קטרקט וניתוח קטרקט

מה זה קטרקט?

קטרקט (cataract, בעברית: ירוד) הוא מצב שכיח שבו מופיעה בעדשת העין עכירות שמפריעה לראייה.

בעין בריאה העדשה, שממקדת את קרני האור, שקופה לחלוטין, וכך מתקבלת תמונה חדה וברורה. בעין שהתפתח בה קטרקט גורמת העכירות בעדשה להפרעה בראייה. זו הולכת ומחמירה ככל שהעכירות בולטת יותר.

מהן הסיבות לקטרקט?

• גיל מתקדם הוא הסיבה השכיחה ביותר להופעת קטרקט. התפתחות קטרקט היא תופעה נורמלית המופיעה בדרך כלל בין גיל 60 לגיל 70, אולם היא יכולה להופיע אף מוקדם יותר.

• שינויים מטבוליים: סוכרת, מחלות מטבוליות והפרעות תזונתיות. מחלות מטבוליות נגרמות עקב חוסר באנזים כזה או אחר האחראי לפירוק חומרים בגוף. חוסר באנזים גורם לרוב להצטברות מוגזמת של החומר ברקמות הגוף השונות.

• חבלות ישירות בעין.

• קטרקט מולד - לרוב עקב סיבה גנטית.

• תרופות שניתנו בכדורים או בטיפות ישירות לעין, כמו סטרואידים.

• חשיפה ממושכת לשמש ללא הגנה מתאימה עלולה לגרום להופעת קטרקט בגיל צעיר יותר.

מהם התסמינים (הסימפטומים) האופייניים של קטרקט?

עכירות קלה מאוד של העדשה לעיתים אינה מורגשת.

עכירות משמעותית גורמת לשינויים בראייה כמו:

• סנווּר.

• ראייה מטושטשת שהולכת ומחריפה.

• ירידה ביכולת הראייה בלילה.

• צורך תכוף בהחלפת המשקפיים.

• ראייה כפולה (דיפלופיה) בעין אחת.

• צורך בתאורה חזקה לקריאה.

• שינוי בראיית צבעים (התמונה נעשית חומה יותר).

באמצעות בדיקה יכול רופא עיניים לאבחן ירידה בחדות הראייה, עכירות בעדשה וקושי לראות את קרקעית העין.

מהו הטיפול בקטרקט?

אם הקטרקט אינו מפריע למטופל בשגרת חייו, לרוב ניתן להסתפק במעקב בלבד. במקרים מסוימים יכולה החלפת משקפיים כל כמה חודשים לאפשר דחייה של הניתוח לזמן מה. 

בשלב מתקדם יותר, כשהירידה בחדות הראייה פוגעת בשגרת חייו של המטופל, וכאשר הבעיה אינה נפתרת באמצעות החלפת המשקפיים, מומלץ לשקול ניתוח להסרת הקטרקט.

עד כמה מסוכן לעשות את הניתוח בגיל מבוגר?

הרוב המוחלט של ניתוחי הקטרקט נעשה באנשים מבוגרים. ניתוח קטרקט נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית, ואין גיל שמעבר לו לא ניתן לעשות את הניתוח.

ראייה טובה נחוצה מאוד לאנשים מבוגרים, ובמיוחד לאלה מהם הסובלים מהפרעות תחושתיות נוספות כמו ירידה בשמיעה. ההחלטה לנתח מתקבלת כאשר הקטרקט גורם לירידה בחדות הראייה ולהפרעה בתפקודו היום־יומי של המטופל.

הניתוח נועד לאפשר למטופל המבוגר לשמור על אורח חיים תקין, עצמאי ובטוח. ראייה מטושטשת בגיל מבוגר עלולה לגרום להיתקלויות במכשולים, לנפילות, לחבלות, לתאונות דרכים, לקשיי תקשורת עם הסובבים, לירידה קוגניטיבית ולדיכאון.

האם לא כדאי לחכות עד שהקטרקט יהיה "בשל"?

מומלץ לא להמתין "עד שהקטרקט יהיה בשל" (ההמלצה הזאת הייתה נהוגה בטכניקות הישנות של הסרת הקטרקט) אלא לנתח עם הופעת ההפרעה לראייה.

ניתוח הקטרקט בשלביו המאוחרים מסובך יותר מהבחינה הטכנית וכרוך בשכיחות גבוהה יותר של סיבוכי הניתוח ובהחלמה איטית יותר של העין מהניתוח.

מה עושים כשיש קטרקט בשתי העיניים?

במקרים רבים מופיע קטרקט בשתי העיניים, ולכן צריך לנתח את שתיהן. למעט במקרים מיוחדים, מקובל לנתח כל עין בנפרד, ולרוב תנותח קודם העין שבה הקטרקט מתקדם יותר. ניתן לנתח את העין השנייה לאחר החלמה מלאה מהניתוח של העין הראשונה, בדרך כלל בתוך כמה שבועות.

אילו בדיקות צריך לעבור לפני ניתוח קטרקט?

לפני שמחליטים על ניתוח, צריך להיבדק אצל רופא המשפחה וכן אצל רופא עיניים.

רופא המשפחה בודק את תפקודו ואת בריאותו הכלליים של המטופל. הוא גם מתייחס בבדיקתו לאפשרויות ההרדמה, על אף ש־95% מניתוחי הקטרקט נעשים בהרדמה מקומית.

ההמלצה של רופא המשפחה תינתן בהתחשב במצבים הבאים:

• ניתוח מעקפים, אוטם לב, אירוע מוחי או כל ניתוח גדול אחר. אם אלה אירעו בחצי השנה האחרונה יש צורך לדחות את הניתוח.

• מחלות שעלולות להפריע למנותח לשכב במהלך הניתוח, כמו מחלות של מערכת הנשימה, אי־ספיקת לב, מחלות של מערכת העצבים ומחלות של עמוד השדרה.

• לחץ דם גבוה לא מאוזן.

• מחלות שעלולות למנוע את האפשרות לניתוח בהרדמה מקומית כמו קשיי תקשורת, מחלות נפש וליקוי שכלי התפתחותי.

• הפרעות קרישה, בעיה בשיעור הטסיות בדם, טיפול בתרופות נוגדות קרישה כמו אספירין וקומדין.

• רגישות ידועה לתרופות להרדמה מקומית, לתרופות אנטיביוטיות ולחומרי חיטוי (פולידין).

רופא העיניים יעשה בדיקת עיניים מלאה כדי לשלול מחלות אחרות הגורמות לירידה בראייה וכדי לוודא שאכן מדובר בקטרקט.

נוסף על כך הוא ימדוד את תשבורת העין (רפרקציה), את קמירות הקרנית (קרטומטריה) ואת אורך גלגל העין כדי לקבוע את כוחה האופטי של העדשה המלאכותית שתושתל במהלך הניתוח.

האם צריך לעבור בדיקה אצל רופא מרדים?

בדיקה אצל רופא מרדים הכרחית רק במקרים שבהם מתוכנן ניתוח בהרדמה כללית. הרדמה כזאת מומלצת לתינוקות, לילדים וכן למבוגרים שמצבם הרפואי אינו מאפשר הרדמה מקומית.

עברתי את הבדיקות. איך מתכוננים לניתוח?

• טיפול אנטיביוטי מונע. ברוב המקרים אין צורך בטיפול אנטיביוטי מונע לפני הניתוח. טיפול כזה יינתן אם רופא העיניים ממליץ על כך. הוכח כי חיטוי העין לפני הניתוח בטיפות פולידין יעיל יותר מאשר טיפול אנטיביוטי מקומי.

• הפסקת טיפול בתרופות נוגדות קרישה אינה חיונית ותיעשה רק לפי הוראות המנתח. למטופלים הנוטלים קומדין יש לעשות בדיקת INR בסמוך למועד הניתוח.

• הרחבת האישונים. ביום הניתוח, כשעה עד שעתיים לפני הניתוח, מקבל המנותח טיפות להרחבת האישונים.

ההרדמה המקומית נעשית באמצעות טפטוף טיפות עיניים או ג'ל וזריקות מקומיות. הניתוח נעשה בחדר ניתוח, דרך מיקרוסקופ ובתנאים סטריליים.

מה קורה בניתוח?

במהלך הניתוח עושה המנתח חתך קטן (באורך של 2 עד 3 מילימטרים), ודרכו נשאבת החוצה העדשה הטבעית העכורה ומוכנסת העדשה המלאכותית למקום שבו הייתה מונחת קודם לכן העדשה הטבעית. 

הניתוח נמשך בדרך כלל 20 עד 40 דקות, ואין צורך באשפוז אחריו. רוב המנותחים משוחררים הביתה כמה שעות לאחר הניתוח ומוזמנים למחרת לביקורת.

מהן השיטות השונות לביצוע הניתוח?

• פאקואמולסיפיקציה. זוהי השיטה המקובלת והמתאימה לרוב המוחלט של המקרים. בשיטה הזאת נעשה שימוש במכשיר שמפרק את גרעין העדשה בוויברציות על־קוליות ושואב את חלקיו. הטכניקה הזאת מאפשרת להוציא את הקטרקט דרך חתך מזערי הנסגר לאחר הניתוח - לרוב ללא צורך בתפרים.

• ניתוח קטרקט בלייזר. בשיטה הזאת נעשים חלק מהחתכים וכן החיתוך הראשוני של הקטרקט בעזרת לייזר. המשך הניתוח נעשה בפאקואמולסיפיקציה רגילה. תוצאותיו של ניתוח קטרקט בלייזר אינן שונות מתוצאותיו של ניתוח פאקואמולסיפיקציה רגיל.

• מינינוק. זוהי שיטה שבה מוציאים את גרעין העדשה בשלמותו ואחר כך שואבים את רקמת העדשה שסביבו. הטכניקה הזאת אינה תלויה בשימוש במכשיר אך מחייבת חתך מעט יותר ארוך (בין 4 ל־5 מילימטרים). הסגירה מחייבת לרוב שימוש בתפרים.

בשיטה הזאת משתמשים רק במקרים של קטרקט מתקדם ביותר, כאשר צפוי קושי טכני בשימוש בשיטת הפאקואמולסיפיקציה.

אילו עדשות משתילים בניתוח?

ברוב הניתוחים מושתלת עדשה רכה שמתקפלת ומוכנסת דרך חתך שקטן מ־3 מילימטרים. עם הכנסתה נפתחת העדשה ולאחר מכן שם אותה המנתח במקומה. בדומה לעדשות משקפיים, גם העדשות התוך־עיניות הן מסוגים שונים:

• עדשות מונופוקליות. אלה הן העדשות המושתלות ברוב מקרי הקטרקט. העדשות האלה מאפשרות ראייה חדה למרחק מסוים, למשל לראייה מרחוק. ראייה למרחקים אחרים דורשת משקפיים, למשל משקפי קריאה.

• עדשות מולטיפוקליות. העדשות האלה מאפשרות ראייה טובה גם לרחוק וגם לקרוב, אולם משיקולים טכניים אינן מתאימות לכל מטופל. השתלת עדשות מולטיפוקליות דורשת הערכה טרום־ניתוחית הכוללת בדיקות נוספות ובהן מיפוי קרנית וצילום OCT של מרכז הראייה ברשתית.

• עדשות טוֹריוֹת. אלה הן עדשות המסוגלות לתקן עיוות מסוג "צילינדר" במטופלים בעלי צילידר גבוה בקרנית. גם העדשות האלה אינן מתאימות לכל מטופל שיש לו צילינדר ודורשות הערכה טרום־ניתוחית הכוללת גם מיפוי קרנית. העדשות האלה מוזמנות בדרך כלל בהתאמה אישית.

האם תוך כדי הניתוח עלולים להיות סיבוכים?

הסיכון לסיבוכים משמעותיים תוך כדי ניתוח קטרקט הוא נמוך מאוד.

סיבוכים תוך־ניתוחיים כוללים, בין היתר, פתיחה לא מכוונת של הקופסית האחורית של העדשה, אובדן זגוגית וחוסר יכולת להשתיל את העדשה המלאכותית במקומה המיועד, נפילת גרעין העדשה לחלל הזגוגית, כווייה בקרנית. סיבוכים מחייבים התערבות ניתוחית נוספת באותו הניתוח או במועד מאוחר יותר.

בחורה אחרי ולפני ניתוח קטרקט

האם ייתכנו סיבוכים אחרי ניתוח קטרקט?

לאחר הניתוח נפוצה מאוד בצקת קרנית שגורמת לראייה מטושטשת ובדרך כלל חולפת מאליה לאחר כמה ימים. במקרים נדירים עלולה להיגרם בצקת קרנית כרונית המחייבת השתלת קרנית.

עליית הלחץ התוך־עיני בימים הראשונים שלאחר הניתוח נפוצה גם היא, כמו גם דימום תת־לחמיתי. סיבוכים נדירים ומסכני ראייה לאחר הסרת קטרקט כוללים זיהום תוך־עיני (אנדופתלמיטיס), בצקת קרנית כרונית והיפרדות הרשתית.

איך מטפלים בעין אחרי ניתוח קטרקט?

המעקב לאחר הניתוח כולל בדיקת העין למחרת הניתוח, בדיקת ביקורת שבוע לאחר מכן ובדיקה חודש לאחר הניתוח. התאמת משקפיים אינה מומלצת לפני סיום המעקב הראשוני הזה.

הטיפול בעין יהיה על פי ההמלצות הבאות:

• לרוב שמים מגן פלסטיק על העין המנותחת ביממה הראשונה שלאחר הניתוח. במקרים מסוימים חובשים את העין המנותחת עד לביקורת הראשונה.

• טיפול אנטיביוטי ואנטי דלקתי מקומי בטיפות.

• במקרה הצורך - טיפול נוגד כאב (אנלגטי) מקומי בטיפות. 

• טיפול בטיפות להפחתת הלחץ התוך־עיני. הטיפות האלה אינן ניתנות באופן שגרתי לאחר הניתוח, אלא רק במקרים שבהם עלה הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח. בחולי גלאוקומה שכיח יותר לראות עלייה של הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח. 

אחרי הניתוח אפשר לחזור לפעילות רגילה?

אין הגבלות מיוחדות לאחר הניתוח, ואפשר לחזור לאורח חיים רגיל. עם זאת, מומלץ להימנע מפעילות פיזית מאומצת ומהרמת משאות כבדים בשבועיים הראשונים לאחר הניתוח כדי לאפשר לעין החלמה מלאה ותקינה.

יש להימנע מהרטבת העין במקלחת בשבוע הראשון ולהימנע מחשיפה לאבק או ללכלוך אחר. אסור לשפשף את העין או ללחוץ עליה.

יש לשמור על ידיים נקיות בעת נגיעה כלשהי בעין ובמיוחד בעת הזלפת הטיפות. בניגוב העין אסור להשתמש בפד או בצמר גפן יותר מפעם אחת.

ביציאה מהבית מומלץ להרכיב משקפי שמש.

מתי אפשר להתאים משקפיים חדשים?

התאמת משקפיים לאחר הניתוח נעשית לפי הצורך ולאחר שחלפו לפחות ארבעה שבועות מהניתוח. ישנם מטופלים שנזקקים למשקפי ראייה למרחק בלבד, אחרים נזקקים למשקפי קריאה בלבד, וחלק - לשני הסוגים.

מהו קטרקט משני?

כ־20% מהמטופלים שעברו ניתוח קטרקט מפתחים בתוך כמה חודשים או שנים עכירות בקופסית האחורית של העדשה - אותה רקמה עדינה שעליה מונחת העדשה המלאכותית ושנקראת PCO (ראשי תיבות של Posterior Capsular Opacification). כתוצאה מכך יש ירידה בראייה שאינה ניתנת לתיקון באמצעות משקפיים.

הטיפול במצב הזה פשוט וקצר: הסרת העכירות באמצעות קרני לייזר מסוג יאג לייזר. הטיפול נמשך כמה דקות, נעשה בדרך כלל רק פעם אחת בכל עין ואינו מצריך אשפוז.

ד"ר ענת רובינסון היא מומחית ברפואת עיניים

פרופ' יואב נחום הוא סגן מנהלת מערך העיניים ומנהל שירות פני שטח העין במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית