מה זה STD?
מחלות מין (באנגלית: Sexually Transmitted Diseases, ובקיצור STD) הן מחלות מידבקות שמועברות בעיקר במגע מיני.
כמה מהן מתבטאות ופוגעות בעיקר במערכת המין, למשל זיבה (גונוריאה), כלמידיה והרפס, ולאחרות יש ביטויים כלליים ומעורבות בהן מערכות רבות בגוף, למשל עגבת (סיפיליס) ואיידס (נגיף HIV).
כמה מהמחלות ניתנות לריפוי מלא, ואחרות יישארו בגוף בצורה רדומה עד להתלקחות (הרפס, HIV). חלקן ניתנות למניעה על ידי חיסון (למשל חיסון נגד נגיף הפפילומה, חיסון נגד צהבת B, חיסון נגד אבעבועות הקוף) ובכולן - שימוש בקונדום מפחית משמעותית את ההדבקה בהן.
אילו בדיקות לאבחון מחלות מין ישנן?
הבדיקות הנמצאות בשימוש עיקרי:
• לאבחון זיבה וכלמידיה: בדיקות מולקולריות המתבצעות בעיקר על ידי דגימת שתן. התוצאות מתקבלות בתוך חמישה ימי עבודה.
בדיקת השתן לזיבה ולכלמידיה בודקת גם הימצאות של החיידק מיקופלזמה גניטליום ושל הטפיל טריכומונס. הבדיקה מזהה גם אורגניזמים אחרים, אולם ברוב המקרים איתורם בבדיקה הוא חסר משמעות רפואית, במיוחד במי שלא הופיעו אצלו תסמינים, והרופא או הרופאה יחליטו אם יש צורך בטיפול.
ישנן גם בדיקות מטוש לזיבה ולכלמידיה: בדיקה בצוואר הרחם, הנעשית על ידי רופא או רופאת נשים, ובדיקות בפי הטבעת ובלוע בהתאם לפרקטיקה המינית.
• לאבחון HIV: בדיקת דם לאיתור נוגדנים לנגיף (בדיקה סרולוגית).
• לאבחון עגבת: בדיקת דם לאיתור נוגדנים לחיידק.
• לאבחון הרפס: האבחנה לרוב קלינית, על פי מראה הנגעים. ניתן לבצע בדיקה מולקולרית באמצעות לקיחת דגימה במטוש מהנגע.
בדיקת דם לאיתור נוגדנים להרפס היא לרוב חסרת כל ערך לאבחנת המחלה.
• לאבחון זיהום בווירוס הפפילומה: משטח צוואר הרחם (בדיקת פאפ) או בדיקת HPV על ידי רופא או רופאת נשים.
מתי עושים את הבדיקות?
מומלץ לעשות את הבדיקות כשיש חשד למחלת מין. הסימנים העיקריים שמעלים חשד להידבקות במחלת מין הם הפרשה מהשופכה, הפרשה מוגלתית מצוואר הרחם, נגעים על איבר המין או סביב פי הטבעת, כאבים והפרשות מפי הטבעת, דלקת של האשכים וצריבה במתן שתן ללא ממצא של חיידק בתרבית.
עם זאת, לא בכל המקרים תלווה הידבקות במחלת מין בתסמינים. לכן ייתכנו אנשים א־סימפטומטיים שאינם מודעים לכך שנדבקו, ובמקרה כזה הדרך היחידה לאתר את הזיהום היא באמצעות בדיקות השגרה המומלצות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות (ראו בהמשך).
האם כדאי להיבדק בשגרה ולא רק בעקבות תסמינים?
כן, אך לא בכל מצב, כיוון שיש מכלול של שיקולים בעד ונגד.
בדיקה לאיתור מחלות מין כשאין תסמינים מאפשרת למנוע או לצמצם הדבקה של פרטנרים מיניים חדשים באמצעות הקפדה על מין מוגן (או לחלופין לוותר על אמצעי מניעה חוצץ בקשר מיני מונוגמי, בהתאם לתוצאה).
נוסף על כך, גילוי מוקדם של מחלות וטיפול מוקדם בהן מביאים לתוצאה טובה יותר לעומת גילוי וטיפול בשלב שבו כבר יש סימנים קליניים.
מנגד, הבדיקות הללו מאתרות גם חיידקים שלא ברורה משמעותם הקלינית (למשל מיקופלזמה הומיניס), והדבר עלול לגרור טיפולים מיותרים, מתח, סטיגמה, בדיקות חוזרות מיותרות והסטת משאבים.
למי מומלץ לעשות את הבדיקות בשגרה ובאיזו תדירות?
אין המלצה לכלל הציבור לעשות את הבדיקות באופן שוטף. האמריקאים ממליצים לבצע בדיקת HIV פעם אחת לפחות לאורך גיל הפעילות המינית.
למי שנמצאים בקבוצת סיכון ההמלצה בישראל היא לעשות בדיקות ל־HIV, לעגבת, לכלמידיה ולזיבה אחת לחצי שנה או על פי שיקול דעת הרופא/ה. את שתי האחרונות יש לעשות הן בשתן והן במשטחים בלוע ובפי הטבעת.
בקבוצת הסיכון נכללות האוכלוסיות הבאות:
• מי שמקיימים מין בתשלום או מין לא מוגן עם פרטנרים מזדמנים מרובים.
• גברים המקיימים יחסי מין עם גברים ואשר אינם בזוגיות מונוגמית.
• טרנסים.
• מי שמשתמשים בסמים בהזרקה.
• מטופלים בטיפול PrEP למניעת הדבקה ב־HIV.
לנשים הרות ההמלצה בישראל היא לעשות בדיקות ל־HIV, לעגבת ולצהבת B. הבדיקות האלה נכללות במעקב השגרה בהיריון.
לנשאי HIV מומלץ לעשות בדיקות לזיבה, לכלמידיה ולעגבת אחת לשנה או יותר, תלוי בהתנהגות המינית. הבדיקות האלה נעשות לרוב במרכזים הרפואיים המטפלים בהם.
כללית מפעילה לשירותך מרפאה גאה בתל אביב. לכל המידע |
האם מי שכבר אובחנו וטופלו צריכים לחזור על הבדיקות?
במי שאובחנו עם זיבה או כלמידיה מומלץ לחזור על הבדיקה כמה חודשים לאחר ההחלמה, מכיוון שלמי שנדבקו פעם אחת יש נטייה להידבק פעם נוספת (בגלל דפוסי התנהגות).
נשאי HIV לא צריכים לחזור על הבדיקה משום שהיא תישאר תמיד חיובית.
במי שאובחנו עם עגבת יש לנהוג על פי הנחיית הרופא/ה, המשתנה בהתאם לשלב שבו הייתה המחלה בעת אבחנתה.
ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה
