טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (Cognitive behavioral therapy ובקיצור: CBT) הוא סוג של טיפול פסיכותרפי ממוקד מטרה ומוגבל בזמן.
בניגוד לסוגים אחרים של פסיכותרפיה - למשל טיפול "מסורתי" (דינמי) - שעוסקים בניתוח של חוויות מהעבר, CBT ממוקד יותר בהווה ומכוּון לפתרון בעיות.
עוד הבדלים: CBT כולל פעמים רבות משימות למטופל ולעיתים גם פרוטוקולים שמכתיבים את המבנה של הפגישות הטיפוליות. כלומר, העבודה במפגשים תהיה על נושאים מסוימים, לפי תכנון מסוים מראש, ללא קשר למטפל.
למי מיועד הטיפול?
הוכח ש־CBT מטפל ביעילות במגוון של בעיות נפשיות ובהן: דיכאון, OCD, הפרעות חרדה שונות כמו פוביות, הפרעה פוסט־טראומטית, הפרעות אישיות והפרעות אכילה.
להפרעות מסוימות פותחו טיפולי CBT מיוחדים, והוכשרו מטפלים ייעודיים. לכן אם אתם מעוניינים בטיפול, מומלץ לחפש מטפל שמתמחה באותו התחום.
מהו פרק הזמן שנדרש לטיפול CBT?
טיפול CBT הוא לרוב קצר יותר מטיפולים פסיכולוגיים אחרים וכולל כ־12 מפגשים.
לאחר תקופת הפוגה ניתן - אם עולה הצורך - לקיים כמה פגישות רענון שבהן המטופל "חוזר על החומר" או מקבל מענה למשבר בחייו.
אז מה זה בתכלס?
כפי שהשם מרמז, יש ל־CBT שני מוקדים:
1. קוגניציה - החשיבה של המטופל.
2. התנהגות - המעשים של המטופל.
שתי זרועות הטיפול הולכות לרוב יד ביד. לעיתים מדגישים יותר זרוע אחת ומתמקדים דווקא בחשיבה, או, לחלופין, דווקא בהתנהגות.
אני חושב משמע אני...
טיפול CBT מבוסס על הרעיון שלפיו הפירוש שאנשים נותנים לסיטואציה מסוימת משפיע על התגובה שלהם יותר מאשר הסיטואציה עצמה.
הדברים שהאדם חושב על עצמו, על הסובב אותו - כולל אנשים אחרים - ועל עתידו מעצבים את הדרך שבה הוא תופס את העולם ומגיב ומשפיעים על מה שהוא מרגיש.
גם כאשר אופן החשיבה בעייתי ואינו משרת את האדם, הוא נוטה לשמור עליו ולדבוק בו. בטיפול עובדים על הבנת העיוותים בדפוסי החשיבה ועל שינוי הדפוסים האלה.
בין עיוותי החשיבה הנפוצים, שלרוב עומדים בבסיסן של בעיות פסיכיאטריות שונות, ניתן לזהות נטייה להכללת יתר: השלכה של מסקנות ממקרה אחד לכל המקרים הדומים לו.
עיוות נוסף הוא חשיבה קטסטרופלית: לחשוב תמיד על התוצאה הכי גרועה האפשרית - עד לרמה הקיצונית ביותר. למשל, אדם שמפחד להיכשל בבחינה. הוא מדמיין תסריט שמתחיל בכך שהוא נכשל בבחינה ומפליג רחוק הרבה יותר: הוא גם נכשל בקורס, לא עובר את השנה באוניברסיטה ומפסיד את כל התואר שלקראתו הוא למד. כתוצאה מכך הוא מידרדר כלכלית, המשפחה שלו מזלזלת בו, והוא מתחיל לעבוד בעבודה שמשעממת אותו או בכלל אינו מוצא עבודה.
נשמע הגיוני? זהו מצב שעלול לקרות במציאות, אבל ישנם תרחישים הרבה יותר סבירים. לאדם הרגיל ברור שיש כאן תסריט שגרוע הרבה יותר ממה שצפוי לקרות במציאות - שילוב של הכללת־יתר ושל חשיבה קטסטרופלית.
להתמודד עם הפחדים
הצלחת הטיפול מותנית, כאמור, בשיתוף פעולה אקטיבי של המטופל. הוא או היא מקבלים משימות, שיעורי בית, שעליהם לבצע.
בטיפול בפוביה, פחד ממשהו - נניח מכלבים - ניתן להפעיל את שיטת החשיפה ההדרגתית: המטופל מתבקש לרשום את המצבים השונים שמעוררים בו פחד, ובשלב שלאחר מכן הוא מתבקש לדרג את המצבים השונים לפי דרגת הפחד שמתעורר וליצור היררכיה, סולם של הפחד.
בהמשך משתמשים בסולם הזה כדי לחשוף את המטופל למצבים השונים באופן הדרגתי. מטופל יכול לקבל שיעורי בית, למשל לטייל ברחוב שבו הוא יודע שיש כלבים בחצר. לאחר שמולאה המשימה הזאת יעבור המטופל למשימה הבאה בסולם, למשל לטייל במקום שבו הוא יודע שיש כלבים שמטיילים ברחוב או משוטטים חופשי. משימות כאלה ניתן להרכיב לפוביות נוספות וגם להפרעות נוספות.
עיקרון נוסף בבסיס הטיפול הוא שפחד מוביל להימנעות, והימנעות מגבירה את הפחד. כך נוצר מעגל קסמים גרוע שכולל פחד, הימנעות ממעשה, הסתגרות, הגבלה בתפקוד, התגברות של הפחד - וחוזר חלילה. מטרת הטיפול היא לקטוע את המעגל הזה ולהפסיק את ההימנעות. במקביל תרד גם רמת הפחד, וכך הלאה.
אז מתי לבחור בטיפול CBT ומתי בטיפול פסיכותרפי "קלאסי", דינמי?
התשובה מורכבת, וכמו תמיד קשורה לגורמים שונים. כאמור, להפרעות כמו OCD יעיל יותר טיפול CBT. מבחינת פסיכותרפיה הטיפול המומלץ הוא CBT ולא טיפול דינמי.
מעבר לכך הדבר תלוי במטופל, בהעדפה שלו, ביכולת שלו לעבוד בטיפול כזה או אחר וגם בזמינות של מטפלים. חשוב להכיר את האפשרויות השונות ולבחור יחד עם מנהל המקרה - רופא המשפחה או הפסיכיאטר - את הטיפול המתאים.
האם מומלץ ליטול תרופות פסיכיאטריות במקביל ל־CBT?
לעיתים משלבים טיפול פסיכותרפי עם טיפול תרופתי. הטיפולים אינם מפריעים זה לזה, ובמקרים מסוימים משלימים זה את זה ומסייעים זה לזה. דרושה אבחנה והערכה של איש מקצוע, פסיכיאטר, כדי להחליט, יחד עם המטופל, באיזה טיפול להיעזר, ואילו טיפולים לשלב יחד.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
