זקנה - הקרב האחרון

להילחם עד הסוף המר

כשאנחנו מדברים על הזדקנות, אנחנו מדברים בעצם על הורינו ועל עצמנו. גם אנחנו נהיה פעם זקנים (כך אנחנו מקווים, כי החלופה היא למות צעירים, ואת זה איננו רוצים). לא מדובר באיזו מחלה נדירה שלקה בה החולה בחדר הסמוך בבית החולים, אלא בדבר שכולנו נחווה.

אנחנו אוהבים לומר שהזקנה אינה מחלה, ושניתן להגיע לגיל נאה במצב טוב, אך מעל לגיל מסוים בכל זאת מופיעות אצל רובנו צרות שונות.

בשירו הידוע Do Not Go Gentle Into That Good Night ("אל תלך מעדנות אל תוך אותו הלילה הטוב") קורא המשורר דילן תומס לאביו לא ללכת אל סופו הבלתי נמנע ללא מאבק. זוהי, כמובן, המלצה נכונה, שמאפשרת לדחות את הקץ, אבל בסופו של דבר כמעט כל הקשישים חווים זקנה שמלוּוה בקשיים. כמה אנשים מגיעים לגיל 100 במצב פנטסטי ומתים מות נשיקה?

מהי הזקנה?

זקנה היא ירידה ברזרבות: ברזרבות הגופניות, ברזרבות המנטליות, ברזרבות נפשיות. אנו יכולים, כמובן, לנסות למתן את ירידת הרזרבות באמצעות פעילות כוללת - גופנית, נפשית ומנטלית. אנו יכולים, כמובן, לשמור על כלי הדם שלנו במצב טוב בעזרת הרפואה המעולה שעומדת לרשותנו, באמצעות פעילות גופנית ותזונה הולמת, אך עדיין לא מצאנו את הנוסחה לתפקוד עצמאי עד הסוף ולמיתת נשיקה. רבים מהאנשים עוברים תקופה של מוגבלות, ולמרבה הצער לעיתים גם תקופה של סבל לפני מותם.

מוגבלות

המוגבלות יכולה להיות גופנית, מנטלית וכמובן גם משולבת.
אם האיש צלול, הרי שהירידה בתפקוד היא בעצם תהליך של אובדן שמזכיר אבל. כידוע, לאבל יש חמישה שלבים קלאסיים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, השלמה. הזקן מתמודד עם הפגיעה בעצמאותו ולעיתים עובר את שלבי האבל או לפחות כמה מהם.

הירידה בתפקוד יכולה להיות הדרגתית, למשל בעיות מפרקים שהולכות ומחמירות, ועלולה להיות חריפה: למשל שבר במפרק הירך.

הזקנה מלוּוה לעיתים קרובות בכאבים - בין היתר בגלל בעיות בשרירים ובעצמות. הכאבים עלולים להחריף מוגבלויות ואף לגרום לדיכאון.

אם הזקן לוקה באלצהיימר הוא עדיין יכול ליהנות מדברים שונים וכמובן מאהבת בני משפחתו. עד שלב מסוים במחלה האישיות עודנה נשמרת, אך מגיע סף מסוים שממנו ואילך קיימת הידרדרות אכזרית בלי שהאדם מודע לעצמו ולסביבתו.

קשיים אחרים

1. עולם טכנולוגי מתפתח. זקנים רבים נכנסו בשמחה לעולם הטכנולוגי המתפתח. הם משתמשים באינטרנט, בדואר האלקטרוני, בסמארטפון ובפייסבוק ובאמצעותם הם מתקשרים היטב ושומרים על קשר עם חבריהם, עם ילדיהם, עם נכדיהם ועם ניניהם. אך ישנם רבים אחרים שנותרו מאחור ועלולים לחוות תסכול ולהרגיש שהם בעצם לא חלק מהמעגל.

2. מות בן זוג או בת זוג. מדובר בטראומה נפשית קשה שהיא גורם סיכון משמעותי לתחלואה ולתמותה. אך מעבר לכך מדובר באובדן של חבר/ה לחיים, והזקן בהחלט סובל מכך. ככל שהרזרבות של הזקן גדולות יותר, ככל שמקורות התמיכה  - ילדים, נכדים, חברים - משמעותיים יותר, כן ייטב.

3. אובדן חברים. אט־אט נותר הזקן בלי חברים. חברי הילדות או חברים שאסף במשך חייו - בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה, בעבודה - ואשר עימם עבר חוויות, כבים כמו נרות בזה אחר זה. קיים, כמובן, הצער על כל אחד ואחת, אך קיימת גם התחושה שהפגזים נופלים קרוב יותר ויותר, ווכי עוד מעט יגיע גם תורו.

4. התחושה של אובדן הרלוונטיות. כולנו רוצים שיעריכו מעט את פועלנו המבורך בסביבתנו הקרובה - בעבודה, בצבא. הזקן שהשתתף בקרבות תש"ח כָּמֵהַּ לשתף את הצעירים בהרפתקאותיו, אך הצעירים הם חסרי סבלנות ומוקפים בפיתויים ובסיפוקים מיידיים שמעניינים אותם הרבה יותר. תחושה דומה חווה הסבתא הזקנה שנהגה לארח את משפחתה בארוחות שישי וכעת אינה מסוגלת לכך.

איך מתמודדים?

כיצד יכולים אנו לעזור לאחינו הזקנים - חברינו, הורינו - להתמודד עם הירידה התפקודית?

ראשית, עלינו להאזין להם, לשמוע את כאבם, כפי שנאמר: דאגה בלב איש - ישיחנה.

כדאי לבדוק אילו דברים יכולים לעזור בלי שאנחנו משפילים את הזקן, בלי שאנחנו נוקטים פטרונות, בלי שאנחנו מציקים.

שום זקן אינו שש לקבל עזרה בתפקוד אישי, שום זקן אינו שש להיות עירום במקלחת בנוכחות מטפל או מטפלת. לכן כל הצעת עזרה צריכה להיעשות בזהירות. בהמלצה למתן עזרה צריכים לנקוט עדינות מופלגת. כדאי לנסות לראות את האור בכל מצב. אולי הזקן צריך עזרה ברחצה עקב בעיית הברכיים שלו, אך לעומת זאת הוא יכול ללכת עם מקל או עם הליכון.

יש לטפל היטב בכאבים. הדבר עשוי לתרום לשיפור בתפקוד ולשיפור במצב הרוח.

חשוב מאוד שהזקן יחוש שהוא בשליטה על גורלו, על מצבו הכלכלי, ולכן בכל שיחה יש לשתף את הזקן, לדבר עימו ולא מעל ראשו.

אם הזקן מסרב לקבל עזרה, אין לכפות אותה עליו. ניתן להתהלך באזור האפור של נטילת סיכון, אך בשום אופן אסור להשפיל. הכבוד לעיתים חשוב יותר מסיכון בריאותי.

הילדים כוונתם ודאי טובה, אך לעיתים הם נוקטים הגנת־יתר ונוהגים בפטרונות כלפי הוריהם הזקנים. יש ילדים מעורבים מעל ומעבר, יש ילדים שלא מעורבים. יש ילדים שגרים במרחקים וכשבאים נוקטים מדיניות של אורח לרגע רואה כל פגע ומתנפלים על הזקן בעזרה מופרזת.

בתחילתה של מחלת אלצהיימר האדם עודנו שמור מבחינת האישיות. יש לזרום איתו, לקבל באהבה את בעיית הזיכרון, לא להתווכח לריק. הדבר רק יוצר קונפליקט ואי־נעימות ופוגע בביטחון העצמי של הזקן.
יש להעצים את הזקן, לתת לו ביטחון, לנסות להמתיק את הגלולה המרה, להבין את הכעס, את הזעם.

לסיכום

לא קלה היא הזקנה, שכן היא כרוכה במוגבלויות שהולכות ומחריפות. הזקן המוגבל חווה אובדן וזקוק לעיבוד האבל. דרושות עדינות וסבלנות מרובות כדי להתמודד עם כאבו של הזקן המוגבל. אין להתנפל עליו, אין לנקוט כלפיו פטרונות מגוננת, יש לאפשר ולו - גם במחיר של סיכון מסוים - עצמאות ככל האפשר. יש להציע לו טיפול בדברים שעלולים לגרום למוגבלות, כמו כאב, למשל.

יש להציע את העזרה בעדינות ובהדרגה, יש לשתף את הזקן בקבלת ההחלטות על גורלו. יש לדבר איתו ולא מעל לראשו. יש לתת לו תחושה שהוא נותן fight, שהוא אינו הולך מעדנות לתוך אותו הלילה הטוב.

ד"ר דניאל דליות הוא מומחה לגריאטריה ועוסק בשיקום ובטיפול פליאטיבי בבית רבקה