דיכאון אצל קשישים (בגיל השלישי)

לא פעם אנשים אומרים "אני בדיכאון". לרוב הכוונה שלהם היא למצב רוח ירוד, לתחושות של קושי או של צער בנוגע לאירוע נקודתי. במונחים רפואיים, זה לא דיכאון. הרחק מכך.

יום של "דיכי" זה דבר די נורמלי שקורה כמעט לכולם. לעומת זאת, דיכאון קליני, או דיכאון רבא (Major depressive disorder) הוא לא חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות. זוהי הפרעה פסיכיאטרית, שפוגעת באיכות החיים ובתפקוד היום־יומי של מי שסובל ממנה - ולכן דרושים אבחון וטיפול מתאימים, בכל גיל.

דיכאון בבני 65 ומעלה יכול הופיע באנשים שסבלו מהפרעה זו בעבר, אך גם בכאלו שלא. השכיחות של תסמינים דיכאוניים בגיל הזקנה נעה סביב 10%, וזו של דיכאון קליני נמוכה הרבה יותר.

ככל הנראה חלק גדול מהאנשים בגילים אלו לא מאובחנים, ולכן לא מקבלים טיפול מתאים שיכול לחולל שינוי משמעותי בחייהם. 

איך מזהים דיכאון?

בין התסמינים יכולים להופיע: מצב רוח ירוד ברוב שעות היום, רוב הימים; חוסר יכולת או ירידה ביכולת ליהנות מדברים; חוסר באנרגיה; חוסר תאבון וירידה ניכרת במשקל; קשיי שינה חמורים (למשל יקיצה מוקדמת); קשיי ריכוז ותפקוד; מחשבות קשות של חוסר ערך עצמי, וראיה פסימית של העולם והעתיד לבוא.  

לא כל התסמינים חייבים להופיע, ולעיתים יופיעו תסמינים אחרים.

מהם גורמי הסיכון לדיכאון בגיל מבוגר?

• מין - נשים סובלות מדיכאון יותר מגברים.

• האדם אינו במערכת זוגית.

• בדידות וחוסר במערכת תמיכה.

• הפרעות שינה כרוניות.

• בעיות גופניות אחרות (אתייחס לנושא זה בהמשך).

• מעמד סוציו־אקונומי נמוך.

• מגורים בבית אבות (ממחקרים שונים עולה כי קיימת 50% מהאנשים הגרים בבתי אבות סובלים מדיכאון). 

האם זה דיכאון או מחלה אחרת?

כאשר מופיעים תסמינים דיכאוניים בבני 65 ומעלה, חשוב להיות מודעים למצבים גופניים שונים, שיכולים להיות קשורים לדיכאון, ולאתר אותם על־ידי בדיקות מתאימות.

מחלה ממארת מכל סוג יכולה להופיע עם תסמינים דיכאוניים. ייתכן שהתסמין הראשון של המחלה יהיה כזה שאופייני לדיכאון. לכן, בכל מקרה של דיכאון חדש, וגם חוזר, בגיל הזקנה, חשוב לבצע בדיקות כלליות אצל רופא המשפחה, כולל בדיקה גופנית מקיפה, ולשקול בדיקות נוספות בהתאם.

ירידה קוגנטיבית - קושי בריכוז וירידה תפקודית הם חלק מהתסמינים של דיכאון. עם זאת, מחלה דגנרטיבית של המוח (למשל אלצהיימר) בשלביה הראשונים יכולה להתבטא גם בתסמינים אלו. לפיכך, בכל מקרה של תסמיני דיכאון, חשוב לבצע הערכה של התפקוד הקוגניטיבי, ולשקול בירור נוסף בכיוון של מחלות אלה.

לפעמים, יכול להיראות כאילו האדם סובל ממחלה שכזו, כמו אלצהיימר, למרות שמדובר בדיכאון בלבד. במצב כזה, טיפול בדיכאון יביא לשיפור, גם של מצב הרוח וגם של התפקוד הקוגניטיבי. מכאן החשיבות הרבה של הבירור ושל האבחון הנכון, והתאמת הטיפול הנכון.

פרקינסון - מחלה זו מלווה לעיתים בתסמינים דיכאוניים ובדיכאון. לעיתים התסמינים הדיכאוניים צובעים את התמונה והם הדומיננטיים. שוב, חשוב להגיע לרופא המשפחה ולשקול בדיקה של נוירולוג, כדי לאבחן ולהתאים טיפול.

מחלה גופנית אחרת - בגיל הזקנה לא נדיר שאנשים סובלים מבעיות גופניות שונות. לעיתים מדובר בבעיות קשות שמחייבות אשפוז או טיפול אינטנסיבי, ופוגעות באיכות החיים. במקרים כאלה, תיתכן התפתחות של תסמינים דיכאוניים עד דיכאון קליני.

ואולי זה גם וגם. בכל מקרה - לטפל!

יש הטוענים שמכיוון שישנה לכאורה "סיבה" לדיכאון, הרי שלא מדובר בדיכאון - ההפך הוא הנכון. דווקא במצבים כמו שתוארו למעלה חשוב לאבחן ולקבל טיפול מתאים לדיכאון. קיומה של "סיבה" לכאורה לדיכאון אינה שוללת דיכאון.

כמו שציינתי, האבחנה מתבצעת על־פי קיומם או אי־קיומם של תסמינים מסוימים, ללא קשר לטריגר או לסיבה. כאשר ישנם תסמינים מסוימים בעוצמה משמעותית, ניתן לאבחן דיכאון, ומומלץ מאוד לטפל בו.

למה חשוב לטפל בדיכאון בכל מקרה?
כי לעיתים אי טיפול בדיכאון עלול להחמיר את המצב הגופני, ולהפריע לאותו אדם לפנות לטיפול מתאים, או להתמיד בטיפול שהותאם למצבו הגופני. ניקח לדוגמה אדם שעבר התקף לב ופיתח דיכאון: אם יקבל טיפול מתאים לדיכאון - מצבו הגופני ישתפר; אם  לא יטופל, עלול מצבו הגופני להידרדר עוד יותר.

במחקרים נמצא שהסיכון למוות אחרי התקף לב גבוה יותר פי 4 באנשים עם דיכאון שלא טופלו. בעקבות אירוע מוחי עלול להתפתח דיכאון, ואם לא מטפלים בו יורדים סיכויי ההישרדות.

איך מטפלים?

טיפול בדיכאון בקשישים כולל לרוב טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון מקבוצת התרופות שמערבות את הסרוטונין, ביניהן ציפרמיל, ציפרלקס, סרוקסט, לוסטרל.

התאמת הטיפול תעשה על־ידי הרופא בהתחשב בפרופיל תופעות הלוואי, שהן לרוב נסבלות או לא קיימות כלל, לאחר תקופת הסתגלות.

טיפול בפסיכותרפיה ("שיחות") יעיל במצבי דיכאון קלים עד בינוניים, ולעיתים הוא ניתן ביחד עם טיפול תרופתי. הטיפול יכול להינתן על־ידי רופא משפחה או על־ידי פסיכיאטר, אבל, כאשר מדובר באדם קשיש הסובל מבעיות גופניות מורכבות, ומקבל טיפולים תרופתיים שונים, רצוי לפנות למומחה בתחום, לרופא פסיכוגריאטר או גריאטר.

ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בכללית