היכן נוצרות הדמעות ולהיכן הן מתנקזות?
הדמעות נוצרות בכמה בלוטות באזור העפעף העליון ובצד החיצוני־עליון של העין וכן בבלוטות רירית וחלב בלחמית ובשולי העפעפיים. הן מנוקזות החוצה דרך 2 פתחים זעירים (בקוטר של 0.2 מילימטר) אל צינוריות עדינות בעפעף העליון והתחתון המתחברות לשק הדמעות (nasolacrimal sac).
הדמעות מתרוקנות לתוך חלל האף דרך תעלת הדמעות ומשם דרך שסתום קטן לקיר החיצוני של האף.
מדובר במערכת מורכבת ורגישה. פגיעה בכל אחד ממרכיביה עלולה לגרום לחסר בדמעות (שתוצאתו יובש בעיניים) או לחסימת הצינוריות לניקוז הדמעות (שתוצאתה דמעת־יתר והפרשות רבות).
מערכת הדמעות
מהו הגורם לדמעת בתינוקות?
דמעת כרונית בתינוק מקורה לרוב בחסימה של תעלת הדמעות שמנקזת את הדמעות משק הדמעות אל האף. החסימה הזאת נובעת לרוב מקיום קרום דקיק החוסם את תעלת הדמעות במקום כניסתה לאף. היא יכולה להופיע בעין אחת או בשתיהן.
אם מדובר בדמעת קבועה, בכל עונות השנה, בצד אחד של העין, סביר מאוד להניח שמדובר בחסימה של תעלת הדמעות.
התופעה הזאת נפוצה למדי בחודשים הראשונים לאחר הלידה ומופיעה בכ־6% עד 8% מהתינוקות ובשיעור גבוה יותר בפגים.
קיים מרכיב תורשתי משמעותי בתופעה, אך היא קשורה גם לדלקות נגיפיות חוזרות של דרכי הנשימה, לפוליפים ולגורמים סביבתיים אחרים.
איך בודקים מהי הסיבה לדמעות?
בבדיקה שעושה רופא העיניים הוא מעריך את שיעור החסימה לפי מפלס הדמעות בעין.
הדבר נעשה באמצעות טיפות צבעוניות שאמורות להיעלם עם ניקוז הדמעות. אם הן אינן נעלמות, או שהן נעלמות באופן חלקי בלבד, זו הוכחה לקיומה של חסימה. כמו כן הוא שולל סיבות אפשריות אחרות לדמעת כמו אלרגיה ודלקת זיהומית כרונית.
איך מטפלים בחסימה?
בכ־90% מהמקרים התופעה מסתדרת עד גיל שנה באמצעות טיפול שמרני שכולל עיסוי של העיניים בעזרת קומפרסים חמים או באמצעות האצבע - להפעלת לחץ ישיר על דרכי הדמעות. את הלחץ מפעילים מהאזור שבו מצויים הפתחים של דרכי הדמעות על העפעפיים, בסמוך לאף, ולכיוון מטה, היכן שנמצא שק הדמעות.
אם התופעה אינה חולפת, והדמעת נמשכת גם לאחר גיל שנה, מקובל להמתין עד לתום תקופת הנזלות וההצטננויות ולעשות בגיל 12 עד 18 חודשים פתיחה מכנית של תעלת הדמעות באמצעות צינורית עדינה. מייד לאחר מכן עושים שטיפה כדי לוודא שהמעבר אכן נפתח. מדובר בפעולה כירורגית פשוטה שנמשכת כמה דקות ונעשית בהרדמה כללית.
אם עדיין יש דמעת לאחר הטיפול, ניתן לחזור על השטיפה ולשקול הכנסת צינורית סיליקון קטנה או להרחיב את תעלת הדמעות באמצעות בלון. צינורית הסיליקון נותרת במקומה במשך 1 עד 3 חודשים, וניתן לרוב להוציאה במרפאה ללא הרדמה.
יש לציין כי במקרים של סתימה מוקדמת (בגיל ימים ספורים - תופעה שנקראת mucocele מולד) או במקרים של הפרשות מוגלתיות קשות, ניתן לעשות את הפתיחה המכנית במסגרת מרפאה, ללא הרדמה, אך רק עד גיל 6 חודשים. הפעולה היא קצרה (נמשכת כמה שניות), מכאיבה, אך חוסכת הרדמה כללית.
ברוב המקרים די בפעולות האלה כדי לפתור את הבעיה. רק לעיתים נדירות יש צורך בניתוח של תעלת הדמעות בתוספת יצירת מעקף אל האף.
לקוחות כללית מושלם? גם בניתוחי מעקף של תעלת הדמעות את זכאים להשתתפות בעלות הליכים פרטיים בארץ.
כל הפרטים >>
|
מהו הגורם לדמעת במבוגרים?
יש סיבות רבות לדמעת־יתר במבוגרים, ובהן חסימה באזורים שונים של תעלת הדמעות, חוסר תפקוד תקין של העפעף התחתון, גירוי כרוני חיצוני או פנימי - ובמיוחד דלקת של העפעפיים (בלפריטיס) - גירוי עצבי ועוד.
דמעת־יתר היא תופעה מטרידה מאוד. לעיתים היא מופיעה רק בנוכחות רוח או קור, ולעיתים היא קבועה, בלי קשר לפגעי מזג האוויר. התופעה שכיחה יותר בנשים. הסיבות האפשריות להיווצרות החסימות והתקלות שגורמות לדמעת הן חבלה, מחלה של הסינוסים, פוליפים באף, דלקות, זיהומים ובאופן נדיר - גידולים.
לעיתים מופיעה הפרשה מוגלתית־צהובה או ירוקה המעידה על נוכחות חיידקים באגן הניקוז של הדמעות (שמפסיק להיות פעיל). הטיפול המיידי בדלקות הוא באמצעות טיפות אנטיביוטיות מקומיות.
לעיתים מופיעה דלקת זיהומית של שק הדמעות שבאה לידי ביטוי באודם, בכאבים ובהפרשה מוגלתית. במקרה כזה יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה.
איך בודקים מהי הסיבה לדמעות במבוגרים?
כדי לאבחן את הסיבה לדמעת־יתר יש צורך בבדיקה יסודית. המיומנים ביותר בביצוע הבדיקה הזאת הם מומחים לאוקולופלסטיקה.
בבדיקה פשוטה ניתן לראות אם מקור החסימה הוא בפתחי הפונקטום - הפתחים הקטנטנים בשולי העפעף הפנימי. במקרים כאלה ניתן לפתור את הבעיה במרפאה באמצעות פעולה פשוטה של הרחבת הפתחים. הפעולה הזאת נמשכת כ־5 דקות בלבד.
אם עולה מהבדיקה שמקור החסימה הוא עמוק יותר - בשק הדמעות או בתעלת הדמעות - התהליך של שחרור החסימה מורכב יותר: באמצעות ניתוח DCR, שבו יוצרים מעקף לתעלת הדמעות.
מהו ניתוח מעקף של תעלת הדמעות (DCR)?
DCR (ראשי תיבות של Dacryocystorhinostomy) הוא שמו של הניתוח ליצירת מעקף שינקז את הדמעות משק הדמעות אל רירית האף דרך חור שנעשה בעצם האף ושמחליף את התעלה החסומה. הניתוח נעשה לרוב בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק יחד עם הרדמה מקומית.
קיימות כיום שתי טכניקות ניתוח עיקריות - חיצונית ופנימית - אך בשתיהן עושים את אותה הפעולה: חיבור שק הדמעות אל חלקו הפנימי של האף. בגישה החיצונית עושים את הפעולה הזאת דרך חתך בעור בצד אף, ובגישה הפנימית - דרך חלל האף (ניתוח אנדוסקופי).
בגישה החיצונית נעשה חתך של כסנטימטר אחד בעור, נחשף שק הדמעות, נפתח חלון בעצם האף, ורירית האף מחוברת לשק הדמעות. על ידי כך מתאפשר ניקוז משק הדמעות אל האף. לעיתים קרובות מושחל בסיום הניתוח צינור סיליקון דקיק דרך הפתח החדש שנוצר כדי לשמור שלא ייחסם בתהליך הריפוי וההצטלקות. את הצינור מוציאים לאחר 3 עד 6 חודשים.
בגישה השנייה נעשה המעקף דרך האף. בגישה הזאת נעשה הפתח בעצם ובריריות באמצעות מכשירים ייעודיים ובעזרת מצלמה אנדוסקופית המוחדרת לנחיר.
שיעור ההצלחה של הניתוח בשתי הטכניקות שהוצגו לעיל עומד על כ־85%.
במקרים שבהם החסימה חמורה יותר - בצינוריות הדמעות העדינות שמובילות את הדמעות מהעין אל שק הדמעות - יש לעיתים צורך להחדיר צינורית פיירקס (על שם Jones) במקום הצינוריות החסומות. גישה אחרת היא פתיחת הצינוריות החסומות ושמירתן פתוחות באמצעות מיטומיצין C (חומר שמשמש גם לכימותרפיה).
האם תיתכן דמעת שלא קשורה לחסימה?
ישנה גם דמעת־יתר נדירה יותר שנובעת לא מחסימה של תעלת הדמעות או של צינוריות הדמעות אלא מייצור־יתר של דמעות.
הטיפול בדמעת מהסוג הזה הוא לרוב באמצעות ניתוח ליצירת מעקף לצינוריות הדמעות כדי להגביר את הניקוז או באמצעות הזרקת הרעלן בוטוליניום (בוטוקס) לבלוטת הדמעות המרכזית כדי להפחית את ייצור הדמעות.
פרופ' אריה נמט הוא מומחה לרפואת עיניים, מנתח עיניים ומנהל שירות אוקולופלסטיקה בבית החולים מאיר בכפר־סבא
פרופ' יואב נחום הוא סגן מנהלת מערך עיניים ומנהל שירות פני שטח העין במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית
