סיוטים, ביעותי לילה והתקפי חרדה ליליים

​​​​​​​​​​​השינה בלילה מובילה לעיתים קרובות לרגיעה ולטיול בעולמות קסומים, אך היא גם עלולה להיות סיוט במובן העממי של המילה ולהכיל בתוכה מגוון של מצבים מעוררי חרדה. הנה כמה מצבים כאלה שחשוב להכיר והדרכים להתגבר עליהם.

התקפי פאניקה ליליים (Nocturnal panic attacks)

התקפי חרדה לילייים מופיעים ללא סיבה ברורה ומלוּוים בדרך כלל בתחושות גופניות כמו עילפון, דפיקות לב והזעה. 

לעיתים מדווחים מי שסובלים מההתקפים האלה על תחושת חרדה עמוקה ועל חשש מהתקף לב או מהתקף אסתמה, חשש מהתעלפות ותחושה ש"אני עומד להשתגע".

זה חמור עד כדי כך?

בהחלט. מדי פעם מגיעים לחדרי המיון אנשים שחוו לראשונה התקף חרדה לילי. אם כל הבדיקות שלהם תקינות, מנסים להרגיע אותם בשיחה ולעיתים גם בתרופה.

הסובלים מהתקפי חרדה ליליים מפתחים לעיתים אגורפוביה - פחד להסתובב לבד מחוץ לבית, וזאת בשל החשש מהתקף פתאומי. אחרים יכולים לפתח "חרדה מטרימה" (פחד מהפחד) וחוששים כל העת מפני התקף נוסף.

האם התקפי החרדה מופיעים רק בלילה?

לרוב, לא. שיעור הסובלים מהתקפי חרדה שמתרחשים אך ורק בזמן השינה הוא נמוך ביותר. 

מי שסובלים מהתקפי חרדה בלילה סובלים מהם לרוב גם ביום. נראה שרק 10% מהתקפי החרדה והפאניקה מתרחשים בלילה, אך ככל הנראה הפחד והדאגה שמלווים את ההתקפים הליליים הם הרבה יותר גדולים.

האם יש זמן מיוחד שבו מתרחשים ההתקפים הליליים?

רוב ההתקפים מופיעים בתחילת הלילה, אך לא בשנת חלום, אלא במעבר משלב 2 לשלב 3 של השינה העמוקה. 

ההתקפים נמשכים בדרך כלל לא יותר מ־10 דקות, אך גם לאחר שהם חולפים קשה להירדם.

בילדים צריך להבדיל בין התקפי הפאניקה הליליים לביעותי לילה. מדובר בהתקפים דומים, אך את ביעותי הלילה הילד אינו זוכר כשהוא מתעורר בבוקר (פירוט בהמשך).​

מהן הסיבות להתקפים האלה?

הסיבות אינן ידועות. ההתקפים עלולים להופיע לאחר שמפסיקים ליטול תרופות מרגיעות ממשפחת הבנזודיאזפינים (כמו לוריבן, ואבן ואסיוול).

יש הקושרים את ההתקפים האלה לעלייה בריכוז של דו־תחמוצת הפחמן בעת השינה, אך יש גם עדויות סותרות. 

הסבר נוסף ניתן למצוא בפחד הכללי מחשכת הלילה ומהבלתי נודע שמתרחש בחשכה. גם החשש מאובדן שליטה במצב של שינה יכול לספק הסבר לתופעה.

יש אנשים שפוחדים להירדם מפחד ש"יקרה להם משהו" בלילה. אחרים פוחדים מהתקף לב או מהפסקת נשימה. יש אף מי שמפחדים שלא יתעוררו, והמצב של חוסר הכרה בשינה העמוקה הוא בעיניהם כמו "מוות קטן".

אלכוהול עשוי להרגיע?

לא. שתיית משקאות חריפים ושימוש במריחואנה או בחשיש - וכמובן גם בסמים קשים יותר - עלולים לגרום להתקפי חרדה קשים.

שתיית אלכוהול אומנם יכולה להרדים, אך השינה תהיה באיכות גרועה, עם יקיצות מרובות במהלכה, חלקן בתחושות חרדה.

איך מטפלים?

מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. לרוב מספיק טיפול ממוקד (קוגניטיבי־התנהגותי). לעיתים יש צורך בטיפול פסיכודינמי מעמיק.

הטיפול התרופתי יכול לכלול תרופות הרגעה קצרות טווח או טיפול יסודי לטווח ארוך יותר - לרוב בתרופות שמעלות את פעילות הסרוטונין במוח. מדובר, בין היתר, בתרופות הבאות: רסיטל, ציפרלקס, פרוזק, לוסטרל, סרוקסט ואפקסור.

בנוגע ללילות - ניתן להיעזר בתרופות שינה, אך רק לתקופות קצרות כדי שלא תתפתח תלות.

הטיפול הקוגניטיבי מציע כלים להתמודדות עם חרדה ומלמד איך להימנע ממחשבות אוטומטיות מפחידות או מתפיסה קטסטרופלית​ של המצב. 

סיוטים (nightmares)

בניגוד להתקפי הפ​אניקה הליליים, שמתרחשים בחצי הראשון של הלילה, בשלב השינה ללא חלומות, הסיוטים מופיעים בשלב ה־REM, שבו מתרחשים רוב החלומות.

המושג REM מתאר שלב בשינה שמתרחש אחת ל־90 דקות ומתאפיין בתנועות מהירות של העיניים, בפעילות ערה של המוח (עם גלים מהירים) ובירידה בטונוס השרירים בגוף עד לרמה של שיתוק.

שנת REM נקראת גם "שנת חלום". השלב של שנת החלום מאופיין בדופק ובנשימה לא סדירים - ביטוי לפעילות הערה של המוח. כיוון ששנת ה־REM מתרחשת במיוחד לקראת סוף שנת הלילה, יש יותר סיוטים דווקא לקראת הבוקר.

לפי הסיווג הפסיכיאטרי האירופי, ההגדרה לסיוטי לילה היא חוויות בחלום שטעונות בחרדה או בפחד ושהאדם זוכר בפירוט רב. החלומות האלה הם בהירים מאוד ובדרך כלל כוללים איומים על הקיום, על הביטחון העצמי או על ההערכה העצמית. 

הנושאים שמופיעים בחלומות יכולים לחזור על עצמם פעמים רבות, ולא מעט מהסובלים מסיוטי לילה מתארים חוויות קשות שחוזרות שוב ושוב, לעיתים במשך שנים.

תוך כדי החלום תיתכן הפעלה מסיבית של מערכת העצבים הלא רצונית (אוטונומית) - הפעלה שמתאפיינת בדופק מוגבר, בנשימות מהירות ובהזעה. בדרך כלל מי שפוקד אותו סיוט אינו משמיע מילים, והשינה שלו​ מאופיינת בתנועתיות רבה​​, אך היא יכולה להיות מלוּוה גם בהפך הגמור: בשיתוק שינה.​

חלומות כאלה מופיעים בילדות או בגיל ההתבגרות, בעיקר בתקופות שבהן מתרחשים שינויים רבים ודרמטיים. באדם הבוגר מלווים החלומות האלה תקופות של סערות רגשיות ושל קונפליקטים מציקים. החלומות האלה מבטאים את המצוקה באופן סימבולי, ויש לפענחם כמו שיש לפענח חלומות אחרים.

מה קורה כשמתעוררים?

כשמתעוררים - ולעיתים קרובות החלומות האלה גורמים ליקיצות מבועתות - חשים ערנות גבוהה, ההתמצאות בסביבה טובה, ובדרך כלל גם זוכרים את פרטי החלום. לעיתים אף מדובר בזיכרון חריף מדי שמציק גם במשך היממה שאחרי.

האם יש קשר בין שינה על הגב לסיוטים?

לא. לסיוטים אין קשר ישיר לתנוחת השינה.

עם זאת, דום נשימה חסימתי בשינה מחמיר לרוב בעת שינה על הגב, ולכן ייתכן שסיוטים, שהם משניים להפרעה הנשימתית, יופיעו יותר בעת שינה על הגב.

​​מהו הקשר בין סיוטים לטראומה נפשית?

חלומות סיוט עלולים להיות חלק מתסמונת פוסט־טראומטית. במקרים כאלה מדובר בדרך כלל בחוויות חוזרות ונשנות של האירוע הטראומטי או של חלקים ממנו.

יש הרואים בכך ניסיון של הנפש להתמודד עם החוויות הקשות שאירעו במציאות ולעבד אותן. במקרה כזה לא מדובר בביטוי סימבולי אלא בחזרה על אירוע מציאותי.

חלומות קשים יכולים להופיע גם כתוצאה משימוש בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון, תרופות לפרקינסון, תרופות להורדת לחץ דם גבוה ותרופות להפסקת עישון כמו זייבן. גם גמילה מתרופות הרגעה או מתרופות אחרות יכולה לגרום להגברה זמנית של סיוטים כאלה.

איך מטפלים?

הטיפול הוא באמצעות שיחות שנסמכות על הבנה ועל הכרות עם התופעה. ניתן לתרגל בדמיון מודרך את היכולת לשנות את המתרחש בחלום. לעיתים אפשר לחשוב לפני השינה על התכנים המפחידים, להתכונן אליהם ולחשוב איך ניתן לשנות אותם.

עבודה על המודעות יכולה להגביר גם את המודעות בחלום עצמו, וכשהוא מגיע - החולם יכול לומר לעצמו "אני רק חולם" ולעיתים אף לשנות את מהלך החלום בכוח הרצון.

ביעותי לילה ​(sleep terror disorder)

זהו מצב דמוי חלום שמתרחש בשליש הראשון של הלילה, בשלב של השינה העמוקה (שלבים 3 ו־4 "שנת הגלים האיטיים"). למתבונן מהצד החולם נראה במצב של עוררות חלקית ושרוי בפחד גדול. 

ביעותי לילה שכיחים בעיקר בילדים ולעיתים מעוררים דאגה בלב ההורים​. הילד מתיישב במיטתו, נראה נסער ומבוהל, כאילו הוא "תקוע בתוך חלום בלהה". לעיתים הוא משמיע קולות או מלמולים, צעקות או בכי, ולא ניתן לתקשר איתו.

כיוון שבשלב הזה לא קיים שיתוק, החולם יכול להתנועע באי־שקט. נוסף על כך קיימת פעילות אוטונומית מוגברת שמתאפיינת בנשימה מהירה, בדופק מואץ ובאישונים מורחבים.

למעשה, הילד (או המבוגר) אינו זוכר דבר מהאירוע למחרת בבוקר, האירוע אינו מפריע לתבנית השינה ואינו משפיע כלל על תפקודו ביום. הימנעות מחסך שינה ושמירה על הרגלי שינה טובים וקבועים עשויות להפחית את תכיפות התופעה.

הסובלים מחלומות בעתה (בתחילת הלילה) עלולים להתעורר מהשינה בזעקות אימה, אך לאחר הרגיעה לא יזכרו מה אירע. זאת בניגוד לחלומות הסיוט (במחצית השנייה של הלילה, בשנת REM) שלרוב מי שמתעורר מהם זוכר היטב את החלום.

איך מטפלים?

לרוב מומלץ פשוט לחבק את הילד, לאפשר לו להירגע באופן טבעי ולחזור לשינה העמוקה. לא רצוי להעיר אותו. הוא לא יזכור דבר בבוקר.

מבוגרים עלולים לא להגיב לניסיונות ההרגעה ויהיו עוד כמה דקות במצב של חוסר התמצאות ושל תנועות חוזרות. יש הרואים דמיון בין המצב הזה למצב של סהרוריות, שבו האדם יכול ממש לקום ולהתהלך בבית, וכל זאת מתוך שינה עמוקה, בלי שיזכור את האירוע.

הפרעת התנהגות בשנת חלום (REM Behavior Disorder)

זוהי הפרעה ​שמופיעה בעיקר במבוגרים. בשלב של שנת חלום (REM) מופיעות תנועות בלתי רצוניות אצל הישן, שיכולות להיות תוקפניות כלפי עצמו או כלפי בני זוג שישנים לצידו, והוא יכול אף ללכת - כל זאת בלי להיות מודע למעשיו.

במקרים קשים עלולה להיגרם פגיעה בישן או בבן/בת הזוג. במקרים כאלה יש לטפל באמצעות תרופות שאותן רושם רופא שינה.​

שיתוק שינה (Sleep paralysis) 

זהו אובדן שליטה זמני וקצר על השרירים שמתרחש במהלך ההירדמות או קצת לפני שמתעוררים. לעיתים קרובות הוא מלוּוה בהזיות מפחידות או בתחושת חנק. למדריך המלא על שיתוק שינה.​

פרופ' אשר טל הוא יועץ לרפואת שינה במחוז דרום של כללית​​​

​ד"ר רז אבן הוא לשעבר רופא בכיר במרפאה לבריאות הנפש בשלוותה, מקבוצת כללית