"כך הצלתי את החיים של בעלי"

נילי היא חברת מערכת אצלנו באתר. יום אחד היא לא הגיעה לעבודה, ואנחנו דאגנו: מניסיון אנחנו יודעים שרק בנסיבות חריגות היא מוותרת על יום עבודה. למחרת נדהמנו לשמוע את הסיפור שסיפרה לנו וחשבנו שהוא יותר מדי חשוב וכולל כל כך הרבה תובנות שיוכלו לעזור לכל אחד ואחת מכם, הקוראים שלנו, עד כי אסור לנו שלא להפיץ אותו ברבים. אז הנה הוא לפניכם.

למי שממש לא יכול להתאפק נספר כבר עכשיו שבעלה של נילי עבר אירוע לב ורק בזכות התושייה שהפגינה הוא עדיין בחיים ויכול גם הוא לקרוא את הכתבה הזאת.

אז מה בדיוק היה?

23:45

"נורה אדומה":
הכול התחיל בלילה של יום רביעי האחרון בחודש יולי. בעלה של נילי נשכב לישון ב־23:00, ונילי הצטרפה אליו ב־23:30. רבע שעה אחר כך היא שמה לב שהוא זז באי־נוחות במיטה. "שאלתי אותו מה קורה, והוא ענה לי שהוא מרגיש כאבים בזרועות".

אצל נילי, שמשתתפת כרגע בקורס חובשים של מד"א, נדלקה נורה אדומה והיא חשדה שמדובר בהתקף לב. "להתעורר מכאבים עזים באמצע הלילה זה אף פעם לא משהו שמבשר טובות", היא הסבירה.

יש לציין שבעלה של נילי הוא איש בריא בדרך כלל: לא נוטל תרופות והתחיל לעסוק בפעילות גופנית. עם זאת הוא אינו חף מגורמי סיכון לאירוע לב: הוא עובד בעבודה מלחיצה בתחום התקשורת, אבא שלו עבר גם הוא התקף לב ורק לפני כשנה הוא הפסיק לעשן אחרי מספר שנים של עישון רצוף.

"הדלקתי את האור וראיתי שהוא חיוור ושטוף זיעה קרה. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר שהוא בטח תפוס מהאימון שעשה בבוקר - הוא רץ 45 דקות ואמר שהיה אימון קשה."

"אני יודעת שכאב של אירוע לב שונה מכאבים של שרירים 'תפוסים', אז שאלתי אותו אם הוא מזהה את הכאב והאם הוא חווה פעם כאב כזה. זו גם אינדיקציה לדעת אם מדובר בהתקף לב. לפעמים אחרי פעילות מאומצת אפשר לחוש כאבים, אבל במקרה הזה היה מדובר באימון שהתקיים בבוקר, אז זה בכלל לא היה רלוונטי".

בכל הזמן הזה עדיין היה בעלה של נילי בטוח שלא מדובר במשהו רציני והתעקש שהכאבים שלו נובעים מהאימון שעשה בבוקר. פתאום, בלי לשים לב, הוא תפס בחזה שלו פעמיים. "אז כבר היה לי ברור שהוא עובר אירוע לב", שיחזרה נילי. "ביקשתי ממנו לחכות רגע והלכתי לבדוק אם יש בבית אספירין. הוא בתגובה צחק עליי שאני סתם מגזימה ואמר שהוא ייקח איזה אופטלגין ויילך לישון".

00:05

ע' משתכנע ותופס מונית לבית חולים
נילי הבינה שרק בהפחדות זה יעבוד: "הסברתי לו שיכול להיות שאין לו כלום, אך לעומת זאת גם יש סיכוי שהוא עובר כרגע התקף לב ושאני יכולה למצוא את עצמי בהמשך הלילה עושה לו החייאה בזמן שהבן הקטן שלנו ישן בחדר השני".

זה היה מה שהקים אותו ושיכנע אותו ללכת. הוא עלה על מונית ונסע לאיכילוב.

ומה עשו לו שם?
ב־00:30 הגיע ע' לבית החולים והתלונן בפני אנשי הצוות על לחצים בחזה. הוא אמר שלדעתו הסיבה לכאבים היא אימון הבוקר האינטנסיבי שקיים והוסיף בנימה מבודחת: "אני כאן רק בגלל אשתי ההיסטרית".
האחיות לא התרשמו מסיפורי "אימון הבוקר" ו"האישה ההיסטרית" וקיבלו את ע' במהירות לפי הנוהל המקובל כשמדובר בחשד להתקף לב: הן הפנו אותו לבדיקת אק"ג ולבדיקות דם כדי לברר את רמת הטרופונין בדם שלו. רמה גבוהה מדי של החלבון טרופונין בדם מעידה על כך שהתרחש אירוע לבבי וכי נגרם נזק לשריר הלב.

הבדיקה הראשונה שעשו לו הייתה תקינה, אבל למעשה זה לא אומר כלום. נילי הסבירה לנו כי "כשאדם עובר אירוע לב, אפשר לראות זאת בבדיקת דם רק 6-4 שעות לאחר מכן, ולכן הרופאים ביקשו ממנו להמתין קצת ולעשות עוד בדיקות דם".

כשהתקבלו התוצאות של בדיקות הדם המאוחרות יותר, בסמוך לשעה 04:30 לפנות בוקר, התברר שרמת הטרופונין הייתה גבוהה מהנורמה, והרופאים החלו לתת לע' טיפול לדילול דם, כדורים וזריקות כדי למנוע מקריש הדם, שכנראה גרם להתקף הלב, לחסום את העורק לחלוטין. למעשה הם החלו להכין אותו לצנתור.

"כשהוא תפס בחזה שלו פעמיים היה לי ברור שזה התקף לב".
נילי (תמונת ארכיון)

07:00

נילי מגיעה לבית החולים ומוצאת את ע' ממתין לצנתור
נילי שסיימה לטפל בילדים, הגיעה במהירות למחלקת הלב וראתה את בעלה שוכב על המיטה בהמתנה לצנתור. "אמרתי לרופא שאני באמת לא רוצה להציק, אבל משהו פה לא נראה לי. הוא הרגיע אותי ואמר לי שהם מעלים אותו לצנתור אבחוני ושיהיה בסדר".

בשלב הזה החל ע' להתלונן על בחילה - עוד נורה אדומה.

מאותו הרגע הכול כבר התקדם הרבה יותר מהר. סיפרה נילי: "ראיתי שהמתמחה שעומד לצד הרופא מחוויר ואומר לרופא: 'פרופסור, זה קורה עכשיו, צריך ללכת'. הסתכלתי על המוניטור וראיתי שהוא משתולל. ע' היה מבולבל, אך לא איבד הכרה ואפילו שאל מה קורה. בדיעבד סיפר לי שהכאבים באותו הרגע היו עצומים".

ע' נכנס לצנתור

"למעשה הוא פשוט החל לעבור התקף הלב מולנו. הצוות הרפואי הביא מיד ערכת החייאה למקרה שיקרוס ועלה איתו למעלה. בצנתור התגלה אוטם מלא בעורק צידי אחד. הרופאים פתחו אותו ושמו סטנט (תומכון) שמשחרר תרופות".

ומה שלומו עכשיו?

מובן שבכל לב שעובר אוטם נשאר נזק, אבל אצל ע' הנזק הוא שולי ביותר ולא נחשב לנזק מהותי שדורש שיקום. בעוד כמה שבועות התאים המתים ישתקמו מעצמם ויהיו כחדשים.

"ובכל זאת, אף על פי שתפסנו את זה בזמן ואין נזק ללב, ע' נכנס למאגר החולים הכרוניים והוא מקבל כמה תרופות להורדת לחץ הדם ולדילול הדם וכן תרופה להפחתת השומנים בדם. עם זאת בתוך פחות משבוע הוא כבר חזר לפעילות מלאה, והרופאים אישרו לו לחזור לפעילות גופנית בתוך 6 שבועות מהאירוע".

אז את ממליצה לכולם לעבור קורס חובשים?

"אני ממליצה בחום, גם למי שאין לו זמן, לתרום ולהתנדב רק בשביל הידע האישי שלו. ללא ספק ידע זה כוח וזה מה שהשאיר אותי 'קולית' ורגועה - והכי חשוב, לא הרגשתי אבודה מול כל צוות הרופאים.

"ידעתי מה קורה בכל שלב, ידעתי איך להתנהל, ידעתי מה נכון ומה לא והכי חשוב - לא הייתי היסטרית וזה גם מה שהקרנתי לבעלי. במצבים כאלו צריך להרגיע את המטופל ולא ליצור לחץ מיותר נוסף מעבר למה שכבר יש".

ד"ר מנחם נהיר הוא מנהל המכון לשיקום הלב ורופא בכיר במערך הקרדיולוגיה במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית