מהו איידס (HIV)?
איידס (באנגלית: HIV, AIDS) הוא מחלה שפוגעת במערכת החיסון וליתר דיוק - בסוג מסוים של תאים במערכת החיסון: לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג CD4. שמה של המחלה הוא ראשי התיבות של הביטוי (באנגלית) "כשל חיסוני נרכש" (Acquired Immune Deficiency Syndrome).
מחולל המחלה הוא נגיף שמכונה HIV (ראשי תיבות של Human Immunodeficiency Virus).
הנגיף הזה קיים בקרב קופים באפריקה (בלי שהוא פוגע בהם), וההשערה המקובלת כיום היא שבשנות ה־30 של המאה ה־20 (ואולי מעט לפני כן או אחרי כן) הוא עבר לבני אדם עקב ציד קופים ומגע עם דמם.
המחלה הפכה למגפה במערב בתחילת שנות ה־80 של המאה ה־20, ואז גם זוהה הנגיף שמחולל את המחלה.
מהו היקף התחלואה באיידס בעולם?
ארגון הבריאות העולמי מעריך שבסוף 2022 חיו בעולם 39 מיליון בני אדם עם HIV, ומתוכם 1.5 מיליון ילדים עד גיל 14 שנים. מספר בני האדם שאובחנה אצלם המחלה באותה השנה היה כ־1.2 מיליון, ומתוכם כ־130 אלף ילדים.
יש לציין שמספר הנדבקים החדשים וכן מספר הנפטרים מאיידס הולך ויורד בהדרגה. המגמה הזאת נובעת מקיומו של טיפול יעיל, אם כי הוא עדיין אינו זמין בכל העולם. זוהי הסיבה שבגללה ב־2022 נפטרו ברחבי העולם מאיידס יותר מחצי מיליון בני אדם - רובם הגדול במדינות העולם השלישי, ובעיקר באפריקה.
מהו היקף התחלואה באיידס בישראל?
בישראל התגלו ב־2022 444 נשאים לעומת 392 נשאים שאובחנו ב־2021. קרוב למחצית מהחולים בישראל הם בני 50 שנים ויותר, וזאת הודות לטיפול היעיל והזמין שמאפשר תוחלת חיים ארוכה וטובה עם המחלה. התחלואה בארץ היא בעיקר בקרב גברים.
איך נדבקים באיידס?
ההבדקה באיידס נעשית בשלוש דרכים עיקריות:
• יחסי מין לא מוגנים: זוהי הדרך הנפוצה ביותר. הסיכון הרב ביותר מצוי במין אנאלי.
• מוצרי דם: למשל, קבלת מנות דם נגועות (האפשרות הזאת כבר אינה קיימת בעולם המערבי כיוון שכל מנות הדם נבדקות), שיתוף מחטים בעת הזרקת סמים, שימוש חוזר במחטים, דקירה מחולה.
• מאם לתינוקה - או בשלב ההיריון, או בעת הלידה, או בהנקה.
ההדבקה היא בעיקר באמצעות מגע עם אחד מנוזלי הגוף הבאים: דם, נוזל זרע, נוזל נרתיקי, חלב אם.
איך לא נדבקים?
נו, זה כבר ישן, אבל נאמר שוב: לא נדבקים מחיבוק, מנשיקה, מאכילה מכלי אוכל משותפים, מישיבה על אותה האסלה, מעקיצות חרקים (כמו יתושים) גם אם עקצו קודם לכן נשאי HIV.
רוק, צואה, שתן, קיא, דמעות או זיעה אינם נושאים נגיפי HIV ולכן גם לא ניתן להידבק באמצעות מגע איתם.
מהו ההבדל בין חולה לנשא?
האמת היא שההבדל אינו ממש חשוב... אלה מונחים ישנים, שמצויים פחות ופחות בשימוש.
"נשא" מתייחס למצב שלפני הופעת הסימנים הקליניים, ו"חולה" הוא מי שכבר סובל מסימנים קליניים ו/או שהרמה של תאי ה־CD4 בדמו ירדה אל מתחת לערך של 200. כיום מקובל לדבר על "אנשים שחיים עם HIV".
מהם התסמינים של איידס (אצל מי שאינם מטופלים)?
אצל חלק מהנדבקים יכולים להופיע בשבועות הראשונים לאחר ההדבקה תסמינים של מחלה דמוית שפעת כמו חום, בלוטות לימפה מוגדלות, כאבי גרון, כאבי ראש, כיבים בפה או באיברי המין.
כל התסמינים האלה חולפים ללא טיפול לאחר כמה שבועות. השלב הזה נקרא "תסמונת HIV אקוטית", ובמהלכו כל מגע מיני לא מוגן עם נשא ה־HIV כרוך בסיכון רב להידבקות.
בשלב שלאחר מכן, שנמשך בממוצע 8 עד 10 שנים, הורס הנגיף בהדרגה את תאי ה־CD4 (שהם, כאמור, חלק ממערכת החיסון של הגוף).
בשלב הזה האדם מרגיש כרגיל, ואין לו שום סימן לכך שהנגיף מצוי בדמו, אלא אם יעשה בדיקת דם לגילוי HIV. גם בשלב הזה הוא עלול להדביק כל מי שמקיים איתו מגע מיני לא מוגן.
עם התקדמות המחלה יורד מספרם של תאי ה־CD4 מתחת לרמה הקריטית - מה שמחליש מאוד את המערכת החיסונית של הגוף וחושף אותו לזיהומים ולגידולים אופורטוניסטיים (זיהומים מזדמנים או מנצלי הזדמנויות).
הזיהומים האלה אינם פוגעים באנשים בריאים, אך "מנצלים את ההזדמנות" לתקוף את מי שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת בגלל מצבת "חיילים" נמוכה (כלומר, בגלל מחסור בתאי CD4).
בשלב הזה כמות הנגיפים בדם - מה שנקרא "העומס הנגיפי" - היא גבוהה מאוד, וסכנת ההדבקה היא משמעותית מאוד.
כאשר מתפרצים הזיהומים האופורטוניסטיים הנשא כבר מרגיש חולה מאוד: הוא סובל מתסמינים רבים ובהם ירידה במשקל, חולשה, חום, שלשולים, שיעול דמי, קושי לבלוע, פגיעה בראייה, פריחות וסימנים שונים במערכת העצבים.
אין הבדל בין נשים לגברים בביטויי המחלה, פרט לעובדה שאחד הביטויים בנשים עלול להיות ממאירות בצוואר הרחם - מחלה ששכיחה יותר בקרב חולות איידס.
ללא טיפול מסתיים השלב הזה במוות.
למרבה הצער, יש עדיין חולים שמאובחנים רק בשלב הזה של הופעת התסמינים הסופיים, ובמצב כזה הסיכויים להצילם באמצעות הטיפול הקיים הם קטנים בהרבה מאשר הסיכויים להצילם אם הם מקבלים את הטיפול בשלב ההתחלתי של המחלה. מכאן החשיבות העצומה שבבדיקה ובגילוי מוקדם.
כמה זמן זה נמשך?
משך הזמן מההדבקה ועד לשלב הסופי שבו מופיעים הזיהומים האופורטוניסטיים (השלב הא־תסמיני שבו אין תסמיני מחלה) משתנה מאדם לאדם.
לרוב מדובר ב־8 עד 10 שנים, אך יש אנשים שאצלם מהלך המחלה מהיר יותר, והם מגיעים לשלב המחלות האופורטוניסטיות בתוך 5 שנים. לעומת זאת יש בודדים שאצלם נמשך השלב הזה 20 שנים.
איך מאבחנים איידס?
אך ורק באמצעות בדיקת מעבדה. הבדיקה המקובלת כיום במרפאות בארץ היא בדיקת דם שנקראת "קומבו", משום שהיא משלבת שני מרכיבים: היא מגלה נוגדנים שהגוף יצר נגד הנגיף וגם מזהה חלקיק של הנגיף שנקרא אנטיגן p24.
• למידע המלא על הבדיקה
האם אפשר לגלות איידס בבדיקת דם רגילה?
לא. יש צורך בבדיקה ספציפית לאבחון HIV. (כאמור, בדיקת קומבו). ספירת דם או בדיקת כימיה שגרתית אינן מספקות את המידע הזה.
איך מטפלים באיידס?
הטיפול הוא באמצעות "קוקטייל" של כמה תרופות שפוגעות בשלבים שונים של מעגל החיים של הנגיף. ניתן ליטול את הקוקטייל הזה בכדור אחד (פעם ביום) או בשילוב של כמה כדורים (פעמיים ביום) - בהתאם לנתוני המטופל.
הטיפול נקרא ART (ראשי תיבות של Antiretroviral Therapy). הוא יעיל מאוד ובטוח ומיועד לכל מי שאובחנו בדמו נגיפי איידס, ללא תלות באיזה שלב של המחלה הוא נמצא ומהי הרמה של תאי CD4 בדמו.
טיפול עקבי מביא בתוך כמה שבועות - ולכל היותר בתוך כמה חודשים - לירידה בכמות הנגיפים בדם (ירידה בעומס הנגיפי) ולעלייה הדרגתית במספרם של תאי CD4.
במרפאות HIV עושים בדיקות דם לניטור המדדים האלה, ולכן חיוני להקפיד על מעקב מסודר באותן המרפאות. נוסף על כך יש להקפיד על רפואה מונעת: לקבל חיסונים, להיבדק, להפסיק לעשן.
את כמות הנגיפים בדם מודדים באמצעות בדיקה של העומס הנגיפי. הבדיקה הזאת מאפשרת לדעת מהי יעילות הטיפול. כאמור, טיפול יעיל מפחית מאוד את רמת הנגיפים בדם עד כי לא ניתן לגלות אותם בבדיקות מעבדה.
ומה בנוגע להיריון אצל אישה שאובחן אצלה HIV?
לא זו בלבד שניתן לטפל בבטחה באיידס במהלך ההיריון, אלא חייבים לטפל. הסיבה: טיפול באם במהלך ההיריון מונע הדבקה של היילוד.
הטיפול כולל לעיתים גם מתן תוך־ורידי של התרופה במהלך הלידה (בתלות במצבה של האם) וטיפול של 4 עד 6 שבועות בתינוק. אישה שמטופלת כראוי ושמגיבה היטב לטיפול יכולה ללדת בלידה רגילה, והסיכון שתדביק את התינוק הוא אפסי.
זוהי הסיבה לחשיבות הגדולה של בדיקת HIV לנשים הרות. נשים אלה עלולות להיות לא מודעות לעובדת היותן נשאיות, ובהעדר טיפול הן עלולות להדביק את צאצאיהן. כיום בדיקת HIV היא חלק מבדיקות השגרה במהלך ההיריון.
אפשר להירפא מאיידס?
עד היום לא נמצאה תרופה שמשמידה לחלוטין את נגיף ה־HIV. התרופות הקיימות מונעות מהנגיף להתרבות ומאפשרות לגוף לחדש את מערכת החיסון שלו, אבל אך ורק אם ממשיכים לקחת את הטיפול. עם הפסקת הטיפול יחזור הנגיף להתרבות.
למעשה איידס הפך להיות מחלה כרונית בדומה לסוכרת וללחץ דם גבוה. לא ניתן להירפא ממנו, אך בעזרת טיפול ניתן להגיע לתוחלת חיים שקרובה מאוד לזו של האוכלוסייה הכללית.
מהי משמעות המונח undetectable?
המונח undetectable (בלתי מדיד ובקיצור: בלמ"ד) מתייחס למצב שבו בן אדם, שאובחן אצלו HIV, ואשר נמצא במעקב רפואי מסודר ומקבל טיפול יעיל, מפחית את העומס הנגיפי בדמו עד כי הוא מגיע אל מתחת לרמה שהמעבדה מסוגלת לגלות.
במילים אחרות: לא ניתן לגלות את הנגיף בבדיקה של העומס הנגיפי. עם זאת יש לזכור שגם במצב כזה הנגיף עדיין מצוי בגוף ועלול להתפרץ במקרה של הפסקת הטיפול.
זה אומר כי מי שהוא undetectable לא יאבחנו אצלו HIV אם יעשה בדיקה בעת שהוא מטופל?
ממש לא. הבדיקה הרגילה שמיועדת לבדיקת HIV (שבודקת, כאמור, את קיומם של נוגדנים לנגיף בדם) עדיין תזהה את הנוגדנים, והאבחנה עדיין תהיה שמדובר באדם שחי עם HIV.
מה זה U=U
U=U הוא קיצור של undetectable=untransmittable (לא מדיד=לא מדביק). מדובר באדם עם HIV שמקבל טיפול יעיל, ורמת הנגיף בדמו יורדת אל מתחת לסף המדידה (undetectable). אדם כזה אינו מדביק את השותפים המיניים שלו גם אם אינו משתמש בקונדום.
במילים אחרות: אדם עם HIV שמטופל והוא undetectable אינו מסכן אחרים בהדבקה, לעומת מי שהסטטוס שלו אינו ידוע, וייתכן שהוא נשא של הנגיף ומדביק אחרים בלי לדעת את זה.
אז עכשיו ברור מדוע כל כך חיוני לטפל
קודם כול כדי לשמור על בריאות האדם שחי עם HIV, לתת לו איכות חיים ותוחלת חיים רגילה וכן כדי למנוע הדבקה של פרטנרים מיניים והדבקה של תינוקות מאמהותיהם.
מה זה פפ?
PEP (ראשי תיבות של Post-Exposure Prophylaxis) הוא טיפול מונע הדבקה שניתן לאחר חשיפה פוטנציאלית ל־HIV.
מי שנחשף ל־HIV - למשל בעקבות קיום יחסי מין לא מוגנים עם חולה איידס לא מטופל - מצוי בסכנת הידבקות. טיפול תרופתי - כמו זה שניתן לחולים - למשך חודש ימים מפחית מאוד את הסיכון הזה, אם מתחילים אותו בתוך 72 שעות מהחשיפה. ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר, יעילותו רבה יותר.
ההחלטה על מתן טיפול כזה אינה מתקבלת באופן אוטומטי אלא נתונה לשיקול דעתו של הצוות הרפואי בחדר המיון. אנשי הצוות מביאים בחשבון את הסיכון להדבקה (בהתאם לסוג החשיפה ולסטטוס של מקור החשיפה) לעומת הנזק הפוטנציאלי ותופעות הלוואי של טיפול בן חודש ימים שניתן לאדם בריא.
כאמור, מטופל שהוא undetectable אינו עלול להדביק אחרים, ואין צורך לתת פפ לאחר מגע לא מוגן עימו. עם זאת, פפ אינו תחליף לשימוש בקונדום כפי שמוסבר בהמשך.
ומה זה פרפ?
PrEP (ראשי תיבות של Pre-exposure prophylaxis) הוא טיפול מונע הדבקה שניתן לפני חשיפה פוטנציאלית ל־HIV.
הטיפול הזה מיועד למי שמצוי בקבוצת סיכון מוגבר להידבק, למשל בן זוג או בת זוג של נשא HIV שאינו נוטל טיפול אנטי רטרו־ויראלי, גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים ואינם מקפידים על שימוש בקונדום, מי שנוהגים לקיים יחסי מין בתשלום.
הטיפול המונע שמאושר בישראל הוא כדור אחד ביום על בסיס קבוע. מוסמכים לרשום אותו רק רופאים שעברו הכשרה למתן הטיפול הזה, ויש להם אישור של משרד הבריאות לכך.
שימוש ב־PrEP דורש מהמטופל להתנהג באחריות: עליו להקפיד לעשות בדיקות שגרה, לוודא שלא נדבק ב־HIV (במצב כזה תוצאות הטיפול המונע עלולות להיות הרסניות) או במחלות מין אחרות ולוודא שלא נגרם לו נזק בעקבות הטיפול.
בן זוג למטופל חיובי שהוא undetectable אינו צריך להשתמש ב־PrEP מאחר שבמקרה כזה חל עליו, כזכור, עקרון ה־U=U.
זה אומר שאפשר לזרוק את הקונדום?
ממש לא. קונדום מגן מפני מחלות מין רבות אחרות שאינן איידס. למרבה הצער, עם השינוי בהגדרתה של מחלת האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית, פחת השימוש בקונדום, ונצפית עלייה תלולה בשיעור המחלות האחרות העוברות במגע מיני, בחלקן מטרידות מאוד, עקשניות וקשות לטיפול.
יש חיסון?
לא.
האם סוף המגיפה באופק?
בהיעדר חיסון, האמצעי העיקרי לחיסול המגיפה הוא במניעת הדבקה. ככל שיותר אנשים יאובחנו מוקדם ויקבלו טיפול, יהיו פחות הדבקות חדשות (עקרון ה־U=U). הגישה הזאת כבר מוכיחה את עצמה במקומות שונים בעולם.
תוכנית ה־90-90-90 שגיבש ארגון הבריאות העולמי מבוססת על ההנחה שאם 90% מהחולים יאובחנו, ו־90% מהמאובחנים יטופלו, ו־90% מהמטופלים יהפכו להיות undetectable - אפשר יהיה להפחית את ממדי המגיפה במידה ניכרת עד כדי הכחדתה. זהו יעד שאפתני מאוד, ובשלב הזה רק מדינות מעטות עומדות בו.
מכל מקום, הכללים ברורים: בכל מקרה של ספק יש להיבדק, ובכל מקרה של הדבקה יש לטפל.
ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית. כמו כן היא משמשת יועצת בקהילה בכללית בתחום של מחלות זיהומיות ושל שימוש באנטיביוטיקה
