תחום הספורט והפעילות הגופנית שופע מרץ, אדרנלין, התלהבות – וגם לא מעט מיתוסים. רבים מהרעיונות האלה, שהשתרשו בציבור, אינם מדויקים, או אפילו מופרכים ממש. אנחנו כאן כדי לעשות לכם סדר ולהסביר מה מכל מה ששמעתם, או אפילו חשבתם שאתם יודעים, נכון - ומה ממש לא. קבלו עשרה מיתוסים נפוצים ועשרה הסברים מקיפים.
מיתוס: עיסוק במשקולות פוגע בצמיחה לגובה של ילדים
החשש הזה מופרך מיסודו. למעשה, מחקרים מוכיחים שאימוני משקולות תורמים משמעותית לחיזוק השרירים של ילדים, לעומת ילדים שאינם עוסקים בפעילות זו. עם זאת, חשוב ביותר להתאים את הציוד ואת עומס ההתנגדות (המשקל) לגובה, לגיל, לכושר הגופני ואף ליכולת התפיסה של הילד או הילדה. בנוסף, מומלץ לילדים (וגם למבוגרים) להתאמן תחת השגחה ובקרה של מאמנים מוסמכים.
מיתוס: ריצה גורמת לשחיקת הסחוס בברכיים
ממש לא בהכרח. מחקרים רבים שנערכו בנושא לא מצאו קשר בין ריצה של אנשים בריאים לבין יצירת תהליך שחיקה מואץ ומתמשך בסחוסי מפרק הברך. ניתן לומר כי מצבים מסוימים, לדוגמה, אחרי כריתת סהרון הברך (מניסקוס), או שברים בברך עם פגיעות בסחוס, הם גורמי סיכון לשחיקה מואצת של סחוסי מפרק הברך - במקרה שמתבצעת ריצה עצימה ולא מבוקרת לאורך זמן. אבל כשמדובר באנשים צעירים ובריאים שלא עברו ניתוח בברך, או פציעות כמתואר, אין בעיה להתמיד בריצות, אף למרחקים ארוכים, ללא חשש משחיקה מואצת של הסחוסים. עם זאת, עדיף תמיד לבצע ריצות למרחקים ארוכים על משטחים רכים כגון שדות, כורכר וכדומה, ולא על משטחים שאינם בולמים זעזועים, דוגמת אספלט.
מיתוס: עדיף להתאמן במכון כושר מאשר בבית או בפארק - במכון יש מגוון מכשירים שבעזרתם קל יותר לשפר את הכושר הגופני
ממש לא בהכרח. אכן, רוב מכוני הכושר מצוידים כיום במיטב המכשירים ומאפשרים לבצע אימונים שונים באווירה ספורטיבית. עם זאת, מי שבוחר לבצע את הפעילות שלו בפארק ואפילו בבית, יוכל להשיג את המטרות בצורה יעילה לא פחות ולעיתים אף יותר. לדוגמה: הליכה מהירה, ריצה ורכיבה על אופניים באוויר הפתוח, לבד או בקבוצה, הן פעילויות מעולות הגורמות הנאה רבה ותורמות רבות לכושר ולבריאות, בתנאי שמתמידים בביצוען לאורך שנים.
מיתוס: עיסוק בספינינג מזיק לברכיים
מאוד לא מדויק. עקרונית, דווקא רכיבה על אופניים עשויה להתאים לסובלים מבעיות ברכיים יותר מהליכה או מריצה. פעולת הדריכה, שמעלה את הסיכויים לכאבי ברכיים, חוזרת על עצמה בהליכה ובריצה - ואילו ברכיבה היא אינה קיימת. יתירה מכך, פעולת הדיווש ברכיבה מחזקת את שרירי הירך ובכך תורמת לתפקוד טוב יותר של מפרק הברך. ספינינג הוא אמנם פעילות מאומצת, ולכן יש רמה מסוימת של סיכון לכאבי ברכיים, אבל הסיכון נמוך יחסית. בכל זאת, במקרה של הופעת כאבים במהלך הרכיבה או אחריה, מומלץ להפסיק אותה.
מיתוס: הליכה מועילה יותר מריצה להפחתת משקל
לא נכון. בדומה לנסיעה ברכב, שבה נשרוף יותר דלק ככל שהמרחק והמהירות יעלו, שריפת השומנים בגופנו תגבר ככל שנעלה את מרחק ההליכה, או הריצה, ואת הקצב. חשוב לזכור שתוכנית דיאטה (תזונה ופעילות) יעילה היא כזו שתוכננה היטב והותאמה לכושרו הגופני של האדם המסוים.
מיתוס: הליכה בקצב רגיל לא ממש נחשבת לפעילות גופנית
תלוי לגבי מי. אם מדובר במתאמן ותיק, שרגיל לצעידה מהירה, הורדת הקצב תהפוך את הפעילות לקלה מדי. לעומת זאת, מי שזה עתה חזר לבצע פעילות גופנית לאחר הפסקה ממושכת, טוב ונכון יעשה אם יתחיל להתאמן בהליכה, אפילו איטית ולמרחק קצר, ויתקדם בהדרגה, בסבלנות ועל פי היכולת. גם מי שיחליט להמשיך ללכת בקצב איטי יחסית יטפח היטב את כושרו ובריאותו, ובלבד שיתמיד בפעילות.
מיתוס: כשמזהים קרע במניסקוס ב־MRI מוכרחים לבצע ניתוח ארתרוסקופיה בהקדם
לא נכון. מתברר שקרע בסהרוני הברך הוא ממצא העולה בשכיחותו עם העלייה בגיל, עד כדי כך שבגיל 50 ומעלה הוא קיים אצל כשליש מהאוכלוסייה לפחות. קרע מסוג זה יכול להופיע גם ללא חבלה חריפה משמעותית, אלא כחלק מתהליך שחיקה הדרגתי במפרקים והיחלשות של הרקמות הרכות.
במצבים שבהם הקרע בסהרון הוא חלק מתהליך שחיקת המפרק, ההמלצה כיום היא להתחיל בטיפול לא כירורגי, הכולל פיזיותרפיה ושימור כוח שרירים. בחלק ניכר מהמקרים תהיה הטבה בסימפטומים תוך כמה חודשים ולא יידרש ניתוח כיוון שהכאב יחלוף בהדרגה, גם אם הקרע יישאר במקומו. בספורטאים צעירים המצב שונה. בעשורים השני עד החמישי לחיים ניתן לצפות שהקרע בסהרון יופיע בעקבות חבלה משמעותית והסבירות שיידרש ניתוח ארתרוסקופיה לטיפול בקרע (כריתה או תפירה של הסהרון) גבוהה יותר.
מיתוס: שברי מאמץ הם תמיד פציעה לא מסוכנת שחולפת תוך כמה שבועות, והם אופייניים לחיילים בטירונות ולא לספורטאים
לא ולא. שבר מאמץ הוא מצב שבו קצב ספיגת העצם גבוה באופן חריג מקצב בניית העצם. שני התהליכים שזורים זה בזה ובמצב נורמלי צריך להתקיים איזון ביניהם. שברי מאמץ עשויים להופיע אצל חיילים, החשופים לעלייה קיצונית בעומסי האימונים הפיזיים ולחסך בשעות שינה, וגם בקרב ספורטאים החשופים למצבים דומים, בעיקר כשקיימים חסרים תזונתיים מסוימים.
ישנם סוגים רבים של שברי מאמץ. חלקם לא מסוכנים, כגון שבר מאמץ בחלק הרחיקני של עצם השוק (טיביה), המופיע בשכיחות גבוהה אצל חיילים בטירונות. אבל יש גם שברי מאמץ מסוכנים שעלולים להסתיים בשבר מלא של העצם ובצורך בהתערבות כירורגית לקיבוע העצם. דוגמאות לשברים כאלה הם שבר מאמץ בצוואר עצם הירך ושבר מאמץ במסרק החמישי בכף הרגל. בכל חשד לשבר מאמץ יש לבצע אבחון מדויק של מיקום השבר על ידי אורתופד מומחה בתחום ולהתאים את הטיפול הנכון, כירורגי או לא כירורגי.
מיתוס: להורים מספיקה התרוצצות אחר הילדים - אין להם צורך בפעילות גופנית נוספת
מצטערים, לא. אין ספק שהתרוצצות של הורים אחר פעוטות תורמת בעקיפין לכושר הגופני שלהם (וגם של הפעוטות), ובכלל, הימצאות בתנועה טובה ובריאה יותר מישיבה לאורך כל היום. ועדיין, עם כל הכבוד לעיסוק המתיש הזה, הוא לא שווה ערך לתועלת האירובית שקיימת בריצה, ברכיבה על אופניים, או בשחייה, ובשיפור החוזק ומסת השריר שבעבודת כוח, במשקולות או במכשירים.
ומה עם טיפולי רפואה משלימה?ניתן לטפל בפציעות ספורט שונות ובכאבים שנוצרים בשל פעילות ספורטיבית, בעזרת עיסוי, שיאצו, דיקור סיני ועוד שיטות טיפול רבות ומגוונות. |
מיתוס: אין טעם ללמוד שחייה בגיל מתקדם כי הלימוד והמאמץ הפיזי כבר בעייתיים בשלב זה
פשוט לא. שחייה היא פעילות מהנה ובריאה בכל גיל, ובשלב מתקדם בחיים, בוודאי. השחייה תורמת ללב וכלי דם בריאים יותר, להפחתת כאבי גב ומפרקים ועוד. בניגוד למחשבה שהייתה מקובלת בעבר, ולפיה מבוגרים אינם יכולים ללמוד שחייה, כיום קיימות שיטות הדרכה מגוונות, שהופכות את לימוד השחייה בגיל מאוחר לקלה ונגישה מאי פעם. הדגש בשיטות אלה הוא על שיפור ההסתגלות למים, במטרה להפחית את "פחד המים" אצל מי שסבל מכך לאורך השנים, ועל התאמת קצב הלימוד ליכולת האישית.
ייעוץ מקצועי:
דני טל, מומחה לכושר גופני במחלקה לחינוך ולקידום בריאות בשירותי בריאות כללית
ד"ר יפתח חצרוני, מומחה לפציעות ספורט ולכירורגיה אורתופדית, מרכז רפואי מאיר
