מאניה דיפרסיה: איך מתמודדים עם הפרעה דו־קוטבית?

​זה זמן מה את או אתה על גג העולם, מדברים ללא הפסקה, לא ישנים בלילה מרוב פעילות, מתכננים תוכניות גדולות, עוזבים את העבודה, רוצים לעבור לגור בארץ אחרת, לפתוח בחמישה פרויקטים חדשים בו־זמנית ומסוגלים לריב עם כל מי שיגיד לכם שזה עלול להיות קשה ואף בלתי אפשרי. 

שבוע או חודש אחר כך אתם נכנסים לדיכאון כל כך עמוק, עד כי אפילו יציאה מהמיטה הופכת למשימה בלתי אפשרית. מחשבות קשות ותחושה של אובדן שליטה אופפות אתכם. אם תרחיש כזה או דומה קרה לך או לקרובים אליך וחזר על עצמו, יכול להיות שמדובר בהפרעה שכדאי לשים אליה לב ולטפל בה.

זה יכול לקרות גם למוצלחים ביותר.

למרבה הצער, עדיין קיימת סטיגמה חברתית בנוגע למחלות נפש, אולם בזכות הטיפול היעיל מצליחים אנשים רבים הסובלים מהפרעה דו־קוטבית לנהל אורח חיים רגיל לגמרי.

מהי ההגדרה של מאניה דיפרסיה?

הפרעה דו־קוטבית (הפרעה בי פולארית, באנגלית: Bipolar Affective Disorder), המוכרת יותר בשמה הקודם מאניה־דיפרסיה, היא הפרעה נפשית כרונית המתאפיינת בשינויים חדים במצב הרוח ובאנרגיה: מצד אחד תקופות ממושכות של דיכאון, ומהצד האחר תקופות של מאניה שיכולות להימשך ימים או שבועות. 

עד כמה זה שכיח?

שכיחות ההפרעה הדו־קוטבית בקרב האוכלוסייה הבוגרת בעולם נעה בין 1% ל־3%. שיעור הגברים שמתמודדים עם ההפרעה הזאת זהה לשיעור הנשים, אם כי גברים נוטים יותר לסבול ממאניה, ואילו נשים - מדיכאון. הגיל הממוצע שבו פורצת ההפרעה הוא 19.

אפשר להרחיב בנוגע לתסמינים?

התסמינים ומידת חומרתם משתנים מאדם לאדם ומקבוצת גיל אחת לאחרת.

להפרעה דו־קוטבית אצל ילדים ובני נוער ואצל קשישים יכולים להיות תסמינים מגוונים ששונים מהתסמינים המוכרים, למשל, אצל בני 30 ו־40. לכן בעת אבחון יש לתת את מרב תשומת הלב לשינוי שהתחולל לעומת המצב הבסיסי. כמו כן יש לבחון את הפגיעה בתפקוד.

מהם התסמינים בתקופה של מאניה?

בתקופה של מאניה (או היפומאניה - כאשר עוצמת התסמינים קלה יותר ו/או נמשכת תקופה קצרה יותר) יכולים להופיע חלק מדפוסי ההתנהגות הבאים:

• מצב רוח מרומם.

• דימוי עצמי גבוה מאוד ואפילו מופרז.

• תחושת עליונות.

• תחושה של התחזקות רוחנית.

• פעלתנות יתר.

• חוסר סבלנות כלפי אחרים.

• רגזנות.

• התנהגות אגרסיבית.

• אי־שקט.

• חשיבה מהירה ודיבור מהיר עד כדי כך שהוא הופך להיות לא מאורגן ולא קוהרנטי.

• נטייה לקחת סיכונים (בגלל תחושת המסוגלות המופרזת), למשל להתפטר ממקום העבודה או לוותר על הזוגיות.

• נטייה לבזבז כספים באופן בלתי מבוקר.

• יצר מיני מוגבר והתנהגות מינית חסרת שיפוט.

• תחושת עודף אנרגיה וירידה בצורך בשינה.

• נטייה להשתמש בחומרים ממכרים כמו סמים, אלכוהול ובנזודיאזפינים.

מהם התסמינים בתקופה של דיפרסיה (דיכאון)?

תקופת הדיפרסיה (דיכאון) היא תמונת הראי של תקופת המאניה ובחלק גדול מהמקרים מגיעה לאחר תקופת המאניה. 

לתקופת הדיפרסיה יכולים להיות המאפיינים הבאים:

• מצב רוח ירוד.

• עצבות.

• תחושת ייאוש וחוסר תקווה.

• מחשבות על מוות.

• ירידה בעניין בפעילויות שבעבר גרמו להנאה.

• קושי להתרכז.

• חרדה.

• רגשות אשם.

• קשיים בשינה ובעיקר יקיצה מוקדמת.

• ירידה או עלייה בתיאבון שלעיתים מלוּוים בשינויים במשקל (לרוב ירידה במשקל).

• עייפות וחוסר אנרגיה.

• אי־שקט ופגיעה בתפקוד כמו הזנחה עצמית.

• חוסר רצון לקום מהמיטה והיעדרויות מהעבודה.

גם בתקופה של מאניה וגם בתקופה של דיכאון עלולות להופיע מחשבות שווא והזיות. זהו מצב פסיכוטי שבו נפגעת היכולת להיות מחוברים למציאות (בלשון הפסיכיאטרים: נפגע בוחן המציאות).

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

הן הופעת התסמינים של מאניה והן הופעת התסמינים של דיפרסיה מחייבות התערבות רפואית מיידית משום שהאדם עלול לסכן את עצמו ואת הקרובים לו.

לפעמים האדם עצמו אינו מודע לקשיים הרגשיים שהוא חווה ולמידת חומרתם, ובמקרים כאלה דרושה התערבות של בן משפחה או של אדם קרוב.

• טיפול בחדר מיון בבית חולים פסיכיאטרי

• טיפול נפשי בחדר מיון בבית חולים כללי

מהם הגורמים להפרעה דו־קוטבית?

כמו ברבות מההפרעות הפסיכיאטריות, עדיין רב הנסתר על הגלוי בנוגע לגורמיה של ההפרעה הדו־קוטבית. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים.

גורמים ביולוגיים שעלולים לגרום להפרעה דו־קוטבית הם, למשל:

• שינויים במבנה ובתפקוד של המוח ושל השעונים הביולוגיים, כולל שינויים בנוירוטרנסמיטורים (החומרים הכימיים במוחנו שמעבירים את המסרים מתא עצב אחד לאחר).

• שינויים הורמונליים (כמו אלה שמתרחשים לאחר לידה ושעלולים לגרום לאפיזודה של מאניה או של דיכאון)

• גנטיקה/תורשה (הסיכון ללקות בהפרעה דו־קוטבית גדל במשפחות שבהן אחד מבני המשפחה סובל מההפרעה).

גורמים פסיכולוגיים־חברתיים שעלולים לתרום להתפרצות של הפרעה דו־קוטבית הם, למשל:

• חשיפה למתח (סטרס) רב ולאירועי חיים טראומתיים.

• שיבוש בשעונים הביולוגיים (שמשפיעים על השינה, על התיאבון ועל העייפות)

• שימוש לרעה בחומרים ממכרים כמו אלכוהול, סמים או תרופות הרגעה במרשם (למשל, בנזודיאזפינים).

איך מאבחנים?

את האבחנה קובע רופא פסיכיאטר.

ישנם תת־סוגים שונים של הפרעה דו־קוטבית, וחשוב מאוד להיבדק על ידי פסיכיאטר מומחה כדי לקבל אבחנה מקצועית ולהתאים לה את הטיפול הנדרש. לעיתים עלולות להתלוות להפרעה דו־קוטבית הפרעות נפשיות נוספות - מה שמדגיש עוד יותר את חיוניותו של האבחון המקצועי.

• למה לצפות בביקור אצל פסיכיאטר?

• ביקור אצל פסיכיאטר בכללית

נוסף על הבדיקה הפסיכיאטרית יש צורך לעבור גם בדיקה גופנית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה לפי הצורך כדי לשלול מצבים גופניים שעלולים לגרום לתסמינים שדומים לתסמיניה של ההפרעה הדו־קוטבית. הכוונה היא, למשל, להפרעה בתפקוד של בלוטת התריס.

איך מטפלים?

הפרעה דו־קוטבית אמנם מוגדרת הפרעה כרונית הנמשכת כל החיים, אך הקפדה על נטילת הטיפול התרופתי ועל מעקב סדיר עשויה להפחית ואף למנוע התפרצויות של ההפרעה ולאפשר קיומו של אורח חיים תקין לגמרי.

תרופות

המרכיב החשוב ביותר בטיפול בהפרעה דו־קוטבית הוא התרופות שאותן יש ליטול באופן סדיר הן בתקופות הסוערות והן בתקופות שבהן מרגישים טוב יותר.

אלה הן כמה מהתרופות לטיפול בהפרעה דו־קוטבית הן בעיתות של הפוגה ("טיפול אחזקה") והן בעת התקף חריף:

• מייצב מצב רוח כמו ליתיום.

• תרופות נוגדות פרכוס, המשמשות גם לייצוב מצב הרוח כמו חומצה ולפרואית (השמות המסחריים: דפלפט, דפלפט כרונו), קרבמזפין (השמות המסחריים: קרבי, טגרטול, טריל, טימוניל רטרד), למוטריג'ין (השמות המסחריים: למיקטל, למוג'ין, למודקס).

• תרופות נוגדות פסיכוזה כמו ריספרדון (השמות המסחריים: ריספרדל, ריספרידקס, ריספונד), אריפיפרזול (השם המסחרי: אריפליי), הלופרידול (השמות המסחריים: הלופר, פרידור, פריקט, הלדול), אולנזפין (השמות המסחריים: זיפרקסה, אולנזפין, זאפה). כמה מהתרופות האלה יעילות לא רק במקרה של התקף פסיכוטי אלא ממתנות את תסמיני ההפרעה הדו־קוטבית במסגרת טיפול אחזקה שוטף.

• תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונזפם (השמות המסחריים: קלונקס וריבוטריל) ולורזפם (השם המסחרי: לוריבן). בשל היותן ממכרות הן מומלצות בעיקר לשם טיפול בעת החמרה ובעת הופעה של התקף חריף.

• חולים תסמיניים שאינם מגיבים לשום טיפול תרופתי מועמדים לעבור טיפול בנזעי חשמל (ECT).

• תרופות נוגדות דיכאון כמו אסציטלופרם (השמות המסחריים: ציפרלקס, אסטו, אסציטלופרם טבע), פלואוקסטין (השמות המסחריים: פרוזק, פריזמה, פלוטין) וסרטרלין (השמות המסחריים: לוסטרל, סרנדה, סרטרלין־טבע). אלה עשויות לסייע בשלב הדיכאון של ההפרעה הדו־קוטבית, אולם יש ליטול אותן בזהירות ולהיות בעת נטילתן במעקב סדיר של פסיכיאטר משום שהן עלולות לגרום להיפוך מצב: מדיכאון למאניה.

• בחלק גדול מהמקרים על המתמודדים עם ההפרעה ליטול במקביל סוגים שונים של תרופות.

• במצבים מיוחדים כמו תכנון היריון והנקה יש להתייעץ עם הפסיכיאטר כדי להתאים את הטיפול ואת המינון.

טיפולים פסיכותרפיים ואחרים

נוסף על הטיפול התרופתי ניתן להיעזר גם בטיפול פסיכותרפי, בטיפול משפחתי ובקבוצות תמיכה. כדאי ללמוד על ההפרעה, וכדאי להכיר אנשים נוספים המתמודדים איתה וללמוד מהם על דרכי ההתמודדות.

לעיתים יש צורך בטיפול במסגרת אשפוז, בעיקר בעת החמרות שעלולות לסכן את חיי המטופל (למשל, בגלל דיכאון חמור שמלוּוה במחשבות אובדניות) או שהן עלולות לסכן את סביבתו (למשל, בגלל פרצי אלימות).

האם קנביס יכול לסייע לטיפול במחלה?
אין מחקרים שתומכים בכך. למעשה, שימוש בקנאביס עלול לעיתים לגרום להחמרה של תופעות מאניות או פסיכוטיות.

כמה זמן זה נמשך?

ההפרעה עצמה נמשכת כל החיים, אך משכם של פרקי הדיכאון והמאניה משתנה מאדם לאדם. לעיתים הם חולפים בתוך כמה ימים ולעיתים רק לאחר שבועות ואף חודשים.

הקפדה על הטיפול התרופתי עשויה לקצר את פרקי הדיכאון והמאניה.

עלולים להיות סיבוכים?

כן. במיוחד כאשר ההפרעה אינה מטופלת בצורה יעילה ייתכנו סיבוכים בתחומים שונים של החיים: התמכרות לסמים, לאלכוהול ולחומרים אחרים, קשיים כלכליים, הסתבכויות עם החוק, קשיים במקום העבודה ובמערכות יחסים זוגיות, בידוד חברתי ואף אובדנות.

האם מי שמתמודדים עם המחלה יכולים לנהל חיי זוגיות?

בוודאי. התמודדות עם תחלואה נפשית אינה מונעת זוגיות. פעמים רבות זוגיות יציבה ותומכת מסייעת לנהל אורח חיים יציב ותקין.

סטיבן פריי הוא שחקן בריטי ידוע הסובל מהפרעה דו־קוטבית. הוא אף יצר סרט דוקומנטרי על הפרעתו. מומלץ מאוד לצפות בו.

ד"ר אמיר קריבוי הוא מנהל מחלקה ב' מבוגרים במרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת כללית