הרופאים מכנים אותה בשמה המדעי אטופיק דרמטיטיס (באנגלית: atopic dermatitis) או דלקת עור אטופית. בציבור הרחב היא ידועה בשם אסתמה של העור, ויש המכנים אותה אקזמה (eczema) אטופית.
לא משנה איך תקראו לה, השורה התחתונה זהה: מדובר במחלה דלקתית כרונית של העור הפוגעת בכ־10% עד 20% מכלל התינוקות והילדים ברחבי העולם, ושאינה פוסחת גם על חלק מהמבוגרים (כ־3% עד 7% מהם).
איך נראית אסתמה של העור? מהם התסמינים?
אטופיק דרמטיטיס מתבטאת בתסמינים הבאים:
• תפרחת בעור.
• גרד משמעותי.
• יובש כללי של העור.
• בהתקפים חדים (אקוטיים) מופיעים נגעים אדומים, שמלוּוים לעיתים בשלפוחיות או בגלדים.
• במצבים ממושכים (כרוניים) גוון העור הוא אדום־חום, הוא מעובה, וניתן להבחין בקווי העור מודגשים על רקע עיבויו.
פיזור המחלה תלוי בגיל המטופל:
• במקרים של אטופיק דרמטיטיס אצל תינוקות (החל מגיל חודשיים) מופיעה הפריחה בעיקר באזורי הקרקפת, בפנים ובחלקים המיישרים של הגפיים (ברכיים ומרפקים).
• במקרים של אטופיק דרמטיטיס אצל ילדים (מגיל שנתיים והלאה) נוטה הפריחה להופיע בקיפולי הגוף: בצוואר, בגומות של המרפקים ושל הברכיים.
• למקרים של אטופיק דרמטיטיס אצל מבוגרים יש ביטוי קליני מגוון. מחד תיתכן פריחה בקיפולי הגוף בדומה למצב בילדים; מאידך תיתכן גם הופעה מבודדת של פריחה סביב העפעפיים או בכפות הידיים או הופעה מפושטת באזורים המיישרים של הגפיים (ברכיים ומרפקים).
נגעים אקוטיים של אטופיק דרמטיטיס הכוללים שלפוחיות וגלדים
מהם הגורמים לאטופיק דרמטיטיס ולהחמרתה?
אסתמת עור נובעת מהפרעה ביצירה של שכבת העור העליונה, באופן שמותיר אותה חדירה לגירויים שונים היוצרים דלקת עורית. לפיכך, לא מדובר באלרגיה של העור לגורם ספציפי אלא בנטייה כללית של העור להגיב לגורמים שונים שחודרים אותו.
המחלה עלולה להחמיר עקב הגורמים הבאים:
• יובש של העור - לרבות שימוש בסבון ובחומרי ניקוי, אמבטיות ממושכות, מזג אוויר קר ויבש.
• חומרים מגרים - צמר ובדים סינתטיים, חשיפה לבשמים ולחומרי טיפוח, אבק, חול, דשא, אבקה של צמחים ושל פרחים שונים ועובש.
• לחץ נפשי ומתח מחמירים את המחלה על פי מחקרים שונים.
• המחלה נוטה להחמיר בחורף כאשר הלחות נמוכה יותר. עם זאת, ישנם מטופלים שסובלים מהחמרה במחלה דווקא בקיץ כאשר החום והזיעה ניכרים.
האם תזונה משפיעה על אטופיק דרמטיטיס?
לחולים באטופיק דרמטיטיס יש סיכון יתר להיות רגישים למזונות מסוימים.
עם זאת, הסיכון כי חשיפה למאכלים האלה תחמיר את מחלת העור הוא נדיר למדי. ברוב המוחלט של המקרים הימנעות מהמזונות האלה או ממזונות מאחרים אינה משפרת את מצב העור. לכן יש להתייעץ עם רופא לפני שמחליטים להימנע ממזונות כלשהם.
האם זאת מחלה שעוברת בתורשה?
ניכר שלאטופיק דרמטיטיס יש מקור גנטי. לרבים מהחולים במחלה יש בן משפחה מדרגה ראשונה שסובל מאטופיק דרמטיטיס או ממחלות אחרות שנכללות בקבוצת המחלות האלרגיות כמו אסתמה נשימתית, נזלת עונתית (allergic rhinitis) ודלקת לחמית אלרגית (דלקת עיניים אביבית).
במחקרים גנטיים התגלו כמה גנים ששינוי בהם עלול להגביר מאוד את הסיכון לאטופיק דרמטיטיס. הגן המוכר ביותר קרוי פילגרין. מוטציה בו (שהיא שכיחה מאוד באוכלוסייה - 5% עד 10% באוכלוסיות אירופיות) מגדילה את הסיכון לאטופיק דרמטיטס בעשרות מונים.
איך מאבחנים אטופיק דרמטיטיס?
האבחנה מבוססת על תשאול המטופל ועל בדיקה גופנית שמהם עולים הממצאים התומכים הבאים:
• תפרחת מגרדת בפיזור אופייני.
• מהלך מחלה ממושך.
• הופעת המחלה בינקות.
• היסטוריה אישית או משפחתית של מחלות אלרגיות אחרות (כמו אסתמה נשימתית ונזלת עונתית).
על אף העובדה שישנן בדיקות מעבדה שיכולות לתמוך שבכך שמדובר באטופיק דרמטיטיס (כמו מדידת רמת הנוגדנים מסוג IgE בדם), תוצאה חיובית אינה מעידה בהכרח על המחלה, ותוצאה שלילית אינה בהכרח שוללת אותה.
האם אסתמה של העור היא מחלת ילדים בלבד?
המחלה עלולה להופיע בכל גיל, כולל אצל מבוגרים, אבל פוגעת בעיקר בתינוקות ובילדים קטנים. ב־65% מהמקרים אטופיק דרמטיטיס מופיעה לראשונה כבר בגיל הינקות וב־90% מהמקרים - לפני גיל 5.
בניגוד למוסכמה, אטופיק דרמטיטיס אינה נעלמת בכל הילדים, ו־40% מהם ממשיכים לסבול ממנה בחומרה כזו או אחרת גם לאחר גיל 12 שנים.
תינוק שסובל מאסתמה של העור בפנים ובגוף
מה בנוגע להחלמה מאטופיק דרמטיטיס?
כאמור, אטופיק דרמטיטיס מאפיינת בעיקר את גיל הילדות. ממחקרים עולה כי כמחצית מהילדים יפסיקו לסבול מהמחלה, ואילו מחציתם ימשיכו לסבול ממנה גם כשיהיו אנשים מבוגרים.
גם בילדות וגם בחיים הבוגרים מתאפיינת המחלה במהלכים של החמרות ושל הקלות הקשורים, כאמור, לאלמנטים סביבתיים כמו מזג האוויר, הלחות, מגע עם חומרים שמגרים את העור וסביבה מימית.
האם זו מחלה מידבקת?
לא, אטופיק דרמטיטיס אינה מידבקת.
האם היא מסוכנת?
אטופיק דרמטיטיס אינה מסכנת את חיי המטופל, אבל מדובר במחלה ממושכת שעלולה לפגוע באיכות החיים באופן משמעותי. במצבים קיצוניים, שבהם מופיעה הפריחה בכל הגוף, קיים סיכון להפרעות בוויסות של חום הגוף ולאובדן של נוזלים.
נגעים ממושכים של אטופיק דרמטיטיס כוללים עיבוי של העור ומרקם קשקשי
טיפול באטופיק דרמטיטיס
הגישה הטיפולית לאטופיק דרמטיטיס מורכבת מהקפדה על אורח חיים מסוים, מטיפולים משמרים קבועים ומטיפול בעת החמרה במצב.
• הימנעות מגירויים לעור המשותפים לרוב החולים כמו ביגוד צמוד, בגדי צמר, חומרי ניקוי, בשמים ודשא.
• שימון העור. האמצעי החשוב ביותר להקל על המחלה ולהימנע מהחמרתה הוא שמירה על לחות העור.
כשמתקלחים כדאי להקפיד על רחצה במים פושרים לפרק זמן קצר (5 עד 7 דקות) בסבון ללא בישום, שאינו מייבש את העור, או באמצעות שמן רחצה. מייד לאחר המקלחת יש למרוח קרם לחות.
משוּוקים סוגים רבים של קרם לחות. מומלץ להתנסות בדוגמית טרם הרכישה כדי לוודא התאמה אישית לעור, שכן אנשים שונים יכולים להגיב אחרת. מומלץ להימנע מתכשירים טבעיים כמו שמן קוקוס וחומץ תפוחים מאחר שהם מכילים רכיבים שעלולים לגרות את העור.
ממחקרים אף עולה האפשרות ששימון רציף של עור התינוק עשוי למנוע התפתחות של אטופיק דרמטיטיס ואף של מחלות אלרגיות נוספות בקרב תינוקות עם סיכון מוגבר למחלה.
• טיפול בגרד. גרד הוא התופעה הקשה ביותר באטופיק דרמטיטיס, והטיפול בו הוא נדבך חשוב בטיפול במחלה.
תרופות נוגדות גרד ממשפחת האנטי־היסטמינים הן טיפול שכיח באטופיק דרמטיטיס. עם זאת, בעוד שהתרופות האלה יעילות מאוד לטיפול בנזלת עונתית או בדלקת לחמית אלרגית, הן פחות יעילות לטיפול באטופיק דרמטיטיס.
ומה קורה אם המצב מחמיר?
במקרה של החמרה של אטופיק דרמטיטיס צריך המטופל להיבדק אצל רופא עור, והוא ימליץ על אחד או יותר מהטיפולים התרופתיים הבאים:
תכשירים מקומיים המכילים סטרואידים
טיפול כזה מפחית את הגרד ואת הדלקת הכרוכים בהתפרצויות. קיימים תכשירים (קרמים ומשחות) רבים המכילים סטרואידים, ולכן צריך להתייעץ עם רופא בנוגע לתכשיר המדויק, למינון הנדרש ולמשך הטיפול המומלץ מחשש לשימוש לא נכון שיוביל לתופעות לוואי.
עם זאת, מדובר בטיפול בטוח, ואם הוא מתבצע במדויק בהתאם להנחיות - הסיכון לתופעות לוואי הוא נמוך.
יש לציין כי ככלל, טיפול דרך הפה בסטרואידים אינו מקובל והוא מוביל להחמרה בתפרחת זמן קצר לאחר הפסקתו.
תכשירים מקומיים שאינם סטרואידים
• ניתן להשתמש לאורך זמן בתרופות מקומיות (קרם או משחה) המכילות מעכבי קלצינורין. השימוש בהן יכול להיות גם באזורים המועדים להתפתחות של תופעות לוואי כשמשתמשים בתכשירים אחרים (כמו עפעפיים וקפלי גוף).
• סטקוויס (קריסאבורול). התרופה יעילה בקרב חולים הסובלים מאטופיק דרמטיטיס קלה עד בינונית. יתרונה הגדול הוא בכך שהיא אינה מכילה סטרואידים ולכן אפשר להשתמש בה במשך זמן רב באזורים רגישים. השימוש בתרופה הוא מגיל שנתיים ויותר.
טיפול בזיהום
במידת הצורך ייתכן שהרופא יחליט על טיפול מקביל בזיהום החיידקי המשני באמצעות אנטיביוטיקה.
טיפול באטופיק דרמטיטיס כרונית בחומרה בינונית עד קשה
במקרים של אטופיק דרמטיטיס בינונית עד קשה שפוגעת בשטחי גוף גדולים, ושאי אפשר להשתלט עליה באמצעות התרופות שהוזכרו לעיל, או שנדרש טיפול ממושך בסטרואידים מקומיים, ישנן כמה אפשרויות טיפול:
• פוטותרפיה. חשיפה הדרגתית לקרינת UVB במכונים פוטותרפיים מטפלת ביעילות באטופיק דרמטיטיס. הטיפול כולל חשיפה קצרה לקרינה (בין שניות לדקות בודדות) כמה פעמים בשבוע. לעיתים קרובות ישנה נסיגה ממושכת של המחלה בעקבות הטיפול הזה.
• תרופות אימונומודולטוריות. תרופות כמו מתוטרקסט, ציקלוספורין, אימורן וסלספט ידועות ביכולתן לטפל ביעילות באטופיק דרמטיטיס. הרופא המטפל אחראי להתאים את הטיפול, את המינון ואת פרופיל תופעות הלוואי למטופל.
• דופיקסנט (דופילומב). יעילות הטיפול ובטיחותו גבוהות מאוד. הוא ניתן בזריקה תת־עורית אחת לשבועיים ואינו מחייב מעקב באמצעות בדיקות מעבדה. התרופה הזאת מותווה בארץ לאטופיק דרמטיטיס בינונית עד קשה במטופלים בני 12 שנים ויותר לאחר כישלון הטיפול באמצעות התרופות האימונומודולטוריות.
מתי צריך לפנות לרופא עור?
אם הטיפול הבסיסי באמצעות שימון העור אינו מסייע, ואם צריך למרוח סטרואידים מקומיים במשך זמן רב (יותר משבוע בחודש), יש לפנות לרופא עור.
מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?
• החמרה פתאומית במחלת העור (בעיקר אם היא מלוּוה בחום גבוה).
• הופעת שלפוחיות על פני אזורי המחלה.
• החמרה משמעותית לאחר הפסקת הטיפול.
ד"ר ערן כהן ברק הוא רופא עור בכיר במחלקת עור, מנהל מרפאת עור ילדים וראש המעבדה למחקר מולקולרי של מחלות עור במרכז הרפואי העמק, מקבוצת כללית
