שעלת

​​​​​​​​​​מהי שעלת?

שעלת (באנגלית: Whooping cough או pertussis, פרטוסיס) היא מחלה חיידקית מידבקת שתוקפת אך ורק בני אדם. הגורם לה הוא החיידק בורדטלה פרטוזיס (Bordetella Pertussis). הוא מפריש טוקסינים (רעלנים) שפוגעים בתאים שונים בגוף וגורמים לסימני המחלה.

• מחפשים מידע על החיסון נגד שעלת? זה המקום

לשעלת יש שלושה שלבים הן במבוגרים והן בילדים. לכל שלב יש תסמינים אופייניים, ולרוב הם זהים במבוגרים ובילדים:

השלב הראשון (Catarrhal stage), שהוא המידבק ביותר, מתאפיין בתסמינים של נזלת ושל שיעול קל. 

את השלב הזה קשה לאבחן כי בדרך כלל אין עלייה בחום הגוף, וברוב המקרים הרופא או הרופאה אומרים ש"אין מה לעשות, זה וירוס, וזה יעבור". עם זאת, ישנו תסמין שאליו ניתן לשים לב כבר במהלך השלב הזה שנמשך בין שבוע לשבועיים: השיעול הולך ומתחזק - עד להופעת השלב השני.

בתינוקות עשוי השלב הראשון להיות קצר יותר ומלוּוה בהקאות, בקוצר נשימה​ ובהפסקות נשימה תוך כדי השיעול.​

בשלב השני, ההתקפי (Paroxysmal stage) השיעול מתחזק בעוצמתו ובתדירותו, הופך להתקפי ומופיע בסדרות מתמשכות של שיעולים שמסתיימים בשאיפה חזקה בעלת קול ייחודי שמכונה באנגלית "Whoop". הקול הייחודי הזה נגרם עקב מחסור באוויר שנוצר בזמן השיעול (ומכאן שמה של המחלה באנגלית: Whooping Cough).

בזמן ההתקף הפנים מאדימות ולפעמים אף מכחילות, ורידי הצוואר והעיניים מתבלטים, ולפעמים גם מקיאים לאחר התק​ף כזה של שיעול.

אצל תינוקות תיתכן גם הפסקת נשימה (אפניאה) בעקבות השיעול. השלב הזה נמשך כמה שבועות.

השלב השלישי (Convalescent stage) ​מתאפיין בהפחתת התדירות של התקפי השיעול ובהפחתת עוצמתם - עד להבראתו המלאה של החולה.

​​

​כמה זמן חולף מרגע הופעת התסמינים ועד להחלמה?

שעלת היא מחלה ממושכת. עד להחלמה עלולים לחלוף חודשיים עד שלושה חודשים.

האם שעלת עלולה להיות מסוכנת?

התשובה לשאלה הזאת תלויה בחומרת המחלה ובמצבו של החולה. תינוקות רכים וקשישים נמצאים בסיכון ללקות במחלה קשה שמצריכה אשפוז. כ־50% מהתינוקות בני פחות משנה שחולים ​בשעלת נזקקים ​לאשפוז. 

סיבוכים מהמחלה עלולים להיות דלקת ריאות (מהסיבוך הזה סובלים כרבע מהתינוקות בני פחות משנה שחולים בשעלת), התייבשות, אובדן משקל, הפרעות שינה, פרכוסים, אנצפליטיס (דלקת ברקמת המוח בשל מחסור בהספקת חמצן למוח בזמן השיעול), דימומים מוחיים ולעיתים אף פגיעה מוחית ומוות.

כאמור, שיעור התמותה מהמחלה בקרב תינוקות עד גיל שנה עומד על 1%. במבוגרים עלולים להופיע שברים בצלעות ואובדן השליטה על מתן שתן בזמן השיעול.

מתי כדאי לפנות לרופא או לרופאה?

בכל מקרה שבו השיעול אינו עובר ומתאפיין בהתקפים חמורים מהסוג שתואר למעלה, או אם ידוע על מישהו מבני הבית או מהקרובים שחלה באחרונה בשעלת.

החלטה על אשפוז - כמו בכל מחלה - תלויה במידת החומרה של המחלה. למשל, התקפי שיעול קשים במיוחד שגורמים להפסקות נשימה או לפרכוסים יביאו בדרך כלל לאשפוז החולה.

• לזימון תור לרופא/ת המשפחה או הילדים

איך מבדילים בין שעלת להצטננות רגילה?

הצטננות רגילה מתאפיינת בדרך כלל בנזלת, בכאבי גרון ובחום לא גבוה. שכיח שמתלווה להצטננות גם שיעול, אבל זהו לרוב שיעול קל ​שחולף לאחר כמה ימים או לכל היותר לאחר ​שבוע־שבועיים. 

שעלת, לעומת זאת, מתאפיינת בשבועות של שיעול בעל אופן התקפי כפי שתואר לעיל. במיוחד יש לחשוד אם החולה לא חוסן או בא במגע עם חולה שעלת. בכל מקרה של חשד לשעלת יש לפנות לרופא לאבחון ולקבלת טיפול.

איך נדבקים בשעלת? 

החיידק שמחולל את מחלת השעלת נישא בקלות באוויר בטיפות זעירות (רסס), ולכן עיטוש, שיעול ומגע ידיים (שנגעו קודם לכן באדם חולה) עלולים להעביר את החיידק מאדם לאדם.

החיידק נצמד לדרכי הנשימה, ובדרך כלל לאחר תקופת דגירה של 7 עד 10 ימים מופיעים סימני המחלה. לעיתים נדירות תיתכן תקופת דגירה של 5 עד 21 יום.

חולה נחשב למידבק כבר מהשלב הקטרלי של המחלה ועד לכ־3 שבועות לאחר התחלת השיעול. אם הוא טופל באנטיביוטיקה מתאימה, הוא נחשב ​ללא מידבק לאחר 5 ימי טיפול.

איך מאבחנים? יש בדיקה לאבחון שעלת?

​אבחון שעלת נעשה באמצעות בדיקה מולקולרית (PCR). את הבדיקה הזאת עושים על דגימה מלוע האף (החלק העליון ביותר של ​הלוע שנמצא מאחורי האף) שנלקחה באמצעות מטוש או על דגימה של הפרשות מהאף (משטף אף).

אצל בני שנה ויותר ניתן לאבחן את המחלה גם באמצעות בדיקת דם - בתנאי שעברה לפחות שנה ​ממתן החיסון נגד שעלת, וכבר חלפו יותר משבועיים מאז הופיעו ​התסמינים.

יש טיפול לשעלת? 

כן, יש טיפול. מתן טיפול אנטיביוטי בשלב הראשון של מחלת השעלת - השלב הקטרלי (לפני שלב השיעול ההתקפי) - עשוי לקצר את משך המחלה.

לטיפול בשלב השיעול ההתקפי כבר אין השפעה על מהלך המחלה, אך יש לו ערך משום שהוא מפחית את הדבקת הסביבה. לכן מומלץ לתת אותו לחולה כל עוד הוא מצוי בשלב שבו הוא עלול להדביק את סביבתו. 

נוסף על כך מומלץ לתת טיפול לכל מי שבאו במגע הדוק עם החולה (בני בית, חברים למעון ולגן וכדומה) בלי להתחשב בגיל או במספר מנות החיסון שקיבלו בעבר.

הטיפול המניעתי יעיל בעיקר אם ניתן בתוך 3 שבועות מהחשיפה לחולה מידבק, אך אם מדובר במי שמשתייכים לקבוצת הסיכון, יש לשקול את האפשרות לתת להם את הטיפול עד 6 שבועות מעת החשיפה. לקבוצת הסיכון משתייכים תינוקות עד גיל שנה, מי שסובלים מדיכוי של מערכת החיסון וחולים במחלת ריאות כרונית.

את ההחלטה למי מהבאים במגע עם חולה שעלת יש לתת טיפול מונע מקבל הרופא לפי שיקול דעתו הרפואי ובהתאם להנחיות של משרד הבריאות.

הטיפול האנטיביוטי המומלץ הוא לרוב אזניל (אזיתרומיצין) בכמוסות או בתרחיף שניטלים דרך הפה במשך 5 ימים.

אפשר למנוע את המחלה?

כן! קיים חיסון יעיל נגד שעלת שמאז 1957 כלול בחיסוני השגרה של תינוקות בישראל. מאז הוכללה שעלת בשגרת החיסונים פחתה התחלואה במחלה ב־90%.

ב־2002 הוחלף החיסון התאי (ה"סלולרי" שנקרא גם DTP), שהוכן מחיידק שעלת שלם מומת, בחיסון חדש, לא־תאי ("אסלולרי" שנקרא גם DTaP). גם את החיסון החדש מכינים מחיידק מומת, אך הוא מנוקה יותר. השינוי הזה נעשה בכל המדינות המפותחות. עם תחילת השימוש בחיסון החדש פחתה בהרבה שכיחות תופעות הלוואי של החיסון.

יש לציין שהחסינות נגד המחלה מתפתחת בהדרגה, ולכן תינוקות בחודשי חייהם הראשונים אינם מוגנים באופן מלא מפני שעלת.

יש לזכור שגם אם החיסון אינו נותן הגנה מושלמת, הוא מקנה הגנה טובה מפני המחלה הקשה, וכי כמעט כל מקרי התמותה משעלת הם של תינוקות שלא חוסנו כלל.

מדוע, למרות החיסון, יש בשנים האחרונות עלייה בשכיחות השעלת בכל העולם?

יש לכך כמה השערות, ובהן:

• החיסון אינו מספק הגנה לכל החיים, וקיימת דעיכה של יעילותו במהלך השנים. לכן מתבגרים ומבוגרים צעירים נדבקים במחלה, והם המקור להדבקת הסביבה - במיוחד תינוקות לא מחוסנים או כאלה שטרם הספיקו להשלים את סדרת החיסונים הראשונית.

• ייתכן שיעילות החיסון הנוכחי פחותה מיעילות החיסון הקודם. כאמור, החלפת החיסונים נעשתה כדי להפחית את תופעות הלוואי שנצפו בחיסון הישן.

- נתונים על שעלת (אתר ארגון הבריאות העולמי)

ומה בנוגע​​​​ לנשים בהיריון? 

חיסון של האישה ההרה בסוף ההיריון (עדיף בין השבוע ה־27 לשבוע ה־36, בהתאם להנחיות של משרד הבריאות) מגן עליה מפני הידבקות בשעלת ומאפשר לה להעביר נוגדנים בכמות מרבית ואופטימלית דרך השליה לעובר. כך מקבל התינוק הנולד הגנה זמנית טובה מפני המחלה - עד להתחסנותו במסגרת שגרת חיסוני הילדות בטיפת חלב.

החיסון מומלץ בכל היריון, ללא תלות במספר המנות שקיבלה האישה בעבר, לרבות בהריונות קודמים, או אם חלתה בעבר בשעלת.

אם מסיבה כלשהי לא חוסנה היולדת בהיריון, עליה להתחסן בתוך 3 חודשים מהלידה כדי למנוע את הדבקתה ואת הדבקת היילוד במחלה.

אם חליתי בשעלת - יש לי חיסון לכל החיים?

לא. לכן גם מי שחלה בשעלת צריך להתחסן בחיסוני השגרה, ואם הוא בא במגע קרוב עם חולה שעלת - עליו לקבל טיפול אנטיביוטי מונע.

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה