זה קורה בממוצע בכל ארבע עד שבע שניות, אפילו בלי שנרגיש. העפעפיים נסגרים לרגע קטנטן ונפתחים מחדש - והנה מצמוץ. לפעולה השגרתית הזאת יש תפקידים חיוניים לבריאות העין: היא עוזרת לשמור על הלחות שלה ומגינה עליה מעודף אור ומגופים זרים.
אלא שהתפקוד הזה עלול לפעמים להשתבש. הפרעות במצמוץ מתבטאות בתדירות גבוהה מדי או נמוכה מדי של הפעולה או בעוויתות קטנות של העפעף. אז מה גורם להפרעות השונות, ואיך מטפלים בהן?
מהו "עפעף קופץ"?
מיוקימיה של העפעף (Eyelid Myokymia) היא הפרעת המצמוץ השכיחה ביותר והיא מאופיינת בעוויתות או ב"קפיצות" קטנות של העפעף העליון או התחתון. התחושה של "עין קופצת" יכולה להציק מאוד, אך מדובר במצב שפיר שאינו מסוכן. הסיבות לו הן לרוב סטרס, עייפות או צריכת ניקוטין או קפאין.
חשוב להבחין בין עווית של העפעף בלבד לבין עוויתות של כל המחצית הימנית או השמאלית של הפנים יחד עם חולשה בשריריה - מצב שנקרא מיוקימיה של הפנים (Myokymia Facial). המצב הזה עלול להיגרם מנגע בגזע המוח ומחייב בירור רפואי.
האם נדרש טיפול?
במרבית המקרים המצב חולף מעצמו. במקרים שבהם אין שיפור בחלוף הזמן ניתן לטפל בכדורי בנזודיאזפינים כמו אסיוול (וליום) או ואבן וכן בזריקות בוטולינום טוקסין A (בוטוקס או חומרים מקבילים).
לזריקות האלה יכולים להיות סיבוכים ובהם קושי בסגירת העפעפיים (לאגופתלמוס), יובש והפרעות בקרנית העין, דמעת, צניחה של הגבה או של העפעף העליון, שיתוק של העפעף התחתון או פזילה. הסיבוכים האלה חולפים מעצמם בתוך כמה חודשים.
מהו מצמוץ־יתר?
ילדים עלולים לסבול מתדירות מצמוץ מוגברת מהרגיל. לרוב מדובר במצב שפיר ולא מסוכן, בהנחה שההיסטוריה הרפואית של הילד תקינה.
במבוגרים ישנן שתי הפרעות עיקריות שיכולות לגרום למצמוץ יתר:
• ההפרעה הראשונה היא בלפרוספאזם (Essential Blepharospasm). זוהי הפרעה שמתאפיינת בסגירה לא רצונית לסירוגין של העפעפיים בשתי העיניים. יש לה דרכי ביטוי מגוונות: החל ממצמוץ רגיל בתדירות מוגברת וכלה בסגירה עוויתית ממושכת של העפעפיים, שבמקרים קשים אינה מאפשרת ראייה תפקודית.
לעיתים ההפרעה עלולה להתחיל בעין אחת, ובתוך כמה שבועות לפקוד את שתי העיניים. התופעה נפוצה יותר בנשים בנות 30 עד 60 שנים.
הסיבה להפרעה אינה מובנת. רוח, אור שמש או סטרס עלולים לעורר את התופעה, אך לרוב, במקרים הכרוניים, אין לה הסבר או גורם מעורר (טריגר) ברור. במקרים לא נפוצים יימצא קשר למחלת פרקינסון, לשיתוק קודם בעצב הפנים או לגידול מוחי.
האבחנה מתקבלת לאחר בדיקה גופנית ולרוב אינה דורשת בירור נוסף. לרוב תתלווה אליה המלצה להפחית טריגרים אפשריים כמו יובש בעיניים או חשיפה לא מוגנת לאור, לשמש ולרוח.
בלפרוספאזם שמלוּוה גם בתנועות לא רצוניות של הפה, של הלסת או של הצוואר מכונה סנדרום מייגה (Meige Syndrome).
• ההפרעה השנייה היא ספאזם של מחצית הפנים (Hemifacial Spasm) - מצב שבו כל המחצית הימנית או השמאלית של הפנים מתכווצת יחד עם סגירת העפעפיים והרמת זווית הפה באותו הצד. התנועה הלא רצונית הזאת מלוּוה גם בחולשת שרירים באותו צד של הפנים.
למצב הזה יכולות להיות שתי סיבות אפשריות: לחץ על עצב הפנים במוצאו מגזע המוח, לרוב של כלי דם, או פעילות מוגברת של גרעין עצב הפנים בגזע המוח בגלל הפרעה בהספקת הדם או בגלל גידול.
מקובל לברר את המצב הרפואי הזה באמצעות הדמיה של כלי הדם באזור בעזרת מכשיר MRI.
איך מטפלים במצמוץ־יתר?
בשתי ההפרעות שגורמות לתופעה הזאת אפשר לטפל באמצעות הזרקות בוטולינום טוקסין A, בדומה לדרך הטיפול בעוויתות. אם הטיפול בהזרקות נכשל, ניתן לשקול שימוש בבנזודיאזפינים או בתרופות אחרות.
אפשרות נוספת היא ניתוח, שבמהלכו ניתן לכרות חלק ניכר מהשרירים שאמונים על סגירת העפעפיים או את סעיפי העצבים שמפעילים אותם.
במקרה של ספאזם של מחצית הפנים שנגרם מלחץ של כלי דם סמוך ניתן לעשות ניתוח להפרדת עצב הפנים מכלי הדם הלוחץ. סיכויי ההצלחה של הניתוח הם כ־80%. סיבוכים ובהם ירידה בשמיעה וחולשת עצב הפנים עלולים להופיע ב־30% עד 60% מהמקרים.
ממחקרים עולה שמטופלים שסובלים מאחת משתי ההפרעות מפיקים תועלת מהשתתפות בקבוצות תמיכה ייעודיות. כ־23% מהמטופלים משיגים שליטה בהפרעות באמצעות קבוצות התמיכה, תרופות או ניתוח, 70% באמצעות הזרקות מחזוריות, ואצל כ־7% חל שיפור באופן ספונטני.
ממה עוד נגרם מצמוץ־יתר?
• החלמה לא נורמלית של עצב הפנים לאחר שיתוקו יכולה להביא לסגירה לא רצונית של העפעפיים בעת חיוך, למשל.
• המצמוצים העודפים יכולים להיות טיקים מוטוריים בעיניים. לעיתים יורגש דחף או צורך עז למצמץ בין המצמוצים התקינים, ולעיתים ניתן לדכא את הדחף. לרוב אין סיבה מובנת לדחפים האלה, אבל הם יכולים להיות קשורים למחלות, לדלקות או לזיהומים במוח, לחבלות ראש, לשבץ ולשימוש בתרופות ובחומרים מסוימים.
• במקרים מסוימים עלולים המצמוצים להיות סימנים ראשונים של תסמונת טורט, המאפיינת בעיקר בנים צעירים ומתבטאת בטיקים בפנים ובעפעפיים ובתסמינים נוספים כמו כחכוחי גרון, נהימות, מלל חוזרני (חזרה על דבריו של אדם אחר או השמעת קללות) והתנהגות טורדנית כפייתית.
• התקף אפילפטי יכול להביא למצמוץ מוגבר במהלכו. לרוב הוא ילוּוה בסימנים נוירולוגיים נוספים.
• צניחת עפעף מולדת (Marcus Gunn Jaw Wink Ptosis) מלוּוה בקפיצות של העפעף העליון כלפי מעלה בעת הפעלת שרירי הלעיסה או היניקה.
מהו מצמוץ מופחת?
ירידה בתדירות המצמוץ היא הפרעה שכיחה פחות. היא יכולה לקרות במחלות שונות כמו פרקינסון, מחלות עיניים שעל רקע הפרעה בבלוטת התריס, מחלת ALS וכן בשימוש כרוני בקנאביס.
גם מצבים אחרים של העין יכולים לגרום להפחתה במצמוץ: ירידה בתחושה בקרנית ובמשטח העין יכולה להביא לירידה בתדירות המצמוץ בהיעדר גירוי תחושתי. הפרעה בשדה הראייה תביא לכך שלא יתרחש מצמוץ בתגובה לתנועה חדה באזור הפגום של שדה הראייה.
ד"ר אלעד בן ארצי הוא רופא בכיר בשירות האוקולופלסטיקה במערך העיניים במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית
