זיבה

מהי זיבה? 

זיבה (גונוריאה, gonorrhoeae) היא מחלת מין המועברת בעיקר במגע מיני ופוגעת בעיקר באיברי המין, אך לא רק בהם. למחלה גורם חיידק הגונוריאה.

האם זיבה היא מחלה נפוצה?

זיבה היא מחלת המין השנייה בשכיחותה (אחרי כלמידיה) ברחבי העולם. ב־2010 העריך ארגון הבריאות העולמי שיש ברחבי העולם יותר מ־100 מיליון חולי זיבה.

המחלה נפוצה בעיקר בקרב צעירים - יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, ובמיוחד בקרב גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים. כמו כן היא נפוצה יותר במדינות העולם השלישי מאשר במדינות המפותחות. בעולם המערבי השכיחות שלה גבוהה יותר בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, אך עם זאת המחלה קיימת בכל העולם המערבי ובקרב כל שכבות האוכלוסייה.

מאז 2010 יש עלייה תלולה ועקבית במספר החולים במחלה. כמה סיבות גרמו לעלייה הזאת, והעיקרית היא העלייה במספריהם של המקיימים יחסי מין לא מוגנים - בין היתר בשל הידיעה כי מי שחיים עם HIV (איידס) אך מקבלים טיפול, אינם מעבירים איידס לפרטנרים שלהם ליחסי המין.

הבעיה: מי שחיים עם HIV ומטופלים אכן אינם מעבירים איידס, אבל מחלות מין אחרות הם מעבירים - אם הם מקיימים יחסי מין לא מוגנים. יתר על כן, הגידול במספר האנשים שחיים עם HIV תורם גם הוא להדבקה בזיבה, כיוון שהסיכון של אותם האנשים להידבק בזיבה גבוה יותר מהסיכון של מי שאינם חיים עם HIV.

נוסף על העלייה במספר החולים ישנה גם עלייה בעמידוּת של חיידק הזיבה לאנטיביוטיקה. בעבר ניתן היה לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה שניתנה בכדורים, ואילו היום יש צורך לטפל בה באמצעות זריקות אנטיביוטיקה בשילוב עם כדורים, ובמינונים מוגברים. זוהי התוצאה של שימוש לא מבוקר באנטיביוטיקה הגורם להיווצרות חיידקים עמידים יותר ויותר.

ומה קורה בישראל? 

המגמה העולמית אינה פוסחת גם עלינו. על פי משרד הבריאות, במהלך המחצית הראשונה של 2020 אובחנו בישראל 314 חולי זיבה, ואילו באותה התקופה בשנה שלפני כן אובחנו כ־250 חולי זיבה. עם זאת, קרוב לוודאי שמספר המקרים בפועל גבוה יותר ממספר המקרים המדוּוחים.

מהם התסמינים של זיבה?

החיידק גורם בדרך כלל לזיהום של צוואר הרחם בנשים ולזיהום בשופכה (צינור השתן והזרע) אצל גברים. הנדבקות הן ברובן א־תסמיניות.

אצל גברים תסמיניים מתבטאת המחלה בהפרשה מוגלתית מאיבר המין, בצריבה בעת מתן שתן ובהופעת כתמי הפרשה על התחתונים. אצל נשים מתבטאת המחלה בפרשה מוגלתית מהנרתיק, בגרד בנרתיק ולעיתים בדימומים ובכאבים בעת קיום יחסי מין. כאמור, תיתכן זיבה גם בפי הטבעת (ובמקרה כזה יופיעו כאב והפרשה באזור) ובלוע.

איך נדבקים בזיבה?

ההדבקה מתרחשת בעיקר בעת קיום יחסי מין לא מוגנים, והאיברים שנדבקים הם איברי המין, פי הטבעת והלוע - בהתאם לפעילות המינית שמקיימים.

משך הדגירה, כלומר הזמן שחולף מההדבקה ועד הופעת הסימנים הקליניים (אם יש סימנים), הוא ימים ספורים. שיעור ההדבקה בעקבות מגע מיני בודד עם אדם נגוע הוא יותר מ־50%. שיעור ההדבקה עולה ככל שעולה מספר המגעים המיניים עם האדם הנגוע. יש לציין שגם חולים א־תסמיניים עלולים להדביק.

הדרך הטובה ביותר למנוע הידבקות: סקס בטוח

זו מחלה מסוכנת? 

בהחלט. זיבה שאינה מטופלת עלולה לפגוע קשות בחצוצרות - לגרום בהן להצטלקויות ולחסימה - מה שעלול להוביל לעקרות. כמו כן עלולה המחלה לגרום בנשים לזיהומי אגן. הזיהומים האלה עלולים לגרום לחום ולכאבי בטן המצריכים אשפוז. אצל גברים עלול להתפתח זיהום של האשכים ושל צינור הזרע.

אם ההדבקה היא בפי הטבעת – יופיעו, כאמור, כאב והפרשה באזור. בחלק מהמקרים עלולה להיגרם מחלה מפושטת שבאה לידי ביטוי בכבד, בעור ובמפרקים. נשים הרות עלולות להדביק את העובר או את היילוד.

למי פונים במקרה של חשד לזיבה?

במקרה כזה פונים קודם כול לרופא המשפחה. אם תסמיני המחלה קלים, הוא יטפל בה, ואם מדובר בתסמינים קשים כמו דלקת באגן או באשכים, הוא יפנה לגינקולוג או לאורולוג או לחדר מיון.

ניתן גם לפנות למרפאות של משרד הבריאות לאבחון ולטיפול במחלות מין. השירות במרפאות האלה ניתן ללא תשלום.

איך מאבחנים? 

השיטה הנפוצה ביותר כיום לאבחון היא באמצעות בדיקה מולקולרית (בדיקת PCR) מהשתן או מהפרשה מצוואר הרחם (בנשים) או מאיבר המין (בגברים) או מפי הטבעת (אם יש חשד להדבקה אנאלית).

למי שמשתייכים לקבוצת סיכון (עוסקים בזנות, מי שמקיימים יחסי מין לא מוגנים עם פרטנרים מרובים) מומלץ לעשות אחת לחצי שנה בדיקת שתן (ובדיקה מפי הטבעת ומהלוע - בהתאם לפעילות המינית) גם אם אין שום סימן קליני, וזאת כדי לברר אם אירעה הידבקות בזיבה. באותה ההזדמנות מומלץ גם לבדוק הידבקות בכלמידיה. יש לציין שבדיקת השתן לאבחון כלמידיה מאתרת גם זיבה.

יש טיפול לזיבה?

כן. הטיפול הוא באנטיביוטיקה, אך כפי שצוין, עקב שימוש לא אחראי באנטיביוטיקה שיעור החיידקים העמידים (שכבר אינם מגיבים לאנטיביוטיקה) הולך ועולה, והרופאים נדרשים להשתמש ב"תחמושת" כבדה יותר ויותר. הטיפול היום הוא שילוב של זריקת רוצפין חד־פעמית יחד עם מנה חד־פעמית של אזניל בכדורים. כשמדובר במחלה מפושטת הטיפול הוא לרוב באשפוז, והוא ממושך יותר. 

צריך לעשות בדיקה בסיום הטיפול כדי לוודא שהושג ריפוי?

לא, אין צורך בכך. אולם אם תסמיני המחלה אינם חולפים לאחר הטיפול, יש לפנות שוב לרופא.

ומה בנוגע לבן הזוג או לבת הזוג? 

יש להימנע מקיום יחסי מין עד שבוע לאחר הטיפול. במקביל יש להודיע על המחלה לכל מי שהיה פרטנר מיני ב־60 הימים שקדמו להופעת התסמינים או לאבחנה.

על הפרטנר/ים (או הפרטנרית/יות) להיבדק, ואם הממצא בבדיקה הוא חיובי - לקבל טיפול מתאים כדי לעצור את שרשרת ההדבקה (כן, גם במחלות מין - כמו בקורונה ובמחלות רבות אחרות יש שרשרות הדבקה).

אפשר להידבק שוב? 

כן, בהחלט.

מי שחלה במחלה ונרפא הודות לטיפול אנטיביוטי אינו נהנה משום חסינות. מדובר במחלה שניתן להידבק בה שוב ושוב - אם לא משנים את ההרגלים המיניים מייד לאחר השגת הריפוי המלא. למי שחלו בזיבה ונרפאו, אך ממשיכים בהרגליהם המיניים הישנים, מומלץ להיבדק מדי כמה חודשים כדי לוודא שאין הדבקה חדשה.

כמו כן יש לזכור כי מי שחלה במחלת מין אחת נמצא בסיכון להידבק גם במחלת מין אחרת, וצריך לשלול גם את המחלות האלה (כמו איידס, עגבת וכלמידיה).

ומה בנוגע לנשים בהריון? 

נשים הנדבקות בזיבה בזמן ההריון עלולות ללקות בסיבוכים כמו זיהום מי השפיר ולידה מוקדמת (לידת פג). תינוק העובר בתעלת הלידה של אם חולת זיבה עלול ללקות בדלקת עיניים קשה ובדלקת ריאות. הטיפול האנטיביוטי יעיל, ומותר לתת אותו גם לנשים בהריון.

איך מונעים את המחלה ואיך מונעים את עמידות החיידקים? 

את המחלה מונעים באמצעות קיום יחסי מין מוגנים (קונדום מפחית את שיעורי ההדבקה) ובאמצעות הימנעות ממין מזדמן או ממין בתשלום.

במקרה של הידבקות יש לפנות לרופא, לקבל טיפול ולהודיע לבני זוג או לבנות הזוג שעליהם להיבדק. בעת שנבדקים לזיבה יש לבדוק גם נשאות של איידס (הסיבה: מחלות המין נוטות "ללכת ביחד").

לבסוף יש לזכור את הכלל שנכון תמיד, ולא רק בנוגע לזיבה: יש להשתמש באנטיביוטיקה רק על פי הוראת רופא. כך נשמור על יעילות האנטיביוטיקה.

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה