אנמיה

​​​​​​​מהי אנמיה?​

פירוש המילה אנמיה (באנגלית: Anemia, Anaemia) הוא "חוסר דם", אך למעשה ​מה שחסר בעת שסובלים מאנמיה הוא המוגלובין - חלבון שנמצא בכדוריות האדומות ונותן לדם את צבעו האדום.

תפקידו של ההמוגלובין הוא להעביר מולקולות של חמצן מהריאות אל רקמות הגוף השונות ולהחזיר לריאות את דו־תחמוצת הפחמן שנוצר באותן הרקמות בגוף.

מהם התסמינים של אנמיה?

אנמיה קלה יכולה להיות לא מורגשת. אולם כאשר המצב מחמיר, עלולים להופיע תסמינים כמו עייפות, קוצר נשימה במאמץ (וכאשר המצב מחמיר עוד יותר גם במנוחה), דפיקות לב מואצות וחיוורון.

חומרת התסמינים תלויה גם בקצב התפתחות האנמיה. כאשר היא מופיעה בהדרגה, מפתח הגוף מנגנוני פיצוי שמפחיתים את התסמינים.

אנמיה עלולה להחמיר את מצבם של מי שסובלים ממחלת לב או ממחלת ריאות ולגרום להם לאי־ספיקת לב​ או לאי־ספיקת ריאות. 

אנמיה קיצונית עלולה לגרום גם אצל אנשים בריאים לאי־ספיקת לב ולהפרעות קצב. במקרים מסוימים היא אף עלולה לגרום למוות.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

יש לפנות בדחיפות לרופא או לרופאה אם מופיעים קוצר נשימה במנוחה, חולשה קיצונית או דופק לא סדיר, בין אם כבר ניתנה אבחנה של אנמיה ובין אם לאו.​

ממה נגרמת אנמיה?

הדם שלנו מכיל כדוריות דם לבנות, כדוריות דם אדומות וטסיות. כדוריות הדם האדומות, שנושאות את ההמוגלובין מיוצרות במח העצם. הכדוריות האדומות נמצאות בזרם הדם במשך כ־90 יום, ולאחר מכן הן נהרסות בטחול.

אפשר לראות במח העצם מעין מפעל, שהתוצר הסופי שלו הוא כל מרכיבי הדם. במפעל הזה יש תשתיות, עובדים, פס ייצור, מפקח (הורמון בשם אריטרופויאטין שמופרש מהכליות), וחומרי גלם: ברזל, ויטמין B12 וחומצה פולית.

מחסור או פגיעה בכל אחד מהמרכיבים האלה יכול לגרום לאנמיה. נוסף על כך, יש מצבים שבהם הייצור של מח העצם מצוין, אך כדוריות הדם חיות פחות מ־90 יום בגלל אובדן דם, או בגלל הרס מוגבר של הכדוריות האדומות, למשל בגלל הליך שנקרא המוליזה.

הנה כמה סיבות אפשריות לאנמיה:

• אובדן דם בעקבות ניתוח, פציעה, תרומת דם, דימום סמוי ממערכת העיכול, דימום וסתי מוגבר או דימום לתוך הרקמות הרכות. לאנמיה כתוצאה מדימום גלוי או סמוי מתלווה בדרך כלל חוסר בברזל.

כאשר אין אובדן דם, מתקיים בגוף מִחזור יעיל של הברזל מכדוריות הדם שהזדקנו, וגם אם צריכת הברזל בדיאטה נמוכה יחסית, לרוב לא נוצר מצב של חוסר בברזל. עם זאת, נשים בגיל הפוריות נוטות לסבול ממחסור בברזל בגלל הדימום הווסתי.

• מחסור בחומרי הגלם ליצירת כדוריות הדם האדומות: חוסר בברזל, בוויטמין B12​ או בחומצה פולית. מחסור בוויטמין B12 נפוץ בקרב קשישים ובקרב צמחונים וטבעונים. מחסור בחומצה פולית נפוץ בקרב מי שצורכים מעט מדי פירות וירקות וגם אצל מי שצורכים בקביעות כמויות גדולות של אלכוהול.

• מחלות דלקתיות רבות מלוות באנמיה עקב שילוב של שלושה גורמים: ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות, תוחלת חיים קצרה מהרגיל של כדוריות הדם האדומות וירידה בזמינות הברזל שמשמש ליצירת כדוריות הדם האדומות.

• מחלה נגיפית חולפת כמו שפעת​, עלולה לגרום לאנמיה זמנית ולשינויים נוספים בספירת הדם.

• מחלות אנדוקריניות שונות (מחלות שקשורות לתפקוד הבלוטות בגוף), למשל הפרעות בבלוטת התריס, עלולות לגרום לאנמיה.

• אי־ספיקת כליות מתקדמת מלוּוה לרוב באנמיה היות שיש פגיעה ביצירת ההורמון אריתרופויטין.

• תרופות שונות פוגעות בייצור של תאי דם אדומים, למשל תרופות כימותרפיות שמדכאות את תפקודו של מח העצמות.

• מחלות של מח העצם - כולל מחלות המטולוגיות ואונקולוגיות שונות - פוגעות בייצור של תאי דם אדומים.

• מחלות תורשתיות כמו תלסמיה, אנמיה חרמשית ומחסור באנזים G6PD​ עלולות לגרום לאנמיה.

תלסמיה ואנמיה חרמשית גורמות להיווצרותו של המוגלובין לא תקין ועקב כך להיווצרותן של כדוריות דם אדומות לא תקינות. במקרה של מחסור באנזים G6PD הכדוריות תקינות, אך אורך חייהן קצר מהרגיל.

• אנמיה המוליטית היא מחלה אוטואימונית שבה כדוריות הדם האדומות נהרסות במהירות גדולה מהרגיל: הגוף תוקף בטעות את כדוריות הדם האדומות והורס אותן.

• היריון ​הוא גורם סיכון להתפתחות אנמיה. בדרך כלל צפויה ירידה קלה מאוד בערכי ההמוגלובין, אך לעיתים יורדים ערכי ההמוגלובין באופן משמעותי.

איך מאבחנים אנמיה?

אנמיה אינה מחלה אלא תסמין שמתלווה למחלות רבות ומגוונות. לעיתים היא בין התסמינים הראשונים של מחלה שהולכת ומתפתחת.​

לכן כאשר מתגלה אנמיה בבדיקות מעבדה חשוב מאוד לברר את  סיבותיה.

יש כמה בדיקות שמאפשרות לגלות אנמיה:

• ספירת כדוריות דם אדומות​.

• בדיקת המוגלובין.

• בדיקת המטוקריט, שממנה ניתן ללמוד מהו הנפח של כדוריות הדם האדומות בתוך כלל נוזל הדם.

איך מגלים מהי הסיבה לאנמיה?

בירור הסיבות לאנמיה מתחיל בשיחה ונמשך בבדיקה גופנית לפי הצורך. מטרות השיחה והבדיקה הגופנית הן להבין את חומרת המצב ולגלות את הסיבה לאנמיה.

בשיחה הרופא יברר פרטים על ההיסטוריה הרפואית - האם בני משפחה נוספים סבלו או סובלים מאנמיה, האם הנבדק או בני משפחתו סובלים או סבלו מגי​דולים במערכת העיכול או ממחלות אחרות של מערכת העיכול.

הנבדק יישאל גם על התסמינים: האם הופיעו באחרונה שלשולים, עצירות או צואה שחורה, האם אתם צמחונים או טבעונים, האם היו גם ירידה במשקל, חום​, כאבי מפרקים או כאבי בטן.

אצל נשים חשוב לברר אם הן סובלות מדימום וסתי מוגבר או מבעיה גינקולוגית אחרת וכן כמה הריונות ולידות היו בעבר.

את שלב הבדיקות מתחילים לרוב בבדיקות דם כדי לאשר או לשלול את המצבים הנפוצים: מחסור בברזל, בוויטמין B12 ובחומצה פולית, שינוי בתפקוד של בלוטת התריס. 

אם חושדים שמדובר בהפרעה תורשתית כמו מחסור ב־G6PD או תלסמיה, ניתן לעשות בדיקות דם מיוחדות כדי לאשר או לשלול את האבחנה.

ואם רופא המשפחה אינו מוצא סיבה לאנמיה?

כאשר הסיבה לאנמיה אינה ברורה, ניתן להפנות את הנבדק לרופא המטולוג. במסגרת הערכת המצב עשוי ההמטולוג לבקש לבדוק דגימת דם במיקרוסקופ או לעשות בדיקת מח עצם.

בדיקת מח עצם מאפשרת לבדוק באופן ישיר את תפקודו ולאשר או לשלול הימצאות של מחלה המטולוגית. מדובר בבדיקה פולשנית שכוללת החדרה של מחט לתוך עצם גדולה (בדרך כלל באגן) בהרדמה מקומית.

את הדגימה שמתקבלת ניתן לבדוק במיקרוסקופ ובעזרת צביעות מיוחדות שמאפשרות זיהוי תת־קבוצות של תאים. נוסף על כך ניתן לעשות בדיקות מתקדמות על הדגימה ממח העצם: בדיקות מולקולריות וגנטיות שעוזרות להבין את סיבת האנמיה ואת סוג הטיפול שיתאים.

אם הנבדק סובל מאנמיה עקב מחסור בברזל שלא בעקבות דימום נראה לעין או ניתוח, יש לשקול בדיקה של מערכת העיכול, שכן הסיבה לאנמיה עלולה להיות אובדן דם בצואה. דימום ממערכת העיכול עלול לגרום לצואה שחורה, אך לעיתים אין שום שינוי בצבע הצואה.

אם מדובר בנבדק צעיר, יש לברר אם יש לו תלונות שקשורות למערכת העיכול ולשלול מחלות כמו צליאק ​ומחלת מעי דלקתית כמו קרוהן​.

אצל נבדקים מבוגרים יותר - אחרי גיל 50 ולעיתים אף אחרי גיל 40 - יש לשקול את האפשרות לעשות בדיקות קולונוסקופיה​ וגסטרוסקופיה, היות שהם עלולים לסבול מגידולים במערכת העיכול. אבחון מוקדם של גידולים כאלה מציל חיים.

​איך מטפלים באנמיה?

הטיפול באנמיה תלויה בחומרה ובסיבה לאנמיה.

• במטופלים עם אנמיה חמורה ו/או תסמינית - ניתן לטפל בעירוי דם.

• אם האנמיה נובעת מחסר באחד מ"חומרי הגלם" - ברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית - יש להשלים את החסר.

• אם הנבדק סובל מאנמיה בגלל אי־ספיקת כליות, ניתן לרוב לשפר את מצבו באמצעות מתן זריקות של אריתרופויטין או של נגזרותיו.

• אם מדובר באנמיה שנובעת ממחלה המטולוגית, יש לטפל במחלה שגורמת לאנמיה.

ד"ר אילנה הלמן היא רופאה מומחית בהמטולוגיה במכון ההמטולוגי בבית חולים מאיר​