א' הוא גבר בן 30. הוא זוכר שעוד מהילדות עברו לו בראש מחשבות מאגיות, שגרמו לו לחזור שוב ושוב על אותן התנהגויות. למשל, לא לדרוך על הקווים של מרצפות, וכשהוא עובר מעל קו - לספור עד 10.
כיום, עסוק א' בנושאים של סדר וסימטריה. בבוקר הוא חייב להתלבש בסדר מסוים, ולבצע פעולות כמו צחצוח שיניים ורחיצת פנים לפי סדר קבוע ומוקפד: המברשת צריכה תמיד להגיע מצד ימין, לגעת בלשון ואחר־כך בפה, אחר־כך שוב בלשון, ורק אז הוא יכול לצחצח שיניים.
אם הוא טועה, עליו לחזור על כול התהליך מההתחלה. לפעמים לוקח לו שעתיים להתארגן בבוקר, כי הוא טועה וצריך לחזור על הדברים. הוא מאחר לעבודה, ומתקשה להחזיק מעמד במקומות עבודה.
מה זה OCD?
OCD (או סי די, קיצור של Obsessive Compulsive Disorder, בעברית: הפרעה טורדנית כפייתית או הפרעת אישיות טורדנית כפייתית) היא הפרעה נפשית (או מחלת נפש) שמופיעה במגוון צורות, ובדרגות חומרה שונות.
היא נוטה להשתלט ולהתפשט על יותר ויותר שטחים בחיי האדם הסובל ממנה, ומגבילה אותו בתפקוד. לכן, חשוב מאוד לאבחן אותה ולטפל בה.
בגדול, אפשר לומר כי OCD מתאפיינת במחשבות בלתי־רצוניות, חוזרות ומטרידות, ש"נתקעות" בראש, ומעוררות חרדה.
ברוב המקרים, מי שסובל מההפרעה מוצא לעצמו דרכים להקל על החרדה או על חוסר הנוחות שגורמות המחשבות האלו. ההקלה יכולה להתבטא בביצוע של טקסים שונים, או במחשבות אחרות שכאילו מנטרלות את המחשבות המטרידות.
הטקסים הם רצף של פעולות חוזרות, שהאדם מרגיש שנכפה עליו לבצע, שוב ושוב. מצד אחד, מובילים הטקסים להקלה, ומצד שני הם גוזלים זמן רב, ולפעמים גורמים לפגיעה קשה בתפקוד. לפעמים מופיעים טקסים בלבד, גם ללא מחשבות מובחנות ומוגדרות שמלבות אותם.
3%-2% מהאנשים בעולם, גברים ונשים במידה שווה, סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית.
ג', בת 24, חוששת מאוד להידבק במחלות. לכן היא לא נוגעת בידיות של דלתות, בקירות, או בטלפונים חוץ משלה. גם בבתים של חברים היא נמנעת מלגעת בדברים שאחרים נוטים לגעת בהם. היא נמנעת מיציאה למקומות ציבוריים - למשל קניונים ובתי קולנוע - בגלל החשש שלה שתצטרך להשתמש בשירותים שלא שלה. |
"מה יקרה אם אני אדקור אותה"
OCD יכולה להתבטא גם במחשבות חוזרות בעלות תכנים תוקפניים, שמעוררות חרדה. למשל, מ' מתאר שבכל פעם שהוא עובר ליד בת הזוג שלו, עוברת לו מחשבה "מה יקרה אם אני אקח סכין ואדקור אותה".
חשוב להדגיש: מ' אינו אדם אלים, הוא מעולם לא פגע באדם אחר, והוא לגמרי לא מזדהה עם המחשבה הזו. להפך, המחשבה מעוררת בו חרדה, אשמה ובושה. הוא מפחד שיקרה משהו ומנסה שלא להיכנס למטבח.
הפרעה טורדנית כפייתית יכולה להופיע לראשונה או להחמיר אצל נשים לאחר לידה. במצבים אלה, עשויים התכנים התוקפניים להיות קשורים לתינוק החדש, ולעורר הרבה אשמה, בושה, וחרדה. נשים אלה לא באמת רוצות לפגוע בתינוק שלהן. הן נחרדות מהמחשבות, ומיוסרות בגללן.
במקרים כאלה, כשהמחשבות הן מתוך הפרעת ה־OCD, אין סכנה ממשית לתינוקות, וכמובן שאין בסיס לחשש של אימהות ש"ייקחו מהן את הילדים".
איך אדע האם יש לי OCD?
אלו התסמינים שיכולים לעורר חשד שמדובר בהפרעה טורדנית כפייתית:
• מחשבות חוזרות ש"נתקעות" בראש, ומרגישות זרות ולא מתאימות לדברים שאתה באמת חושב ומאמין בהם.
• צורך לחזור על דברים, על פעולות, על מעשים, כאשר ברור לך שהחזרות האלה מיותרות.
• מחשבות שמעוררות חרדה, ואתה מנסה להיפטר מהן.
• צורך לסדר דברים ולהקפיד על סדר מסוים, ואם הוא מתקלקל - יש לחץ גדול או אי־נוחות קשה.
• פחד גדול מזיהומים וממחלות.
• צורך לספור דברים, לגעת בדברים שוב ושוב, או להתנהל לפי סדר מסוים.
• צורך לאגור ולאסוף דברים.
לפעמים אנשים חשים תסמינים חלקיים של התופעה. אם אדם חיי בשלום עם תסמין או שניים וגם אחרים בסביבתו לא מרגישים שאיכות החיים נפגעת – קרוב לוודאי שלא מדובר בהפרעה של ממש.
אם התסמינים גורמים לאדם סבל ממשי או מגבילים את החיים לקרובים לו – כדאי לפנות לאבחון.
למי לפנות לעזרה?
בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול מקצועי, כלומר לפסיכיאטר, שיבצע הערכה, יאבחן שאכן מדובר ב־OCD או בהפרעה אחרת, וימליץ על הטיפול המתאים.
מהו הטיפול ב־OCD?
לאחר התיאור הקשה והמפחיד של ההפרעה, מגיעה הבשורה הטובה: קיימים טיפולים יעילים.
• טיפול תרופתי - כולל טיפול בתרופות שעובדות על הסרוטונין - ממיר עצבי שנמצא באופן טבעי במוח, ושהאיזון שלו מופר אצל מי שסובל מ־OCD. התרופות עוזרות להחזיר את האיזון. לרוב נדרש מינון גבוה של הטיפול, יותר מזה הניתן לדיכאון או להפרעות חרדה.
• טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית־התנהגותית (CBT) - בנוי על אימון של המטופל סביב המחשבות המטרידות והטקסים, חשיפה לגירויים מעוררי חרדה, מלחמה בהימנעות ובעיצוב המחשבות.
כיצד מחליטים באיזה טיפול לבחור לבחור?
תלוי בחומרת מצבו של המטופל, וגם בהעדפה האישית שלו. לפעמים הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של שתי השיטות.
האם אפשר להחלים מ־OCD?
בחלק גדול מהמקרים, התגובה לטיפול טובה, התסמינים נעלמים כמעט לגמרי, או משתפרים מאוד, והמטופל לומד כיצד לנהל את חייו עם התסמינים שקיימים עדיין. בחלק מהמקרים יש היעלמות מלאה של התסמינים.
לעיתים התגובה לטיפול לא מספקת, והתסמינים ממשיכים ומפריעים לקיום של אורח חיים רגיל.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
