מה גורם להליכה ולדיבור מתוך שינה?

​​​​​​​פאראסומניה (Parasomnia) היא שם כולל להפרעות שינה שמאופיינות בהתנהגות לא רצונית, לא תקינה ולא נעימה במהלך השינה.

קבוצת הפרעות השינה האלה כוללת הפרעות מוטוריות, ורבליות (בתחום הדיבור) או התנהגותיות שמתרחשות במהלך השינה או בשלב המעבר משינה לערות.

במרבית המקרים פאראסומניות הן קלות יחסית ולא שכיחות, אבל קורה שהן מופיעות לעיתים קרובות ומפריעות להתנהלות עד כדי כך שיש צורך בהתייחסות רפואית.

​אילו פאראסומניות קיימות?​

הפאראסומניות השכיחות ביותר שייכות לקבוצה שנקראת "עוררות מבולבלת" (confusional arousal), שכוללת, בין היתר, הליכה בשינה, דיבור בשינה, ביעותי לילה, הפרעת אכילה בשינה וחריקת שיניים.

הפאראסומניות האלה מופיעות בעיקר במחצית הראשונה של הלילה, בשלב השינה העמוקה (NREM, השלב שאינו שנת חלום) או במעברים בין שינה לערות במהלך הלילה. בשלבים האלה אנחנו ​ערניים מספיק כדי לעשות פעולות מורכבות, אבל עדיין ישנים ולא מודעים לפעילויות ​האלה או זוכרים אותן.

הפרעות השינה האלה מופיעות בדרך כלל ללא סיבה ברורה, אך לעיתים הן מתחילות, במצבי טראומה, במצבי דחק (סטרס), במסגרת הפרעות פסיכיאטריות או ב​​מקביל להפרעות שינה אחרות.

יש גם הפרעות בשלב של שנת החלום?

כן, יש הפרעות גם בשלב של שנת החלום (REM). הפאראסומניות השכיחות בשלב הזה הן הפרעות התנהגות שכוללות סיוטים, חלומות בעתה, אנחות ומלמול. ההפרעות בשנת חלום אופניות לשליש השלישי או למחצית השנייה של הלילה.

• מידע נוסף על סיוטים, ביעותי לילה והתקפי חרדה ליליים

​גם שיתוק שינה הוא פאראסומניה שמתרחשת בשלב של שנת החלום. זהו מצב מפחיד שבו האדם ער, אך אינו מסוגל להניע יד או רגל למשך חצי דקה עד דקה. 

במקרים פחות שכיחים יכול שיתוק שינה להיות אחד מהתסמינים של נרקולפסיה​ - הפרעת שינה שמתבטאת בעיקר בהתקפי הירדמות פתאומיים וישנוניות יום קשה.

מהי הפרעת התנהגות בשנת חלום?

במהלך שנת החלום כל שרירי הגוף - חוץ מאלה שמשתתפים בפעולת הנשימה - משותקים. לעיתים, במיוחד במבוגרים, שיתוק השרירים הוא חלקי בלבד או אינו מתרחש כלל, מה שמאפשר פעולות של "מימוש החלום" - התנהגות שעלולה להיות אלימה ומסוכנת למבוגרים ולבני זוגם.

במקרים של הפרעת התנהגות בשינה שמתרחשת בשלב של שנת החלום זוכרים הסובלים ממנה חלומות בעתה, אך אינם זוכרים את האירוע עצמו. הפרעת התנהגות בשנת חלום מטופלת בדרך כלל באמצעות תרופות.

גם ילדים סובלים מפאראסומניה?

פאראסומניות מאוד שכיחות בקרב ילדים ואינן מצביעות על הפרעות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות. לרוב יש נטייה משפחתית לתופעה.

הפרעות השינה האלה עלולות להיות תכופות וקשות יותר בילדים מאוד עייפים שסובלים מחסך שינה או מחום גבוה. לעיתים מדובר בתופעת לוואי של תרופות. פאראסומניה אצל ילדים מופיעה במידה רבה יות​ר בתקופות של לחץ.​

אילו פאראסומניות נפוצות בילדים?

• עוררות מבולבלת שכיחה יותר בתינוקות ובפעוטות, אך מופיעה גם אצל ילדים בוגרים. פעוט שסובל מהתופעה בוכה מתוך שינה, וקשה להרגיעו. הבכי נמשך עד כחצי שעה, ואז הפעוט מתעורר ורוצה לחזור לישון.

• הליכה בשינה. הילדים קמים מהמיטה, מתהלכים, לעיתים יוצאים מהחדר, ולעתים רחוקות גם יכולים לצאת מהבית. לעיתים הם גם מדברים, אך הדיבור אינו מובן. 

במרבית המקרים אין צורך בטיפול, אך רצוי להקפיד על כך שהילד לא יגיע למצבים של עייפות קשה ושל חסך שינה. הקפדה על כך צפויה להקטין את תדירות ​הפאראסומניה.

• ביעותי לילה מתחילים לעיתים קרובות בצרחה מבהילה וכוללים תסמינים שמבטאים פחד קיצוני כמו אישונים מורחבים, נשימה מהירה, דופק מהיר, הזעה ואי־שקט ניכר. לעיתים הילד יוצא מהמיטה ומתרוצץ בחדר או בבית. במצב כזה עלול הילד לגרום נזק לעצמו ולסביבה.

ילדים שסובלים מביעותי לילה אינם בהכרה, לא ממש סובלים ולרוב לא זוכרים את האירוע בבוקר שלמחרת. 

במקרה של ביעותי לילה מומלץ לא להעיר את הילדים, לשמור שלא יפגעו בעצמם או בסביבתם ולהקפיד על שעות שינה מספיקות כדי למנוע חסך שינה. אם האירוע מתרחש בשעה די קבועה, אפשר להעיר את הילדים כחצי שעה לפני השעה הצפויה, מה שלרוב מקטין את הסיכון שביעותי הלילה יופיעו.

מתי לפנות לקבלת ייעוץ רפואי?

כשמדובר בפאראסומניות אצל ילדים, יש לפנות לייעוץ אם מתפתחת התנהגות מסוכנת במהלך הלילה, אם יש הפרעה קיצונית לשאר בני המשפחה או אם הילד סובל מישנוניות יום קשה ומקשיי תפקוד ביום.

בקרב מבוגרים פאראסומניות מהסוג של עוררות מבולבלת אינן שכיחות כמו בילדים, ולכן בכל מקרה כזה חשוב לעבור הערכה אצל רופא שינה. במבוגרים תיתכן סיבה משנית לתופעה כמו דום נשימה חסימתי בשינה, צרבת​ קשה, ותנועות רגליים מחזוריות בשינה.

הטיפול הראשוני בכל הפרעות השינה הוא הימנעות מחסך שינה, רכישת הרגלי שינה טובים וקבועים (היגיינת שינה) והרפיה טובה לפני השינה. בחלק מהמקרים ימליץ הרופא על טיפול תרופתי או על טיפול קוגניטיבי התנהגותי.