קדחת צהובה

​​​​​​מהי קדחת צהובה?

קדחת צהובה (באנגלית: Yellow Fever) היא מחלה שנגרמת מנגיף (וירוס) שמשתייך למשפחת הפלביווירוס (flavivirus). ​למשפחה הזאת משתייכים גם הנגיפים שגורמים, בין היתר, לקדחת דנגי, למחלת זיקה​, לקדחת מערב הנילוס ולדלקת מוח יפנית.

איך נדבקים בקדחת צהובה?

כמו כל קבוצת המחלות שצוינו לעיל, גם נגיף הקדחת הצהובה עובר לבני האדם בעקיצת יתוש.

קדחת צהובה יכולה לעבור ישירות מאדם לאדם?

לא. אין הדבקה ישירה בין בני אדם.

​איפה המחלה נפוצה במיוחד?

 המחלה נפוצה באפריקה ובדרום־אמריקה, אך אינה מצויה באסיה ובכלל זה במזרח הרחוק.

בכל שנה מתקבלים דיווחים על כ־200 אלף בני אדם שחלו במחלה, 90% מהם באפריקה. קרוב לוודאי שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, כיוון שמידת ההקפדה על הדיווח במדינות אפריקה ודרום־אמריקה (במיוחד באזורים נידחים) אינה רבה.

בדרום־אמריקה מצויה המחלה בעיקר בג'ונגלים, שם היתושים מעבירים אותה מבעלי חיים חולים לבני האדם. באפריקה, לעומת זאת, המחלה מצויה לא רק בג'ונגלים ובאזורי הסוואנה הלחים אלא גם בערים,  ושם תיתכן הדבקה באמצעות יתושים שמעבירים את הנגיף מאדם לאדם​.

בשנים האחרונות ישנם דיווחים על עלייה במספריהם של מטיילים מערביים שטיילו בדרום־אמריקה בלי שהתחסנו, נדבקו בקדחת צהובה ומתו מהמחלה.​

מהם תסמיני הקדחת הצהובה? 

למחלה יש קשת רחבה של ביטויים, החל ממחלת חום בלתי ספציפית שחולפת מעצמה וכלה בצהבת ובדימומים שעלולים להיות קטלניים.

שלושה עד שישה ימים לאחר עקיצת היתושה הנגועה (תקופת הדגירה) מופיעה מחלת חום דמוית שפעת שתסמיניה הם חולשה, כאבי ראש, כאבי גב​, כאבי גפיים, כאבי שרירים, בחילות הקאות​ וסחרחורת.

לאחר השלב הזה מגיע השלב השני - שלב ההחלמה הספונטנית שבמסרתו יורד החום.

אולם אצל כ־15% מהחולים יתחולל השלב השלישי והמסוכן: חזרת החום בתוך כמה שעות עד כמה ימים. נוסף על החום עלולים להופיע אחד או יותר מהתסמינים הבאים: חולשה קיצונית, הקאות, צהבת ופגיעה בכבד, פגיעה בכליות, פגיעה בלב - עד כדי הלם לבבי - דימומים מפושטים מכלי דם במערכות רבות.

כמו כן תיתכן פגיעה במערכת העצבים המרכזית שבאה לידי ביטוי בפרכוסים ובשקיעה במצב ההכרה. שיעור התמותה בשלב הזה עומד על כ־50%.

מי ​שמצליחים להחלים מהשלב הזה עלולים לסבול מחולשה ומהפרעות בכבד ובכליות במשך שבועות.

א​יך מטפלים בקדחת צהובה?

למחלה אין תרופה, והטיפול שניתן הוא תומך בלבד (מתן נוזלים, הנשמה לפי הצורך וכדומה).

יש חיסון לקדחת צהובה?

כן. זה כמה עשרות שנים קיים חיסון יעיל מאוד למחלה. זהו חיסון מסוג חי־מוחלש שניתן במסגרת שגרת החיסונים במדינות שבהן נפוצה המחלה, וניתן גם למטיילים באזורים האלה. לפי יצרנית החיסון הוא תקף למשך 10 שנים, אך קרוב לוודאי שהוא מקנה הגנה ממושכת יותר.

מי אינו יכול לקבל את החיסון?

כמו כל חיסון חי־מוחלש - הוא אינו מיועד לנשים הרות ומניקות ולתינוקות שטרם מלאו להם 6 חודשים. נוסף על כך אסור לתת את החיסון למי שסובלים מדיכוי של מערכת החיסון כמו מושתלי איברים ומקבלי כימותרפיה. 

מבוגרים עלולים ללקות בתופעות לוואי חמורות של החיסון כמו מחלה דמוית קדחת צהובה או דלקת מוח. הסיכון לתופעות הלוואי האלה עולה עם הגיל. מעל גיל 70 שנים ישנה המלצה מפורשת להימנע מקבלת החיסון.

כשמדובר בבני 60 שנים ויותר, יש לשקול היטב את התועלת מול הנזק הפוטנציאלי: מהי מידת הסיכון ללקות במחלה לעומת הסיכון ללקות בתופעות ה​לוואי של החיסון. זו החלטה שיש לדון בה עם הצוות המייעץ במרפאת המטיילים, שם ניתן החיסון. 

גם מי שסובלים מהפרעה בפעילות התימוס (למשל, חולים במיאסטניה גרביס​) מנועים מלקבל את החיסון נגד קדחת צהובה.

האם החיסון הכרחי למטיילים? 

יש להבדיל בין "הכרחי" ל"מומלץ". ישנן מדינות  באפריקה ובדרום־אמריקה שמתנות כניסה לתחומיהן בהצגת תיעוד רשמי לכך שניתן חיסון נגד קדחת צהובה. רשימת המדינות שדורשות זאת משתנה מעת לעת, ויש לברר לפני נסיעה אם במדינות שאליהן מתכננים לנסוע קיימת דרישה להתחסנות.

ישנן מדינות שהכניסה לתחומיהן אינה מותנית בהתחסנות נגד קדחת צהובה (למשל ברזיל), אך החיסון מומלץ למטיילים מטעמים של הגנה על בריאותם ומניעת הידבקות. מרפאות מטיילים מספקות מידע על כך בהתאם ליעדי הטיסה.

• רשימת המדינות שמתנות כניסה לתחומיהן בהתחסנות נגד קדחת צהובה.

• רשימת המדינות שבהן קיימת סכנת הידבקות בקדחת צהובה.

• רשימה מחלות זיהומיות - ובהן קדחת צהובה - והמדינות שבהן הן נפוצות.

ואם הסיכון שבחיסון עולה על התועלת, אך מדינת היעד דורשת להתחסן? 

במקרה כזה מקבלים ממרפאת המטיילים מכתב שמיועד לרשויות במדינת היעד ובו נימוקים מדוע לא ניתן להתחסן. ההחלטה על הוצאת מכתב כזה צריכה להתקבל אחרי דיון של נזקי החיסון הפוטנציאליים לעומת התועלות שלו.

יש אמצעי הגנה נוספים מפני קדחת צהובה?

כן. עושים הכול כדי להימנע מעקיצות יתושים. כדאי להקפיד על לבוש ארוך, על מריחה יסודית של אזורים חשופים בחומרים דוחי יתושים (DEET או Picaridin, על פי ההוראות), על שינה בכילה ללא חורים ושסגורה "הרמטית".

נוסף על כך, מומלץ לרסס את הבגדים בחומרים דוחי יתושים שמכילים Permethrin. כמו כן ניתן לשים בחדר טבליות או מכלים שמפיצים חומר דוחה יתושים.