים דרך לשלב בארוחות גם שמן זית ו/או שמן נבט חיטה.

ותרופות?

כאמור, עצירות היא שם כולל לקושי ולאי־נוחות בהתרוקנות, לתחושה של התרוקנות לא מלאה ולמספר מועט של יציאות. פחות משלוש יציאות בשבוע ו/או תחושת אי־נוחות בלפחות רבע מהן מצביעות לרוב על עצירות. הטיפול צריך לשפר גם את מספר היציאות וגם את תחושת אי־הנוחות.

הטיפול נקבע לפי סוג העצירות. יש להבחין בין עצירות חסימתית לעצירות לא חסימתית. עצירות חסימתית מתוארת כ"תחושה של פקק" שלא ניתן להוציא אותו. 

עצירות לא חסימתית מתוארת לעיתים כך: "הכול מת. אני לא מרגיש/ה את הצורך להתרוקן, אלא אם הבטן ממש מתנפחת לי, או שאני נוטל/ת משלשלים, אחרת אין לי שום רצון ללכת לשירותים" - כלומר מדובר במצב של היעדר פעילות מעיים.

לטיפול בעצירות לא חסימתית מומלץ לצרוך סיבים, מרככים, משלשלים אוסמוטיים ונרות גליצרין. לסובלים מעצירות חסימתית ניתן להמליץ לעיתים על ביופידבק או על משלשלים אוסמוטיים הניטלים דרך הפה ועל נרות גליצרין.

חשוב לזכור שעצירות חדשה וכל שינוי בהרגלי היציאות הם סימן אזהרה הדורש בירור רפואי. בירור כזה חיוני, כמובן, גם במקרה שיש דם בצואה. בהתאם למקרה, רופא המשפחה או רופא מומחה בגסטרואנטרולוגיה יחליטו אם יש לעשות בדיקות דם, או אם דרושה בדיקה חודרנית (קולונוסקופיה) כדי לשלול ממצא ממאיר במעי.

בכל בית חולים של כללית יש שירות או יחידה לבירור הפרעות בתנועתיות של מערכת העיכול (במסגרת המכון לגסטרואנטרולוגיה), וניתן לפנות לשם בהפניה של רופא משפחה.

• לקביעת תור לרופא.ת משפחה

יש משהו שאפשר לעשות לפני שפונים לרופא?

בשלב הראשון יש לנסות לזהות באופן עצמאי גורמים שיכולים להפריע לתהליך ההתרוקנות. בראשם גורמים הפיכים, שזיהוי ומניעה שלהם יביאו לשיפור העצירות ללא צורך בהתערבות רפואית. למשל, הקפדה על פעילות גופנית, צריכה מספקת של סיבים (עד 30 גרם ביממה) ושתיי​ת מים בכמות מספקת (עד שני ליטרים בימים חמים).

לעתים גם טיפול בסוכרת, בתת־פעילות של בלוטת התריס, בהפרעה במאזן המלחים ובתופעות נוספות עשוי לפתור מצבי עצירות.

סוג 2

איך זה נראה?

"נקניקייה גבשושית" אחידה

המצב: עצירות, אבל פחות.

כלומר: קקי כזה מרמז על צואה שבילתה זמן ארוך מדי במעיים.

איך משפרים את המצב?

שותים יותר ואוכלים יותר סיבים תזונתיים. מומלץ לנסות תה צמחים, להשקיע בפירות ובירקות ובכלל, כל מה שהומלץ לסוג 1.

סוג 3

איך זה נראה?

"נקניקייה" אחידה עם סדקים

המצב: בסך הכול טוב מאוד. עם זאת, קקי כזה מצביע על יובש קל.

איך משפרים את המצב?

שותים יותר מים. ולא לשכוח פעילות גופנית וסיבים תזונתיים.

סוג 4

איך זה נראה?

"נקניקיה נחשית" ארוכה ורכה

המצב: כל הכבוד! הלוואי על כל אחת ואחד פעולת מעיים מצוינת כמו שלך!

את או אתה עושים כנראה משהו ממש נכון - מבחינה תזונתית לפחות - כי זכיתם ב"קקי האידיאלי". הוא נראה כמו נחש חלק ורך ויוצא בקלי קלות ובלי מאמץ. בקיצור, אפשר לרוץ לספר לחבר'ה. גם בזה את/ה תותח/ית.

איך משפרים את המצב?

אין מה לשפר.

סוג 5

איך זה נראה?

גושים רכים בעלי גבולות ברורים היוצאים בקלות

המצב: קקי כזה עשוי להצביע על כך שמערכת העיכול שלכם קצת ממהרת, זה לא בדיוק שלשול, אבל את או אתה בהחלט אולי בדרך לשם. קקי כזה עלול לגרור בעקבותיו חסרים תזונתיים, ובמקרים מסוימים אפילו התייבשות.

אם התופעה חוזרת על עצמה לעיתים קרובות - ואם היא מלוּוה בתפיחות בטנית, בגזים ובכאבי בטן - כדאי לברר אם קיימת צריכת־יתר של חלב ושל מוצרי חלב או של פירות ושל סוכרים אחרים.

איך משפרים את המצב?

חשוב להוסיף לתפריט סיבים ממזונות מבושלים כמו אורז מלא, דוחן וקינואה. גם הוספת חיידקים פרוביוטיים לתפריט (מאלה שיש ביוגורטים למיניהם) עשויה לעזור כאן.

תרופות?

אין צורך. לרוב אפשר לסדר הכול בעזרת התזונה.

סוג 6

איך זה נראה?

גושים מפוררים, דייסתיים, חסרי גבולות ברורים.

המצב: כמעט שלשול מלא.

קקי כזה (תערובת של חתיכות רכות שאינן נוזל ואינן מוצק) מעיד על עיכול מהיר מדי ועל ספיגה גרועה של המרכיבים המזינים באוכל. ייתכן שיש מקום לשפר את התפריט או שישנה רגישות למזון כלשהו, או ש"סתם חטפתם זיהום".

איך משפרים את המצב?

משתדלים לאכול יותר דגנים מלאים, נמנעים ממוצרי חלב לתקופת ניסיון בת שבועיים, נמנעים גם מפירות ומירקות טריים וממיצי־פרי (עד שמגיעים יותר לכיוון של "הנחש החלק והרך").

ותרופות?

יש תרופות שמפחיתות את מספר היציאות ובכך תורמות למיצוק הצואה, אבל לפני שלב הטיפול בתסמינים רצוי לברר מה מקורם.

אז בלי תרופות?

במקרים שבהם השלשול הוא תסמין של מחלה נגיפית חולפת, לרוב אין צורך בתרופות, וניתן להיעזר ב"כלכלה עוצרת", כלומר לאכול מזונות מעודדי עצירות כמו צנימים, תפוחי אדמה, אורז ולהימנע יום־יומיים מירקות ומפירות.  

סוג 7

איך זה נראה?

"השיטפון הגדול": מימי ונוזלי לחלוטין

המצב: שלשול. ועוד איך.

קקי כזה מעיד שהמצב לא טוב: רוב הסיכויים ש"חטפתם" זיהום כלשהו. לרוב מדובר במחלה נגיפית שחולפת מאליה אחרי כמה ימים. אם מדובר במצב מתמשך, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.

איך משפרים את המצב לבד?

אוכלים אורז מלא מבושל ומרק ירקות ביתי ומוודאים ששותים הרבה מים, מרק או תה (כי בשלשול מאבדים הרבה מאוד נוזלים).

יש תמיסות לשתייה שמתאימות במיוחד למצבים של שלשול כמו הידראן, והן מוצעות למכירה בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. התמיסות האלה נקראות בשפה המקצועית ORS, ראשי־תיבות של Oral Rehydration Solutions.

אפשר גם להכין בבית תמיסה המבוססת על מי אורז בתוספת של מלח, אשלגן וסוכר. תמיסה כזאת עובדת מצוין ומחזירה לגוף את מה שאיבד בשלשול.

כאשר סובלים משלשול כזה, מומלץ גם להגביל את צריכת הסיבים התזונתיים ולנסות לאכול יותר לחם לבן ואורז לבן. לפעמים שלשול גם יכול לנבוע מעודף סיבים או מאי־סבילות למזון כמו פרוקטוז (סוכר הפירות) או לקטוז (סוכר החלב) או ממחלות דלקתיות ולא דלקתיות של מערכת העיכול.

תרופות?

אם המצב הנוזלי נמשך יותר מחודש, מדובר בבעיה כרונית הדורשת בירור מלא אצל רופא המשפחה או אצל רופא מומחה לגסטרואנטרולוגיה.

• לזימון תור לרופא.ת משפחה

​בשלשול חולף אפשר להיעזר בלופריד, בקלבטן (Bismuth Subsalicylate) ובממצקי צואה כמו אגיוקור (Ispaghula-Psyllium Hydrophilic Muciloid) - עד כף, שלוש פעמים ביום.

פרופ' דורון בולטין הוא גסטרואנטרולוג בכיר במערך לגסטרואנטרולוגיה של המרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית. כמו כן הוא מנהל מרפאת ההליקובקטר דיספפסיה במרכז הרפואי רבין