כמעט לא צריך להסביר למה זה כיף לגדל את האוכל שלכם: מעבר לתחושת ההצלחה והסיפוק, שלא לומר בריאות, תחסכו בעלויות, בשקיות, בהובלות ובריסוסים. גם אם אין לכם גינה, ואפילו רק מעט מקום לעציצים, עדיין תוכלו לעשות משהו, ולאו דווקא בתוך עציץ. ואם יש לכם ילדים, זו דרך מצוינת ללמד אותם שאוכל לא גדל בסופר.
אז מהקל אל הקשה: המדריך המעשי למגדל הביתי.
1. משרישים
נענע, בזיליקום: בוחרים ענפי נענע או בזיליקום טריים ושמים אותם בצנצנת זכוכית עם מים, או אפילו באגרטל. מהר מאוד תוכלו לראות איך הענפים מזדקפים ומתחילים להתארך, ובהמשך יופיעו גם שורשים קטנים בקצה התחתון של הענף.
עגבניות ופלפלים חריפים: פשוט מפזרים את הזרעים בעציץ. מצאתם זן מעניין של עגבניות שרי אורגניות? (ושילמתם עליו כמו על זהב) - קחו אחת או שתיים מהן, עשו בהן חתך, שפכו את הזרעים לתוך עציץ וכסו במעט אדמה. אותו סיפור עם פלפל חריף.
דאגו שהעציץ יהיה חשוף לשמש, שהאדמה תהייה לחה. לכל השאר, הזרעים החזקים האלו ידאגו בעצמם.
שום ובצל: מצאתם בצל או שן שום שהתחילו לבצבץ מהם עלים ירקרקים? שימו אותם בצנצנת מים קטנה כשהשורשים פונים מטה - השורשים יתארכו והעלים יגדלו. תוכלו להשאיר את הבצלים במיכל המים, או להעביר אותם לאדמה אחרי 4-3 ימים במים, כשהשורשים התארכו מספיק. כך או כך, קיבלתם בצל ירוק, טרי ועסיסי.
עלי שום הם טעימים מאוד, הטעם שלהם מעודן ומעט לימוני ואין בהם את הארומה החזקה הידועה של השום, אולי רק רמיזה קטנה. אם תבחרו לשתול את שיני השום תרוויחו גם את ההשפעה שלו כדוחה מזיקים, בזכות הארומה החריפה של שן השום עצמה, שמרחיקה מזיקים שונים מהצמחים השכנים שלו.
2. מנביטים
עדשים, שעועיות, גרגרי חומוס וגם קינואה, חמנייה, ולמשקיענים צנונית וברוקולי.
זה באמת פשוט: משרים את הזרעים במים למשך יממה, ואז מסננים אותם היטב מהמים. פעמיים ביום מרטיבים את הזרעים במעט מים וזהו. הזרעים יתנפחו בהתחלה (בזכות ההשריה) ובהמשך יתחילו להצמיח שורשונים ונצרונים (שיהפכו לשורשים ולגבעולים).
חלק מהזרעים כבר יש לכם בבית, למשל עדשים, שעועית או קינואה. זרעי צנונית, חמנייה ואלפלפה אפשר לקנות במשתלה. הנביטו אותם באותה דרך ויצמחו לכם נבטי צנונית, שאותם תוכלו לאכול טריים, נקיים מריסוס וללא הרקב שלעיתים פושה בנבטים.
כלי הגידול האידאלי הוא מסננת, שמאפשרת ניקוז נוח של הנוזלים (חשוב מאוד, כדי שהנבטים לא יתעפשו). את המסננת אפשר להניח בתוך כלי בקוטר דומה. גם סיר פסטה ישן, כזה עם מסננת מובנית, יתאים מאוד. אפשר לרכוש מנבטה, אבל גם להכין כלי מקופסת פלסטיק ישנה שבה תעשו חורים.
את כלי הנביטה אפשר לכסות במגבת, או לאחסן במקום חשוך בימים הראשונים. לאחר מכן חשוב לתת לאור השמש להגיע אל הנבטים. בחורף ניתן להנביט בטמפרטורת החדר, בקיץ מומלץ לעשות זאת באזור קריר כמו ארון סגור, מזווה, או במקרר.
כמה זמן אפשר להנביט?
תקופת ההנבטה יכולה להימשך יום אחד נוסף וגם שבועות. אפשר ממש לקצור את ה"דשא" שצמח לכם בכלי האחסון ולתת לו להמשיך לצמוח הלאה.
מתי אפשר לאכול את הנבטים?
זה תלוי בכם. אם אתם מתכוונים לבשל את הזרעים, אז בכל רגע נתון (זרעי דלעת וחמנייה אפשר לאכול כמו שהם). אם תרצו לאכול את הנבטים טריים, עקרונית אפשר מהרגע שמופיע שורשון.
עם זאת, מי שמערכת העיכול שלו רגישה יותר יעדיף צימוח משמעותי יותר. אם אכלתם נבטים צעירים מאוד ואתם חשים חוסר נוחות, יכול להיות שתצטרכו להתאפק עוד יום־יומיים, כשיגיעו למצב דשא אמיתי. זרעי קינואה חייבים לבשל לפני אכילה. ככל שתחכו יותר והנבט יגדל ויתארך, כך תקבלו ירק טרי ורענן.
ומה לגבי הערך התזונתי?
עצם ההשריה במים משפרת את הערך התזונתי של הזרעים, בזכות השיפור בספיגת מינרלים כמו ברזל, סידן ואבץ - וגם הפחתת הגזים שאכילת קטניות גורמת לרבים מאתנו.
ההנבטה עצמה משנה את הערך התזונתי של הזרע - ככל שתנביטו יותר זמן, הגרעין שמכיל בעיקר פחמימה וחלבון (כמו בשעועית ובעדשים) או שומנים (למשל בזרעי חמנייה) יהפוך לצמח - שמכיל בעיקר סיבים, פחמימות מורכבות, ויטמינים ונוגדי חמצון.
לדוגמה, שעועית מאש: כוס שעועית מבושלת = כ־220 קלוריות, 15 גרם חלבון, 40 גרם פחמימה, 55 מיליגרם סידן, 3 מיליגרם ברזל.
ספל נבטי מאש (הנבטים העבים, שידועים גם כנבטים סיניים) = 50 קלוריות, 6 גרם חלבון, 6 גרם פחמימה, 200 מיליגרם סידן, 1.5 מיליגרם ברזל.
3. משרים
עלי בייבי של חסות, ראשי סלרי ועלי סלק: כאן דרושה מעט יותר השקעה התחלתית, לאחר מכן מדובר באספקה שוטפת של מים וכמובן, קטיפת העלים. איך זה עובד: משתמשים בירק, ושומרים את הבסיס שממנו יוצאים עלי החסה או הסלרי (כלומר החלק הרחב שלו). את הקצה התחתון של הבסיס משרים במים - צנצנת קטנה של ריבה או של דבש יתאימו (אם הפתח של הצנצנת רחב מידי אפשר להכין תמיכות מקיסמי שיניים).
בסלק, משרים דווקא את החלק העליון - זה שממנו יוצאים העלים, מניחים בתוך צלוחית רדודה עם מעט מים. תשמח לגלות שצמיחה מחודשת מתרחשת- עלים קטנים של חסה, סלרי וסלק יבצבצו ויעלו ולכם יהיו עלי בייבי תוצרת בית.
4. מתסיסים
יוגורט ביתי: בוחרים זכוכית גדולה, מעקרים אותה ואת המכסה במים רותחים, מאפשרים לה להתייבש ולהצטנן ואז מערבבים 100 מיליגרם של יוגורט (בערך 2/3 גביע סטנדרטי) עם ליטר חלב. מערבבים היטב את היוגורט והחלב וסוגרים - החיידקים שנמצאים באופן טבעי ביוגורט מתחילים לעבוד, כלומר לתסוס ולהפוך את החלב הטרי ליוגורט.
היוגורט מוכן לרוב אחרי יומיים־שלושה, ואז חשוב להכניס אותו למקרר. ככל שהתערובת "תשב" יותר זמן היא תהפוך לפחות חמוצה, רק שימו לב שלא תתקלקל, אם תשהה יותר מדי זמן בטמפרטורת החדר (במיוחד בקיץ).
פטרייה יוגית: לא, היא לא עושה יוגה, היא מייצרת יוגורט. פטריות מפרקות חומרים שונים וניזונות מהם. הפטרייה היוגית מפרקת את החלב הטרי והופכת אותו ליוגורט, בדומה לחיידקים שנמצאים בו באופן טבעי.
איך מגדלים: בצנצנת נקייה, שמים את גוש הפטרייה עם חלב. כמה כדאי לשים? זה עניין של ניסוי וטעייה. כמה זמן להשרות? 24-12 שעות. כשרוצים לאכול את היוגורט מסננים את התערובת היטב במסננת נקייה, כך שהחלב שהפך ליוגורט עובר לצלחת, והפטרייה עצמה נותרת במסננת. בשלב הזה שוטפים אותה היטב במים, מחזירים אל הצנצנת עם חלב חדש ומתחילים מההתחלה.
איך משיגים את הפטרייה?
בדרך כלל מקבלים מחברים, או מאנשי סוד. אם תתחילו לשאול תגלו שכמה מהם חיים קרוב מאוד אליכם.
יוגורט טבעוני: העיקרון דומה מאוד ליוגורט מהחי - מערבבים חצי כוס יוגורט סויה עם חצי ליטר חלב סויה, עדיף מהסוג שיש בו חיידקים פרוביוטיים, ונותנים לתערובת לשבת 24 שעות. אם רוצים להמשיך ולהכין עוד, שומרים חצי כוס להמשך התהליך.
5. אופים (למשקיענים)
לחם שאור: חיית המחמד החדשה שלכם.
מחמצת, שנקראת גם שאור, היא צבר של חיידקים שפעולת התסיסה שלהם יוצרת אפקט דומה מאוד לשל שמרים מסורתיים (שהם הרי סוג של פטרייה). התהליך כולל שינוי בחומציות של תערובת הבצק - ומכאן השם מחמצת, בזכות החמיצות שמופיעה במאפה.
בדומה לפטרייה היוגית, גם את המחמצת אפשר להשיג מחברים, או להכין בעצמכם מתערובת של קמח ומים שתערבבו במהלך מספר ימים. יש גם גרסאות עם תוספת של סוכר. מדובר במלאכת מחשבת, ולכן מומלץ למצוא את האתר המפורט שיתאים לכם, כולל הנחיות דקדקניות לטיפול ולאפייה המתאימים.
היתרון שבהכנת לחם משלכם ברור: אתם בוחרים את הקמח ואת הרכיבים, בלי תוספי מזון וכמויות גדולות של מלח שנמצאות ברוב הלחמים. הטעם החמוץ אינו משמעותי בעיני רוב האנשים. החיסרון הוא שמחמצת חייבת טיפול הולם, ותדיר - הרבה יותר מהפטרייה היוגית. אפשר ממש לומר שאתם מגדלים יצור חי נוסף בבית. אתגר כבר אמרנו - אם הוא משתלם, תגלו בעצמכם.
תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, השמנה, ניתוחים בריאטריים וטבעונות
