אדמדמת, סקרלטינה ועוד - פריחה אצל ילדים

המשמעות הרפואית של המילה "פריחה" היא הופעה של נגעים מסוג כלשהו על העור. רופאי עור מכנים הרבה מצבים על העור בשם "פריחה", גם כאשר לא מדובר במחלה נגיפית או חיידקית, כפי שאפשר היה לחשוב. בקיצור, רופאי עור קוראים לכל דבר המופיע על העור בשם "פריחה".

ניתן לתאר פריחה באופנים שונים: לפי צבע הנגעים, לפי המראה והמרקם של הנגעים ולפי אופי פיזורם על פני הגוף (למשל, האם הפריחה מוגבלת רק לאזורים שחשופים לשמש או שהיא מופיעה גם באזורים שמכוסים כל הזמן בבגדים).

ממה נגרמת פריחה?

העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף שלנו (15% ממשקל הגוף). יש לעור תפקידים חשובים ביותר ובהם הגנה מפני התייבשות, ויסות טמפרטורת הגוף והגנה מפני זיהומים.

מעצם היותו מעטפת חיצונית, חשוף העור כמעט כל הזמן לגירויים שונים שיכולים לגרום, בין היתר, לפריחה. נוסף על כך יכולה הפריחה להיגרם גם ממחלות זיהומיות, ממחלות תורשתיות, ממחלות של מערכת החיסון, מממאירויות שונות ומאלרגיות. 

מהם התסמינים של פריחה בעור?

התסמין המרכזי של פריחה הוא השינוי בצבע העור ובמרקם שלו (למשל, היווצרות של שלפוחיות או של קשקשים על העור). הפריחה יכולה להיות מרוכזת באזור אחד בגוף, מפושטת באזורים שונים או על פני הגוף כולו. הפריחה עלולה לגרד, ויכולות להתלוות אליה גם תופעות כמו חום מקומי, גרד וכאב מקומי.

בתוך כמה זמן הפריחה עוברת?

משך הפריחה תלוי בגורם לפריחה. כך, למשל, פריחה אלרגית צפויה לחלוף כמה ימים לאחר החשיפה לחומר שגרם לה. גם פריחה הנובעת ממחלה נגיפית לרוב חולפת בתוך זמן קצר יחסית: בין כמה ימים לכמה שבועות. 

איך מאבחנים?

בהתאם להתרשמות הרופא הוא עשוי להפנות את הנבדק לבדיקות נוספות כמו בדיקות מיוחדות לזיהוי מחלות זיהומיות: גידול תרביות לחיידקים או לנגיפים (על מצע מיוחד במעבדה). לעיתים נעזרים גם בבדיקות דם ולעיתים נדירות יש צורך בבדיקות נרחבות או חודרניות יותר (בדיקות הדמיה או ביופסיה).

ככלל, האם פריחה עלולה להיות מסוכנת?

בדרך כלל הפריחות אינן מסוכנות. יתר על כן, הן חולפות ברובן מעצמן בתוך זמן קצר (בין כמה ימים לכמה שבועות). עם זאת, יש פריחות בגיל הילדות שהגורם להופעתן עלול לסכן חיים.

איך מזהים פריחה מסוכנת?

הגורם לפריחות המלוות בחום הוא לרוב חיידק או נגיף, ולכן חשוב להגיע לבדיקת רופא כאשר מופיעה פריחה המלוּוה בחום. עם זאת, כל עוד הילד חיוני, אוכל, שותה או יונק בצורה תקינה, משחק ומתקשר עם המשפחה, הרי שבמרבית המקרים אין סיבה לדאגה. 

לעומת זאת, כאשר יש חום גבוה, הילד אינו אוכל, אינו שותה, אינו יונק, נראה אדיש וישנוני - מדובר בסימנים מדאיגים המחייבים בדיקת רופא.

חשוב גם לזהות פריחה בעקבות זיהום בחיידק מנינגוקוקוס. זוהי אומנם פריחה נדירה, אבל חשוב להכיר אותה.

אם הפריחה נעלמת או מתבהרת כאשר לוחצים עליה ושבה לצורתה המקורית עם שחרור הלחץ, היא ככל הנראה אינה מסוכנת. לעומת זאת, אם הפריחה אינה נעלמת בזמן שלוחצים על האזור הנגוע, ייתכן שמדובר בפריחה מסוכנת שנובעת מדימומים תת־עוריים (פטכיות). הופעתם של אלה מחייבת פנייה מיידית לבדיקה רפואית.

סימן מדאיג אחר הוא אם הפריחה מלוּוה בנפיחות סביב הפה, בלשון ובשפתיים - עם או בלי  קשיי נשימה. במצב כזה יש לפנות מייד לרופא, מכיוון שעלול להיגרם חנק עקב בצקת בדרכי הנשימה.

מחלות ופריחות

פריחות שונות מאפיינות מחלות ילדות רבות שנגרמות מחיידקים או מנגיפים. עם השנים מחלות רבות שהיו נפוצות בעבר, ושהתאפיינו, בין היתר, בפריחה, הפכו לנדירות הודות לחיסונים שניתנים נגד אותן המחלות. עם זאת, עדיין יש לא מעט מחלות נפוצות שמתאפיינות בפריחה.

מחלות נגיפיות שכיחות הגורמות לפריחה

אדמדמת/אביבית

אדמדמת ואביבית הן השמות העבריים שניתנו למחלה נגיפית בשם Roseola infantum התוקפת בעיקר תינוקות עד גיל שנתיים - בדרך כלל בעונות האביב והסתיו.

מהלך המחלה הוא שמאפשר לאבחן אותה במידה רבה של ודאות: אדמדמת היא מחלת הפריחה היחידה שמתחילה בחום גבוה מאוד שנמשך שלושה עד ארבעה ימים. התפרחת מופיעה רק לאחר שהחום יורד.

התפרחת מורכבת מנגעים קטנים שטוחים - או מעט מורמים מעל פני העור - בצבע ורוד. הפריחה מופיעה תחילה בחזה, בבטן ובגב ולאחר מכן מתפשטת לגפיים. הפריחה נעלמת בתוך יום־יומיים. 

לפעמים, בעקבות עלייה פתאומית של החום לערכים גבוהים מאוד, עלולים להתפתח פרכוסי חום. המחלה חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול, למעט הורדת החום.

אבעבועות רוח

הגורם לאבעבועות רוח הוא נגיף. מדובר במחלה מאוד מידבקת, שאומנם לרוב אינה מסוכנת, אך עלולה לגרום למידה לא מבוטלת של אי־נוחות ואף לסבל. אצל שיעור קטן מאוד מהחולים עלולה אבעבועות רוח להתפתח למחלה קשה ובמקרים נדירים, בעיקר כאשר יש מחלות רקע של המערכת החיסונית, היא עלולה להיות מסוכנת.

סימני המחלה מופיעים בין 10 ימים לשלושה שבועות לאחר מועד ההדבקה. הסימן הראשון של אבעבועות רוח הוא חום, שלעיתים קרובות מלוּוה בכאב גרון ובעייפות. הפריחה (שמאוד מגרדת) מגיעה יום־יומיים לאחר מכן בראש, בקפלי הידיים ובמפשעות.

הפריחה היא בתחילה אזור אדום שבמרכזו שלפוחית זעירה. לאחר שהשלפוחית מתפוצצת, היא מתכסה בגלד. הפריחה של אבעבועות רוח אינה אחידה. היא משתנה בהתאם לשלבי ההתפתחות של המחלה ובהתאם לסוג העור שבו היא פורצת.

חומרת המחלה והאינטנסיביות של הפריחה אינן ניתנות לחיזוי מראש. לעיתים באה המחלה לידי ביטוי בנגעים בודדים בלבד והיא כמעט אינה מורגשת, ולעיתים מכוסה הילד החולה בנגעים רבים ומפושטים - גם בריריות הפה, בעיניים ובאיברי המין. ילדים במצב כזה מגיעים לא פעם לאשפוז כדי לטפל בסיבוכי הפריחה.

ניתן לחזור לגן או לבית הספר ברגע שהנגע האחרון הופך משלפוחית לגלד, שכן בשלב הזה המחלה כבר אינה מידבקת. במילים אחרות: הילד יכול לחזור למסגרת החינוכית שבה הוא לומד גם אם כל גופו מכוסה פריחה - ובתנאי שמדובר בנגעים שנושאים גלדים ולא שלפוחיות.

בדרך כלל הפריחה אינה מותירה סימנים או צלקות, אלא אם הנגעים הזדהמו בזיהום משני שגרם לנזק עמוק בעור. מקרים כאלה הם נדירים ביותר. אם הילד מגרד את העור חשוב לתת לו טיפול נוגד גרד, מכיוון שהגירודים עלולים לגרום לצלקות בעור.

• רוצה לדעת עוד? המדריך המלא לאבעבועות רוח

חצבת

חצבת היא מחלת נגיפית (גורם לה נגיף ה־measles) שמתלווה אליה פריחה אופיינית. 

ביום השלישי או הרביעי למחלה מופיעה פריחה בצבע אדום־חום. תחילה פורחות הפנים, אך בהמשך מתפשטת הפריחה לאזורי הגוף האחרים. אזורי הפריחה מתמזגים בהדרגה למשטחים אדומים שבולטים מעט מעל פני העור. בשלב הזה מלוּוה החצבת בחום גבוה מאוד ובתחושת חולי ועייפות. 

בתוך שלושה עד חמישה ימים מתחיל החום לסגת בהדרגה, ושאריות הפריחה דוהות גם הן.

סיבוכים לחצבת מופיעים לעיתים נדירים, אך הם עלולים להיות מסוכנים.

• רוצה לדעת עוד? המדריך המלא לחצבת

אדמת

אדמת היא מחלה נגיפית קלה יותר מחצבת, וסימניה מופיעים בין 14 יום ל־21 יום לאחר החשיפה לנגיף.

בתוך יום עד חמישה ימים של מחלה לא קשה מופיעים קשרי לימפה נפוחים בצוואר ומאחורי אפרכסות האוזניים. כבר בתחילתה מלוּוה האדמת בפריחה ורודה שמתחילה על הפנים ומתפשטת בהמשך לצוואר ומשם לשאר חלקי הגוף. הפריחה נעלמת בתוך יומיים עד שלושה ימים. אין טיפול מיוחד לאדמת, והמחלה - בילדים - אינה מותירה שום נזק.

בילדים המחלה קלה. הדאגה העיקרית היא מפני האפשרות שהילד החולה ידביק אישה הרה במחלה. הדבקה כזאת היא מסוכנת אם האישה ההרה נמצאת במהלך 16 השבועות הראשונים להיריון, והיא מסוכנת במיוחד אם היא נמצאת בין השבוע ה־8 לשבוע ה־10 להיריון. הסכנה היא שהעובר שנושאת האישה ההרה ברחמה ייפגע מנגיפי האדמת ויסבול ממומים מולדים.

בישראל רוב הנשים בגיל הפוריות חוסנו נגד אדמת, אולם מי שאינה בטוחה בכך יכולה לבדוק את רמות הנוגדנים שבדמה לאדמת ומכך ללמוד אם היא חוסנה. החשש מפני אדמת בהיריון הוא הסיבה העיקרית למתן החיסונים בגיל הילדות.

אדמנת זיהומית (המחלה החמישית - Fifth disease)
 

אדמנת זיהומית (Erythema infectiosum), הנקראת גם המחלה החמישית, היא מחלה נגיפית שפורצת בעיקר בחודשי האביב. הנגיף שגורם למחלה נקרא פרוו־וירוס (Parvovirus), וההדבקה נעשית באמצעות טיפות זעירות באוויר שמקורן בשיעול של אדם חולה.

סימני המחלה מופיעים בתוך 4 עד 14 ימים לאחר ההדבקה, אבל רק אצל כ־25% מהחולים מופיעים תסמינים כלשהם. התסמינים כוללים חום לא מאוד גבוה ופריחה. 

זו מופיעה תחילה על הלחיים של הילד ונותנת להן מראה של לחיים שקיבלו סטירה. בתוך יום־יומיים מופיעה פריחה אדומה עדינה על הזרועות, על הרגליים ועל פלג הגוף העליון. בשלב הזה הנגיף כבר נעלם, והילד אינו מידבק ורשאי לחזור לגן הילדים או לבית הספר.

אין טיפול מיוחד לאדמנת זיהומית. יש לשים לב: סימני המחלה עלולים לחזור זמנית בעקבות חשיפה לאור השמש, בתגובה למאמץ גופני או בתגובה לעלייה בטמפרטורת הגוף מסיבות אחרות. האבחנה מבוססת על הצורה האופיינית של התפרחת על הלחיים.

מחלת הפה והגפיים

למחלת הפה והגפיים, שהיא נפוצה מאוד, גורמים זנים רבים של נגיפים המשתייכים לקבוצת נגיפים מסוימת.

המאפיין העיקרי של המחלה הוא שלפוחיות לבנבנות שמופיעות על פני הלשון, בצד הפנימי של הלחיים, בחניכיים ולעיתים על השפתיים. בהמשך מתפתחים כיבים (אפטות) בקוטר של כמה מילימטרים, שסביבם אזור אדום. הכיבים האלה עלולים להכאיב ולהציק.

נוסף על כך עלולה להופיע פריחה אדומה ובולטת - עם או ללא שלפוחיות - בידיים, באצבעות, בכפות הרגליים בעכוז ובמפשעות. הופעת פריחה על הידיים שכיחה יותר מאשר על הרגליים. הנגעים בידיים וברגליים, שהם בצורת שלפוחיות, מלוּוים לעיתים קרובות בכאבים. השלפוחיות נסוגות לאחר כשבוע.

• רוצה לדעת עוד? המדריך המלא למחלת הפה והגפיים

מחלות חיידקיות הגורמות לפריחה

שנית (סקרלטינה)

למחלת השנית גורם החיידק סטרפטוקוקוס. היא מתאפיינת בדלקת בלוע ומלוּוה בפריחה אופיינית.

המחלה מידבקת ונפוצה מאוד בקרב ילדים בגיל בית הספר, בעיקר בחורף ובתחילת האביב, אולם תיתכן בכל גיל ובכל עונות השנה. בעבר נחשבה השנית למחלה קשה ומסוכנת, אבל בימינו היחס אליה הוא כמו לכל זיהום אחר מסטרפטוקוקוס שניתן להתמודד איתו באמצעות טיפול אנטיביוטי פשוט למדי.

הפריחה הוורודה־אדומה שמופיעה בכל הגוף כיומיים לאחר תחילת המחלה נגרמת מרעלנים שמפרישים חיידקי הסטרפטוקוקוס. הפריחה של השנית צפופה, וכאשר מעבירים עליה יד, מתקבלת תחושה של נייר זכוכית עדין. בדרך כלל הפריחה אינה מופיעה בכפות הידיים והרגליים. מאפיינים נוספים של המחלה הם אודם וסומק בפנים, ולרוב ישנו אזור חיוור סביב הפה. הלשון אדומה אף היא.

נוסף על פריחה יש למחלה תסמינים נוספים ובהם חום, כאב גרון - בעיקר בעת בליעה (תופעה שאופיינית גם לדלקת גרון ללא פריחה) - כאב ראש ונפיחות בבלוטות הלימפה, בעיקר בצוואר. לעיתים נוצר קילוף עור בקצות האצבעות. זהו סימן אופייני לכך שתהליך ההחלמה מהמחלה הוא בעיצומו.

בדומה לטיפול בדלקת גרון ללא פריחה, גם שנית מחייבת טיפול אנטיביוטי במשך 10 ימים מלאים - אף אם הרגשת הילד השתפרה בתוך ימים ספורים ולכאורה הוא הבריא. זאת כדי למנוע התפתחות סיבוכים שעלולים להיות משמעותיים.

24 שעות לאחר ירידת החום רשאי הילד לשוב ללימודים, גם אם טרם השלים את עשרת ימי הנטילה של האנטיביוטיקה.

אימפטיגו

אימפטיגו היא מחלה זיהומית שטחית של העור שעלולה להיגרם משני סוגים של חיידקים: סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס.

אימפטיגו מתאפיינת בפריחה שבהתחלה נראית כשלפוחיות זעירות. מאוחר יותר השלפוחיות פוקעות ומותירות אזורים אדומים פתוחים בעור. אלה מתכסים בגלד בצבע דבש ולעיתים מלוּוים בגרד. המחלה מידבקת מאוד ועלולה להתפשט לאזורי גוף שונים וגם לילדים אחרים במגע רגיל.

בדרך כלל לאחר שניים עד שלושה ימי טיפול המחלה כבר אינה מידבקת, אך הפריחה לרוב נשארת עוד כמה ימים לפני שהיא נעלמת כליל.

• רוצה לדעת עוד? המדריך המלא לאימפטיגו

מהן פטכיות?

פטכיות הן אזורים שבהם יש דימום תוך־עורי או תת־עורי שנראה לרוב כמו נקודות זעירות אדומות, אך עלול להיות גם מפושט יותר. פטכיות באזור הצוואר והפנים מופיעות לעיתים לאחר שיעול חזק או לאחר הקאות - ואז אין להן משמעות מיוחדת.

שילוב של חום ושל פטכיות עלול להיות סימן למחלה קשה, מסוכנת ולעיתים קטלנית שנגרמת מהחיידק האלים מנינגוקוקוס. החיידק עלול להגיע לזרם הדם ולגרום לזיהום של כל הגוף - מצב הקרוי אלח דם.

החיידק הזה עלול לגרום גם לדלקת קרום המוח. מדובר במצבים רפואיים שעלולים לסכן את החיים. המחלה מאוד מידבקת, ולכן כל ילד שזיהו אצלו פטכיות חייב להגיע לרופא בהקדם האפשרי כדי לעבור בדיקות נדרשות ולהגיע לאבחנה מהר ככל האפשר. כל זאת כדי להתחיל בטיפול מתאים שעשוי להציל חיים.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה ברפואת עור ומין בכללית