עגבת (באנגלית: Syphilis, סיפיליס) היא מחלת מין כרונית שהגורם לה הוא החיידק טרפונמה פלידום (Treponema pallidum). אם המחלה אינה מטופלת היא עלולה לגרום לנזקים קשים ובלתי הפיכים. טיפול אנטיביוטי פשוט מחסל את החיידק ביעילות רבה.
קצת היסטוריה
קיימות כמה תיאוריות בנוגע למקור המחלה, ויש הטוענים שנמצאו עדויות לנגעי עגבת בשלדים של מומיות מתקופת הפרעונים. ההתפרצות הידועה הראשונה של מקרי עגבת רבים הייתה באיטליה במאה ה־15, לאחר שצבא צרפת כבש את נאפולי. משם הופצה המחלה לכל רחבי אירופה.
עד לגילוי הפניצילין במאה שעברה הייתה העגבת מחלה נפוצה וחשוכת מרפא. לאחר גילוי הפניצילין חלה ירידה משמעותית במספר מקרי העגבת, אך בעשורים האחרונים יש זינוק מחודש במספר החולים.
המחלה נפוצה במיוחד בעולם השלישי, אך גם בעולם המערבי יש עלייה תלולה בתחלואה במילניום הנוכחי. כמחצית מהמקרים החדשים של עגבת הם בקרב גברים הומוסקסואלים.
יש עלייה בשיעורי התחלואה בעגבת גם אצל נשים - וכפועל יוצא מכך יש עלייה במספר המקרים של עגבת מולדת בתינוקות (על כך - בהמשך).
עד כמה נפוצה עגבת בעולם?
לפי ארגון הבריאות העולמי, נדבקים בעגבת ברחבי העולם מדי שנה כ־6 מיליון בני 15 עד בני 49, והמחלה גורמת מדי שנה למותם של יותר מ־300 אלף בני אדם, בהם גם יילודים (שנדבקים מאימותיהם החולות במחלה).
איך נראית עגבת?
לעגבת יש כמה שלבים, ובכל שלב הביטוי הקליני שלה הוא שונה.
השלב הראשון (עגבת ראשונית). כשבועיים לאחר המגע המיני עם החולה בעגבת מופיע על איבר המין (או בחלל הפה - תלוי בפעילות המינית) נגע כיבי שאינו כואב. זהו פתח הכניסה של הזיהום לגוף.
הנגע הזה חולף ספונטנית גם ללא טיפול בתוך 3 עד 6 שבועות. מכיוון שאינו כואב, פעמים רבות כלל לא שמים לב לקיומו. זוהי עגבת ראשונית, וכבר בשלב הזה היא מידבקת.
השלב השני (עגבת שניונית). אם העגבת הראשונית לא טופלה כראוי, הרי בין כמה שבועות לכמה חודשים מנסיגת הנגע הראשוני מופיעה העגבת השניונית.
בשלב השניוני מדובר במחלה רב־מערכתית (סיסטמית) המשקפת את פיזור החיידק בדם ובמערכות הגוף השונות. בשל הפיזור הנרחב של החיידק יכולים להיות למחלה ביטויים מגוונים מאוד ובהם חום, חולשה, כאבי ראש, כאבי גרון, תופעות עוריות כמו פריחה, הגדלה של בלוטות לימפה, דלקת של הכבד, ביטויים שונים לפגיעה במערכות העצבים, הראייה והשמיעה, וכן עלולות להופיע הפרעות במערכת העיכול.
המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי באיברים רבים כל כך ולדמות כל כך הרבה מחלות שונות, עד כי בעבר נהוג היה לקרוא לה "החקיינית הגדולה".
גם השלב השני חולף באופן ספונטני ללא טיפול; וגם בשלב הזה מדובר במחלה מידבקת.
השלב הלטנטי (החבוי). לאחר שנעלמים הסימפטומים של השלב השני מתחיל השלב הלטנטי (השלב החבוי) של המחלה שיכול להימשך שנים רבות. בשלב הזה הנדבקים הם אסימפטומטיים (ללא כל סימני מחלה) ואינם יכולים להדביק אחרים. הדרך היחידה לדעת בשלב הזה על ההדבקה היא באמצעות בדיקת דם ייעודית לגילוי עגבת.
השלב השלישי (עגבת שלישונית) מתחולל כעבור 10 עד 30 שנים מההדבקה והוא מתרחש בכשליש מהנדבקים שלא טופלו. בשלב הזה עלולה המחלה לפגוע במערכת הלב ובמוח ולגרום להופעת נגעים במערכת השלד, בעור ובאיברים פנימיים.
איך נדבקים?
נדבקים במגע עם חולה עגבת.
מחולה בעגבת ראשונית אפשר להידבק על ידי מגע עם הכיב של העגבת הראשונית (יחסי מין לא מוגנים, או מין אוראלי במקרה של נגע ראשוני בחלל הפה).
מחולה בעגבת שניונית אפשר להידבק באמצעות מגע רגיל בעור שעליו פריחה (לא רק ביחסי מין).
עגבת בשלב הלטנטי ובשלב השלישוני אינה מידבקת.
זו מחלה מסוכנת?
בהחלט. עגבת שאינה מטופלת עלולה לגרום לפגיעה קשה ולנכות משמעותית.
יש טיפול לעגבת?
כן. הטיפול הסטנדרטי הוא מתן פניצילין בזריקה אחת או בשלוש זריקות - תלוי באיזה שלב של המחלה מדובר. במקרים מסוימים, שבהם המחלה פוגעת במערכות שונות בגוף, כמו מערכת העצבים או מערכות הראייה והשמיעה, יש צורך לאשפז את החולה ולתת לו טיפול אנטיביוטי בפניצילין תוך־ורידי במשך 10 ימים.
זהו טיפול יעיל שמביא לריפוי מלא. עם זאת, לאחר סיום הטיפול יש לעשות בדיקות דם כדי לוודא שהטיפול אכן השיג ריפוי.
איך מאבחנים עגבת?
קודם כול יש לחשוד שמדובר בעגבת על פי הסימנים הקליניים, ובמיוחד אצל מי שמשתייך לקבוצת סיכון. האבחנה הסופית נעשית על פי רוב באמצעות בדיקות דם.
ישנן בדיקות דם שמעידות על חשיפה למחלה בעבר - גם אם כבר הייתה החלמה - וייוותרו חיוביות לתמיד. אחרות משקפות מחלה פעילה. הערכה של תוצאות הבדיקות נעשית על ידי הצוות הרפואי בהתאם לתמונה הקלינית (באיזה שלב של המחלה נעשו הבדיקות, האם הייתה בעבר מחלת עגבת שטופלה ועוד).
הבדיקות האלה גם משמשות לניטור התגובה לטיפול ולבירור אם הושגה החלמה. לעיתים, אם מדובר בעגבת שפוגעת בקרומי המוח, האבחנה נעשית גם באמצעות בדיקה לזיהוי החיידק בנוזל עמוד השדרה - מה שנעשה, כמובן, רק באשפוז.
איך נמנעים מהידבקות בעגבת?
שימוש בקונדום עשוי להפחית הדבקה בעגבת ראשונית, אך יש לזכור שקונדום אינו מגן מפני עגבת ראשונית על שק האשכים או מפני נגע בחלל הפה.
אם מופיע נגע חשוד, יש לפנות לרופא. כשמדובר בעגבת ראשונית מספיקה זריקה אחת של פניצילין להשגת ריפוי מלא.
כמו כן יש ליידע שותפים או שותפות שעימם התקיימו יחסי מין בשלושת החודשים שקדמו להופעת הסימנים של עגבת ראשונית ו/או שניונית (התקופה המידבקת של המחלה) כדי שייבדקו גם הם.
ומה קורה אם חולת עגבת נכנסת להיריון?
חולת עגבת שנכנסת להיריון (או שנדבקת בעגבת במהלך ההיריון) עלולה להדביק את העובר שלה ולגרום לו למחלה קשה וחשוכת מרפא - אם לא תקבל טיפול.
לפעמים תינוקות שנדבקו ברחם אמם נולדים ללא תסמינים אבל בהמשך מתפתחים אצלם סימני מחלה כשכבר מאוחר מדי לטפל בהם ולמנוע את הנזקים. לכן בדיקות סקר לעגבת נכללות באופן שגרתי בכל מעקב היריון. המטרה היא לאתר נשים שנדבקו ולטפל בהן לפני שידביקו את העובר.
אפשר להידבק שוב?
כן. גם טיפול מוצלח אינו מונע הדבקה חוזרת.
ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה
