מהי ערמונית מוגדלת?
ערמונית מוגדלת (הגדלה שפירה של הערמונית) היא מצב שבו בלוטת הערמונית (פרוסטטה בלעז) צומחת לתוך חלל השופכה (הצינור שמוביל את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף).
התופעה גורמת לרבות מהפרעות ההשתנה בקרב גברים. ההפרעות האלה עלולות לגרום לפגיעה באיכות החיים ובחלק מהמקרים אף לפגיעה בבריאות, כמו במקרה של אצירת שתן שיכולה להביא לזיהום חריף של השתן ואף לאי־ספיקת כליות.
שכיחות התופעה, ששמה הרשמי הוא היפרפלזיה שפירה של הערמונית (Benign Prostatic Hyperplasia, ובקיצור: BPH), עולה עם הגיל.
מהי הערמונית?
הערמונית היא בלוטה שנמצאת מתחת לשלפוחית השתן ועוטפת את השופכה (צינור ההשתנה). תפקידה העיקרי הוא לייצר חלק מנוזל הזרע. צורתה מזכירה את פרי הערמון ומכאן שמה.
אצל גברים צעירים הערמונית היא בדרך כלל בגודל של אגוז, אולם ככל שגברים מתבגרים, הערמונית גדלה, ובחלק מהמקרים נלווים לכך תסמינים.
מהם התסמינים של ערמונית מוגדלת?
את התסמינים אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא תסמיני אגירה: הטלת שתן תכופה, קושי להתאפק להטיל שתן (תחושת דחיפות), התעוררות בלילה כדי להטיל שתן (נוקטוריה).
הסוג השני הוא תסמיני התרוקנות: עיכוב בהתחלת מתן שתן, זרם שתן חלש, זרם שתן מקוטע, תחושה של חוסר יכולת לרוקן את שלפוחית השתן.
איך מאבחנים ערמונית מוגדלת?
ראשית נשאל המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו: מחלות רקע, טיפול תרופתי קבוע והיסטוריה ניתוחית. כמו כן הוא נשאל על הרגלי השתייה שלו.
במקרים מסוימים מתבקש המטופל לנהל יומן השתנה, למלא שאלון שמעריך את חומרת התסמינים (IPSS) או לעבור בדיקת שתן כדי לוודא שאין לו זיהום בשתן.
בהמשך נערכת בדיקה רקטלית של הערמונית באמצעות מישוש. זו נועדה לקבוע אם הערמונית מוגדלת ואם יש בה גושים או מוצקות שעשויים לרמז על סרטן הערמונית.
נוסף על כך נשלח המטופל לבדיקת דם שתמדוד את רמת ה־PSA. ערכים גבוהים שלו בדם יכולים להעיד על גדילה שפירה של הערמונית ובמקרים מסוימים גם על סרטן הערמונית.
מהו PSA?
אנטיגן ספציפי לערמונית (Prostate-Specific Antigen ובקיצור: PSA) הוא אנזים שמיוצר על ידי תאים בבלוטת הערמונית, ותפקידו לגרום לנוזל הזרע להיות נוזלי מעט יותר. כמות קטנה ממנו משתחררת מהערמונית למחזור הדם, וכך אפשר למדוד את רמתו בבדיקת דם רגילה.
ישנם כמה גורמים שיכולים להשפיע על רמות ה־PSA בדם, ובהם גודל הערמונית, גיל המטופל, דלקת בדרכי השתן, דלקת בערמונית ושפיכה סמוך למועד הבדיקה. גם מצב ממאיר של הערמונית יכול להיות סיבה לעלייה ברמת האנזים, ולכן בדיקות ה־PSA בדם מסייעות גם לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית.
ישנה משמעות גדולה יותר להתבוננות על מגמה בערכי ה־PSA הנמדדת לאורך זמן מאשר לערך מוחלט שנמדד בבדיקה אחת.
כיצד מטפלים בערמונית מוגדלת?
הטיפול נקבע על פי חומרת התסמינים ועל פי מידת הפגיעה של הפרעות ההשתנה באיכות החיים. בחירת הטיפול גם מביאה בחשבון את מצב הבריאות הכללי ואת ההעדפה האישית של המטופל.
בגברים שסובלים מהפרעות קלות בלבד במתן שתן ניתן להסתפק במעקב באמצעות בדיקות דם, שבהן עוקבים אחרי רמת ה־PSA והתפקוד הכלייתי, וכן באמצעות בדיקות שתן ואולטרסאונד של דרכי השתן.
למעקב יתלוו שינויים באורח החיים שכוללים הפחתה בשתיית נוזלים לכשני ליטרים ביום, הפחתה בשתייה לפני השינה, שינויי תזונה כמו הימנעות מצריכת קפאין או לפחות הפחתת הצריכה והימנעות משתיית אלכוהול ומאכילת מזונות חריפים וכן טיפול בעצירות כרונית.
כאשר ההפרעה משמעותית יותר, מומלץ להתחיל בטיפול תרופתי קבוע. במקרים שבהם הטיפול התרופתי אינו משפר את איכות החיים, מומלצת לעיתים התערבות כירורגית.
באילו תרופות אפשר להיעזר?
• חוסמי קולטן אלפא (כמו אומניק, קסטרל). מטרת התרופות האלה היא להרפות את השרירים בתוך הערמונית וסביבה כדי להקל על מעבר השתן. ההשפעה מורגשת כמה ימים או שבועות אחרי תחילת הטיפול.
תופעות הלוואי כוללות עייפות, גודש באף, סחרחורת והיעדר שפיכה בקיום יחסי מין. חלק מתופעות הלוואי חולפות לאחר כמה שבועות של נטילת התרופות. כולן חולפות במקרה שהטיפול מופסק.
• מעכבי 5 אלפא רדוקטז (כמו אבודרט, דואודרט). מטרת התרופות האלה היא לחסום את ההורמונים שגורמים לערמונית לגדול. ההשפעה מורגשת אחרי כמה חודשי טיפול. במקרה שהטיפול מופסק, הערמונית שבה לגדול.
תופעות הלוואי כוללות ירידה בנפח הזרע, ירידה בחשק המיני, רגישות בפטמות, גדילה של השדיים והפרעות בזקפה.
• אנטיכולינרגים (כמו נוביטרופן, ספזמקס). התרופות האלה פועלות ישירות על השריר החלק של שלפוחית השתן כדי להפחית את ההתכווצויות של השלפוחית וכך להפחית את התכיפות ואת הדחיפות במתן שתן.
תופעות הלוואי כוללות יובש בפה, יובש בעיניים, עצירות, עייפות, בעיות זיכרון, הזיות וקושי במתן שתן.
• אגוניסט של קולטן בטא 3 (כמו בטמיגה). התרופות האלה גורמות להרפיה של השריר החלק של שלפוחית השתן ועל ידי כך מגבירות את קיבולת השלפוחית ומפחיתות את התכיפות ואת הדחיפות במתן שתן.
תופעות הלוואי כוללות יתר לחץ דם, כאבי ראש, עצירות וכאבי בטן.
מתי צריך ניתוח לכריתת הערמונית?
הטיפול הניתוחי מומלץ כשהטיפול התרופתי אינו יעיל דיו וכן במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן, אירועים חוזרים של דם בשתן, אירועים חוזרים של אצירת שתן, אבנים בשלפוחית השתן וערמונית מוגדלת שחוסמת את ניקוז השתן מהכליות או פוגעת בתפקוד הכלייתי.
ברוב המקרים נעשה הניתוח בגישה האנדוסקופית (ללא חתך): דרך השופכה מועבר מכשיר ובאמצעותו כורתים את ליבת הערמונית כדי להקל על מעבר השתן בצינורית מהשלפוחית לשופכה.
במקרים שבהם הערמונית מוגדלת מאוד נעשה ניתוח בגישה הפתוחה, ובמהלכו מסירים את החלק הפנימי של הערמונית דרך חתך בחלק התחתון של הבטן.
אפשרות ניתוחית נוספת היא אימוביליזציה - סגירת העורקים המזינים את הערמונית כדי לגרום להקטנתה.
יכולים להיות סיבוכים לניתוח?
כמו בכל הליך ניתוחי, ישנם סיבוכים אפשריים, ובהם דימום בשתן, דלקת בדרכי השתן, הפרעה בשליטה בשתן, הפרעה בזקפה והיצרות בשופכה.
לאחר רוב הפעולות הניתוחיות לא תהיה שפיכה כלל, והתופעה היא בלתי הפיכה.
ד"ר דור גולומב הוא אורולוג מחוזי במחוז מרכז של כללית
