כלים והמלצות להתמודדות אחרי אירוע טראומטי

בימים הקשים שעוברים על כולנו, כשרבים נחשפים לאירועים טראומטיים, חשוב לזכור כי לצד סיוע של אנשי מקצוע, גם אנחנו יכולים להשפיע על ההתמודדות הנפשית שלנו ושל בני המשפחה והקרובים לנו.

שיחה עם אדם קרוב יכולה לעזור בארגון המחשבה, להדגיש פעולה מול חוסר אונים, לתת לגיטימציה לרגשות שמתעוררים ולהפחית את תחושות האשמה שנפוצות במקרים אלה.

שיחה כזו, שמנסחת במילים את החוויות והרגשות, מאפשרת עיבוד של החוויה הקשה, ועוזרת למתן את עוצמות המתח והחרדה, להקל על ההתמודדות בהווה ולהפחית השלכות נפשיות בהמשך.​

איך מדברים על טראומה?

1. מתי ועם מי לדבר

אם עברתם כזה, חישבו עם מי נח לכם לדבר על האירועים ועל המצב שלכם. אם אתם משוחחים עם מישהו שחווה מצב קשה, היו קשובים אם הם מעוניינים לדבר. אם לא, תתעניינו לשלומם, תנו הרגשה שאתם מכבדים זאת, ובידקו איתם בהמשך אם ירצו לדבר.

2. ארגון מחשבות

סקירת הרצף הכרונולוגי של אירועים יכולה להיות בסיס לשיחה. זה מאפשר ארגון של המחשבות והזכרונות. אפשר להיעזר בשאלות מנחות כמו: איפה זה קרה? מי היה איתך? מה קרה ברצף הזמן? ולהדגיש נקודות ציון חשובות בסדר ההתרחשות. עצם התארגנות זו מסייעת להתמודדות.

3. רגשות

חשוב להתייחס לרגשות שעולים במהלך תיאור האירועים ולתת להם שם. גם כשאנו מספרים את מה שקרה, וגם כשאנו מתייחסים לסיפור של אחרים. למשל: "נשמע שהיה מבהיל", "זה בטח היה מפחיד", "אולי הרגשת חוסר אונים".

4. דגש ליוזמה ופעולות

חשוב להדגיש תגובות ופעולות שנעשו במהלך האירועים, ולנסח אותם במונחי יוזמה, תושייה והתמודדות ולא במונחי חוסר אונים. למשל: "עשית בתושייה כל מה שיכולת באותו רגע", "עשית מאמצים גדולים לשמור על בני המשפחה". 

כך, כדאי גם לבחור במונחים של החלטה ובחירה לפעול ולא של "בריחה". אלה יסייעו לחזור ולהרגיש שיש מידה של וודאות ושליטה על מה שקורה שעת בחיינו, כדי להמשיך באופן המיטבי.

5. שחרור מאשמה

פעמים רבות מי ששרדו וניצלו מרגישים אשמה. זה לא רציונלי, אך זה נפוץ, מייסר ומגביר את הסיכון למצוקה נפשית. נסו לזהות רמזים לתחושות אלה, אצלכם או אצל הקרובים לכם. 

את הנטייה לחשוב "מה היה קורה אם..." חשוב לבחון בדגש על כך שלפני ההתרחשות לא היה המידע, ובאותו הרגע לא היו הרבה ברירות אחרות.

6. תקווה ואופטימיות

לשיחה יש תפקיד גם בהסתכלות על העתיד הקרוב והרחוק. עשו מאמץ להשתמש במילים של תקווה ואופטימיות כשמדברים על מה שיהיה בהמשך. 

זה אמנם לא פשוט, כי כולנו מושפעים מהאירועים הקשים, ולעיתים האובדן של היקרים והפגיעה באמון צובעים את כל תחומי החיים, אך חשוב לנסות יחד עם הקרובים לזהות מקומות לאופטימיות כדי לסייע לנו ולהם להגברת החוסן הנפשי.

7. פניה לעזרה

אם יש תחושה שההתמודדות בלתי נסבלת וקשה למצוא מקומות עם יכולת לשפר, כדאי לפנות לאנשי מקצוע לקבלת סיוע. חשוב לדעת שאפשר לעזור גם כשזה נראה לא הגיוני.

איך לדבר עם ילדים שעברו טראומה?

ילדים שחוו טראומה, נפגעו, היו עדים למראות קשים וחו​ו חוסר אונים ופחד גדול, זקוקים לעיבוד של החוויות באופן שמאפשר להכיל את המצב, מגיל ינקות ועד לגיל ההתבגרות.

ילדים מבטאים את המתח שהם מרגישים בשינויים בהתנהגותם: אי־שקט, חוסר ריכוז, תגובות בכי או כעס קיצוניות, היצמדות להורה, הרטבה, הפרעות שינה או אכילה, הסתגרות ועוד. גם אם הילדים לא יוזמים שיחה על הנושא, חשוב שתהיה התייחסות לעולמם הנפשי.

המטרה היא לאפשר התמודדות טובה יותר ולתת לילדים את ההרגשה שהם יכולים לסמוך על המבוגרים סביבם, ושהם יודעים מה לעשות כדי לשמור עליהם.

חשוב לשוחח עם הילדים, גם עם תינוקות או ילדים שלא מדברים, באופן תואם גיל ותואם סביבה.

דגשים חשובים לשיחה עם פעוטות וילדים על החוויות שעברו:

1. המטרה היא לבנות נרטיב שבו האירוע מדובר עם זיהוי הרגשות, ועם המשגה של התמודדות ולא של חוסר אונים. ידיעה מה היה רצף האירועים תסייע לבניית נרטיב כזה.

2. תנו הסבר פשוט ואמין על המצב, מבחינת מה שרלוונטי לילדים, שמתאר גם את האווירה סביבם. למשל: היו יריות, שמענו בומים, היו אנשים שנכנסו לישראל ורצו לפגוע בנו.

3. התייחסו לרגש שהתעורר בעת האירועים, ותנו לו שם: זה היה מפחיד, נבהלתם וכדומה.

4. תארו את מה שהם או המבוגרים המשמעותיים סביבם עשו במונחי תושייה והתמודדות. הדגישו שההורים (או המבוגרים) עשו כל שביכולתם כדי לשמור עליהם. 

5. תנו לגיטימציה להרגשה שלהם כעת, ותחשבו מה אפשר לעשות כדי להקל - להתחבק, לשים מוזיקה, לצייר, לעשות יצירה ועוד. בכל גיל תנו שם לרגש (למשל פחד, עצב, דאגה ועוד) והסבירו שתגובתם טבעית למצב ומשותפת לילדים רבים במצב דומה. 

6. שימו לב שאין חשיפה מוגברת לחדשות, לרשתות החברתיות שאינן מצונזרות ולתכנים מפחידים. 

7. השהות במחיצת אנשים בוגרים קרובים ומשמעותיים לילדים יכולה להעניק להם תחושת ביטחון. פעילות משותפת ונעימה כמו משחק או צפייה בתוכניות ילדים תסיח את דעתם לזמן מה ותרגיע. 

8. יש לשער שיופיעו סימפטומים התנהגותיים בעקבות המצב: קשיי שינה, הימנעות מאכילה, בכי, בעיות התנהגות, חזרה להרטבה וכדומה. התייחסות לרגשות במילים לצד נרטיב ההתמודדות יסייעו בהפחתה בביטוי הגופני וההתנהגותי. 

9. אפשר להתייחס גם לרגשות של ההורים או של בני משפחה אחרים אם הילדים רואים אותם ברגעים מורכבים. הסבר שגם המבוגרים עצובים או דואגים מאפשר התייחסות. חשוב לומר לילדים גם שאתם רוצים להיות יחד,​ ושיחד יהיה אפשר להתגבר על המצב.​

​מתי יש צורך בעזרה מקצועית?

אם המצוקה נמשכת ואינה פוחתת, או אם מופיעים תסמיני מצוקה חדשים - התקפי חרדה, מצב רוח ירוד רוב הזמן, תחושת חרדה ​מוגברת במשך זמן רב, הפרעות שינה​ ללא שיפור והפרעות בתיאבון - מומלץ לפנות לעזרה. 

• למגוון השירותים בבריאות הנפש

סיגל סידליק אלון היא הפסיכולוגית הארצית של כללית

נורית איתן גוטמן היא העובדת הסוציאלית הארצית של כללית​​