ניתוח קיסרי - מדריך ליולדת

​​מהו ניתוח קיסרי?

ניתוח קיסרי הוא אמצעי להוצאת התינוק והשליה דרך חתך שנעשה בבטן וברחם.

אילו סוגים של ניתוח קיסרי קיימים?

ניתוח קיסרי יכול להיות מתוכנן מראש (ניתוח אלקטיבי) - אם התגלתה מראש סיבה שמחייבת זאת או אם האישה מעוניינת בכך משיקולים שונים; והוא יכול להיות בלתי מתוכנן (דחוף ואף בהול) - אם מתעוררת בעיה לפני הלידה או במהלכה.

מהי השכיחות של ניתוחים קיסריים?

בעולם המערבי שיעור הניתוחים הקיסריים עלה בצורה משמעותית בשני העשורים האחרונים. בישראל קיימת עליה מתונה יחסית עם השנים, ונכון ל־2020 שיעור הניתוחים הקיסריים עומד על כ־18% מהלידות. בארה"ב, לשם השוואה, עמד שיעור הניתוחים הקיסריים ב־2020 על כ־32%.

ניתוח קיסרי עלול להיות מורכב וכרוך בלא מעט סיכונים וסיבוכים. מאחר שאין שום הוכחה שהוא עדיף על לידה רגילה, אז כשאין הנחיה רפואית לעשות אותו, ממליצה הפדרציה הבינלאומית של המיילדים ושל הגינקולוגים שלא להיענות לבקשות של נשים ללדת בניתוח קיסרי משיקולים של נוחות.

בארץ מאשרים מרבית המרכזים הרפואיים ניתוח קיסרי על פי בקשת האישה, וזאת לאחר שקיבלה הסבר מפורט על הסיכונים וחתמה על טופס הסכמה מדעת ייעודי ("ניתוח קיסרי ללא הוריה רפואית על פי בקשת היולדת"). שיעור הניתוחים הקיסריים שנעשים לבקשת האישה וללא הוראה רפואית ברורה במרכזים הרפואיים השונים הגיע ל־7% ב־2008 וירד ל־2% ב־2014.

מתי עושים ניתוח קיסרי?

את הסיבות שמחייבות ניתוח קיסרי ניתן לחלק לשתי קבוצות: מצבים שקשורים ליולדת ומצבים שקשורים לעובר.

הסיבות העיקריות הקשורות ליולדת לביצוע ניתוח קיסרי

ניתוח קיסרי קודם
זוהי אחת הסיבות השכיחות לניתוח קיסרי חוזר. באופן כללי, כמחצית מהנשים לאחר ניתוח קיסרי אחד בעבר ילדו בניתוח קיסרי בלידה שלאחר מכן. אחת הסיבות לכך היא שניסיון לידה וגינלי לאחר ניתוח קיסרי כרוך בעלייה מסוימת בשיעור הסיבוכים.

לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי

סיכויי ההצלחה בלידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי קודם תלויים בכמה גורמים, ובהם: הסיבה לניתוח הקיסרי הקודם; פרק הזמן שחלף מהניתוח הקודם (רצוי לפחות שנה וחצי) האם האישה ילדה בעבר בלידה רגילה; הערכת המשקל של העובר ומספר העוברים.

באופן כללי, בין 75% ל־80% מהנשים המנסות לידה נרתיקית לאחר ניתוח קיסרי קודם מצליחות בכך.

בכל מקרה, מומלץ לכל אישה שנכנסת להיריון לאחר שילדה בניתוח קיסרי לקבל ייעוץ אישי בנוגע לאופן שבו עדיף לה ללדת בלידה החוזרת.

ההמלצה לניתוח קיסרי חוזר מתוכנן מראש קיימת כאשר מתקיימים אחד או יותר מהמצבים הבאים: 

• היו שניים או יותר ניתוחים קיסריים בעבר.

• הערכה שהעובר שוקל יותר מ־4,500 גרם.

• היה קרע רחמי בעבר או שהחתך על פני הרחם בניתוח הקיסרי הקודם היה אורכי בסגמנט התחתון.

• קיים חתך קודם בגוף הרחם.

התקדמות בלתי מספקת בתהליך הלידה
אם במהלך הלידה מתברר שהיא אינה מתקדמת בהתאם למצופה - ואין זה משנה אם היא החלה באופן עצמוני או בעקבות הפעלה מכוּונת (זירוז לידה) - מסיימים אותה באמצעות ניתוח קיסרי.

שליית פתח

כאשר השליה חוסמת בחלקה או במלואה את צוואר הרחם, או שהיא מגיעה עד קרוב מאוד לפתח הפנימי של צוואר הרחם, אין אפשרות ללדת בלידה וגינלית, וניתוח קיסרי הוא האופציה היחידה.

עם זאת, גם אם מתברר שיש מצב של שליית פתח או של שליה הקרובה לפתח בשלבי ההיריון המוקדמים, אין משמעות הדבר שזה יהיה המצב גם בסמוך ללידה.

אם אובחנה אצל אישה הרה שליית פתח, ממליצים הרופאים, בדרך כלל, לעשות ניתוח קיסרי בסמוך לשבוע ה־37 כדי למנוע אפשרות של התפתחות של צירים ושל לידה, אולם יהיו נשים שיעברו ניתוח קיסרי עוד לפני שישלימו 37 שבועות מלאים - לרוב בגלל דימום.

היפרדות מוקדמת של השליה

היפרדות שליה היא סיבוך של היריון שבו השליה נפרדת מדופן הרחם לפני שהיילוד נולד. הסיבוך הזה אינו שכיח, יחסית, אך נפוץ יותר בקרב נשים שסובלות מלחץ דם גבוה כרוני או מרעלת היריון וכן בקרב נשים מעשנות ונשים שסבלו בעבר מהיפרדות מוקדמת של השליה. גם טראומה לבטן היא גורם סיכון משמעותי לסיבוך הזה.

הניתוחים הקיסריים הנעשים בשל היפרדות שליה הם ניתוחים דחופים, ולעיתים אף יש צורך בעירוי דם לאם ולעובר בשל הדימום בתוך הרחם.

הרפס

פצעי הרפס בנרתיק עלולים לגרום להדבקת התינוק בנגיף. זהו מצב מסוכן, שכן נגיף ההרפס עלול לגרום נזקים שונים ליילוד, כולל פגיעות בעצבים ובעיניים ובעיות התפתחות שונות. 

לכן יש לבדוק הימצאות של נגעי הרפס בתעלת הלידה של כל יולדת שידוע כי היא נשאית של הרפס וגינלי. אם מתברר שאכן יש בתעלת הלידה פצעי הרפס, מומלץ ליילד את האישה בניתוח קיסרי.

מומים מבניים ברחם
נשים שיש להן מומים מבניים ברחם נאלצות במקרים רבים ללדת בניתוח קיסרי. הסיבה: לעיתים קרובות העובר נמצא אצלן ברחם בתנוחות שאינן מתאימות ללידה רגילה.

עם זאת, אם העובר נמצא במצג ראש, מום מבני ברחם אינו מחייב בהכרח לידה בניתוח קיסרי - גם אם בעבר ילדה האישה בניתוח קיסרי.

כישלון בלידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים)

לעיתים עולה הצורך ביילוד התינוק בלידת ואקום או בלידת מלקחיים. ניסיון ליילד באמצעות מכשירים עלול לעיתים להיכשל, ואז יש צורך לעשות מייד ניתוח קיסרי.

הסיבות העיקריות הקשורות לעובר לביצוע ניתוח קיסרי

חשד למצוקה עוברית

כאשר ניטור העובר מרמז על כך שישנה אפשרות שהוא נמצא במצוקה או שישנו סיכון שהמשך תהליך הלידה יסכן אותו, והתנאים אינם מאפשרים יילוד מהיר או לידה באמצעות מכשירים, יעדיף הצוות הרפואי לסיים את הלידה באמצעות ניתוח קיסרי.

מצג עובר שאינו מצג ראש

כיום נהוג ליילד בניתוח קיסרי עובר שאינו במצג ראש. עם זאת, ניתן במקרים מסוימים לאפשר לידה רגילה של עוברים שנמצאים במצג עכוז.

לידה רגילה מתאפשרת לעיתים גם בהיריון תאומים, כשהעובר הראשון במצג ראש, ואילו העובר השני אינו במצג כזה. כך גם כשמדובר בנשים ולדניות - לאחר ייעוץ פרטני וכאשר מעריכים שמשקל העובר אינו גבוה מדי (יותר מ־3.4 עד 3.5 קילוגרם) או נמוך מדי (מתחת ל־1.5 קילוגרם).

במקרים שבהם העובר אינו במצג ראש, ניתן להתייעץ עם הרופא בנוגע לאפשרות לנסות לעשות היפוך חיצוני של העובר. אם ההליך הזה מצליח, הוא עשוי לחסוך את הצורך בניתוח קיסרי. בדרך כלל הזמן המועדף לניסיון ההיפוך הוא בשבוע ה־37 להיריון.

היריון מרובה עוברים

העלייה בשיעור ההריונות מרובי העוברים בשנים האחרונות תרמה אף היא לעלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים. יש מחלוקת בנוגע לאופן שבו מומלץ ליילד בהריונות האלה. עם זאת, כאשר מדובר בשני תאומים שנמצאים במצג ראש, מומלץ ליילד בלידה רגילה.

כאשר העובר הראשון אינו במצג ראש, מומלץ ליילד בניתוח קיסרי מתוכנן. כאשר העובר הראשון במצג ראש, אך העובר השני אינו במצג הזה, ניתן בדרך כלל ליילד בלידה רגילה, אולם שתי האפשרויות (לידה רגילה או ניתוח קיסרי) באות בחשבון. ההמלצה לאישה תינתן באופן פרטני.

הערכה שלפיה העובר הוא במשקל גבוה (מקרוזומיה)

תינוקות גדולים נהוג ליילד בניתוח קיסרי - בעיקר בגלל הרצון למנוע מצב שנקרא "פרע כתפיים" (או "כליאת כתפיים"), שמשמעותו שהכתפיים נתקעות בתעלת הלידה לאחר יציאת הראש. זהו מצב חירום שלא ניתן לחזות אותו מראש ולמנוע אותו באופן מוחלט ושעלול לגרום לנזקים משמעותיים הן ליילוד והן לאם.

השכיחות של פרע כתפיים עולה ככל שמשקלו של העובר גבוה יותר. בשל כך נהוג בישראל להמליץ על יילוד בניתוח קיסרי לכל יולדת שהעובר שלה - על פי ההערכות - שוקל יותר מ־4,500 גרם.

בנשים שאובחנה אצלם  סוכרת היריון או סוכרת טרום־הריונית ההמלצה היא על ניתוח קיסרי אם מעריכים שמשקל העובר הוא יותר מ־4,250  גרם (ויש הממליצים על כך גם אם משקלו יותר מ־4,000 גרם), אם כי גם בהערכת משקל של 4,000 עד 4,500 גרם ניתן לאפשר לידה רגילה לאחר ייעוץ פרטני ובעיקר בהתאם לעבר המיילדותי של האישה.

שמט (צניחה) של חבל הטבור

זהו מצב חירום, שבו חבל הטבור מגיח החוצה לפני היילוד. התוצאה עלולה להיות שעם הניסיון של היילוד להגיח החוצה, הוא יפעיל לחץ על חבל הטבור, והספקת הדם אליו תיפגע - מה שעלול לגרום לעיתים אף למותו של היילוד. המצב הזה מחייב ניתוח קיסרי מיידי.

הסבר קצר: במצב רגיל העובר חוסם את הדרך בפני חבל הטבור. אולם אם העובר קטן או לא נמצא במצג ראש או לא מקובע כראוי באגן, עלול להיגרם שמט של חבל הטבור. המצב הזה שכיח יותר בלידות חוזרות, במקרים של ריבוי מי שפיר ובמקרים של ירידת מים מוקדמת.

אילו הכנות יש לעשות לקראת ניתוח קיסרי אלקטיבי?

ניתוח קיסרי מתוכנן מראש נעשה בדרך כלל לאחר שהושלמו לפחות 38 שבועות מלאים ולרוב בשבוע ה־39 להיריון. לעיתים תתבקש היולדת להגיע לבית החולים יום לפני הניתוח (לרוב להכנות בלבד וללא צורך באשפוז), ולעיתים היא תתבקש להגיע ביום הניתוח. 

את ההחלטה על כך מקבל הצוות הרפואי בהתאם לשעה שבה מתוכנן הניתוח.

ניתוח קיסרי בשל מצב חירום נעשה לפי הנהלים הרגילים לביצוע ניתוחי חירום. במקרה כזה אין הכנות מראש.

אלה הן ההכנות שיש לעשות לקראת ניתוח קיסרי שמתוכנן מראש:

צום. יש להיות בצום במשך 6 שעות לפחות לפני הניתוח. אם היולדת שוהה בבית החולים בערב שלפני הניתוח, היא תקבל ארוחת ערב קלה, ומחצות תידרש להיות בצום מוחלט. אם מדובר בניתוח לא מתוכנן, ובתלות בדחיפות הניתוח, ישתדל הצוות הרפואי לדחות אותו כך שהיולדת תגיע אליו לאחר צום של 6 שעות.

נטילת סותרי חומצה. לפני הניתוח תקבל היולדת תרופה סותרת חומצה (היא תתבקש לשתות חומר בשם סודיום ציטרט) כדי למנוע פגיעה בריאות שלה במקרה שבמהלך הניתוח יופעל רפלקס ההקאה, וכתוצאה מכך היא תשאף את תוכן הקיבה (שהוא חומצי מאוד) לריאות.

עירוי נוזלים. לקראת הניתוח תעשה היולדת בדיקות דם (בדרך כלל בדיקה לקביעת סוג הדם ולספירת דם), ויורכב לה עירוי נוזלים. העירוי משמש לא רק למתן נוזלים אלא גם למתן חומרי הרדמה במהלך הניתוח (במקרה שהניתוח נעשה בהרדמה מלאה​) ותרופות.

הסרת שיער. על פי ההנחיות של משרד הבריאות אין צורך להסיר שיער מאזור הניתוח, אך בחלק מבתי החולים נהוגה מדיניות של הסרת שיער באזור הבטן התחתונה באמצעות מכונת גילוח חשמלית. כמו כן יש להסיר לק מהציפורניים, שיניים תותבות (אם יש), עדשות מגע, תכשיטים, חזייה ותחתונים.

צנתר לשלפוחית השתן. ממש לפני הניתוח (בדרך כלל לאחר ההרדמה) יוחדר צנתר (קתטר) לשלפוחית השתן של היולדת. המטרה היא לרוקן את השלפוחית כדי להפחית את הסיכון לפגיעה בה במהלך הניתוח. כמו כן נחוץ הצנתר כדי למדוד את תפוקת השתן במהלך הניתוח ובשעות הראשונות לאחר הניתוח.

כמות השתן שמופרש משמשת מדד לאובדן דם ולאבחון בעיות במאזן הנוזלים (כדי לוודא שהיולדת אינה מתייבשת). לרוב יוּצא הצנתר 6 עד 12 שעות לאחר הניתוח.

תחבושות אלסטיות. אחות תחבוש על רגלי היולדת תחבושות אלסטיות. אלה נועדו למנוע פקקת ורידים והן גם משמשות להעלאת לחץ הדם בזמן הניתוח. לעיתים במקום להשתמש בתחבושות אלסטיות משתמשים במכשיר פנאומטי מיוחד שנועד לשפר את זרימת הדם בוורידי הרגליים במהלך הניתוח ולאחריו.

מה עושים בניתוח קיסרי?

לפני הניתוח ירחץ המנתח את אזור הניתוח בחומר מחטא. לאחר מכן יוכנס צנתר (קתטר) לשלפוחית השתן, והיולדת תכוסה בסדינים סטריליים. בתחילת הניתוח יבצעו הרופאים חתך בבטן שדרכו יוציאו את התינוק החוצה. 

החתך נעשה בדרך כלל לרוחב בתחתית הבטן (קו הביקיני), אך לעיתים נדירות ובמקרים ספציפיים בלבד ייתכן שהרופאים יבחרו לעשות חתך לאורך קו האמצע בבטן התחתונה. אם קיימת צלקת מניתוח קיסרי קודם, מעדיפים הרופאים לעשות את החתך בצלקת עצמה.

לאחר פתיחת הבטן עושה המנתח חתך ברחם. החתך על הרחם הוא בדרך כלל רוחבי באזור התחתון של הרחם. 

יתרונותיו: קל לתפור אותו, הוא מדמם פחות, גורם לפחות הידבקויות באזור והוא עמיד יותר מכל סוגי החתכים האחרים בפני סכנה של קרע במהלך לידה נרתיקית בעתיד.

צלקת בשלבי החלמה מניתוח קיסרי

אפשרות אחרת היא לעשות ברחם חתך אורכי (שנקרא גם "חתך קלאסי"). בחתך הזה משתמשים בעיקר כשישנו קושי לחלץ את התינוק או כשמדובר בניתוח דחוף כשההיריון עדיין צעיר, יחסית, והרחם קטן יותר. 

הסיכון לקרע של אזור הצלקת בחתך אורכי גבוה יותר מאשר בחתך רוחבי, ולכן ממליצים הרופאים שכל הלידות שלאחר הניתוח הזה יהיו בניתוח קיסרי.

יש לציין שסוג החתך בבטן אינו תואם בהכרח את החתך ברחם.

לאחר השלמת החתך ברחם מחלצים את התינוק. אם מדובר בחתך תחתון, מוציאים קודם כול את החלק המוביל - הראש, העכוז או הרגליים - ובמקביל מפעילים לחץ על החלק העליון של הרחם. 

לאחר הוצאת התינוק מוציאים את השליה, מוודאים שלא נותרו ברחם שאריות כלשהן, ואז סוגרים את החתכים - קודם את החתך ברחם ובעקבותיו את החתך בבטן. את החתך על העור ניתן לסגור באמצעות סיכות (שיש להוציא לאחר כשבוע) או באמצעות תפר תת־עורי, דבק או סיכות נמסות.

כמה זמן נמשך ניתוח קיסרי?

ניתוח קיסרי שגרתי אורך בין חצי שעה לשעה.

איך ארגיש לאחר הניתוח ולמה לצפות?

בסיום הניתוח מועברת היולדת לחדר ההתאוששות הצמוד לחדר הניתוח, ושם היא שוהה כשעתיים. אם לא מתגלות בעיות מיוחדות, היא מועברת לאחר מכן למחלקת היולדות.

אחרי הניתוח חשוב מאוד לקום מוקדם ככל האפשר מהמיטה כדי למנוע פקקת ורידים - סיבוך שהוא שכיח יחסית בעקבות הניתוח.

לרוב כ־6 שעות אחרי הניתוח מוציאים את הצנתר משלפוחית השתן, ואחות מסייעת ליולדת לרדת מהמיטה ולעבור לכורסה. 

למחרת הניתוח אפשר להתקלח, וחשוב מאוד להסתובב במחלקה כמה שיותר.

לעיתים, ובהתאם למדיניות המחלקה ולגורמי הסיכון שיש ליולדת להיווצרות פקקת ורידים, ייתכן שתינתן לה זריקה תת־עורית פעם ביום לדילול הדם למניעת סיבוך של פקקת ורידים.

אלה הן התחושות העיקריות שאיתן על היולדת להתמודד מייד לאחר הניתוח (או לאחר שתתעורר, במקרה שמדובר בניתוח שנעשה בהרדמה כללית).

השעות הראשונות שלאחר הניתוח

כאבים. לאחר הניתוח ייתכנו כאבים באזור הניתוח בגלל הניתוח עצמו וכן כתוצאה מהתכווצות הרחם. יש לדווח על כך לאחות כדי שתיתן משככי כאבים בהתאם לפרוטוקולים המחלקתיים.

בחילות והקאות. יולדות רבות מתלוננות על בחילות ועל הקאות לאחר ניתוח קיסרי. ניתן להתגבר על כך באמצעות תרופה שתינתן באמצעות העירוי.

יובש בפה. בשעות הראשונות שלאחר הניתוח יש להישאר בצום. כתוצאה מכך עלולה היולדת לחוש יובש בפה. ניתן להרטיב את השפתיים ואת הלשון בעזרת גזה טבולה במים, אולם את הנוזלים מקבלים בשעות הראשונות לאחר הניתוח רק באמצעות העירוי. גם הצנתר ימשיך להיות מחובר לשלפוחית השתן, ובאמצעותו ניתן שתן.

בין 6 ל־12 שעות לאחר הניתוח אפשר לשתות - אבל רק מים ותה. יש להימנע משתייה שיוצרת גזים במערכת העיכול כמו מיצים ומשקאות תוססים.

מזון אפשר לקבל כ־12 שעות לאחר הניתוח, והוא חייב להיות רך מאוד. יש להסתפק במאכלים כמו דייסה, גבינה לבנה, מעדני חלב, ירקות מאודים ומרק. רק לאחר יומיים־שלושה ניתן לחזור למזון רגיל.

הגבלת תנועה. בין 6 ל־12 שעות לאחר הניתוח (תלוי במדיניות המחלקה) מותר לרדת מהמיטה ולצעוד את הצעדים הראשונים. הירידה הראשונה מהמיטה לאחר הניתוח תיעשה בעזרת אחות ותהיה כרוכה בכאבים. לכן לפני הירידה הראשונה מהמיטה ניתן לקבל תרופה לשיכוך כאבים. לקראת הירידה מהמיטה תוסר תחבושת הניתוח, והצלקת תישאר חשופה.

היום הראשון והשני שלאחר הניתוח

כאבים. סביר להניח שיורגשו כאבים גם בימים שלאחר הניתוח. את אלה חשוב למנוע באמצעות משככי כאבים. יולדת שמשוחררת מכאבים היא נינוחה יותר, והחלמתה מהירה יותר.

דימום מהנרתיק. הדימום מהנרתיק הוא תוצאה של התנקות הרחם מהרירית ששיגשגה בזמן ההיריון. הרירית הזאת מופרשת בעזרת התכווצות הרחם. חשוב לעקוב אחרי הכמות והצבע של הדימום. בכל מקרה של דימום מוגבר או של דימום בצבע עכור או של דימום שמדיף ריח רע - יש לפנות לאחות או לרופא.

בהתחלה הדימום רב יחסית ובצבע אדום. לאחר זמן מה הכמות פוחתת, והצבע של הדימום נעשה ורדרד. בהמשך הופך צבע ההפרשה בהדרגה לבהיר יותר ויותר. הדימום נמשך בסך הכול עד חודש לאחר הלידה.

עצירות. אם לא היו יציאות במשך יומיים־שלושה לאחר הניתוח, ניתן לבקש מהאחות נרות גליצרין או אף חוקן קטן כדי "להתניע מחדש" את פעילות המעיים ולשים קץ לעצירות.

ניתוק הצנתר ומערכת העירוי. בין 6 ל־12 שעות לאחר הניתוח תוציא אחות את הצנתר משלפוחית השתן ותנתק את היולדת ממערכת עירוי הנוזלים.

תנועה. רצוי לרדת כמה שיותר פעמים מהמיטה כדי לאוורר את הריאות ולהמריץ את זרימת הדם.

היגיינה. אחות תעזור להתקלח בפעם הראשונה. חשוב להקפיד על שטיפה יומיומית של אזור הניתוח ושל איברי המין. ניתן לעשות זאת בעזרת סבון רגיל.

הנקה. בשל יתרונותיה הרבים של ההנקה מומלץ להתחיל להניק את התינוק מהר ככל האפשר לאחר הניתוח. במרבית המקרים אפשר להתחיל בהנקה בסמוך לחזרתה למחלקה, בדיוק כמו יולדת שילדה בלידה רגילה. 

עם זאת, למרות היתרונות הגדולים של ההנקה, זכותה של היולדת לבחור בצורת ההאכלה המתאימה לה. אם היא החליטה לא להניק, עליה להודיע לאחות במחלקת היילודים ובמחלקת היולדות כדי שיכינו לתינוק אוכל בבקבוק.

זמן האשפוז. אם לא מתעוררות בעיות מיוחדות, השהות במחלקת היולדות נמשכת בדרך כלל בין ארבעה לחמישה ימים (תלוי במדיניות המחלקה).

את הסיכות (או את התפרים - אם נעשה שימוש בתפרים שאינם נמסים) של הניתוח ניתן להוציא לפני השחרור, אם חלפו לפחות חמישה ימים. לחלופין, מוציאים אותם במרפאה ביום השביעי או השמיני אחרי הניתוח (בהתאם למדיניות הנהוגה במחלקה). הוצאת הסיכות אינה מכאיבה בדרך כלל.

מהם הסיבוכים האפשריים של הניתוח?

ניתוח קיסרי הוא בטוח יחסית, ושיעור הסיבוכים בעקבותיו נמוך. עם זאת, כמו בכל ניתוח גם בניתוח קיסרי ייתכנו סיבוכים. ככלל, שיעור הסיבוכים קטן יותר בניתוח קיסרי ראשון ובניתוח קיסרי מתוכנן מראש מאשר בניתוחים קיסריים חוזרים או בניתוחים קיסריים דחופים.

לפני הניתוח יש לחתום על טופס הסכמה לניתוח קיסרי שבו מוסברים הסיבוכים האפשריים. הסיבוכים מתחלקים לסיבוכי הרדמה, לסיבוכים במהלך הניתוח ולסיבוכים לאחר הניתוח. להלן הסיבוכים העיקריים של ניתוח קיסרי:

תמותה. שיעורי התמותה כתוצאה מניתוח קיסרי הם זעומים, אך עדיין גדולים פי שלושה עד פי ארבעה מאשר בלידה נרתיקית.

קרע או התפשטות חתך הניתוח ברחם. במהלך הניתוח עלול להיווצר קרע ברחם או שחתך הניתוח ברחם עלול להתפשט ולהתרחב.

הסתבכות כזאת עלולה לגרום לדימום מכלי דם גדולים של הרחם - תופעה שמצריכה מתן מנות דם ליולדת, ולעיתים רחוקות אף עלולה לחייב כריתה של הרחם כדי להשתלט על מקור הדימום.

פגיעה באיברי הבטן. פגיעות בשלפוחית השתן, בשופכן (אורטר) או במעיים הן סיבוכים אפשריים של ניתוח קיסרי, ובעיקר של ניתוחים קיסריים חוזרים. הפגיעות האלה מזוהות בדרך כלל תוך כדי הניתוח ומטופלות באופן מיידי באמצעות ניתוחים מתקנים.

דימום קשה. בממוצע מאבדת יולדת במהלך ניתוח קיסרי עד כ־1,000 סמ"ק דם. לעיתים מדממת היולדת במהלך הניתוח באופן שמסכן את חייה.

כאשר כל המאמצים לעצור את הדימום נכשלים, ישקול הרופא המנתח לכרות את הרחם בניסיון להציל את חיי היולדת. יש להדגיש שזהו סיבוך נדיר יחסית. הוא נוצר בעיקר במקרים שבהם השליה נעוצה ברחם או שיש קרע ברחם.

פגיעה בעובר. גם הסיבוך הזה הוא נדיר, אך יש להביא אותו בחשבון. הפגיעה בעובר עלולה להיגרם במהלך הפתיחה הכירורגית של הרחם או בעת חילוץ קשה של העובר מהרחם.

זיהום. חום, זיהום ברחם או באגן, דלקת בדרכי השתן או זיהום בפצע הניתוח הם הסיבוכים השכיחים ביותר בקרב נשים שעברו ניתוח קיסרי.

הטיפול בזיהום באגן, ברחם או בדרכי השתן הוא באמצעות אנטיביוטיקה. לעיתים נדירות, יחסית, עלול פצע הניתוח להזדהם במידה כזאת שיהיה צורך לפתוח אותו ולנקזו.

עם זאת, מרבית המנותחות יחלימו במהירות לאחר מתן טיפול אנטיביוטי. רק מעטות נזקקות בשל הזיהום לאשפוז ממושך שבמהלכו הן מקבלות טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי.

פקקת בוורידים העמוקים ברגליים ותסחיף ריאתי. אלה סיבוכים נדירים, יחסית, אך עלולים להיות מסכני חיים.

העובדה שהיולדת אינה נעה במהלך הניתוח ולאחריו מעלה את הסיכון להיווצרות פקקת בוורידי הרגליים ותסחיף בריאות - בעיקר בתקופת ההחלמה מהניתוח.

יש נשים המצויות בסיכון־יתר לתסחיף ריאות בעקבות ניתוח, וייתכן שהן יקבלו לאחר הניתוח תרופה לדילול הדם. התרופה ניתנת בזריקה מתחת לעור.

סיבוכי הרדמה. בכל הרדמה יש סכנה לסיבוכים ולתופעות לוואי.

האם יהיו עליי הגבלות לאחר ניתוח קיסרי?

לאחר ניתוח קיסרי חשים בדרך כלל עייפות, כאבים, אי־נוחות וחולשה. לכן מומלץ להרבות במנוחה ולהימנע מפעילות הכרוכה במאמץ. חשוב להסתייע בבני המשפחה בביצוע פעילויות ומטלות יומיומיות.

אלה הם הדברים שעליהם יש להקפיד עם החזרה הביתה לאחר ניתוח קיסרי:

הגבלת מאמץ. במשך שלושת השבועות הראשונים שלאחר הניתוח יש להקפיד על מנוחה. יש להימנע ממאמץ יתר כמו הרמת משאות כבדים כדי לא לגרום נזק לחתך הניתוח.

היגיינה. יש להמשיך לשטוף את פצע הניתוח במים זורמים כדי לשמור על היגיינה ולעקוב אחר התפתחותם של סימני זיהום: אודם מסביב לצלקת הניתוח, הפרשה מצלקת הניתוח או הפרשה וגינלית בעלת ריח, עליית חום הגוף ל־38 מעלות צלזיוס ויותר.

כאבים. הכאבים יכולים להימשך גם בתקופת ההחלמה בבית. מומלץ להיעזר במשככי כאבים לפי הצורך. כאשר הגוף משוחרר מכאבים, ההחלמה מהירה יותר. ניתן להמשיך להניק גם אם נוטלים משככי כאבים.

דימום אחרי לידה. בימים הראשונים שלאחר הלידה יהיה הדימום הנרתיקי בכמות רבה, בצבע אדום כהה. בהמשך הוא יהפוך לוורדרד עד לבן־צהבהב ויימשך כשלושה־ארבעה שבועות.

אסור להשתמש בטמפונים בתקופה הזאת. יש לשים לב לכמות ההפרשה ולריח שלה. אם יהיה דימום מוגבר (הסימן: כאשר מחליפים יותר משני פדים בחצי שעה) או אם ישנה הפרשה בעלת ריח רע, יש לפנות מייד לרופא המטפל או למיון נשים בבית חולים.

טחורים. טחורים מציקים ליולדות רבות – לא רק למי שילדו בניתוח קיסרי - ומחייבים הקפדה רבה על היגיינה. ניתן לטפל בטחורים באמצעות משחות מקומיות המקילות על הכאבים. בתוך שבועיים־שלושה לאחר הלידה הנפיחות המקומית יורדת, והטחורים מתכנסים פנימה - בדרך כלל ללא התערבות נוספת.

חשוב שיהיו יציאות מדי יום. לשם כך יש למנוע עצירות באמצעות שתייה מרובה ואכילת פירות וירקות עם הקליפה. ניתן להשתמש בתרופות טבעיות לעידוד היציאות. אם הבעיה אינה נפתרת, יש לפנות לרופא המטפל.

- טיפים נוספים לטיפול בטחורים בהיריון ולאחר לידה​

ירידה במשקל. מייד לאחר הלידה מאבדות יולדות בין ארבעה לשישה קילוגרמים (משקל התינוק, המים והשליה). לאחר מכן הירידה במשקל היא מאוד הדרגתית - מה שמתסכל את היולדות שבמקרים רבים צוברות לא מעט קילוגרמים במהלך ההיריון.

לא מומלץ לעשות דיאטות רזון דרסטיות בתקופה הזאת - במיוחד אם היולדת מניקה. ניתן להיעזר בדיאטנית כדי להרזות בצורה בריאה ובטוחה.

אנמיה. נשים רבות סובלות מאנמיה לאחר הלידה, במיוחד אם הן לא לקחו כדורי ברזל במהלך ההיריון. מומלץ לקחת כדורי ברזל מהיום השלישי שלאחר הניתוח - ובאותו המינון שנלקחו (או שהיו צריכים להילקח) בזמן ההיריון - ולהתמיד בכך במשך שישה שבועות או בהתאם להנחיות הרופא.

בצקות. בצקות מופיעות כבר במהלך ההיריון ולפעמים מייד לאחר הלידה. זהו מצב פיזיולוגי העובר מעצמו בתוך חמישה־שישה שבועות לאחר הלידה. כדי לסייע לתהליך הריפוי יש להקפיד לא לנעול נעליים לוחצות ולא לענוד תכשיטים לוחצים, בעיקר טבעות. בזמן המנוחה אפשר להניח רגליים על כרית.

שינויים במצב הרוח. ייתכן שלאחר הלידה יחולו שינויים במצב הרוח של היולדת, והיא לא תהיה יציבה מהבחינה הרגשית - מה שעלול לגרום לה להתפרצויות בכי. המצב הזה קשור לשינויים הורמונליים לאחר הלידה. זה בסדר - וזה עובר. ניתן להפחית את שכיחות הסימפטומים האלה בעזרת תמיכה של בני המשפחה הקרובה ובאמצעות עזרה בטיפול ביילוד.

במקרה של הפרעות שינה או חרדות או מחשבות שווא ודחפים תוקפניים - יש לפנות מייד לאחות או לרופא, ואלה יעניקו עזרה מקצועית או יפנו למקום שבו ניתן לקבל עזרה כזאת.

חשוב לזכור שדיכאון אחרי לידה הוא תופעה מוכרת וחולפת ולא מחלת נפש. באמצעות עזרה מתאימה ותמיכה הוא הולך ונחלש ולבסוף נעלם.

חיי מין. ניתן לחזור לפעילות מינית רגילה בתוך ארבעה עד שישה שבועות לאחר הניתוח, אך רצוי לעשות זאת לאחר ביקורת ובדיקה אצל רופא נשים.

חשוב לדעת: ייתכן ביוץ עוד לפני הופעת הווסת הראשונה, ולכן אם חוזרים לקיים יחסי מין ללא שימוש באמצעי מניעה, ייתכן שוב היריון.

מתי "אחזור לעצמי"?

בתוך כשישה שבועות.

כמה זמן כדאי להמתין עד לכניסה להיריון נוסף?

לתוצאות מיילדותיות מיטביות ולהגדלת הסיכוי להצלחה בלידה רגילה בהיריון שלאחר הניתוח הקיסרי מומלץ שתחלוף לפחות שנה וחצי בין לידה ללידה.

אילו זכויות מגיעות לי לאחר ניתוח קיסרי?

מי שילדה בניתוח קיסרי זכאית לחופשת לידה כמו כל יולדת אחרת.

פרופ' אדי ויסבוך הוא מנהל היחידה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית