"דוקטור, אני חולה! דוקטור, אני הולך למות! דוקטור, אני מת מפחד! דוקטור, יש לי משהו, אני בטוח שיש לי משהו! אני רוצה הפניה לכל הבדיקות - ל־MRI, לאולטרסאונד וגם למיפוי. אתה חייב לשלוח אותי דחוף!!!"
אתם עסוקים כל הזמן בגוף שלכם? פוחדים לחלות, במיוחד במחלות קשות? מחפשים כל הזמן תסמינים ומשוכנעים שמצאתם? בטוחים שיש לכם מחלה קשה, אף על פי שאיש לא קבע אבחנה, ואין שום סימנים אובייקטיביים? מבקרים אצל הרופא יותר מאשר אצל המשפחה ומחפשים הוכחות למחלות שאתם בטוחים שיש לכם? מבקשים עוד ועוד בדיקות והדמיות?
אם עניתם בחיוב לחלק מהשאלות האלה, נראה שאתם סובלים מחרדת בריאות (Illness Anxiety Disorder) הידועה יותר בשם היפוכונדריה.
מהי היפוכונדריה?
היפוכונדריה היא דאגה כפייתית ומתמשכת מפני מחלה רצינית עד לרמה שהיא גורמת למצוקה רבה ומפריעה לתפקוד היום־יומי התקין. הסובלים מההפרעה הזאת מפרשים בצורה לא נכונה תסמינים גופניים פשוטים - למשל עייפות, כאב ראש קל, כאב בטן - וחוששים או בטוחים כי הם ביטוי למחלה קשה ("הנה, זה בא, אני חולה"), אף שבדיקות רפואיות מבהירות אחרות.
חשוב להבין כי האנשים שסובלים מההפרעה הפסיכיאטרית הזאת אינם ממציאים את התסמינים השונים, אינם שולטים בהם ומאמינים בכל ליבם כי הם אכן חולים. הם משוכנעים כי לכאבים שלהם יש סיבות רפואיות ולא מוכנים לקבל שום דעה או אבחנה שלפיהן יש לכאבים האלה סיבות נפשיות.
לא יכול להיות שאכן יש בעיה רפואית אמיתית?
בוודאי שתיתכן בעיה גופנית אמיתית, ולכן חשוב לבדוק את התלונות.
מתי זה מתחיל בדרך כלל וכמה זמן זה נמשך?
היפוכונדריה מתחילה לרוב בגיל הבגרות המאוחרת או מעט מאוחר יותר. זוהי הפרעה מתמשכת, עם עליות וירידות במשך שנים ארוכות.
מהם התסמינים השכיחים של היפוכונדריה?
1. הפרזה במשמעות הניתנת לתסמינים גופניים:
כואב לי בחזה - זה התקף לב.
כואב לי הראש – זה סרטן במוח.
קופצים לי השרירים - זה ALS.
2. פנייה לרופא בבקשות חוזרות לבדיקות. גם אם התוצאות ירגיעו את הפונים, זה יהיה רק לזמן קצר, עד שהחרדה תתעורר שוב, והם שוב יקבלו "סימן" שמשהו ממש לא בסדר, או שיבקשו בדיקות מתקדמות או אף פולשניות. יש אופי כפייתי בהתנהלות הזאת שמגיעה בעקבות מחשבות טורדניות שלא מרפות.
3. חיפושים עקשניים של שעות (באינטרנט, בספרים וכדומה) אחר מידע על המחלה שממנה כביכול הם סובלים או בנוגע לתסמינים שמטרידים אותם. החיפוש אינו מרגיע, או שעוזר רק לזמן קצר, ואז מעורר חרדה גדולה יותר.
4. דאגנות בנוגע לבריאות,שלהם ו/או של הקרובים להם.
אילו השלכות עלולות להיות להיפוכונדריה?
לעיסוק התמידי במצב הבריאותי עלולות להיות השפעות לרעה על כל תחומי החיים: היחסים הזוגיים והחברתיים עלולים להידרדר, התפקוד בעבודה עלול להיפגע כך שהאדם יהיה יעיל פחות בתפקידו ועלול גם להחסיר ימים רבים.
מעבר לכך, ההפרעה הזאת עלולה להביא לביצוע בדיקות רפואיות שלא לצורך. זהו הסיכון העיקרי שלה. לבדיקות האלה עלולות להיות תופעות לוואי, ולעיתים ממצאים קלים שהתגלו ללא התוויה לביצוע הבדיקה יגררו ביצוע בדיקות נוספות.
מהו הקשר בין היפוכונדריה להפרעות פסיכיאטריות אחרות?
שיעור גבוה מההיפוכונדרים סובל מהפרעות פסיכיאטריות נוספות כמו דיכאון ו־OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). לעיתים מי שלוקים בחרדות ובדיכאון סובלים גם מסימפטומים פיזיים כמו עייפות ודפיקות לב. הם עלולים לראות בתסמינים האלה סימן לקיומה של מחלה פיזית וכך להמשיך להיות "תקועים" במעגל של חרדה.
מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח היפוכונדריה?
גורמי הסיכון להתפרצות של ההפרעה עשויים לכלול:
1. אירוע קשה או מלחיץ בחיי המטופל.
2. אדם קרוב שחלה או מת ממחלה קשה.
3. איום סרק בריאותי - לעיתים החרדות והדאגות מופיעות לאחר איום רפואי אמיתי, למשל חשש למחלה ממארת, והן נשארות גם אם בהמשך מתברר שהאדם כבר אינו סובל מאותה המחלה.
4. עבר של התעללות או של מחלה קשה בילדות.
5. התנהגות נרכשת - למידה מהורים עם דפוסי התנהגות חרדתיים ודאגניים.
איך מאבחנים?
קודם כול צריך רופא המשפחה לעשות בירור גופני כללי המתאים לתסמינים שמתאר המטופל, אך לא מעבר לכך. האבחנה "חרדת בריאות" היא בעצם שלילה של סיבה גופנית ממשית.
לעיתים ישנם תסמינים נוספים כמו דיכאון או חרדה נוספת. אם רופא המשפחה מתרשם שאכן זה המצב, ניתן להמליץ על התייעצות עם פסיכיאטר.
איך מטפלים?
הטיפול של רופא המשפחה הוא בעיקר... לא לטפל. למה הכוונה? הוא צריך להימנע מלשלוח את הפונה לבדיקות מיותרות שעלולות - כשלעצמן - להסב נזק. כמו כן על הרופא להימנע ממתן תרופות מיותרות.
כאשר יש הפרעות פסיכיאטריות נלוות, ניתן לטפל בהן בדרכים הבאות באמצעות פסיכיאטר:
טיפול פסיכולוגי - המיועד לשפר את איכות החיים של המטופל.
טיפול התנהגותי־קוגניטיבי - טיפול ממוקד בפרשנות המוטעית שנותן הפונה לתסמינים הגופניים שלו.
תרופות פסיכיאטריות - אם התפתחו במקביל דיכאון או הפרעת חרדה, ניתן להיעזר גם בתרופות פסיכיאטריות כדי להקטין את הפגיעה באיכות החיים ולהחזיר אותם לשגרת מסלולם.
בן הזוג שלי סובל מהיפוכונדריה. איך אוכל לעזור לו?
זו שאלה מורכבת. מצד אחד, הזדהות־יתר לא תועיל כאן; מצד אחר, היעדר רגישות וחוסר אמפתיה יעליבו ויפגעו. לכן יש למצוא את שביל הזהב.
מומלץ שבן הזוג או בת הזוג יפגינו הבנה למצוקה, אבל ימשיכו לדבוק בעמדתם שדאגה כזאת רק מזיקה לקיום אורח חיים תקין. גם חשוב שהם ישתפו פעולה עם הרופא ולא ילחצו על ביצוע בדיקות מיותרות.
ד"ר ליאת הולר־הררי הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית
