דלקת אוזן תיכונה

​​​​​​​​תוכן העניינים:

מהי האוזן התיכונה?

​מהי דלקת האוזן התיכונה?

מה ההבדל בין דלקת אוזן תיכונה לדלקת אוזן חיצונית?

עד כמה נפוצה דלקת אוזן תיכונה?

ממה נגרמת דלקת אוזן תיכונה חדה?

מהם התסמינים?

כמה זמן נמשכת דלקת אוזן תיכונה?

איך מאבחנים דלקת אוזן תיכונה?

זה יכול לחזור?

איך מטפלים?

עלולים להיות סיבוכים לדלקת אוזן תיכונה?

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

​האם דלקת אוזן תיכונה מידבקת?

​​​מהי האוזן התיכונה?

האוזן מחולקת ל־3 חללים:

• האוזן החיצונית - שכוללת את האפרכסת ואת תעלת האוזן (קרויה גם תעלת השמע).

• האוזן התיכונה - החלל שפנימי לעור התוף. בתוך חלל האוזן התיכונה נמצאות עצמות השמע.

• האוזן הפנימית - שבה יש חיישנים שמתרגמים את גלי הקול למסרים עצביים. החיישנים נמצאים בתוך איבר המכונה שבלול. כמו כן יש באוזן הפנימית תעלות שהן חלק ממערכת שיווי המשקל.

האוזן גם מצוידת בצינורית שמחבר​ת בין האוזן התיכונה ללוע וקרויה חצוצרת השמע (תעלת אוסטכיאן). החצוצרה מאזנת את הלחצים בין חלל האוזן התיכונה ללוע, מנקזת הפרשות ומאפשרת אוורור תקין.

בחזרה למעלה

מהי דלקת האוזן התיכונה?

דלקת אוזן תיכונה (באנגלית: Otitis Media) היא למעשה שם כולל לכמה מחלות שונות שנגרמות כל אחת מסיבות אחרות ומתבטאות באופן שונה זו מזו:

• דלקת אוזן תיכונה חדה, שנקראת גם חריפה או אקוטית (acute). זוהי דלקת האוזניים שנפוצה אצל תינוקות ואצל ילדים קטנים. היא נגרמת מזיהום שמביא להצטברות של הפרשה מוגלתית בחלל האוזן התיכונה. המונח "חד" או "חריף" אינו מבטא את חומרת המחלה אלא את היותה קצרת טווח וזמנית. 

• דלקת אוזן תיכונה כרונית (chronic). זוהי דלקת הנמשכת זמן רב, נוכחת כמעט באופן קבוע, ובה יש נקב בעור התוף שדרכו מופרשת מוגלה מהאוזן.

• דלקת אוזן תיכונה נסיובית (serous), שנקראת גם דלקת אוזן תיכונה עם תפליט (otitis media with effusion). במצב זה ישנם "נוזלים באוזניים" ללא זיהום חיידקי, והביטוי העיקרי הוא ליקוי שמיעה ללא כאב.

• דלקת עור התוף עם שלפוחיות (bullous myringitis). זו אומנם לא דלקת של האוזן התיכונה אלא של עור התוף (תופית), המפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה, אך דלקת זו מופיעה לעיתים יחד עם דלקת אוזן תיכונה. היא מאופיינת בכאב עז ופתאומי באוזן.

לרוב תופיע הדלקת באוזן אחת, אך תיתכן דלקת גם בשתי האוזניים בעת ובעונה אחת.

בחזרה למעלה

מה ההבדל בין דלקת אוזן תיכונה לדלקת אוזן חיצונית?

בניגוד לדלקת של ה​אוזן התיכונה, דלקת אוזניים חיצונית אינה מלוּוה בדרך כלל ב​חום​, אך היא גורמת לכאבים באוזן ולעיתים היא מלוּוה גם בהפרשות. היא נפוצה בעיקר לאחר שחייה ממושכת בבריכה. 

הטיפול בדלקת של האוזן החיצונית ניתן בדרך כלל בטיפות אנטיביוטיות כמו סילוקסן​,​ נפלוקסין, סטרקסל או דקסאוטיק.​ לעומת זאת, בדלקת האוזן התיכונה ניתן הטיפול האנטיביוטי בדרך כלל דרך הפה.

בחזרה למעלה

עד כמה נפוצה דלקת אוזן תיכונה?

המחלה נפוצה מאוד בקרב ילדים ותינוקות - בעיקר בחורף, בעונת ההצטננות​: 75% מהילדים יסבלו לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים לפני גיל 3. שכיחות דלקות האוזניים אצל בנים גבוהה יותר מאשר אצל בנות.

רוב הדלקות מופיעות בין גיל חצי שנה לשנתיים. בילדים מעל גיל שנתיים יורדת שכיחות המחלה, וכאשר היא מופיעה - הרי זה לרוב בצורה קשה פחות והיא מלוּוה בפחות סיבוכים.

מעל גיל 3, ובעיקר לאחר גיל ההתבגרות, פוחתת שכיחותה של דלקת אוזן תיכונה במידה ניכרת, כך שבמקרה של מבוגרים מופיעות רוב דלקות האוזניים באוזן החיצונית.

אם דלקת האוזניים הראשונה מופיעה לפני גיל חצי שנה, גדל הסיכון שהילד יסבול מדלקות אוזניים חוזרות.

בחזרה למעלה

ממה נגרמת דלקת אוזן תיכונה חדה?

לדלקת גורמים חיידקים או נגיפים ש"התיישבו" באוזן התיכונה.

הנטייה ללקות בדלקת האוזן התיכונה מתפתחת בעקבות הפרעות בתפקוד של חצוצרת השמע. התפקוד של החצוצרה עלול להיפגם במצבים הבאים:

• זיהום ב​דרכי הנשימה העליונות.

• נזלת אלרגית​.

• חסימה של חצוצרת השמע בגלל לחץ מבחוץ - למשל בעקבות הגדלה של האדנואיד (פוליפ, שקד שלישי) בילדים או בעקבות גידול במבוגרים.

• הפרעות בתפקוד של שרירי החך האחראים גם על פתיחת חצוצרת השמע - למשל בעקבות חך שסוע.​

בתינוקות ישנם גורמי סיכון נוספים, ובהם המצבים הבאים:

• שהייה בגן ילדים.

• עישון פסיבי.

• אי־הנקה.

• אכילה מבקבוק בשכיבה.

• שימוש במוצץ.

דלקות באוזן התיכונה שכיחות יותר בילדים קטנים, שכן תפקוד חצוצרת השמע משתפר ככל שהילדים גדלים.

בתינוקות ובפעוטות חצוצרת השמע היא בזווית אופקית יותר וקצרה יותר מאשר בבגרות, והמבנה הזה יעיל פחות וגורם ליכולת מופחתת של איזון לחצים בין האוזן התיכונה והנזופרינקס (החלל שנמצא מאחורי האף). המבנה הזה גם מאפשר לזיהומים לעבור ביתר קלות מהאף לאוזן.

לדלקת אוזניים חדה גורמים נגיפים או חיידקים, והיא מופיעה לרוב לאחר הצטננות. בדרך כלל התהליך הוא כזה:

1. הצטננות עקב נגיף או חיידק גורמת לנזלת ולדלקת בדרכי הנשימה העליונות.

2. הדלקת שבדרכי הנשימה העליונות גורמת לבצקת בחלל האף האחורי שממנו יוצאת חצוצרת השמע, וזו מפעילה לחץ על חצוצרת השמע ויוצרת בה היצרות עד לסגירת החלל שלה. נוסף על כך יכולה הנזלת המזוהמת לחדור דרך חצוצרת השמע מהאף לאוזן התיכונה.

3. כתוצאה מהיצרות החצוצרה אין ניקוז מחלל האוזן התיכונה אל הלוע, ומצטברים נוזלים המופרשים על ידי האוזן.

4. הנוזלים הם מצע גידול מצוין לנגיפים או לחיידקים (החיידקים השכיחים יותר שגורמים לדלקת באוזן התיכונה הם פנאומוקוק והמופילוס) - וכך נוצרת הדלקת.

בחזרה למעלה

מהם התסמינים?

• כאב אוזניים הוא המאפיין העיקרי של דלקת אוזניים. 

• ירידה בשמיעה.

• אם ישנו חור בעור התוף, תיתכן הפרשה מהאוזן.

• במקרים של דלקת כרונית תתלווה לעיתים רחוקות סחרחורת​.

סימנים לדלקת אוזניים אצל תינוקות וילדים קטנים שלא יכולים לספר על מה שהם מרגישים יהיו לרוב:

• בכי ובמקביל משיכת האוזן או שפשוף שלה. חשוב להבדיל בין התנועות האלה לתנועות של שפשוף אוזניים ועיניים שמצביעות על עייפות. כאב האוזניים מחריף לרוב בשעות הלילה.

• אי־שקט.

• רגזנות.

דלקת אוזניים יכולה לבוא לידי ביטוי בכאב אוזניים בלבד, אבל יכולה גם לבוא לידי ביטוי בסימנים של מחלה חיידקית קשה. במקרים כאלה ייתכן שיתווספו התסמינים הבאים:

• חום גבוה.

• חוסר תיאבון.

• חולשה ואדישות.

• הקאות (ולעיתים רחוקות גם שלשולים).

• מוגלה שמתנקזת מהאוזן החוצה.

בחזרה למעלה

כמה זמן נמשכת דלקת אוזן תיכונה?

דלקת חדה נמשכת בין כמה ימים לשבועיים. דלקת כרונית נמשכת זמן רב יותר או שהיא כוללת אירועים חוזרים ונשנים של דלקת חדה.

בחזרה למעלה

זה יכול לחזור?

דלקות אוזניים עלולות לחזור, מאחר שהן מופיעות לרוב בעקבות הצטננות וישנם נגיפים שונים ורבים שגורמים להצטננות. 

ההגדרה לדלקות חוזרות היא 3 מקרים ומעלה בתוך חצי שנה או 4 מקרים ומעלה בתוך שנה. 

ילדים מסוימים יכולים להיות בעלי נטייה לדלקות חוזרות באוזניים.

גורמי סיכון לדלקות אוזניים חוזרות

• תפקוד לקוי של חצוצרת השמע.

• אסתמה או בעיית אלרגיה אחרת (בעיה אטופית, בלשון הרופאים) - כמו נזלת אלרגית ואטופיק דרמטיטיס​ (אסתמה של העור).

• שתייה מבקבוק במנח של שכיבה מגבירה את הסיכון לכניסת חיידקים לחלל האוזן התיכונה דרך חצוצרת השמע.

• נטייה גנטית - אם הורי הילד סבלו בילדותם מדלקות אוזניים חוזרות גובר הסיכוי שהילד יסבול מהן.

• דלקת אוזניים שהופיעה לפני גיל חצי שנה מנבאת סיכון לדלקות חוזרות בהמשך הילדות.

בחזרה למעלה

איך מאבחנים דלקת אוזן תיכונה?

האבחנה נעשית באמצעות התבוננות דרך אוטוסקופ על ידי רופא המשפחה או רופא הילדים או באמצעות מיקרוסקופ מיוחד שנמצא בשימושם של רופאי אף־אוזן־גרון.

כמו כן ניתן לבדוק את יכולת התנועה של עור התוף בעזרת אוטוסקופ פנאומטי או בבדיקת טימפנומטריה. אם מתברר שיכולת התנועה של עור התוף נפגעה, מעיד הדבר בדרך כלל על נוזלים שהצטברו מאחורי עור התוף ומונעים ממנו את האפשרות לנוע. הפגיעה בכושר התנועה של עור התוף והצטברות הנוזל מאחוריו עלולות לגרום לירידה זמנית בכושר השמיעה.

הצטברות נוזלים ממושכת מאחורי עור התוף אצל מבוגר מחייבת בדיקה מקיפה של רופא אף־אוזן־גרון כדי לשלול את האפשרות שזוהי תוצאה של גידול או של בעיה אחרת שמפריעה לתפקוד התקין של החצוצרה.

בחזרה למעלה

איך מטפלים?

בשנים האחרונות ננקטת גישה של הימנעות ממתן טיפול אנטיביוטי במקרה של דלקת אוזניים חדה בילדים - במיוחד אם מדובר בילד מעל גיל שנתיים שמצבו קל. אולם הגישה הזאת עדיין לא הפכה למקובלת כשמדובר בטיפול במבוגרים.

ללא טיפול אנטיביוטי צפוי כאב האוזן לחלוף ב־50% מהילדים לאחר 3 ימים וב־90% מהם לאחר 7 עד 8 ימים.  

בבני חצי שנה עד שנתיים ללא גורמי סיכון ישקול הרופא המטפל להשהות את הטיפול האנטיביוטי למשך 24 עד 48 שעות (אך להשאירם במעקב צמוד) ובילדים מעל גיל שנתיים - להשהות את הטיפול האנטיביוטי למשך 72 שעות. רק אם במהלך תקופת ההמתנה חלה החמרה במצב הילד, נותנים לו טיפול אנטיביוטי. אם הילד הבריא, נחסך מתן האנטיביוטיקה.

במקרים הבאים לא מומלץ להשהות את הטיפול האנטיביוטי:

• מחלה קשה (חום גבוה, אי־שקט רב, בלט ניכר של עור התוף כפי שנראה בבדיקה באמצעות אוטוסקופ).

• זיהומים חוזרים אצל הילד או אצל האחים והאחיות שלו.

• מומים באזור הפנים.

• חולשה או דיכוי של מערכת החיסון (עקב מצב מולד או עקב נטילת תרופות).

הטיפול האנטיביוטי כולל בדרך כלל אנטיביוטיקה מקבוצת הפניצילינים. קיימות תרופות נוספות שמתאימות למי שסובלים מרגישות לפניצילין. 

נוסף על הטיפול האנטיביוטי ניתן להיעזר במשככי כאבים שנמכרים ללא מרשם רופא.

בילדים ניתן להיעזר בטיפות משככות כאבים כמו אוטידין ​או אנסתטיק ​או במשככי כאב כמו אקמול/נובימול ​או נורופ​​ן/אדוויל​/אייבו ​היעילים גם להורדת החום.​

אם מדובר בהצטברות נוזלים באוזן ללא עדות לזיהום, ניתן להסתפק במעקב בלבד או לקחת תרופות שמפחיתות גודש בלוע ובחלל האף. זהו טיפול שמקובל לתת בעיקר למבוגרים.

טיפול אנטיביוטי לילדים

מעל ​גיל שנתיים הטיפול השכיח הוא מתן מוקסיפן ​למשך שבוע. מתחת לגיל שנתיים ניתן הטיפול הזה בדרך כלל לתקופה של 7 עד 10 ימים. המינון היומי המומלץ הוא 60 עד 90 מיליגרמים של התרופה לכל קילוגרם של משקל גוף.

מי שאלרגי לפניצילין צפוי לקבל אריתרומיצין ​(Erythromycin), קלסיד ​(Clarithromycin) או אזניל ​(Azithromycin). הטיפול באזניל ניתן במשך 3 ימים.

טיפות אוזניים אנטיביוטיות

טיפות אוזניים אנטיביוטיות ניתנות לדלקת חיצונית באוזן. כאשר הדלקת היא באוזן התיכונה, הטיפות מבחוץ אינן יכולות להגיע לחלל הזה, כיוון שהוא חסום על ידי עור התוף. לכן בדלקת אוזן תיכונה הטיפול בטיפות אנטיביוטיות בדרך כלל אינו רלוונטי.

תרופות סבתא לטיפול בדלקת אוזניים

כמה טיפות שמן זית או אחר נספגות מעט בעור התוף המתוח והכואב ומאלחשות אותו במידה מסוימת. טיפות אוטידין או א​נסתטיק עובדות באופן דומה מבחינת מרקמן השמנוני, אך להן גם נוסף חומר מאלחש. 

ישנן עדויות ליעילות של דיקור סיני​ באפרכסת (Battlefield Acupuncture) להפחתת כאב הדלקת. 

טיפול בנקב בעור התוף

אם בעקבות הדלקת מופיע נקב בעור התוף, השאיפה היא לתת לו להיסגר בעזרת טיפול אנטיביוטי בדלקת (דרך הפה ובטיפות מקומיות) והימנעות מחשיפת האוזן למים. 

קיומו של נקב בעור התוף מחייב את הרופא להתאים טיפות וטיפולים מקומיים שאינם פוגעים בחלק הפנימי של האוזן. לכן יש לנהוג בזהירות ולהימנע משימוש מקומי בתכשירים ובתרופות סבתא ללא התייעצות מוקדמת עם רופא אף־אוזן־גרון.

טיפול בדלקת כרונית באוזן התיכונה 

ייתכנו צורות שונות של דלקת כרונית - עם הפרשה מהאוזן ובלעדיה. בכל מקרה יש להיות במעקב צמוד של רופא אף־אוזן־גרון ולהימנע מהרטבת האוזן. הטיפול כולל ניקוי האוזן מהפרשות ומתן אנטיביוטיקה מקומית ולפעמים גם דרך הפה.

טיפול בדלקות אוזניים חוזרות 

במקרים של ילדים עם נטייה לדלקות אוזניים חוזרות ייתכן שהרופא יחליט על טיפול אנטיביוטי מונע למשך כמה שבועות. בטיפול המונע המינון של התרופה הוא חצי מהמינון הרגיל. טיפול זה פחות נהוג כיום.

בילדים שסובלים מהצטברות נוזלים באוזן התיכונה שגורמים לסיבוכים, כמו זיהומים חוזרים ונשנים ופגיעה בשמיעה, ניתן לטפל באמצעות "ניתוח כפתורים​". 

ניתוח כפתורים

אם הצטברות הנוזלים אינה חולפת, ניתן לשקול ניתוח להכנסת צינוריות אוורור - "כפתורים" בלשון העם. אלה מוכנסות לעור התוף ומסייעות לנקז את האוזן התיכונה, להפחית דלקות אוזניים חוזרות ולמנוע את התסמינים שלהן. לעיתים נעשה הניתוח יחד עם כריתה של האדנואיד (פוליפ, שקד שלישי).

ניתוח הכנסת כפתורים נעשה בהרדמה כללית קצרה באמצעות מסכה ואורך כמה דקות. באמצעות מיקרוסקופ נעשה ניקור קטן של עור התוף, נשאב הנוזל מהאוזן התיכונה ואז מושחלת צינורית פלסטית זעירה ("כפתור") בקוטר של מעט יותר ממילימטר לנקב הקטנטן בעור התוף. 

הכפתור מושחל באזור "בטוח" של עור התוף כדי להימנע מפגיעה אפשרית במרכיבי האוזן התיכונה. הכפתורים זמניים ונפלטים החוצה מהאוזן באופן ספונטני לאחר כשנה עד שנתיים.

לרוב לא יורגש כאב בעקבות הניתוח. על פי ההנחיות העדכניות, לאחר הניתוח אין צורך באיטום האוזניים בזמן חשיפתן למים. 

סיבוכים הם נדירים וכוללים הפרשות מבעד לכפתורים וחוסר פליטה ספונטנית של הכפתור או פליטתו ללא איחוי הנקב שבו ישב בתופית. כל הסיבוכים האלה ניתנים לטיפול.

בחזרה למעלה

עלולים להיות סיבוכים לדלקת אוזן תיכונה?

לרוב חולפת הדלקת ללא סיבוכים. הסיבוכים שכיחים יותר במקרים של דלקת ממושכת, של הצטברות נוזלים כרונית או של דלקות חוזרות. 

טיפול אנטיביוטי בילדים הסובלים מדלקת אוזניים קשה מונע בדרך כלל את הסיבוכים. 

בתינוקות בני פחות מחודשיים כל זיהום עלול להיות מסוכן, ולכן כל הופעת חום גבוה (המעיד על זיהום) בתינוק בגיל הזה מחייבת בדיקה מיידית של רופא. לרוב יופנה התינוק לבירור בחדר המיון.

אלה הם כמה מהסיבוכים:

• ירידה בשמיעה. תיתכן ירידה בשמיעה בזמן הזיהום החריף, שתחלוף לאחריו. הצטברות נוזלים ממושכת יכולה לגרום לירידה ממושכת בשמיעה (אך הפיכה בסופו של דבר). מקרים נדירים של נזק לעור התוף או לחלקים אחרים באוזן עלולים לגרום לירידה קבועה בשמיעה.

• עיכוב בהתפתחות הדיבור אצל ילדים. עלול לקרות במקרה של היוותרות נוזלים לכמה חודשים. עיכוב כזה עלול לפגוע בהתפתחות המיומנויות החברתיות.

• התפשטות הזיהום לרקמות הסמוכות. הזיהום עלול להתפשט לעצם הסמוכה בגולגולת - עצם המסטואיד - ולגרום לה נזק (מסטואידיטיס). במצב כזה הופכת האוזן פעמים רבות להיות זקורה ובולטת יותר. 

• דלקת קרום המוח. עלולה להופיע במקרים נדירים ביותר שבהם הזיהום פוגע במוח. במקרים נדירים עלול הזיהום לפגוע באיברים נוספים באזור הראש והצוואר. 

• היווצרות של קריש דם בוורידי המוח. סיבוך אפשרי נוסף - נדיר מאוד ומסוכן מאוד - כתוצאה מהתפשטות הזיהום.

• כולסטאטומה. נגרמת לעיתים מהיווצרות של נקב בעור התוף. מדובר בצמיחה של רקמה לא תקינה באוזן התיכונה שעלולה לגרום להרס של עצמות השמע ושל איברים נוספים. לכן חשוב לסלק את הכולסטאטומה מהאוזן - לעיתים באמצעות ניתוח.

בחזרה למעלה

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

יש לפנות לרופא בכל מקרה של כאבים באוזניים. אם האבחנה היא שמדובר בדלקת אוזניים חדה, יש לפנות שוב לרופא אם קורה אחד או יותר מהבאים:

• חוסר שיפור לאחר יומיים־שלושה של טיפול אנטיביוטי.

• הפרשה מהאוזן.

• כאבי ראש חמורים.

• שינוי חיצוני במראה האוזן.

• חום בתינוק מתחת לגיל חודשיים.

• אפתיה וחולשה רבה אצל הילד.

• חום מעל 39 מעלות שנמשך יותר משתי יממות.​

• אי־שקט ניכר.

• אודם ניכר באוזן.

• הזדקרות של האפרכסת.

בחזרה למעלה

​האם דלקת אוזן תיכונה מידבקת?

דלקת אוזניים אינה מידבקת באופן ישיר, כלומר לא יכולה לעבור מאוזן של אדם אחד לאוזן של אדם אחר. באופן עקיף, הצינון של אדם אחד שגרם לדלקת אוזן באותו אדם יכול להדביק אדם אחר ולגרום או לא לגרום לו ללקות גם בדלקת אוזניים. 

בחזרה למעלה​

ד"ר יניב אבנר הוא מנהל שירות אף־אוזן־גרון ילדים והמרכז למומי חך ושפה במרכז הרפואי מאיר​ ויו"ר החברה הישראלית לאף־אוזן־גרון ילדים​​​