מולוסקום

מה זה?

מולוסקום קונטגיוזום (באנגלית: Molluscum contagiosum) היא מחלת עור נגיפית (ויראלית) שבאה לידי ביטוי ביבלות דמויות כיפה בצבע העור. היבלות אינן מסכנות את הבריאות והן בעיה אסתטית בלבד.

המחלה מופיעה בעיקר אצל ילדים בני שנה עד 11 שנים, אך עלולה להופיע גם במבוגרים - בעיקר מבוגרים שסובלים ממערכת חיסון מדוכאת או מוחלשת (למשל מושתלי איברים שמקבלים תרופות נוגדות דחייה).

מעריכים שבעולם כולו חולים מדי שנה במולוסקום כ־122 מיליון בני אדם (כ־1.5% מהאוכלוסייה). 

מהם התסמינים של מולוסקום?

התסמין העיקרי של מולוסקום הוא כאמור הופעה של יבלות (גידולי עור) קטנות בגוון בהיר.

היבלות, שמכילות בתוכן את הנגיפים, מתרבות מעצמן. לעיתים באה המחלה לידי ביטוי במספר קטן של יבלות, אך לעיתים עלולות להיות על עור הילד עשרות רבות של יבלות. 

תיתכן תחושת גרד מסביב ליבלות. לעיתים מתפתחת אקזמה מסביב ליבלות. התופעה זו קיימת בעיקר בילדים שסובלים מדלקת עור אטופית.

מומלץ להגיע לרופא עור לבדיקה לאחר הופעת התסמינים, מכיוון שלפעמים מופיעים מסביב לנגעים דלקת עור (אקזמה) או זיהום. במקרה כזה יש צורך לטפל בהם באמצעות משחה.

כמה זמן זה נמשך?

מולוסקום עובר מעצמו, ללא טיפול, בתוך כמה חודשים עד כמה שנים, אולם אי־אפשר לדעת מראש כמה זמן תימשך המחלה.

איך נדבקים במולוסקום?

את המחלה מחולל נגיף שנקרא פּוֹקס (pox).

ההדבקה - במרבית המקרים - מתרחשת בין ילדים במסגרת הגן, בית הספר או בין בני המשפחה.

ההדבקה יכולה להיות ישירה - באמצעות מגע של עור בעור - והיא יכולה להיות עקיפה, למשל באמצעות שימוש באותה המגבת, באותם הבגדים ואפילו באותם הצעצועים. היבלות מידבקות יותר בזמן מגע עם מים - למשל באמבטיה.

במשפחות שבהן יש כמה ילדים, ואחד מהם סובל ממולוסקום, מומלץ להפריד שימוש במגבות במקלחת ולתת מגבת נפרדת לכל ילד. מאחר שמגע במים מגביר את הסיכון להדבקה במולוסקום, מומלץ להימנע מלעשות אמבטיות משותפות לילדים שאחד מהם סובל ממולוסקום.

כיצד מאבחנים שמדובר במולוסקום?

רופא ילדים או רופא עור מיומנים לא יתקשו לאבחן מולוסקום באמצעות התבוננות ביבלות. אולם במקרים חריגים ביותר ניתן לאבחן את המחלה באמצעות ביופסיה של אחת היבלות.

איך מטפלים במולוסקום?

ישנם תכשירים שונים ללא מרשם שניתן לקנות לטיפול במולוסקום, אך הם יקרים ולא ממש יעילים. בקיצור: חבל על הכסף.

ישנם אנשים שנוהגים לטפל במולוסקום באמצעות חלב תאנה. גם הטיפול הזה אינו מומלץ מכיוון שהוא עלול לגרות את העור ולגרום לדלקת עור קשה.

אשר לטיפול הרפואי הקונוונציונלי - הוא כולל כמה אופציות: החל משימוש בתכשירים שונים וכלה בהסרה של הנגעים באופן כירורגי.

טיפול מקומי
ישנם תכשירים שונים - כמו ורומל (Verrumal) - שמיועדים לטיפול מקומי ביבלות מולוסקום ושניתנים במרשם רופא.

ורומל יש למרוח על היבלות פעמיים ביום. יש להקפיד על קילוף השכבה הקודמת של התכשיר לפני כל מריחה של שכבה חדשה. אפשר למרוח וזלין מסביב ליבלת כדי להגן על העור שמסביב לה מפני הפעילות של התכשיר.

מידת היעילות של ורומל אינה רבה, ובמקרים רבים התכשיר רק גורם לגירוי מקומי של העור בלי להעלים את היבלות.

הסרה של יבלות מולוסקום באמצעות חנקן נוזלי

השימוש בחנקן נוזלי נעשה באמצעות התזה של החומר ישירות על פני היבלת. ההתזה מכאיבה.

השימוש בחנקן נוזלי עלול לגרום להופעת שלפוחיות. במקרה כזה ניתן לדקור את השלפוחיות במחט מלובנת ולחטא את הפצע ביוד נוזלי.

במקרים מסוימים עלול השימוש בחנקן נוזלי לגרום לבעיות פיגמנטציה (עודף פיגמנטציה או תת־פיגמנטציה), לצלקות או לזיהום משני.

הסרה כירורגית

ניתן להסיר את נגעי המולוסקום באמצעות קורט (curette) - מכשיר חד דמוי כפית.

בילדים שסובלים מעשרות רבות של נגעי מולוסקום או מהופעה של מולוסקום באזורים רגישים כמו הפנים ניתן לעשות את הטיפול הכירורגי בהרדמה או בטשטוש קל. הטיפול הזה נעשה בעיקר בבתי חולים שבהם יש מרפאות ייעודיות לטיפול בבעיות עור בילדים.

האם היבלות עלולות לחזור לאחר הסרת כירורגית שלהן?

בהחלט, שכן מדובר במחלה נגיפית. הטיפול הכירורגי מסיר את היבלות הגדולות והבולטות לעין, אך הנגיף מצוי במקומות רבים על פני העור, ולכן בהחלט תיתכן חזרה של המחלה לאחר כריתת הנגעים.

עלולים להיות סיבוכים?

אצל הרוב המכריע של הסובלים ממולוסקום הנגעים עוברים ללא סיבוכים כלשהם.

לעיתים נדירות עלולה להתפתח אקזמה מסביב ליבלות, ולעיתים נדירות עוד יותר מופיע זיהום משני שנגרם מחיידקים, ובמקרים כאלה יש צורך בטיפול אנטיביוטי מקומי או מערכתי (סיסטמי).

אם הילד מגרד את היבלות ופוצע את העור, עלולים להופיע כתמי פיגמנטציה כהים או צלקות במקומות שבהם היו היבלות.

זה חד־פעמי? זה יחזור?

שלא כמו נגיף ההרפס, נגיף המולוסקום אינו נשאר רדום בגוף אחרי ההחלמה. ברגע שהוסרו (או נעלמו מעצמן) כל יבלות המולוסקום, נעלם מהגוף גם הנגיף המחולל אותן.

עם זאת, הגוף אינו מתחסן מפני מולוסקום, וייתכנו הדבקות חוזרות בנגיף, אם באים במגע עם חולי מולוסקום או עם חפצים שבהם השתמשו חולי מולוסקום.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה ברפואת עור בכללית