מחלת הלגיונרים

​שם המחלה בעברית: מחלת הלגיונרים
שם המחלה באנגלית: Legionellosis
שם המחלה במערכת המחשב של הרופא (קליקס): Legionellosis
 

מהי מחלת הלגיונרים?

מדובר בסוג של דלקת ריאות. 

מהו הגורם למחלה?

חיידק הלגיונלה. החיידק משגשג במים חמים, אך לא חמים מדי. הטמפרטורה האידיאלית מבחינתו היא 38 מעלות. מהסיבה הזאת מוצאים אותו לרוב בצנרת של מים חמים ובמערכות מיזוג אוויר. אך ישנו תנאי נוסף לשגשוגו של החיידק: שמערכות הצנרת שבהן הוא מתנחל לא יהיו בשימוש במשך זמן מה. בבית פרטי, למשל, שבו הברזים והמקלחות מצויים כל הזמן בשימוש, לא מצליח החיידק להתרבות ולסכן את יושבי הבית.

לעומת זאת, אם הדיירים נעדרים מהבית למשך תקופה מסוימת, מצליח החיידק להתרבות במהירות בצנרת. לכן מומלץ למי שנעדר מביתו במשך כמה ימים ויותר להקפיד עם שובו לפתוח את ברז המקלחת ולתת למים לזרום במשך דקה עד דקה וחצי. בעת שהמים זורמים יש להקפיד לא לנשום את רסס המים.

כמו כן משגשג חיידק הלגיונלה בצנרת מים, מיזוג אוויר וג'קוזי של בתי מלון ושל אוניות. בשל כך ובשל שגשוגו בבתים שהיו נטושים במשך זמן מה יש המכנים את מחלת הלגיונרים בשם "מחלת התיירים".

תנאי חשוב נוסף לשגשוגו של החיידק הוא קיומם של משקעי חלודה ואבנית בצינורות המים החמים. הסיבה: בצינורות האלה זורמים לעיתים מים חמים מאוד, שהם הרבה מעבר לטמפרטורה האידיאלית לחיידק. המים החמים האלה הם קטלניים לחיידק, ואילו משקעי החלודה והאבנית מגינים עליו מפני החום הרב.

החיידק חודר לגוף דרך מערכת הנשימה לאחר ששואפים רסיסי מים שמכילים אותו ושנישאים באוויר. כאמור, הטיפות המזוהמות הנישאות באוויר יכולות להגיע מראשי מקלחת שמופעלים לאחר הפסקה ממושכת, ממכשירי אדים שהופעלו לאחר אפסון ממושך ולא נוקו היטב לפני אפסונם, מג'קוזי, ממזרקות וממערכות מיזוג אוויר.

יש לציין שרק חלק קטן מהנחשפים לחיידק אכן יפתחו את המחלה. עם זאת ישנם גורמי סיכון שמגדילים את סכנת ההידבקות: גיל (בני 65 ויותר), עישון, תחלואה במחלות ריאה כרוניות, מערכת חיסון מוחלשת (שמאפיינת, בין היתר, חולי סרטן, חולי איידס ומושתלים שמטופלים בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון). גם חולי סוכרת ומטופלי דיאליזה מצויים בסיכון גבוה להידבק במחלה.

מהם התסמינים?

התסמינים זהים לתסמיני דלקת ריאות שנגרמת מחיידקים אחרים או מנגיפים: חום גבוה, צמרמורות, שיעול, קוצר נשימה, כאבי ראש, כאבי שרירים ובלבול. סימפטומים נוספים המבדלים את מחלת הלגיונרים מדלקת ריאות "רגילה" הם שלשול, בחילות, הקאות וכאבי בטן, והפרעה בתפקודי כליות וכבד.

איך אני לעומת האחרים?

בגלל הדמיון הרב בין מחלת הלגיונרים לדלקת ריאות רגילה - מה שמקשה על אבחונה - מעריכים שהמספרים הרשמיים על תפוצת המחלה מוטים מאוד כלפי מטה. בארה"ב מעריכים שמדי שנה חולים במחלה בין 8,000 ל־18 אלף איש.

כמה זמן זה נמשך?

התסמינים מתחילים בדרך כלל כמה ימים לאחר ההדבקה (בין יומיים לשבועיים). שיעורי התמותה מהמחלה נעים בין 5% ל־30%. ישנם דיווחים ששיעורי התמותה מתקרבים ל־50% כשמדובר במאושפזים שנדבקו במחלה בין כותלי בית חולים. מי ששורדים את המחלה מחלימים ממנה בתוך כמה שבועות. 

איך מאבחנים?

האבחנה נעשית באמצעות צילום רנטגן - שבאמצעותו ניתן לראות תסנין בריאות (אזור שמלא בנוזל ובתאי דלקת). בגלל הקושי לבודד את החיידק בתרבית כיח, ניתן לאבחן את המחלה בעזרת בדיקת אנטיגן בשתן או על־ידי בדיקה מולקולרית (PCR בכיח).

איך מטפלים?

הטיפול הוא באמצעות אנטיביוטיקה. לעיתים יש צורך באשפוז ובטיפול אנטיביוטי דרך הווריד. במקרים קשים יותר יש צורך בטיפול תומך שמסייע לנשימה כמו אינהלציה, מתן חמצן ומתן נוזלים. את הטיפול האנטיביוטי רצוי להתחיל מוקדם ככל האפשר. ממחקרים עולה שאם מתחילים את הטיפול האנטיביוטי באיחור גדל הסיכון למוות מהמחלה.

זה חד־פעמי? זה יחזור?

יש כ־50 סוגים שונים של חיידק הלגיונלה, אך זן אחד בלבד אחראי ליותר מ־90% מהמקרים של מחלת הלגיונרים. לכן מי שחלה במחלה והחלים ממנה קרוב לוודאי מחוסן מפני הידבקות נוספת בה. יתר על כן, הזנים האחרים של חיידק הלגיונלה גורמים למחלה דמוית שפעת שנקראת קדחת פונטיאק, שפגיעתה הרבה יותר קלה מפגיעתה של מחלת הלגיונרים.

יתר על כן, המחלה אינה עוברת מאדם לאדם, ולכן התפוצה שלה היא תמיד מוגבלת מאוד - למשל לבאי בית מלון שבצנרת שלו התרבה החיידק. כך גם התגלתה המחלה וקיבלה את שמה: ב־1976 התקיים בבית מלון בפילדלפיה כנס של הלגיון האמריקני (ארגון של ותיקי מלחמות). מתוך 2,000 באי הכנס חלו 221 ב"מחלה מסתורית", ו־34 מהם מתו ממנה.  

עלולים להיות סיבוכים?

המחלה עלולה לגרום נזקים לכליות ולכבד ואף להיות קטלנית. כאמור, שיעורי התמותה מהמחלה עומדים על 30%-5%.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

תסמיני דלקת ריאות - במיוחד אצל אוכלוסייה רגישה (בני 65 ויותר, מעשנים, חולים במחלות ריאה כרוניות, בעלי מערכת חיסון מוחלשת, חולי סוכרת ומטופלי דיאליזה) - הם סימן אזהרה שמחייב פנייה דחופה לרופא.

איך ניתן למנוע את המחלה?

• יש להקפיד שטמפרטורת המים בדוד מים תהיה מעל 60 מעלות (החיידק מת בתוך דקות מעטות בטמפרטורה של יותר מ־60 מעלות).

• מאחר שהחיידק מוצא מפלט מהחום במשקעי אבנית, יש להסיר אותם - במיוחד מראשי ברזים ומקלחות.

• יש להימנע משימוש במים עומדים. למשל, לאחר היעדרות מהבית לתקופה ממושכת, יש לתת למים לזרום כדקה וחצי בלי לנשום את הרסס. כדי למנוע מים עומדים במכשיר אדים יש לרוקן ממנו את המים בסיום השימוש ולייבש היטב את כל החלקים.

• יש לנקות ולחטא באופן תקופתי את מאגרי המים.

ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה

פרופ' ג'יהאד בשארה הוא מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים בילינסון שבמרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית