חיידק דיפתריה והחיסון נגדו

​​ ​נגד מה מחסנים?

נגד חיידק הדיפתר​יה (או בשמות הנוספים שלו: אסכרה/קרמת, באנגלית: Diphtheria​), ש"מתיישב" בעיקר באזור השקדים בלוע, אך גם באזורים אחרים בגרון ובאף. 

החיידק הזה מפריש רעלן שמתפשט בגוף ועלול להזיק לאיברים שונים כמו שריר הלב, המוח ומערכת העצבים ומערכת הנשימה. 

בדרכי הנשימה נוצר פצע פתוח, וסביבו מצטברים תאים מתים, שהופכים למעין קרום מדומה (ומכאן אחד משמות המחלה - קרמת). סביב הקרום מתפתחות דלקת ונפיחות שעלולות לגרום לחנק. המחלה מלוּוה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה ואף עלולה להיות ​קטלנית.

איך נדבקים במחלה?

בקלות. חיידק הדיפתריה הוא מידבק מאוד. ברוב המקרים נדבקים מבני אדם אחרים, למשל כשמתעטשים או משתעלים, והחיידק מתפזר לסביבה, או במגע עם הפרשות של בן אדם נגוע, למשל מהאף.

כמה חולים במחלה?

המקרה האחרון של דיפתריה אובחן בישראל בשנת 2000. עם זאת חשוב להמשיך לחסן נגד המחלה. 

הסיבה: הזנחה עלולה להביא להתפרצות מחודשת של המחלה הקשה הזאת, כפי שקרה, למשל, במדינות חבר העמים, שבהן התרופפה משמעת החיסונים בשנות ה־90 של המאה הקודמת, וב־1994 התפרצה אצלן מגיפת דיפתריה. יותר מ־47 אלף איש נדבקו במחלה, ו־1,700 מהם מתו ממנה.

מתי מתחסנים?

• 4 פעמים בשנה הראשונה לחיי התינוק: בגיל חודשיים, בגיל ארבעה חודשים, בגיל חצי שנה ובגיל שנה.

• בכיתה ב.

• בכיתה ח.

• בעת הגיוס לצה"ל - יחד עם חיסון נגד טטנוס.

• בהיריון - יחד עם החיסון נגד שעלת.

• לפני טיולים - לפי המלצות מרפאות המטיילים.

• לאחר פציעות מסוימות.

איפה מתחסנים?

עד גיל 6, חיסונים שגרתיים ניתנים במסגרת טיפת חלב. לאחר מכן מתחסנים בהתאם לגיל ולצורך: בבתי הספר, במרפאות כללית, במרפאות המטיילים ובמרפאות החיסונים של משרד הבריאות.

באיזה אזור בגוף ניתן החיסון?

לתינוקות ולילדים עד גיל 3 שנים נותנים זריקה בשריר הירך. 

מבוגרים יותר מקבלים את החיסון בשריר הזרוע.

מה עושים אם יש תופעות לוואי אחרי החיסון?

התגובות שיכולות להופיע אחרי החיסון הן ברובן קלות, לא מסוכנות וחולפות במהירות. אם נתקלים בתופעות שאינן מתוארות בהמשך יש לדווח עליהן לצוות המטפל.

תופעות מקומיות
התופעות: אודם, כאבים ונפיחות באזור הזריקה ונפיחות לאורך כל הגפה. התגובות האלה מופיעות - אם בכלל - זמן קצר לאחר מתן החיסון, בדרך כלל בתוך 24 שעות.

מה עושים: קומפרס קר ולח. פשוט לוקחים חיתול בד, מגבת או פד גזה, מרטיבים במים קרים ומניחים על האזור המגורה כמה פעמים ביום, להקלה.

תופעות כלליות
התופעות: עליית חום מתונה היא תופעה מקובלת אחרי חיסון. לעיתים עלול להופיע גם חום גבוה המלוּוה בכאב ראש, בצמרמורת ובתחושה כללית רעה. התופעות האלה חולפות לרוב מעצמן בתוך 48 שעות.

מה עושים: אם החום עולה מעל ל־38.5 מעלות, נותנים תרופה להורדת חום, לפי הנחיותיה של יצרנית התרופה. בכל מקרה, עד גיל חודשיים וחצי יש להתייעץ עם רופא או עם אחות בכל מקרה שבו החום הוא 38 מעלות ויותר.

תופעות נדירות
התופעות: מדובר בעיקר בתגובות אלרגיות כמו נזלת, שיעול, אדמומית, תפרחת, פריחה אלרגית, נפיחות בבלוטות הלימפה וכאבי מפרקים. לעיתים עלולות להופיע גם תגובות קשות יותר כמו פרכוסים ורפיון.

מה עושים: פונים להתייעצות עם הצוות המטפל.

תופעות נדירות ביותר
התופעות: לעיתים רחוקות עלולה להופיע תגובה אלרגית מהירה וחריפה שנקראת אנפילקסיס (anaphylaxis). היא מתבטאת בקוצר נשימה​, בגרד או בפריחה נרחבת, בירידה בלחץ הדם, בדופק מהיר, בסחרחורת, בכאבי בטן חזקים, בהקאה או בשלשול.

מה עושים: תגובה כזאת לרוב מופיעה במהירות, ולכן מומלץ להמתין במרפאה כ־15 דקות אחרי החיסון להשגחה ולמעקב. במקרה הצורך יש במרפאה ערכת טיפול יעילה לעזרה ראשונה.

מתי אסור ​לחסן?

• במקרה של רגישות־יתר לאחד או יותר ממרכיבי החיסון, או אם הופיעה תגובה חמורה לחיסון קודם (חשוב לעדכן בכך את האחות לפני החיסון).

• בזמן מחלת חום חריפה ו/או מחלה זיהומית חריפה.

בכל מקרה, במצבים רפואיים מיוחדים תמיד כדאי להתייעץ עם הצוות המטפל.

מתי לא צריך לדחות את החיסון?

הורים רבים נוהגים לדחות חיסונים לילדים שלהם במצבים רפואיים שונים. ברוב המקרים, אין לדחייה הזאת הצדקה רפואית ממשית. אלה המצבים שבהם - בניגוד לדעה הרווחת - אין שום צורך לדחות את החיסון:​

​• בזמן מחלה קלה ללא חום, או עם יש חום שמתחת ל־38 מעלות.

• לאחר החלמה ממחלה חריפה.

• לאחר חשיפה למחלה מידבקת, אך בלי שאירעה הדבקה.

• אם המתחסן חלה בעבר במחלה מידבקת שנגדה מחסנים.         

• בזמן טיפול באנטיביוטיקה.

• בזמן טיפול - מקומי או כללי - בסטרואידים במינון שאינו מדכא את מערכת החיסון.

• לפני ניתוח או לאחר החלמה מניתוח.

• אם המתחסן נולד פג או במשקל נמוך. 

• אם למתחסן יש היסטוריה של צהבת לאחר הלידה. 

• אם המתחסן נמצא במצב תזונתי ירוד.

• נשים מיניקות.

• במקרים של מחלה ממושכת של הלב, של הריאות, של הכבד או של הכליות, ללא פגיעה במערכת החיסון.  

• במקרה של נזק קבוע במערכת העצבים, כמו שיתוק מוחין או תסמונת דאון.

• כשלמתחסן יש היסטוריה של תגובה אלרגית סבירה (לא אנפילקטית) למרכיב של החיסון. למשל,  גרד, שינוי בהרגלי היציאות, נזלת או פריחה מקומית קטנה באזור ההזרקה שהופיעו שעות או ימים לאחר החיסון.

• כשיש היסטוריה של מחלות אלרגיות אצל המתחסן או אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

• כשיש היסטוריה של מחלות במערכת העצבים (כולל פרכוסים ומחלת הנפילה) אצל בני משפחה מדרגה ראשונה.

• כשיש היסטוריה של תופעות לוואי לאחר חיסון אצל בני משפחה מדרגה ראשונה.

• כשיש היסטוריה של מוות בעריסה​ אצל בני משפחה מדרגה ראשונה.

• בזמן היריון של האם או של בנות בית אחרים של המתחסן.

רונית וייזר היא רכזת טיפות חלב ומרכזי בריאות האישה באגף הסיעוד​