מהם גורמי הסיכון לפסוריאזיס?
• רקע גנטי מתאים. נמצאו כמה אתרים בגנום שמגדילים את הסיכון לפסוריאזיס. התורשה של המחלה היא מורכבת, ורק לחלק מהחולים יש קרוב משפחה שחולה במחלה.
• חתך, שריטה או חבלה עלולים לגרום להופעה של פסוריאזיס, תחילה במקום החבלה.
• דלקת גרון סטרפטוקוקית.
• עישון.
• תרופות (למשל ליתיום או אינטרפרון).
• לחץ נפשי.
• גיל. המחלה יכולה להתפתח בכל שלב בחיים, אם כי היא שכיחה בעיקר בשתי תקופות גיל: בין 20 שנים ל־30 שנים ובין 50 שנים ל־60 שנים.
עלולים להיות סיבוכים?
המחלה הנלווית העיקרית של פסוריאזיס היא דלקת מפרקים פסוריאטית. זו עלולה להתפתח בכ־30% מהחולים. לרוב מחלת העור מקדימה את הופעת המחלה במפרקים בכעשר שנים בממוצע.
נוסף על כך בשנים האחרונות פורסמו מחקרים רבים על קיומו של קשר בין פסוריאזיס לבין התסמונת המטבולית (השמנה, לחץ דם גבוה, סוכרת והפרעה בשומני הדם).
כמו כן לחולי פסוריאזיס יש סיכון מוגבר לדיכאון, לחרדה ולמחלת מעי דלקתית (כמו קרוהן וקוליטיס כיבית). ישנם מחקרים שמהם עולה כי קיים קשר בין פסוריאזיס חמורה לבין מחלות של הלב ושל כלי הדם.
איך מאבחנים פסוריאזיס?
ברוב המוחלט של המקרים יכול רופא עור לאבחן את המחלה בהתבסס על שיחה עם המטופל ועל בדיקה פיזיקלית של העור. במקרים נדירים יש צורך בביופסיה (דגימה קטנה של העור) כדי לאשר את האבחנה.
מהו הטיפול בפסוריאזיס?
קיימים כמה סוגי טיפולים בפסוריאזיס:
• טיפולים באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני (משחות).
• טיפולים באמצעות אור (פוטותרפיה וטיפול בים המלח).
• טיפולים באמצעות תרופות סיסטמיות (שפועלות בצורה מערכתית) שניטלות דרך הפה (כדורים) או תרופות ביולוגיות (ניתנות בהזרקה).
מטרת הטיפול בפסוריאזיס היא לאפשר למטופל איכות חיים טובה, ללא נגעים בעור וללא סיבוכים אפשריים באמצעות מניעתם או באמצעות זיהוי מוקדם שלהם.
ההחלטה על סוג הטיפול תלויה בכמה גורמים ובהם חומרת המחלה, האזורים בעור שבהם מצויים הנגעים, קיומה של תחלואה נלווית, העדפות המטופל, זמינות הטיפולים השונים. ההחלטה מתקבלת בשיתוף מלא של המטופל ולפעמים דורשת התייעצות עם רופאים מדיסציפלינות שונות כמו ראומטולוגיה.
טיפול בפסוריאזיס באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני (משחות)
טיפול באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני, שנקרא גם טיפול מקומי, מתאים לחולים במחלה לא מפושטת וקלה יחסית או בתוספת לטיפול בפוטותרפיה או בטיפולים סיסטמים.
שימון העור מסייע לחולי פסוריאזיס רבים ומשמש בסיס לטיפול מקומי. מטרת השימון היא לספק לחות לעור, להקטין את כמות הקשקשים ולהפחית את מידת הגרד.
התכשירים לשימוש חיצוני מכילים מרכיבים פעילים שונים. בישראל מכילים התכשירים האלה - ברובם - סטרואידים או שילוב של סטרואידים עם נגזרות ויטמין D או עם חומצה סליצילית. גם ישנם תכשירים, כמו נגזרות של זפת, שניתן להכין בהכנה רוקחית.
ניתן לסווג את הטיפולים המקומיים לפי הבסיס שלהם: משחה, קרם, ג'ל, שמפו, תמיסה, תחליב, קצף. במילים אחרות: חומר עם אותם המרכיבים הפעילים, למשל סטרואיד וּויטמין D, יכול להיות בצורה של משחה או של ג'ל או של קצף וכד'.
משחה
למשחה יש מרקם שומני, היא שומרת על לחות העור ונחשבת לבעלת פעילות חזקה בשל יכולת החדירה המשופרת שלה לתוך העור.
המרקם השומני של המשחה מתאים לרבדים העבים מכוסי הקשקשת שמופיעים אצל חולי פסוריאזיס. נוח להשתמש במשחה לפסוריאזיס בכפות הגפיים.
עם זאת למשחה יש גם חסרונות: היא נספגת לאט (מה שאומר שהיא נשארת זמן רב על העור), היא דביקה, וקשה להסיר את השאריות שלה.
קרם
לקרם יש מרקם מימי, ולכן הוא נחשב לנעים יותר לשימוש. קל ונוח למרוח אותו בקפלי עור או באזור הפנים, אך הוא נחשב לפחות חזק בהשוואה למשחה.
ג'ל
לג'ל מרקם נעים, הוא נספג במהירות לעור ויכול להתאים לאזורים שעירים (כמו במקרים של פסוריאזיס בקרקפת).
שמפו, תמיסות, תחליבים וקצף
השמפו, התמיסות והתחליבים הם בעלי מרקם נוזלי. השמפו מיועד לחפיפה, ולאחר השימוש יש להסירו בעזרת מים.
התמיסה והתחליבים מיועדים בדרך כלל לטיפול בפסוריאזיס באזור הקרקפת. הקצף הוא צורה פחות שכיחה, אך יכול לשמש גם לטיפול בפסוריאזיס בקרקפת וגם על עור הגוף.
קורטיקוסטרואידים לשימוש חיצוני
לקורטיקוסטרואידים (בשפה פשוטה: סטרואידים) יש פעילות נוגדת דלקת, ולכן הם יעילים במקרים של פסוריאזיס, שהיא מחלה דלקתית.
הקורטיקוסטרואידים נבדלים זה מזה בעוצמתם. את העוצמה של הסטרואיד בוחר הרופא בהתאם לשיקולים שונים כמו אופי הנגעים, המיקום שלהם בגוף וכד'.
השימוש בסטרואידים מקומיים הוא בטוח, אם נשמעים להוראות הרופא. אחד הדברים החשובים הוא לא להפסיק את השימוש בסטרואידים בבת אחד, אלא יש לעשות זאת באופן הדרגתי כדי למנוע התפרצות של פסוריאזיס בעקבות ההפסקה הפתאומית.
קיימים גם תכשירים שמכילים סטרואידים בשילוב עם רכיבים אחרים, כמו נגזרות של ויטמין D וחומצה סליצילית.
לסטרואידים בשימוש ממושך על העור יכולות להיות תופעות לוואי כמו הידקקות של העור, סימני מתיחה או אדמומיות בעור. כמו כן הם עלולים להחמיר אקנה ולגרום לפטרת סמויה. לכן חשוב להשתמש בהם לפי הוראותיו של רופא עור.
חומצה סליצילית
לחומצה סליצילית יש פעילות שגורמת לקילוף של עור מעובה, ולכן משתמשים בה כדי להפחית את הקשקשת שעל פני נגעי הפסוריאזיס. חומצה סליצילית בריכוז של 3% נמצאת בתכשיר ללא מרשם ששמו המסחרי הוא סליקרן.
ניתן לרקוח בבתי המרקחת של כללית חומצה סליצילית בריכוז של 10% על פי מרשם רופא. קיימים גם תכשירים משולבים עם סטרואידים.
זפת (Tar)
אחד הטיפולים הוותיקים לחולי פסוריאזיס הוא באמצעות זפת. מנגנון הפעולה של הזפת אינו ידוע, אם כי קרוב לוודאי שהיא מונעת שגשוג וגדילה לא מבוקרים של תאי העור.
בעבר היו תכשירי זפת רבים, אך כיום השימוש בהם פחת, ומשתמשים בהם בעיקר במסגרת אשפוז יום בבתי החולים בשילוב עם פוטותרפיה.
טיפול בפסוריאזיס באמצעות פוטותרפיה
זהו אחד הטיפולים היעילים בפסוריאזיס. הראיה ליעילות של אור השמש היא השיפור שחווים בדרך כלל חולי פסוריאזיס במחלתם במהלך חודשי הקיץ.
פוטותרפיה היא טיפול בטוח מאוד: תופעת הלוואי העיקרית שלו היא כווייה שעלולה להיגרם לעור ושדומה לכוויית שמש.
סיכונים נוספים של פוטותרפיה דומים גם הם לסיכונים של חשיפה לשמש: הזדקנות מואצת של העור והופעת כתמים בעור.
אשר לסיכון להופעתו של סרטן העור, העדויות על כך באות בעיקר ממחקרים שנעשו בפוטותרפיה מסוג PUVA כלל־גופי, שכיום כמעט שאינו נמצא בשימוש בחולי פסוריאזיס.
פוטותרפיה לפסוריאזיס כלולה בסל הבריאות, וניתן לקבל את הטיפול הזה במכונים ייעודיים בכל רחבי הארץ. הטיפול הזה ניתן גם במסגרת אשפוזי יום בבתי החולים.
קיימים כמה סוגים של טיפול בפוטותרפיה:
• טיפול ב־UVB רחב טווח - 290 עד 320 ננומטר (כיום כמעט שלא נמצא בשימוש).
• טיפול ב־UVB צר טווח - 311 ננומטר. זהו הטיפול העיקרי שניתן כיום לחולי פסוריאזיס במכונים השונים בישראל. כאמור, הטיפול הזה יעיל ובטוח, אך חשוב שיינתן במכון מוכר שנמצא בהשגחה רפואית נאותה.
הטיפול ניתן בדרך כלל שלוש פעמים בשבוע במנות קרינה עולות עד שמושגת הפוגה. כל טיפול נמשך כמה דקות. משך סדרת הטיפולים משתנה מחולה לחולה וכולל בדרך כלל בין 30 ל־60 טיפולים.
• טיפול PUVA. זהו טיפול שמשלב קרינה מסוג UVA ונטילה של כדורי פסורלן דרך הפה. הטיפול הזה כמעט שאינו בשימוש כיום בחולי פסוריאזיס.
• טיפול באמבטיות PUVA. זהו טיפול שמבוסס על קרינה מסוג UVA לאחר השריית הגוף או כפות הגפיים בתמיסת פסורלן. השימוש באמבטיות PUVA הוא בדרך כלל לטיפול בפסוריאזיס של כפות הידיים והרגליים.
• פוטותרפיה ביתית. ניתן לרכוש במימון עצמי (שכן הטיפול הזה אינו כלול בסל הבריאות) מכונת פוטותרפיה לשימוש ביתי, אם מקום המגורים אינו מאפשר להגיע למכון פוטותרפיה. עם זאת חשוב שגם הטיפול הזה ייעשה בהשגחה רפואית.
כל טיפול ב־UVB אורך כמה דקות
טיפול בפסוריאזיס בים המלח
טיפול אקלימי בים המלח הוא אחת החלופות בסל השירותים לטיפול בפסוריאזיס. היעילות העיקרית של הטיפול נובעת מהשפעתה של קרינת השמש, דהיינו מדובר בסוג של פוטותרפיה.
• למידע מקיף על זכאות להבראה בים המלח לחולי פסוריאזיס
• הידעת? מלווה של קטין עם פסוריאזיס זכאי להשתתפות במימון שהייה בים המלח. לכל המידע
גם טבילה בים המלח עשויה לעזור
טיפול בפסוריאזיס באמצעות תרופות סיסטמיות (שפועלות על כל הגוף)
תרופות סיסטמיות הן תרופות שפועלות בצורה מערכתית (על הגוף כולו). לרוב מקובל להשתמש בהן כאשר יש מחלה מפושטת שפוגעת באזורים שלא ניתן לטפל בהם בפוטותרפיה או שפוטותרפיה אינה יעילה בהם כמו הקרקפת, הציפורניים, איברי המין ופי הטבעת.
תרופות סיסטמיות ניתנות בכמוסות או בטבליות לבליעה או בהזרקה.
תרופות סיסטמיות שניטלות דרך הפה
קיימות כמה תרופות שניטלות דרך הפה ומיועדות לטיפול בפסוריאזיס ובהן מתוטרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין ואפרמילסט (אוטזלה).
מתוטרקסט
מתוטרקסט היא תרופה שמדכאת את מערכת החיסון ומפחיתה את התהליך הדלקתי של הפסוריאזיס. היא יעילה גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית, ולכן היא משמשת לא פעם תרופת הבחירה בחולים שסובלים מהמחלה הן בעור והן במפרקים. היא ניטלת פעם בשבוע בלבד (בטבליות).
קיימות גם זריקות של מתוטרקסט למי שחווים תופעות לוואי במערכת העיכול כתוצאה מנטילת התרופה דרך הפה. גם הן ניתנות פעם בשבוע.
השימוש במתוטרקסט מחייב להיות במעקב קבוע אצל הרופא המטפל ולעשות באופן קבוע בדיקות דם, משום שמתוטרקסט עלולה לגרום לעלייה באנזימי הכבד ולמחלת כבד.
למתוטרקסט יש פעילות שנוגדת חומצה פולית, ולכן בעת שמטופלים בתרופה יש ליטול חומצה פולית. אסור להשתמש במתוטרקסט בהיריון.
ניאוטיגסון
ניאוטיגסון היא נגזרת של ויטמין A (תרופה בעלת פעילות רטינואידית), שהפעילות העיקרית שלה היא הסדרת קצב החלוקה של תאי העור. היתרון של התרופה הזאת הוא בכך שאינה מדכאת את מערכת החיסון.
ניאוטיגסון יעילה במיוחד בשילוב עם פוטותרפיה ולטיפול בצורות מסוימות של פסוריאזיס כמו פסוריאזיס של כפות הגפיים ופסוריאזיס עם פוסטולות (נגעים קטנים עם תוכן מוגלתי).
תופעות הלוואי העיקריות של התרופה הן בעור ובריריות וכוללות, בין היתר, יובש בשפתיים, תחושת דביקות של עור הידיים והידקקות של הציפורניים.
התרופה גם עלולה לגרום לעלייה ברמות של שומני הדם (בעיקר טריגליצרידים) וכן היא עלולה לגרום לעלייה ברמות של אנזימי הכבד בדם. לכן מי שנוטלים אותה חייבים לעשות בדיקות דם באופן קבוע.
התרופה אינה מומלצת לנשים בגיל הפוריות, משום שהיא עלולה לגרום למומים בעובר (תרופה טרטוגנית).
גם לגברים וגם לנשים שמטופלים בתרופה אסור לתרום דם בעת שהם מטופלים בתרופה וכן במהלך 3 השנים שלאחר סיום השימוש בה.
ציקלוספורין
ציקלוספורין היא תרופה מדכאת חיסון ובעלת פעילות נוגדת דלקת. לחולי פסוריאזיס היא ניתנת בשל הפעילות נוגדת הדלקת שלה. היא ניטלת דרך הפה ולרוב משפיעה בתוך שבועות ספורים.
לציקלוספורין קיימות אינטראקציות עם תרופות רבות. היא גם עלולה לדכא את מערכת החיסון ובשימוש ממושך היא עלולה להעלות את הסיכון לפגיעה בכליות. לכן השימוש בה חייב לכלול מעקב של רופא עור ובדיקות דם.
כיום לא נהוג לתת אותה באופן קבוע לטיפול בפסוריאזיס רובדית, אך יש מצבים מיוחדים שבהם היא נחשבת לתרופה מועדפת, למשל לטיפול בפסוריאזיס אריתרודרמית.
אפרמילסט
אפרמילסט (אוטזלה) היא תרופה חדשה שמעכבת את החלבון פוספודיאסטרז ועשויה לסייע למטופלים שסובלים מפסוריאזיס. במחקרים קליניים היא הפגינה יעילות בכ־30% מהמטופלים. כמו כן היא רשומה לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית.
היא עלולה לגרום לבחילה ולשלשולים בתחילת הטיפול, ולכן מתחילים במינון נמוך ומעלים אותו בהדרגה במשך שבוע עד שמגיעים למינון של 30 מיליגרם פעמיים ביום.
תרופות ביולוגיות
תרופות ביולוגיות קרויות כך מאחר שהן חלבונים שנוצרים בתהליך ביולוגי ולא בסינתזה כימית. החלבונים האלה מנטרלים חלבונים מסוימים במערכת החיסון שממלאים תפקיד מרכזי בתהליך הדלקתי בפסוריאזיס.
התרופות הביולוגיות פותחו בעשורים האחרונים, והן פריצת דרך של ממש בטיפול בפסוריאזיס. הן יעילות מאוד ובטוחות מאוד לשימוש. נכון להיום כל הטיפולים הביולוגיים ניתנים בזריקות בלבד.
בשל מחירן היקר ניתנות התרופות האלה לחולי פסוריאזיס במסגרת סל הבריאות בהתקיים שני התנאים הבאים:
1. החולים סובלים מפסוריאזיס מפושטת בשיעור של יותר מ־50% משטח עור הגוף או מנגעי פסוריאזיס באזורי גוף רגישים: פנים, צוואר, קפלי עור, כפות ידיים, כפות רגליים, איברי המין, הישבן.
2. החולים קיבלו - ללא הצלחה - לפחות שני טיפולים סיסטמיים (פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בתרופות מתותרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין) או שקיימת סיבה רפואית שבגללה הם אינם יכולים לקבל את הטיפולים האלה.
את התרופות הביולוגיות שמצויות בישראל ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות לפי מנגנון הפעולה שלהן:
• נוגדי TNF alpha. אלה התרופות הביולוגיות היותר ותיקות. הן פותחו לטיפול במחלות דלקתיות שונות כמו דלקת מפרקים שגרונית וכמו מחלות מעי דלקתיות, והתברר שהן יעילות גם לטיפול בפסוריאזיס ובדלקת מפרקים פסוריאטית.
חלבון TNF alpha הוא גורם חשוב במגוון של תהליכים יוצרי דלקת בגוף (ומכאן השימוש בו במספר רב של מחלות דלקתיות), אך הוא גם ממלא תפקיד חשוב בהתמודדות הגוף עם זיהומים מסוימים כמו חיידק השחפת. לכן לפני שמתחילים להשתמש בו יש לעשות בדיקות סקר לגילוי זיהומים ולקבל חיסונים מסוימים, למשל נגד דלקת ריאות.
תופעות הלוואי של הטיפולים האלה כוללות זיהומים של דרכי האוויר העליונות (תופעה שכיחה למדי), זיהומים קשים (תופעה נדירה), החמרה של אי־ספיקת לב ושל מחלות נוירולוגיות כמו טרשת נפוצה.
בקבוצה הזאת יש כמה תרופות, בהן ותיקות שפג הפטנט שלהן, ולכן יש להן תרופות ביוסימילריות, כלומר בעלות מבנה כמעט זהה לתרופות המקור, אך זולות יותר (בדומה לתרופות גנריות).
• לתרופה אנברל (השם המסחרי: אטנרספט) יש כמה תכשירים ביוסימילריים. היא ניתנת בזריקה תת־עורית פעמיים בשבוע בשלושת החודשים הראשונים ולאחר מכן פעם בשבוע. שיעור הצלחתה בטיפול בפסוריאזיס עומד על כ־26%.
