מהי היפוגליקמיה?
היפוגליקמיה היא מצב שבו רמת סוכר בדם נמוכה (פחות מ־70 מיליגרם/דציליטר).
המצב הזה שכיח בחולי סוכרת שמקבלים תרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה כמו אינסולין ורפגליניד (השמות המסחריים: נובונורם, רפגליניד־טבע, ראודון).
מניעה וטיפול בהיפוגליקמיה
ממה נגרמת היפוגליקמיה?
קיימות סיבות רבות להיפוגליקמיה בקרב אנשים שיש להם סוכרת, ובהן:
• דילוג על ארוחה (למרות הזרקת אינסולין).
• טעות במינון האינסולין.
• חישוב לא נכון של מינון האינסולין.
• טעות בסוג האינסולין שמוזרק.
• פעילות גופנית מאומצת.
• ירידה במשקל.
• שינויים בתזונה כמו הפחתה דרסטית בצריכת הפחמימות וצום.
סיבות נוספות להיפוגליקמיה: מתן תרופות נוספות שגורמות להיפוגליקמיה, אי־ספיקת כליות, מחלת כבד, מחלה זיהומית, אשפוז בבית חולים, ניתוחים מסוימים. גם חולי סרטן וחולים במחלת אדיסון נוטים לסבול מהיפוגליקמיה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית.
בחודשים הראשונים לאחר ניתוח לקיצור קיבה (ניתוח בריאטרי) עולה הסיכון להיפוגליקמיה, ובעקבותיו עולה גם הצורך להתאים את הטיפול לסוכרת כדי למנוע היפוגליקמיה.
גם שינויים בהפרשות של הורמונים שונים במהלך היום והלילה עלולים לגרום להיפוגליקמיה.
תרופות נוספות, חוץ מאשר אינסולין, שגורמות להיפוגליקמיה כוללות, בין היתר: תרופות לטיפול בסוכרת ממשפחת הסולפונילאוריאה (כמו גלובן, גלוקו־רייט ואמריל) או רפגליניד (נובונורם), אנטיביוטיקה ממשפחת הסולפונאמידים (כמו דיספטיל) ואוקטראוטיד (תרופה שהיא נגזרת של ההורמון סומטוסטטין). גם פלקווניל שהיא תרופה לטיפול במחלות חיסון עצמי עלולה לגרום להיפוגליקמיה.
מהם הסימנים של היפוגליקמיה?
התסמינים הראשוניים והשכיחים של היפוגליקמיה כוללים זיעה קרה מוגברת, ראייה מטושטשת, תחושת רעב, כאבי ראש, חולשה ודפיקות לב.
יש מטופלים שמרגישים תחושת נימול סביב הפה כשיש היפוגליקמיה, ויש מטופלים שמרגישים עצבנות, חרדה, בלבול, סחרחורות או חוסר שיווי משקל. היפוגליקמיה קשה עלולה לגרום לאובדן הכרה, לפרכוסים, לנזק מוחי ואף למוות.
לעיתים עלולים מטופלים שלא להרגיש את תסמיני ההיפוגליקמיה, משום שהם נוטלים תרופות מסוימות (כמו חוסמי בטא) או משום ששתו אלכוהול.
גם קשישים וחולי סוכרת זה שנים רבות עלולים שלא לחוש בתסמיני ההיפוגליקמיה הראשוניים. הרופא עשוי להורות למטופלים כאלה לעשות בדיקת גלוקוז בדם בתדירות גבוהה יותר.
מהן ההשלכות של היפוגליקמיה על הבריאות?
אם לא מטפלים במהירות וביעילות בהיפוגליקמיה, היא עלולה להידרדר לאובדן הכרה, לפרכוסים ואף למוות.
בשנים האחרונות הצטברו עדויות שאירועי היפוגליקמיה חוזרים, במיוחד בגיל המבוגר, מעלים את הסיכון להפרעות בקצב הלב (כמו פרפור פרוזדורים), לאוטם בשריר הלב (התקף לב), לנפילות ולשברים ולירידה בתפקוד הקוגניטיבי.
מטופלים שחווים היפוגליקמיה מרגישים רע בעקבות האירוע ולעיתים אף סובלים מחרדה - שמא אירוע כזה יחזור על עצמו.
כיצד מטפלים בהיפוגליקמיה?
קודם כול יש לדעת: אם חווים היפוגליקמיה – אסור לנהוג. אם צריך לנסוע למרפאה או לבית חולים, יש לבקש הסעה מקרוב משפחה או מידיד או להזמין אמבולנס.
הטיפול בהיפוגליקמיה ללא אובדן הכרה שונה מהטיפול בהיפוגליקמיה שאליה מתלווה אובדן הכרה.
היפוגליקמיה ללא פגיעה בהכרה
אם אכן מדובר בהיפוגליקמיה (מה שניתן לברר באמצעות בדיקת דם), הטיפול המיידי הוא מתן סוכר. ניתן לקחת טבליות גלוקוז או לשתות מים שהומס בהם סוכר או לשתות משקה עתיר סוכר אחר כלשהו.
לאחר כרבע שעה יש לבדוק שוב את רמות הסוכר בדם, ואם מהבדיקות עולה שההיפוגליקמיה לא חלפה, יש לצרוך עוד סוכר. יש מטופלים שמעדיפים לאכול פרי או שוקולד, אבל יש להביא בחשבון שספיגת הסוכר מהשוקולד או מהפרי עלולה להיות איטית - מה שיאט את היציאה מהמצב של היפוגליקמיה.
לאחר כחצי שעה מחלוף ההתקף מומלץ לאכול פחמימה מורכבת כמו פרוסת לחם עם גבינה, חומוס או טחינה.
היפוגליקמיה עם אובדן הכרה
במקרה של היפוגליקמיה שאליה מתלווה אובדן הכרה, יש להזריק גלוקגון (משוּוקת בישראל בשם המסחרי גלוקגן היפוקיט).
לאדם שאיבד הכרה אסור לתת שתייה או אוכל, משום שאלה עלולים לגרום לו לחנק.
גלוקגון הוא הורמון שמיוצר בלבלב, ותפקידו הוא להעלות את רמות הסוכר בדם.
זריקת גלוקגון ניתנת במרשם רופא בלבד. מתן הזריקה מעלה במהירות את רמות הסוכר בדם. השימוש בה מחייב קבלת הדרכה לשימוש נכון. את ההדרכה חייבים לקבל הן המטופל והן בני משפחתו.
זריקת גלוקגון מסייעת למרבית המטופלים לחזור להכרה, אך היא אינה יעילה במצבים הבאים:
• אחר צום ממושך.
• כשרמות האדרנלין בדם נמוכות (למשל כתוצאה מבעיה בבלוטת יותרת הכליה).
• כשמדובר בהיפוגליקמיה שנובעת משתייה מופרזת של אלכוהול.
• אם סובלים מגידול שמפריש גלוקגון או אינסולין.
אם ההכרה אינה חוזרת לאחר הזריקה, יש לפנות את המטופל בהקדם לבית חולים.
כיצד מונעים היפוגליקמיה?
חשוב להקפיד על אכילה בכמויות נכונות ובזמנים מתאימים, במיוחד לאחר הזרקת אינסולין או נטילת תרופות לסוכרת.
חשוב להקפיד על מינון נכון של אינסולין לפי מדידת הסוכר לפני הארוחה ולאחריה.
לא מומלץ לעשות פעילות גופנית מאומצת באופן לא מבוקר ולא מתוכנן. אם יש הכרח לעשות פעילות גופנית הדורשת מאמץ מיוחד, חשוב לדאוג לתוספת פחמימות לפני הפעילות ובמהלכה.
יש להימנע משתייה מרובה של אלכוהול.
במקרה של ספק: לצרוך סוכר
במקרה שיש חשש להיפוגליקמיה, אך אין אפשרות לבדוק את רמות הסוכר בדם, יש ליטול סוכר או לשתות משקה עתיר סוכר. היפרגליקמיה זמנית בעקבות אכילת סוכר עדיפה על פני היפוגליקמיה לא מזוהה.
סיכום
• כל חולה סוכרת וכן בני משפחתו צריכים להכיר את הסימנים של היפוגליקמיה ולדעת מה לעשות עם הופעתם.
• יש לדווח לרופא המטפל על כל מקרה של היפוגליקמיה כדי שיעריך את הסיבות לכך וכדי שיבחן את הצורך בהתאמת הטיפול התרופתי לסוכרת.
• הטיפול בהיפוגליקמיה משתנה בהתאם למצב ההכרה. אם ההכרה לא נפגעה, יש לצרוך סוכר זמין ופשוט. אם ההכרה נפגעה, יש לתת זריקת גלוקגון ולפנות לבית חולים.
• ניטור עצמי של סוכרת חיוני כדי להכיר את תסמיני ההיפוגליקמיה ואת הדרכים למניעתה.
• למטופלים באינסולין חשוב לנטר את רמות הסוכר מדי יום ובעיקר עם ההשכמה בבוקר, בסמוך לארוחות העיקריות וכן בעת הצורך, אם חשים בתסמינים של היפוגליקמיה.
• אם מטופלים באינסולין או בתרופות אחרות לסוכרת שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, מומלץ לשאת בכל עת טבליות גלוקוז, סוכר או פחית משקה עתיר סוכר, למקרה שיופיעו תסמיני היפוגליקמיה.
• כדאי לשאת צמיד או כרטיס שמעידים שהנושא אותם הוא חולה סוכרת. זה משפר את הסיכוי לקבל טיפול נכון במקרים דחופים.
רחל מאיר היא אחות סוכרת במחוז ירושלים
ד"ר קובי כהן הוא רוקח קליני במחוז דן-פתח־תקווה בכללית ועורך בכיר של מדריך התרופות באתר כללית