• לאדלימומב (השם המסחרי: יומירה) יש כמה תכשירים ביוסימילריים. היא ניתנת בהזרקה תת־עורית: תחילה שתי זריקות וכעבור שבוע זריקה אחת כל שבועיים. שיעור ההצלחה של התרופה בטיפול בפסוריאזיס הוא כ־40%.
• גם לאינפליקסימב (השם המסחרי: רמיקייד) יש כמה תכשירים ביוסימילריים. התרופה הזאת ניתנת בעירוי דרך הווריד. לאחר תקופת העמסה הטיפול הקבוע ניתן בדרך כלל אחת ל־8 שבועות. מינון התרופה משתנה בהתאם למשקל המטופל. שיעור ההצלחהשח התרופה בטיפול בפסוריאזיס עומד על כ־90%.
• לצטרוליזומב (השם המסחרי סימזיה) אין תכשירים ביוסימילריים. התרופה ניתנת בהזרקה תת־עורית אחת לשבועיים. התרופה הזאת שונה מאינפליקסימב ומאדלימומב במבנה המולקולרי שלה שבגללו השליה בסוף ההיריון אינה "רואה" בה נוגדן. בשל כך התרופה ועוברת במידה מועטה לעובר כאשר האם מטופלת בה במהלך ההיריון. שיעור ההצלחה של התרופה בטיפול בפסוריאזיס הוא כ־43%.
• נוגדי Il12/23. בקבוצה הזאת ישנה תרופה אחת, אוסטקינומב (סטלרה). הפעולה העיקרית של התרופה הזאת היא עיכוב החלבון Il23 שיש לו תפקיד מרכזי בהתפתחותם של תאי דלקת ספציפיים לפסוריאזיס.
התרופה ניתנת בהזרקה תת־עורית אחת ל־12 שבועות לאחר העמסה של שתי זריקות בהפרש של חודש. ישנם שני מינונים, ואלה נקבעים לפי משקל הגוף. שיעור ההצלחה של התרופה בטיפול בפסוריאזיס עומד על כ־46%. התרופה רשומה גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית.
תופעת לוואי שכיחה יחסית של התרופה היא זיהומים קלים של דרכי האוויר העליונות. לתרופה יש גם תופעות לוואי נדירות ובהן זיהומים קשים יותר ותגובות אלרגיות.
• נוגדי Il17. בקבוצה הזאת יש שלוש תרופות: סקוקינומב (קוסנטיקס), איקזקיזומב (טאלץ) ובימקיזומב (בימזלקס).
התרופות האלה מעכבות את אינרלאוקין 17, שהוא חלבון מרכזי בתהליך הדלקתי של פסוריאזיס שנוצר מתאי דלקת מסוג Th17. התרופות האלה יעילות מאוד לטיפול בפסוריאזיס הן בעור והן במפרקים.
אשר לתופעות הלוואי, חוץ מתופעות לוואי שכיחות יחסית של זיהומים קלים בדרכי האוויר העליונות ייתכנו גם אירועים קלים של זיהום קנדידה. תופעות לוואי נדירות כוללות זיהומים חמורים והחמרה של מחלת מעי דלקתית.
סקוקינומב (קוסנטיקס) ניתנת בהזרקה תת־עורית. בחודש הראשון מזריקים את התרופה פעם בשבוע, ולאחר מכן - אחת לחודש. שיעור ההצלחה של הטיפול: כ־70%.
איקזקיזומב (טאלץ) ניתנת בהזרקה תת־עורית. לאחר שתי הזריקות הראשונות ניתנת זריקה פעם בשבועיים במשך 12 שבועות. לאחר מכן היא ניתנת אחת לחודש.
שיעור ההצלחה של התרופה עומד על כ־85%. תופעות הלוואי שלה דומות לאלה של קוסנטיקס. עם זאת, כאבים במקום ההזרקה שכיחים יותר באיקזקיזומב מאשר בקוסנטיקס.
בימקיזומב (בימזלקס) היא התרופה החדשה ביותר בקבוצה הזאת. מנגנון הפעולה שלה שונה ממנגנון הפעולה של שתי התרופות האחרות בכך שהיא מעכבת שתי צורות של אינרלאוקין 17: צורה A וצורה F.
שיעור ההצלחהה שלה עומד על 88%. תופעות הלוואי שלה דומות לאלה של קוסנטיקס ושל טאלץ. עם זאת, בעקבות השימוש בה נצפו מעט יותר אירועי קנדידה מאשר בקוסנטיקס.
• נגדי אינרלאוקין 23. בקבוצה הזאת יש שלוש תרופות: גוזלקומב (טרמפיה), ריזנקיזומב (סקייריזי) וטילדרקיזומב (אילומיה).
התרופות האלה מעכבות את אינטרלאוקין 23 ובכך מונעות היווצרות של תאי Th17 פתולוגיים שלהם תפקיד מרכזי בהיווצרות פסוריאזיס. התרופות האלה מטפלות ביעילות רבה בפסוריאזיס בעור.
טרמפיה וסקייריזי רשומות גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית.
לקבוצת התרופות הזאת יש - באופן יחסי - מעט תופעות לוואי. השכיחות שבהן כוללות זיהומים של דרכי האוויר עליונות. תופעות נדירות יותר כוללות, בין היתר, זיהומים קשים ותגובות של רגישות־יתר. ניתן לתת את התרופות האלה למי שסובלים ממחלת מעי דלקתית.
גוזלקומב (טרמפיה) ניתנת בהזרקה תת־עורית פעם ב־8 שבועות לאחר העמסה של שתי זריקות בהפרש של 4 שבועות זו מזו. שיעור ההצלחה שלה עומד על כ־60%.
ריזנקיזומב (סקייריזי) ניתנת בהזרקה תת־עורית כל 12 שבועות לאחר העמסה של שתי זריקות בהפרש של 4 שבועות זו מזו. שיעור ההצלחה שלה עומד על כ־80%.
טילדרקיזומב (אילומיה) ניתנת בהזרקה תת־עורית כל 12 שבועות לאחר העמסה של שתי זריקות בהפרש של 4 שבועות זו מזו. שיעור ההצלחה שלה עומד על כ־40%.
יש לציין שבחירת הטיפול הביולוגי למטופל נעשית לאחר שקלול כלל נתוני החולה ובהם הצורה הקלינית של הפסוריאזיס, חומרת המחלה, נוכחותה (או אי־נוכחותה) של דלקת מפרקים, תחלואה נלווית, מצבים מיוחדים (כמו גיל צעיר מאוד, היריון, דיכוי חיסוני), העדפות החולה.
בכללית נמצאות תרופות ביוסימילריות של נוגדי TNF alpha ואוטזלה בקו הראשון של הטיפולים בפסוריאזיס, ואילו שאר הטיפולים הם של קו שני וניתנות לאחר כישלון של אחת התרופות מהקו הראשון.
איך לומדים לחיות עם פסוריאזיס?
בניגוד למה שהיה בעבר, כיום קיים מגוון רחב של טיפולים שבעזרתם ניתן להגיע לשיפור ניכר בתסמינים של פסוריאזיס ואף להפוגה מלאה. בחירת הטיפול הנכון היא משמעותית ביותר כדי להגיע להפוגה מלאה.
אצל מרבית המטופלים ניתן - באמצעות טיפול מתאים - להגיע למצב שבו העור "נקי" לחלוטין או שנשארים על העור רק מעט מאוד נגעים שאינם מפריעים.
פרופ' לב פבלובסקי הוא מנהל היחידה לטיפול בפסוריאזיס, הפוטותרפיה ואשפוז היום במערך העור במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית
ד"ר קובי כהן הוא רוקח קליני במחוז דן-פתח־תקווה בכללית ועורך בכיר של מדריך התרופות באתר כללית
